הוצאת הליקון
-
גיליון 124
אהבה
"השימוש במילה אהבה הוא כל כך מופרז ומקולקל עד שאני נזהר להשתמש בה. כולם מדברים על
אהבה – כל מגזין וכל עיתון וכל מיסיונר מדברים בלי סוף על אהבה. אני אוהב את ארצי, אני אוהב
את מלכי, אני אוהב ספר כלשהו, אני אוהב את ההר הזה, אני אוהב תענוג, אני אוהב את אשתי, אני
אוהב את אלוהים, אני אוהב רעיון?" כך כתב ג'ידוּ קרישנמוּרטי ) 1986-1895 ( במאמר קצר על אהבה.
והרי אפילו השאלה "מה זאת אהבה" הפכה לקלישאה, בעקבות שירו של ביאליק. ברור למדי כי כל
הגדרה של אהבה אינה אפשרית. אפילו קטלוג כללי יותר הוא בעייתי. האם אהבה היא רגש? רגשנות?
מצב קיומי? מצב נפשי? מצב של הנשמה? עמדה אֶתית? נכונות להתמעטות )כפי שטוען גדעון
לב במאמרו היפה החותם את החוברת(? שקט גדול או סערת רגשות? האם יש קשר בין התאהבות
לאהבה? לכאורה אלו שתי צדדים של אותה הוויה, כמו הקשר בין התעניינות ועניין. קשה לומר. אבל
אפשר ללכת סביב המילה. -
גליון 123
שירת הבית / אקופואטיקה עברית
האור הבוקע מן הסיר מזמין את קוראיו למשתה פואטי. הוא מוקדש ליופיו, מסתוריותו, אלימותו ופלאיותו של המזון. בגיליון ניתן למצוא שירים על אהבה ופסטה, על אימה ושקשוקה, על הפילוסופיה של ופל בטעם לימון, על ארוחות בוקר נצחיות ועל הציפיה הברוכה לכוס קקאו; ומסות על האמא האבודה של הג'חנון של אמא ועל ההומור השחור של מנות הקרב. בואו לטעום בלשון לביבות וקנלוני, אפרסקים ומנגו.
עורך: יחיל צבן
-
גליון 122
האור הבוקע מן הסירהאור הבוקע מן הסיר מזמין את קוראיו למשתה פואטי. הוא מוקדש ליופיו, מסתוריותו, אלימותו ופלאיותו של המזון. בגיליון ניתן למצוא שירים על אהבה ופסטה, על אימה ושקשוקה, על הפילוסופיה של ופל בטעם לימון, על ארוחות בוקר נצחיות ועל הציפיה הברוכה לכוס קקאו; ומסות על האמא האבודה של הג'חנון של אמא ועל ההומור השחור של מנות הקרב. בואו לטעום בלשון לביבות וקנלוני, אפרסקים ומנגו.
עורך: יחיל צבן
-
גליון 120
נדפקנואריאל הירשפלד קורא מחדש ברועי חסן, עמרי הרצוג מגלה מי (באמת) דופק את השירה העברית, שועי רז מאזין לדפוקים הסמויים מן הלב, נטלי כהן-וקסברג קורעת את העברית וכמה מוסכמות לאלף חתיכות, יורם קופרמינץ יורה בכולנו, אדמיאל קוסמן סוגר חשבון עם האמהות, אלברט סויסה מטגן אפוריזמים, ראג'אא נטור שרה את קינת הדם, יונית נעמן מקללת מכל הלב, שז מרימה טלפון לאלוהים, ומשוררים רבים אחרים, מרתקים ומפתיעים, דופקים ונדפקים לכל עבר
עורכת: רחל פרץ
-
גליון 119
"השירה מלאה בציפורים. הסיבה לכך נעוצה כמובן במילה "שירה" עצמה. לה תכונות משותפות עם הציפורים – שירתן, יופיין, פגיעוּתן, יכולתן להגביה עוף ולהרחיק נדוד, סכנת ההתרסקות והתעייה שצמודה למעוף ועוד. עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל": שירה וציפורים
עורך: דרור בורשטיין
-
גליון 118
הסוס המעופף 2שנה אחרי הופעתו של הגיליון המיוחד לשירי ילדים שהופיע בהוצאת "הליקון", פרסמנו את הסוס המעופף 2, גיליון שני המוקדש לשירת ילדים. אנו מקווים שחוברות אלו יהפכו למסורת.
בגיליון תמצאו שירים מאת יהודה אטלס, שלומית כהן-אסיף סיגל בן יאיר ועוד, לצד איורים מקסימים של דני קרמן.
עורך: דרור בורשטיין
-
אחותי בזוהר
יעקב ביטוןספר שיריו השלישי של יעקב ביטון הוא רצף פרגמנטים פואטיים, רצף שמצד אחד מתהווה מיחידה שירית אחת לבאה אחריה במעברים מפתיעים וטעונים, ומצד שני ניחן בלכידוּת חמוּרה של הטון השירי, ובטוטליות שאין לו אח ורע בשירה הנכתבת היום בישראל. המשורר, שרבים מחשיבים אותו כבולט מבין המשוררים ילידי שנות ה-70, מתקדם מתוך הישגיו הוודאיים בשני ספריו הקודמים ושב וחוזר אל יסודות כתיבתו בשיר מרוסק גדול שהוא מצד אחד חזרה ליסודות הדתיים.
-
אי השקט
מורן אריהשאון חיי הנפש כנגד החרשת העולם, האוניברסלי והרחב אל מול הפרטי והקלסטרופובי: ספר הביכורים של מורן אריה הוא קול אינטנסיבי המתקיים בקרע בין עולמות. אי השקט הוא זוכה מענק קרן י.ל.גולדברג ויוצא לאור בשיתוף הוצאת אפיק.
-
בידיים ריקות שבתי הביתה
מבחר פסוקי זןתרגום: איתן בולוקן ודרור בורשטיין
ספר זה, שהוא מבחר בן 245 פסוקים קצרים, הוא אוצר נדיר של תמציות חוכמה והתבוננות. הפסוקים נשלפו ממקורות מגוונים מסין ומיפן, למשל משירה סינית ומכתבים פילוסופיים עתיקים, ונאספו ביפן באנתולוגיות מיוחדות. הפסוקים יכולים להיקרא כעצות לחיים, כשירה, כרעיונות רוח, וכתצלומים של רגעי התבוננות.
-
בעוד אלף ימים
גלית סליקטרבעוֹד אֶלֶף יָמִים יֻטְבְּעוּ עַל פָּנַי אַרְבָּעִים שָׁנָה כְּמַסֵּכַת מָוֶת.
בעוד אלף ימים הוא ספר השירה הראשון של גלית סליקטר, ילידת 1970, אשר שבה להתגורר בישראל אחרי תשע שנים בניו יורק, קהיר ופרינסטון. הספר יצא בהוצאתהליקון – העמותה לקידום השירה בישראל, בעריכתו של דרור בורשטיין, ובסיוע קרן יצחק לייב ורחל גולדברג – קרן קימת לישראל.תחילתו של הספר היתה כבלוג בשם משפט אחד. הבלוג פורסם בעילום שם, והשירים נכתבו בקולו של גבר המצוי במרחק שלוש שנים משנתו הארבעים. עריכתו הראשונית של הספר נעשתה על-ידי אמיר אור, ולאחר פרישתו של אור מהליקון, החלה סליקטר בתהליך עריכה ממושך עם דרור בורשטיין, בו הדובר הפך לדוברת. הנושא העיקרי בו שירי הספר מתעסקים הוא זמן. השירים כתובים בסגנון פרוזאי ועיקרם קטעי זיכרונות ילדות ומיתולוגיות משפחתיות מחד, והתבוננות בהווה מאידך. בספר שזורים קטעי פרוזה קצרצרים המתכתבים עם השירים, וציטוטים מראיונות מוקלטים שהמשוררת ערכה עם סבתהּ המנוחה.
-
בצאת הכוכבים
זלי גורביץ'נָפַלְתִּי לַלֵּב.
וְהַלֵּב בְּעַצְמוֹ נוֹפֵל.
לְאָן נוֹפֵל הַלֵּב?
הַלֵּב נוֹפֵל לַבֹּץ.בַּמָּקוֹם בּוֹ דְּבוּקִים שָׁם הַבֹּץ.
בֹּץ הַדְּבֵקוּת.
מִשָּׁם יוֹרֶה הַלֵּב.
מִשְׁתּוֹלֵל בַּבֹּץ. -
דיו של שלג
נדיה עדינה רוזהדבר הנוכח ביותר בספר השירים הראשון של נדיה עדינה רוז הוא החוסר. אין זה מפתיע כי השם שבחרה לספר הוא דיו של שלג, דיו שנעלמת פעמיים: לבנה כשלג על דף ונמסה כמותו. כל כך הרבה חסר בעולם שממנו צמחו השירים האלה: בצק תופח בלילות, אך למחרת מרדדים אותו על "מרחבי הבדידות"; ההרים עשויים לא מסלעים אלא משקט; כשהאב עומד למות הוא מַגלה את עצמו לסלון כדי "להרגיל" את האם לישון לבד. היא, עם מותו, קונה חלקת קבר זוגית, ובכך מסכלת את תכניתו, מחזירה את הֶחָסֵר אל שינה זוגית אבסורדית, אל חיים חדשים, כמעט עליזים. הספר הזה עושה משהו דומה. הוא מסרב להתרגל לחוסר ולבדידות, הוא קורא בשמם של הנוטשים.