ספרים

עכשיו הוא בת, קובץ שיריה של זהבה חגי-עזר, הוא שיעור בענווה. בכנות יוצאת דופן, פורשת לפנינו זהבה את לידתה מחדש כאם. היא נחשפת לבנה המבשר לה על השינוי הגדול שהוא חווה בחייו, מגבר לאישה, ולאחר ההפתעה הראשונית, המוחלטת (“אֵיךְ נוֹלֶדֶת בַּת / מִתּוֹךְ הַבֵּן?”), יוצאת זהבה למסע עמוק, מעודן ורגיש מעין כמוהו, של למידה. היא לומדת להכיר מחדש את בנה, כלומר את בתה, ויותר מכך – את עצמה כאם. ואם נדמה שהיא עומדת על סף – סף ההבנה, סף הקבלה – היא כבר מזמן חצתה אותו, בזכות האינטימיות העזה, הנצחית, בין אמא לבנה/בתה. 

זהו ספר נפלא, יחיד במינו. לראשונה אנו עדים לתודעה ספרותית של אם העוקבת אחר תהליך ההבשלה המגדרית של בנה, תוך שזירה של שירים, הרהורים, מכתמים, המוליכים את הקורא/ת דרך שורות יפות וחכמות (“הָיִיתִי אִתָּךְ כְּשֶׁנִּרְדַּמְתָּ, / יָשַׁנּוּ יַחַד. שָׁנִים. / אַתָּה חִפַּשְׂתָּ אוֹתְךָ / וַאֲנִי / לֹא מָצָאתִי אוֹתָךְ בִּשְׁבִילֵךְ“) לחצות את הסף יחד עם המחברת ולעמוד מול כוחה הנדיר של האהבה. 

יקיר בן-משה 

בספר הביכורים שלה, אפרת נסימוב, כותבת בבגרות, חמלה, חכמה ורגישות על –  הורות, מערכות יחסים, ומשמעות הקיום.

הספר נכתב לאורך עשור בחייה של אפרת  30- 40.

בשירים מטלטלים, יוצאי דופן ומרגשים ומנקודת מבט מלאת הבנה ורוך, היא מסתכלת בבגרות נדירה, הסתכלות כנה ומפוכחת – בזקנה, נושא המעסיק יותר ויותר את החברה המודרנית. היא נעה בזמן, מהוריה, להורות שלה ושל בן זוגה לילדיהם הצעירים, כשהיא עוברת הלוך ושוב בין העבר וההווה – לעתיד, ומציבה מראה אמיצה, מול חומרי חיים הנוגעים בכולנו.

תמונת החיים שמציירים השירים הינה תמונת אישה המסיעה בידה עגלת תינוקת, ובידה השניה כיסא גלגלים, לצד הנוף האנושי המתחלף, העולם שבחוץ והזדקנותה שלה עצמה.

עורכת: ציונה שמאי

שירתו של גדי טל היא שירת הנמר החוצה את העולם מסוף אל סוף. בלשון ישירה, כריזמטית ומחוספסת, ספוגה במוזיקליות רבה, הוא מעמיד לפנינו בספר שיריו הראשון עולם ספרותי עשיר מורכב: עולם שיש בו מתחים, אהבות, פרידות, ויסקי, טלוויזיות מטושטשות, נשיות, גבריות, סקס, רוקנרול וגם ערגה.

ספר שיריו השלישי של יעקב ביטון הוא רצף פרגמנטים פואטיים, רצף שמצד אחד מתהווה מיחידה שירית אחת לבאה אחריה במעברים מפתיעים וטעונים, ומצד שני ניחן בלכידוּת חמוּרה של הטון השירי, ובטוטליות שאין לו אח ורע בשירה הנכתבת היום בישראל. המשורר, שרבים מחשיבים אותו כבולט מבין המשוררים ילידי שנות ה-70, מתקדם מתוך הישגיו הוודאיים בשני ספריו הקודמים ושב וחוזר אל יסודות כתיבתו בשיר מרוסק גדול שהוא מצד אחד חזרה ליסודות הדתיים.

נָפַלְתִּי לַלֵּב.
וְהַלֵּב בְּעַצְמוֹ נוֹפֵל.
לְאָן נוֹפֵל הַלֵּב?
הַלֵּב נוֹפֵל לַבֹּץ.

בַּמָּקוֹם בּוֹ דְּבוּקִים שָׁם הַבֹּץ.
בֹּץ הַדְּבֵקוּת.
מִשָּׁם יוֹרֶה הַלֵּב.
מִשְׁתּוֹלֵל בַּבֹּץ.