גליונות

אריאל הירשפלד קורא מחדש ברועי חסן, עמרי הרצוג מגלה מי (באמת) דופק את השירה העברית, שועי רז מאזין לדפוקים הסמויים מן הלב, נטלי כהן-וקסברג קורעת את העברית וכמה מוסכמות לאלף חתיכות, יורם קופרמינץ יורה בכולנו, אדמיאל קוסמן סוגר חשבון עם האמהות, אלברט סויסה מטגן אפוריזמים, ראג'אא נטור שרה את קינת הדם, יונית נעמן מקללת מכל הלב, שז מרימה טלפון לאלוהים, ומשוררים רבים אחרים, מרתקים ומפתיעים, דופקים ונדפקים לכל עבר

עורכת: רחל פרץ

מה יש בשירי הילדים שכה מושך את לבנו? מה יש במלים, בניגון, בעולם המכושף שבין תנומה ליקיצה שכל כך נוגע בנו לאורך השנים? על השאלה הזאת לא קשה לענות. אם ישנו סוד אודות מהי 'אהבת הספרות', אם ישנו חיק שאנו עורגים לשוב אליו כל השנים, מקום של מרגוע ללא מלים, זו שירת הילדות. היש אי מתוק יותר משירי הילדים של ביאליק, שטקליס וגולדברג?
אנו מְפָּעַמִים ומפעימים כמבוע אויר את שירי הילדות בתוכנו. תחילה השירים הללו היו מתווכים לנו דרך ההורים, לאחר מכן ניסינו לקרוא את המלים בעצמנו, אות אחר אות, וכמבוגרים אנו נזכרים כיום בצביטה קלה ביופי שירי הילדים ונכלמים בגעגוע אל העבר. גם אם התרחקנו מהילדות, נותרה בנו האהבה אל שירי הילדות, אהבה בלי מלים אל המלים הראשונות שהוקראו בספר, אהבה שטבועה בנו כתשתית לכל דבר.
אך יותר מן הנוסטלגיה, זו השירה עצמה. לאמנות השירה לילדים ישנה איכות פנימית, עצמאית ומרוכזת: שפה ומוזיקה. כל תינוק נהנה מן הערסול של השורות הקצרות, השקולות והחרוזות של שירי הילדים, כשם שכל קורא של שייקספיר נהנה בקריאת הסונטות מאותו אלמנט שירי. השילוב של שפה ומוזיקה נכונה לכל שירה, בכל גיל ומקום בעולם.
מדף שירת הילדים בעברית הוא מדף דינמי, מתפתח, אשר נע ומשתנה דרך שפע של עולמות: שפה, עולם, איור, גרפיקה; וכן בשל שינויים בנורמות התרבותיות, החברתיות ובוודאי הכלכליות בארץ. כל הזרמים הללו נוגעים ופוגעים (לטובה ולרעה) באיכות השירה לילדים. שירת הילדים העברית של שנות ה-20 לא דומה לשירת הילדים של שנות ה-50, ה-80, ובוודאי לא לשירה לילדים הנכתבת כיום. הרים מפרידים בין 'שנינו שקולים במאזניים' של ביאליק ל'מעשה בילדה בודדה' של שטקליס, בין 'שיחה עם עטלף' של ע' הלל ל'נמר מתחת למיטה' של זרחי, בין 'ירח עגול ובהיר' של ברגשטיין ל'לילה בלי ירח' המצמית של שירה גפן, ובין הווירטואוזיות הלשונית של 'אני וטלי בארץ הלמה' של שלונסקי לפשטות המופלאה של 'גשם גשם מטפטף' של עדולה.
מדף שירת הילדים הוא קצבי, משתנה, חסר מנוחה. בכל פעם שמונח עליו ספר שירה חדש ניכר שהוא רועד. בגיליון זה, גיליון הסוס המעופף של הליקון דור 3, ביקשנו להרעיד עוד קצת את המדף. להניח עליו אנתולוגיה של שירי ילדים שהיא כל כולה שירה עכשווית, מרתקת ביופיה. מבחר זה פורש עולם ססגוני של שירי מעוף, כאב, צחוק, נחמה ובעיקר יצירה טובה. על כך הוספנו לראשונה ציורים שילדים ציירו – והתוצאה נהדרת. אם לא ירעיד את המדף, נקווה שלפחות ירעיד את הלב.

יקיר בן-משה