טקסט גב הכריכה
גאוּת | נעמי צורף, באר שבע
לֹא בְּבַת אַחַת,
לֹא כֻּלִּי,
לֹא לְרוֹקֵן אֶת הָאַרְנָק עַל כָּל קַבְּצָן בָּרְחוֹב,
לֹא לָתֵת אֶת הַלֵּב, הַדָּם וְהַנִּימִים בְּכָל פַּעַם,
רַק חֵלֶק, רַק קְצָת,
שֶׁהַלֵּב יַפְסִיק לַעֲלוֹת עַל גְּדוֹתַי.
בַּלַּיְלָה אֲנִי מְרוֹקֶנֶת אֶת כָּל הַבַּקְבּוּקִים
וְנוֹתֶנֶת לָהֶם לַעֲמֹד רֵיקִים מוּל הַחַלּוֹן הַמַּשְׁקִיף אֶל הַיָּרֵחַ.
אֲנִי יוֹדַעַת אֵיךְ זֶה לִהְיוֹת תָּמִיד מְלֵאָה
בְּמַיִם שֶׁל אֲחֵרִים.
בַּבֹּקֶר אֲנִי שׁוּב מְמַלְּאָה.
צָרִיךְ לַעֲבֹד מְסֻדָּר.