הוצאת הליקון
מציג 49–64 מתוך 67 תוצאות
-
מה ששתת פעם דם הוא עכשיו רק סימן על עור: גדי טל
שירתו של גדי טל היא שירת הנמר החוצה את העולם מסוף אל סוף. בלשון ישירה, כריזמטית ומחוספסת, ספוגה במוזיקליות רבה, הוא מעמיד לפנינו בספר שיריו הראשון עולם ספרותי עשיר מורכב: עולם שיש בו מתחים, אהבות, פרידות, ויסקי, טלוויזיות מטושטשות, נשיות, גבריות, סקס, רוקנרול וגם ערגה.
-
שירֵי עזובה לָאהבה:
ישראל דדוןספרו הראשון של ישראל דדון הוא מאורע בשירה העברית. זהו ספר המתאפיין בטווח רגשי וקיומי רחב, ויש בו הבעה של מורכבות החיים ב”חצר האחורית” של ישראל ושל אדם בעולם. יש בו מארג של שירים אישיים וחברתיים, שירים דתיים ושירי תוכחה, שירים של תנועה נפשית דקה ושירים שאי אפשר להגדיר. יש בספר שירי זעם ועוצמה מנסרת (“הַסֶּלַע אֵיתָן הָעֹרֶף אֵיתָן / וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ / וְכֻלָּנוּ שְׁמֵנוּ מָוֶת / אֲנָשִׁים בְּלִי חֲלוֹם”),
ולצידם שירים של עדינות מדהימה, כמו:
כֻּלָּם בְּיַחַד / חוֹלְצִים אוֹתִי / מִפְּקַעַת / לִפְנֵי זְמַנִּי / מֻקְדָּם מִדַּי / מוּאָר מִדַּי -
אי השקט
מורן אריהשאון חיי הנפש כנגד החרשת העולם, האוניברסלי והרחב אל מול הפרטי והקלסטרופובי: ספר הביכורים של מורן אריה הוא קול אינטנסיבי המתקיים בקרע בין עולמות. אי השקט הוא זוכה מענק קרן י.ל.גולדברג ויוצא לאור בשיתוף הוצאת אפיק.
-
יהפוך הסדק אורו
יונתן קונדהיהפוך הסדק אורו הוא ספר שירה שני למוזיקאי והמשורר יונתן קונדה. השירים בספר נעים בין שירה רטורית המבקשת מיקרופון ובמה, לשירים אישיים מאוד. כוחם של כל השירים הוא בחיוניות הקול החי והדובר בהם. אלו שירים שיש בהם קול חדש, לא רק במובן המטפורי אלא במובן ביצועי (פרפורמטיבי) מוחשי, המקבל משנה תוקף בביצוע חי על במה. השירים כמו מלמדים את הקורא לדבר אחרת, שלא כצפוי: למשל, כבר בשיר אבי הופך שיר אינטימי, של פניה של בן לאביו, לשיר כמעט מניפסטי, פומבי מאוד, המדווח לציבור רחב על האב, וזאת מבלי לאבד את הדיוק ואת האינטימיות. במילים אחרות, השיר מוצא דרך לומר בגדול, “לכל מי ששומע”, את הכמוס והאישי ביותר.
-
אחותי בזוהר
יעקב ביטוןספר שיריו השלישי של יעקב ביטון הוא רצף פרגמנטים פואטיים, רצף שמצד אחד מתהווה מיחידה שירית אחת לבאה אחריה במעברים מפתיעים וטעונים, ומצד שני ניחן בלכידוּת חמוּרה של הטון השירי, ובטוטליות שאין לו אח ורע בשירה הנכתבת היום בישראל. המשורר, שרבים מחשיבים אותו כבולט מבין המשוררים ילידי שנות ה-70, מתקדם מתוך הישגיו הוודאיים בשני ספריו הקודמים ושב וחוזר אל יסודות כתיבתו בשיר מרוסק גדול שהוא מצד אחד חזרה ליסודות הדתיים.
-
מבצע!
לבי נבהל מהירח
אסופה מקיפה של שירה סינית קלאסית
תרגום: יובל אידו טל ויואב רפופורטהוצאת אפיק בשיתוף עם הליקון שמחות להודיע על הופעת תרגום של מבחר שירה מקיף מתקופת שושלת טאנג, תור הזהב של הבודהיזם בסין.
זהו מבחר מפסגות השירה העולמית בכל הזמנים. -
מבצע!
קרקעית חיינו
שרון אולדסתרגום: שירה סתיו
שרון אולדס, מהבולטות במשוררים האמריקנים בני זמננו, נולדה ב־ 1942 בסן־ פרנסיסקו וגדלה בברקלי, קליפורניה. היא למדה ספרות באוניברסיטת סטנפורד ובאוניברסיטת קולומביה, ניו יורק, שם כתבה דוקטורט על הפרוזודיה בשירת ראלף ווּדרו אמרסון. ספר שיריה הראשון, ‘השטן אומר’, ראה אור ב־ 1980.
-
שירים בבשר המיוסר
רמי דיצנישלושה נושאים גדולים מפעמים בשירת רמי דיצני – האהבה; הפציעה והסבל; המחאה מול המלחמה – והם מופיעים בה בצורות ובלבושים מרהיבים, מפתיעים, ואפילו חידתיים. “לדמעת תימהון” (כבצירוף האלתרמני) נוצרה השירה הזאת. למקרא הספר השלם מתבאר היטב ההישג הגדול שבהם: הם נוצרו מתוך מודעות חריפה לשחיקה העזה שחלה בדיבור הציבורי על אודות הנושאים הללו.
-
בצאת הכוכבים
זלי גורביץ’נָפַלְתִּי לַלֵּב.
וְהַלֵּב בְּעַצְמוֹ נוֹפֵל.
לְאָן נוֹפֵל הַלֵּב?
הַלֵּב נוֹפֵל לַבֹּץ.בַּמָּקוֹם בּוֹ דְּבוּקִים שָׁם הַבֹּץ.
בֹּץ הַדְּבֵקוּת.
מִשָּׁם יוֹרֶה הַלֵּב.
מִשְׁתּוֹלֵל בַּבֹּץ. -
בידיים ריקות שבתי הביתה
מבחר פסוקי זןתרגום: איתן בולוקן ודרור בורשטיין
ספר זה, שהוא מבחר בן 245 פסוקים קצרים, הוא אוצר נדיר של תמציות חוכמה והתבוננות. הפסוקים נשלפו ממקורות מגוונים מסין ומיפן, למשל משירה סינית ומכתבים פילוסופיים עתיקים, ונאספו ביפן באנתולוגיות מיוחדות. הפסוקים יכולים להיקרא כעצות לחיים, כשירה, כרעיונות רוח, וכתצלומים של רגעי התבוננות.
-
כל יום דבר נופל
אלון ברספרו הראשון של אלון בר מנסר גזע גוף והטבעות נגלות, קרובות, אחוזות זו בזו, אחוזות בזמן. יש בספר שירי ילדוּת בצל נשים “מיתולוגיות”, אך שירת המשפחה כוללת שירי התבגרות הומוסקסואליים רגישים וכאובים (“בְּנִי, יוֹנָתָן, / אַל תֵּרֵד / עִם דָּוִד / לַגִּנּוֹת.”). את כל אלה מאפיינת ראייה דייקנית: מאכליה של הסבתא מקופלים “בְּגַרְגֵּר אֹרֶז / אֶחָד. אֶחָד”, ותל אביב מוצגת דרך שכונה צדדית, שאף היא מוצגת דרך רגע צדדי: “אֲנִי רַק שׁוֹמֵעַ / אֶת כִּדְרוּר הַכַּדּוּר. / הַיֶּלֶד לֹא בָּא”. מיהו הילד הזה? ומהו הכדור, שיש לו רק קול?
-
דיו של שלג
נדיה עדינה רוזהדבר הנוכח ביותר בספר השירים הראשון של נדיה עדינה רוז הוא החוסר. אין זה מפתיע כי השם שבחרה לספר הוא דיו של שלג, דיו שנעלמת פעמיים: לבנה כשלג על דף ונמסה כמותו. כל כך הרבה חסר בעולם שממנו צמחו השירים האלה: בצק תופח בלילות, אך למחרת מרדדים אותו על “מרחבי הבדידות”; ההרים עשויים לא מסלעים אלא משקט; כשהאב עומד למות הוא מַגלה את עצמו לסלון כדי “להרגיל” את האם לישון לבד. היא, עם מותו, קונה חלקת קבר זוגית, ובכך מסכלת את תכניתו, מחזירה את הֶחָסֵר אל שינה זוגית אבסורדית, אל חיים חדשים, כמעט עליזים. הספר הזה עושה משהו דומה. הוא מסרב להתרגל לחוסר ולבדידות, הוא קורא בשמם של הנוטשים.
-
מוזיקת הנתיב הרחב
שרון אסלְאָן אַתְּ הוֹלֶכֶת? לֹא רָחוֹק מִכָּאן.
הָלְאָה בְּמוֹרַד הַמִּסְדְּרוֹן.
שָׁם הַיֵּאוּשׁ יִנְחַל תְּבוּסָה.
וְאֵין לִי כְּנֶגְדּוֹ אֶלָּא גּוּף מֵת שֶׁל אָב.
הַשִּׁירָה (שֶׁעֲדַיִן אֵינִי יוֹדַעַת בְּדִיּוּק מַהִי)
וְצֵל שֶׁמַּחְלִיף מִלֵּדָתִי שֵׁמוֹת. -
הבית לקח
מיטל זהרהרושם הכללי העולה מן הקריאה בשיריה של מיטל זהר הוא של דריכה על נורות מנופצות הממשיכות, למרות שבירתן ואולי מכוחה, להאיר – שילוב של פציעה מדממת עם שקיפוּת ובהירוּת.
“אֲנִי מִצְטַעֶרֶת”: כמה אומץ ודיוק נדרשים כדי להגיע, בספר שירה ראשון, לשיר בן שתי מילים שזו לשונו. שתי המילים האלה, לקראת הסוף, לכאורה רק חוזרות על פתיחת הספר: “אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֵיזֶה צַעַר אָחַז בִּי”. אבל למען האמת הספר אינו על אי-ידיעת הצער, אלא על התגלותו ההדרגתית כמשהו שגם אם אי-אפשר להגדירו הוא מובן כמעט כזהֶה ל”אני”. “אני מצטערת” אינה מלמול נימוסִי אגבי, אלא הצהרה על קיום ועצמיות, על “מה אני עושָׂה בכתיבה” (מתוך גב הספר, מאת עורך הספר, דרור בורשטיין).
-
מינכן
יאיר אסוליןבספר “מינכן” פואמה אחת ארוכה, מרוסקת, המלֻווה בשלושה שירי נעילה מז’וריים. זוהי פואמה על בדידות, אהבה ושוטטות, על אמונה ועל גלות. הספר, שבונה קול רווי שתיקה, שתיקה הנולדת ממצב הבדידות של יהודי דתי מתבונן בגרמניה – מסתיים בצעקה גדולה של כאב ומחאה, צעקה שיכולה להסביר גם את היציאה לגלוּת.
ספרו הראשון של יאיר אסולין (יליד 1986), “נסיעה”, זכה בפרס ספיר ובפרס שרת התרבות לספר ביכורים (2011). בשנים האחרונות הוא כותב טור קבוע בעיתון “הארץ”.
עתה רואים אור בו-זמנית שני ספרים חדשים שלו: ספר השירה “מינכן” (הליקון) והרומן “הדברים עצמם” (חרגול-מודן).
בני ציפר כתב על יאיר אסולין: “אסולין מצטייר לי פתאום כיורשו של פנחס שׂדה… אסולין, כשׂדה לפניו, מציג במערומיה את מצוקתו הנפשית של האדם, כל אדם”. -
ילד
עדי עסיס“ילד”, ספרו של עדי עסיס מורכב משלושה חלקים שונים מאוד. לבו של הספר הוא מחזור השירה הפותח, שעניינו נקודת מבט גברית במאמצי הולדה שאינם עולים יפה. זוהי קינה מאופקת על הגבריות ועל זוגיות שהצלע השלישית בה נעדרת.
הילד שאליו פונים השירים הופך במהלך הקריאה לדמות שנוכחותה ההולכת וגוברת מסמנת דווקא את אי-אפשרותה. למעשה הספר יוצר קטגוריה חדשה של אדם: מישהו שאינו מת (שהרי טרם נולד) ואינו חי (מאותה סיבה ממש). ועם זאת, למרות קיומו המוטל בספק, הילד קיים, ולא רק שהוא קיים, אוהבים אותו. אהבה רבה של היעדר מוחלט.
חלקו השני של הספר אף הוא ביטוי של “ילד” אבל במובן אחר: אלו שירי דמיון מסחררים, שאינם מדברים על ילד שאיננו אלא מדברים את הילדוּת ואת נוכחותה התודעתית בכתיבת שירה.
בחטיבה המסיימת את הספר מוצגים כמה עשרות “סטטוסים” פואטיים מרהיבים שנכתבו במקורם כהודעות פייסבוק. הטון שוב משתנה, אך למען האמת, יחסי האהבה והזוגיות של שירי “ילד”, שצל ההיעדר מעיב עליהם, מוצגים כאן מזווית אחרת, יומיומית יותר ולפעמים אפילו מאושרת. חטיבת ה”סטטוסים” מאירה באור חדש, ולפעמים הפוך, את הזוגיות העצובה של השירים הראשונים, ופותחת את הספר לקריאה אחרת.