שירֵי עזובה לָאהבה:
ישראל דדון

ספרו הראשון של ישראל דדון הוא מאורע בשירה העברית. זהו ספר המתאפיין בטווח רגשי וקיומי רחב, ויש בו הבעה של מורכבות החיים ב"חצר האחורית" של ישראל ושל אדם בעולם. יש בו מארג של שירים אישיים וחברתיים, שירים דתיים ושירי תוכחה, שירים של תנועה נפשית דקה ושירים שאי אפשר להגדיר. יש בספר שירי זעם ועוצמה מנסרת ("הַסֶּלַע אֵיתָן הָעֹרֶף אֵיתָן / וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ / וְכֻלָּנוּ שְׁמֵנוּ מָוֶת / אֲנָשִׁים בְּלִי חֲלוֹם"),
ולצידם שירים של עדינות מדהימה, כמו:
כֻּלָּם בְּיַחַד / חוֹלְצִים אוֹתִי / מִפְּקַעַת / לִפְנֵי זְמַנִּי / מֻקְדָּם מִדַּי / מוּאָר מִדַּי

קטגוריה:

תיאור

רבים מצפים לספרו הראשון של ישראל דדון (יליד 1988), ששמו נקשר בתחילת הדרך בערבי השירה של "ערספואטיקה". השירים שבספר שחלקם נכתבו לפני שנים רבות, עברו מהלך איטי של גיבוש וזיקוק של שירה שבחלקה נולדה בדיבור חי (ספוקן ווֹרד). הופעותיו כקורא שירה זכו לקהל מסור, ואת העוצמות של קריאתו הקולית הוא מצליח לשמר גם על הדף המודפס. מסיבה זאת מילים רבות בספר אינן מנוקדות על פי התקן, אלא על פי הדיבור.
על שירת ישראל דדון כתבה המשוררת פרופ' חביבה פדיה: " שירתו של ישראל דדון היא לטעמי אחת מהשירות החזקות ביותר הנכתבות היום בישראל. השירה הזאת מבטאת את המרחבים של הדרום, את קריית גת, את שדרות, את תל אביב, את הים, את מה שמוגדר כפריפריה, כשהיא טורפת את הקלפים של חומרי הבניין של מרכז ושוליים ומרכיבה אותם מחדש. יוצר גאוני ומיוסר".
עורך הספר: דרור בורשטיין