תיאור
עורך: יקיר בן-משה
ההיסוס, האומץ והתעוזה לומר את המלה “אהבה”
“העולם בנוי על אנשים
שיחשבו עליו.
ואני בנוי על העולם
שישמע אותי.”
(אבות ישורון)
אין דבר חזק יותר, מטלטל ומרגש, מאשר לשמוע משורר קורא את שיריו על במה. הרעד בקולו, המאמץ לכבוש את מבטו של הקהל, הם ההופכים את רגע הקריאה לחוויה אמנותית חזקה ונוקבת. המשורר כתב אמנם, כנראה, את שירו בדממה, אך בזמן ההקראה על במה הוא מבקיע את השיר מתוך המלים אל העולם: מצייר בקולו חוויות חושיות, צליליות, שלא יכולות להתקיים במלה הכתובה לבדה. הוא אומר למשל את המלה “בית”, וזו הופכת בקולו לזירה של התרחשות ממשית; כיצד נשמע את ההיסוס, את האומץ ואת התעוזה לבטא את המלה “אהבה”, כיצד נשמע את גמגום האותיות, את השקט שבין המלים לבין עצמן, כיצד נשמע את דממת הדף הריק – אם לא דרך הקול עצמו?
מלים בונות עולם וקול המשורר מזרים לתוכו חיים. ישנם משוררים המיטיבים לקרוא על במה ויש כאלו שלא פוצים פה מרוב התרגשות – כך או כך, אלו הם דיוקנאות של גוף אנושי; וכפרפרזה על אמירתו הידועה של רמבו, “אני הוא האחר”, ניתן לומר כי “הקול הוא האני”. משורר על במה הוא אפוא התלכדות של צליל, מבט ומשמעות; דיבור הבוקע לתוך חלון פתוח, המעניק הֵד וגשר צלילים לקרע הנצחי שבין גוף למלה.
פסטיבל השירה הבינלאומי ‘שער’, בשנתו ה-12, כפי שמופיע באנתולוגיה זו, הינו אכן – וכתמיד – גשר בין העולמות: בין שולחן הכתיבה למרחבי הבמה, בין דממת הדף להמולת האולם ובין תאורת חדר הכתיבה לזרקור מבטו של המאזין; אך זוהי בעיקרה הזדמנות עבור רובנו לשוב אל השירים ואל המשוררים האהובים, ותיקים וצעירים כאחד, להכיר את מיטב משוררי העולם, את הקולות הבולטים של השירה העברית החדשה, ולחוש את הקצב הגאה של המלים המתרפקות בחדווה על שערי העולם.
אגי משעול | ערב ספרותי
בָּאוּלָם הֻטְלָה דְמָמָה וַאֲנִי בְּתוֹךְ בֵּיצַת הָאוֹר.
רַגְלֵי הָרַקְדָנִית שֶבְּתוֹךְ רַגְלַי מִתְאַפְּקוֹת אֶת הַפִּירוּאֶטִים
וְהַסּוֹפְּרָן הַלּא יְאֻמַּן שֶבְּחָזִי מְאַיֵּם לִפְרֹץ וּלְנַתֵּץ
אֶת שִמְשוֹת הַזְּכוּכִית הַגְּדוֹלוֹת
אֲבָל אֵינֶנִּי זָזָה.
פָשִיסְט הַשִּירָה כְּבָר מֵרִים אֶת יָדִי שֶאֶנְאַם מַשֶּהוּ סוֹחֵף
עַל גֶּזַע הַמְּשוֹרְרִים
וְגַם הַבַּדְּרָן שֶבִּי רוֹצֶה לְהַצְחִיק
עַד שֶתִּנְעֲצוּ מַרְפְּקִים זֶה בְּצַלְעוֹתָיו שֶל זֶה
מִתְפַּקְעִים בַּכִּסֵּא כְּאַחִים לְפּוּאֶנְטָה
אֲבָל אֵינֶנִּי זָזָה
קוֹפֵאת מוּל דַּחְלִיל הַמִּקְרוֹפוֹן
שְעוּנָה עַל דַּפַּי
וְקוֹרֵאת לְתוֹך הַחֹשֶךְ מַהֵר מַהֵר
דְּבָרִים שֶחָשַבְתִּי כֹּל כָּךְ לְאָט.