תיאור
עורך: דרור בורשטיין
זהו גיליון ה- 100 של כתב העת ‘הליקון’, ואנו מציינים אותו במבחר של מאה שירים שבחרו מאה ושניים משוררים, סופרות, מתרגמות וחוקרי ספרות. הסיבה לכך שיש יותר בוחרים משירים פשוטה: שני שירים נבחרו, כל אחד מהם, על ידי שני משוררים.
פנינו לאנשי ספרות בישראל בני כל הדורות ומאגפים שונים של הרפובליקה הספרותית: שירה, פרוזה, תרגום, עריכה, ביקורת ומו”לות. אני חש צורך להתנצל בפני עשרות אנשים ונשים טובים, יקרים וחשובים שחשבנו עליהם אך לא יכולנו לפנות אליהם, וזאת רק מן הסיבה שהגבלנו את עצמנו למאה שירים. המִכסה התמלאה מהר. נאלצנו לוותר על פנייה לכמה דמויות בכירות בשדה הספרות על מנת לפַנות מקום גם לאנשים צעירים.
עריכת הקובץ הזה היתה חוויה מרגשת, מפני שבימי העבודה חשתי כמצוי בתוך קהילה ספרותית. השירים הגיעו בזה אחר זה, בדואר רגיל ובדואר אלקטרוני, ומדי פעם נוצרו זיקות, שיחות בין רחוקים, קשרי משפחה: מתרגמת א’ בוחרת שיר של משורר ב’, ולמחרת משורר ב’ שולח שיר של משורר ג’, שהיה קרוב אצל משוררת ד’, ששיר שלה בחרה משוררת ה’… או, בתוך כמה ימים, שישה משוררים שונים, בלי לתאם את הדבר ביניהם, שולחים כולם שירים של משורר אחד. היה מרתק לקבל את השירים, ולנסות לראות את בוחרי השירים מבעד לשירים שבחרו. לפעמים הבחירה גילתה קירבה רוחנית, לפעמים ידידות אישית, ולפעמים – שתיהן. יש הרבה משוררים מתים במבחר הזה, והחיים שבחרו אותם הזכירו כי הרפובליקה הספרותית כוללת גם את בתי העלמין שלה. בתי העלמין של השירה חיים לא פחות מבתי הקפה שלה.
קשה לבחור “שיר אחד”, ומאיר ויזלטיר העיר על זה משהו בסמוך לשיר שבחר. האם השיר האחד הוא השיר הטוב ביותר בעיני הבוחר? החשוב ביותר? היפה ביותר? יש מימד של אקראיות בבחירה כזו, אבל לא לגמרי.
סדר השירים במבחר נובע משיקולים פנימיים של עריכת הרצף. עם זאת, ברצוני לציין במיוחד שניים מהבוחרים: אלו אמיר אור ואירית סלע, שייסדו את עמותת הליקון ואת כתב העת שזהו גליון המאה שלו. אמיר אף ערך את רובם ככולם של הגליונות.
אנו מודים לכל המשתתפים ולהוצאות הספרים שהרשו לנו להדפיס שירים שהופיעו אצלן. במיוחד נודה להוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרית פועלים ולמנַהלה פרופ’ עוזי שביט.
עריכת המבחר גילתה את הדבר הידוע לכל קורא שירה בישראל: ללא הוצאת הקיבוץ המאוחד לא היתה השירה הישראלית מה שהיא. מתוך מאה השירים שנבחרו כאן, לא פחות מארבעים וחמישה שירים(!) נדפסו בספרים שראו אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרית פועלים. הדבר מדבר בעד עצמו.