תיאור
ישראל אלירז ,נולד בירושלים (23 במארס 1936), דור חמישי בארץ. למד בבית הספר אליאנס ובבית הספר מעלה, בוגר האוניברסיטה העברית בספרות עברית ופילוסופיה ומוסמך אוניברסיטת תל-אביב בספרות משווה. בשנים 1995־1996 למד באוניברסיטת סורבון בפאריס לאחר שזכה במלגה מהממשלה הצרפתית.הוא שימש שנים רבות כמורה לספרות בבית ספר תיכון וכן במכון כרם להכשרת מורים. ב-1980 הוזמן כפרופסור אורח ללמד דרמה ל- Virginia Commonwealth University. את דרכו בספרותית החל בתחילת שנות השישים עם פרסום רומאנים, קובץ סיפורים ומחזות. בשנות השבעים החל לשתף פעולה עם המלחין יוסף טל וכתב ליברטות לאופרות שהועלו בארץ ובאירופה. כאמור רק בשנות השמונים החל לפרסם שירה עם פרסום ספר שיריו הראשון “דרך בית לחם” (אותו חתם בשם הבדוי ג’ורג’ מתיא איברהים). ישראל אלירז כתב גם מחזות (שהועלו על בימות שונות בארץ), מאמרי ביקורת ספרותית וכן תסכיתי רדיו ותרגומים (בעיקר מצרפתית). אלירז זכה בפרס ביאליק לשירה לשנת תשס”ח (2008)‘ שלוש פעמים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, בכמה פרסי אקו”ם ועוד .
“האם יש מילה אחת שתכיל את כל הקורה בינינו? פעם הייתה”. מה המילה הזאת? “אהבה”? הספר הזה כותב את האהבה בין איש לאישה ובין שניהם לָעולם. ואהבה זו, כדבר המוטו לספר, גדולה מן האוהב ומן האהובה. כשהיא הייתה, “גם הכלים חדלו להעלות על עצמם את האבק”.
“דבר אינו קיים אלא כדי שיתגלה על ידך”. ואפשר להחליף את המילה “דבר” ב”אישה”. איך לגלות אישה? אפשר להתבונן בה ולראות איך היא מגלה “גשם דק” בתוך כוס מוגבהת שהיא מחזיקה. או לראותה רואה “אבקת אור זהובה מתפזרת על קצות נעליה”. הספר הזה רואה את ראיית-הזולת. והמבטים נמשכים אל עיני הקורא.
ישראל אלירז רואה את המבט הזה, אבל גם מתאר את שברונו. לפעמים כך נראה זוג: “חצי תריס מכה חצי חלון כמו קפיץ מלכודת”. עין טרוקה. חלק מן האהבה הוא אובדנה. “פעם צברתָ ידע על גופך ליד גופה. עכשיו כלום”. הכלום הזה מוליד את השתיקה הרַבּה השורה על הספר. “מה נשאר? מעט. ואנו פונים אליו כאל כלי”. הספר הזה הוא כלי של “מה שנשאר”.
“כמה זמן עוד נשאר”: אפשר לשאול בעצב על כי יבוא יום שבו נוכל רק “להראות את גבנו לָעולם”. כלומר לצאת ממנו, או להיות ענוּשים בתוכו. אבל כשהשאלה הופכת ל”דלת” אפשר לשוב ולהיכנס. הדלת הזו יכולה להיפתח לכל אחד, תמיד. אלירז מעניק לנו מפתח.