תיאור
בַּחֲלוֹמִי אַתָּה
תִּינֹקֶת
מְלֻפֶּפֶת סָדִין
עַל מִטַּת בֵּית חוֹלִים,
שְׂעָרָהּ שָׁחוֹר מְקֻרְזָל
הַקִּירוֹת עֲרֻמִּים, שֶׁמֶשׁ
לְבָנָה
“ילד”, ספרו של עדי עסיס מורכב משלושה חלקים שונים מאוד. לבו של הספר הוא מחזור השירה הפותח, שעניינו נקודת מבט גברית במאמצי הולדה שאינם עולים יפה. זוהי קינה מאופקת על הגבריות ועל זוגיות שהצלע השלישית בה נעדרת.
הילד שאליו פונים השירים הופך במהלך הקריאה לדמות שנוכחותה ההולכת וגוברת מסמנת דווקא את אי-אפשרותה. למעשה הספר יוצר קטגוריה חדשה של אדם: מישהו שאינו מת (שהרי טרם נולד) ואינו חי (מאותה סיבה ממש). ועם זאת, למרות קיומו המוטל בספק, הילד קיים, ולא רק שהוא קיים, אוהבים אותו. אהבה רבה של היעדר מוחלט.
חלקו השני של הספר אף הוא ביטוי של “ילד” אבל במובן אחר: אלו שירי דמיון מסחררים, שאינם מדברים על ילד שאיננו אלא מדברים את הילדוּת ואת נוכחותה התודעתית בכתיבת שירה.
בחטיבה המסיימת את הספר מוצגים כמה עשרות “סטטוסים” פואטיים מרהיבים שנכתבו במקורם כהודעות פייסבוק. הטון שוב משתנה, אך למען האמת, יחסי האהבה והזוגיות של שירי “ילד”, שצל ההיעדר מעיב עליהם, מוצגים כאן מזווית אחרת, יומיומית יותר ולפעמים אפילו מאושרת. חטיבת ה”סטטוסים” מאירה באור חדש, ולפעמים הפוך, את הזוגיות העצובה של השירים הראשונים, ופותחת את הספר לקריאה אחרת.
עדי עסיס, יליד 1967, נשוי למשוררת ענת לוין. עובד כאיש מחשבים בבנק. זוכה פרס “טבע” לשירה לשנת 2013 על ספרו הקודם.