איך קרה שקרה- גליון 133

וירג'יניה וולף הבחינה בו על קיר ביתה, תוך כדי עישון סיגריה. בתחילה חשבה שמדובר בחור של מסמר ישן. אחר כך קבעה: "ברגע שדבר עשוי, אין איש יודע לעולם כיצד קרה הדבר". אפשר לחשוב כך על ספרות כאן ועכשיו, כשם שמתבוננים בסימן על קיר כדי להפסיק מחשבות אחרות. וולף התבוננה בו מרחוק וחשבה על מה שאבד בימי חייה. במחצית השנייה של שנת 2020, בפנים מכוסות ובריחוק כפוי, אנחנו יודעים למנות כמה וכמה אבדות כאלה.

עורכת: נוית בראל

50 

קטגוריה:

תיאור

הגיליון הזה נפתח בשתי שאלות שניסח אורין מוריס: "למה הספרות עוד כאן, ולמה עכשיו". אפשר שמוריס עונה עליהן בשורות שכתב לפניהן, ואפשר שהן מונחות לנגדנו תמיד. אני מניחה לשאלות הללו, בלא סימן שאלה, להתמקם בין העמודים הבאים כמו כתם בל יימחה, כמו סימן על קיר. הרמתם פעם את ראשכם וראיתם סימן על קיר שלא שמתם לב אליו לפני כן? תהיתם מה הוא היה? וירג'יניה וולף הבחינה בו על קיר ביתה, תוך כדי עישון סיגריה. בתחילה חשבה שמדובר בחור של מסמר ישן. אחר כך קבעה: "ברגע שדבר עשוי, אין איש יודע לעולם כיצד קרה הדבר". אפשר לחשוב כך על ספרות כאן ועכשיו, כשם שמתבוננים בסימן על קיר כדי להפסיק מחשבות אחרות. וולף התבוננה בו מרחוק וחשבה על מה שאבד בימי חייה. במחצית השנייה של שנת 2020, בפנים מכוסות ובריחוק כפוי, אנחנו יודעים למנות כמה וכמה אבדות כאלה. "אוי לי, המסתורין של החיים!" כתבה וולף. "חוסר־הדיוק של המחשבה! בורותה של האנושות! על מנת להראות כמה מעטה השליטה שיש לנו בנכסינו – איזה עניין מקרי הם החיים הללו אחרי כל הציוויליזציה שלנו". נדמה שספרות מתנגדת למקריות זו וכולה מלאכת מחשבת של רטוריקה ושל סימון יעדים והשגתם, אבל בעצם סימני השאלה, המסתורין, במרכז עניינה.

נוית בראל