עברית  |  English  |  
תכנית לימודים תשע"ז  |  שער פסטיבל השירה הבינלאומי 2016 מצפה רמון  |  למשלוח שירים  |  רשימת חנויות ספרים בהן ניתן להשיג את גליונות כתב העת, וספרי ההוצאה לאור הליקון  |  
דף הבית >> כתב העת הליקון >> גליונות >> גליונות 64 ו-65 - מיטב המאמרים >> שמעון זנדבנק / השירה והדומם

שמעון זנדבנק / השירה והדומם

לדומם בשירה יש היסטוריה קצרה. השירה גילתה אותו רק בשלהי המאה התשע-עשרה, וזאת כריאקציה נגד סוג השירה שקדם לה, נגד הרומנטיקה השוקעת. מה שהציור ידע מאות שנים לפני-כן, שכד וקערה ופמוט הם חוויה אסתטית עצמאית ולא רק השלכה אל הבד של עמדות נפשיות, הבינה השירה רק כשהמִסמוס של הקונטורים בשלהי הרומנטיקה נהיה בלתי נסבל.
בשלהי הרומנטיקה התמסמסו קווי-המיתאר של העולם לעיסה דביקה. שום אובייקט פיזי לא קיבל רשות כניסה בלי שיתלווה אליו שובל ארוך של השתמעויות רוחניות. עצים והרים, פלגים ופרחים ריחפו בלי הרף בין חומר ורוח, בין הווייתם הגופנית וסמליותם המופשטת, והריחוף הזה כירסם יותר ויותר בחומר עצמו, באובייקטים הפיזיים. אם אצל וורדסוורת' הנרקיסים הם עדיין גם פרחים צהובים מתנדנדים ברוח, ולא רק סמל של עליצות או חברותא, הרי עם השנים השתלט מה שרסקין קרא בשם "הכשל הפתטי", הטלת רגשות אנושיים על הטבע, וייבש את הפרחים לכלל סמלים גרידא. אם הלא-משורר רואה את הפרח במדויק משום שאינו אוהב אותו, והמשורר סוג ב' רואה את הפרח שלא במדויק משום שהוא כן אוהב אותו, הרי המשורר האמיתי אוהב וגם רואה במדויק. כך רסקין.
השירה נחלצה אפוא למשימה הזאת של הסתכלות מדויקת. היא ידעה שהיא מאבדת את פני השטח החושניים ומפסיקה להפעים, ושהיא חייבת לחזור אל הגופני. ולחזור אל הגופני התפרש לה לא רק כעניין של נושא, אלא גם, אולי בעיקר, כעניין של סגנון. כלומר, המדובר היה לא רק בכתיבה על דוממים, אלא גם במתן קשיוּת וחִספוס של דוממים לשורה השירית. מכאן, למשל, הקשיות היהלומית של שירי עזרא



פאונד במיטבם.
אבל המגמה קדמה לפאונד. כבר ה"פַּרנַסיסטים", קבוצת משוררים צרפתיים בשנות השישים והשבעים למאה התשע-עשרה, ניסו לכתוב שירה כזאת. כך בעיקר תאופיל גוטייה, שכתב על קמיעות ואמיילים והאמין כי רק שפה ממורקת כמתכת וכאבנים טובות, ולא הממרח המטושטש של הרומנטיקה, יוצרת שירים. ובדומה לכך, אם כי בסגנון שונה לחלוטין, מאסו בראשית המאה העשרים האימאג'יסטים האנגלו-אמריקנים באווריריות היבבנית של שירת "שלהי המאה" ומצאו קשיחות אובייקטיבית בשירת יוון העתיקה. אותו פאונד יצא משורותיהם, וכן ויליאם קרלוס ויליאמס, שניסה בין היתר לתרגם למלים את הקומפוזיציות והצבעים של ברויגל.
מעניין במיוחד מבחינה זו (כמו מבחינות רבות אחרות) הוא רילקה, שלא היה אימאג'יסט כמובן, ושהיה משורר גדול מכדי להשתייך לאסכולה כלשהי. רילקה, שהתחיל את דרכו בפוסט-רומנטיקה מרוחה במיוחד, גילה את החומריות המוחלטת, החוץ-אנושית (לדעתו) בתפוחים של סזאן. כשם שוויליאמס סבר שיוכל לתרגם את ברויגל למלים, כך סבר רילקה שיוכל להשיג במלים את החומריות המוחלטת של סזאן. חלקית הצליח בכך דווקא במכתבים שכתב לקלרה אשתו, אחרי שהתחווה בתערוכה של סזאן בפריס ויצא ממנה נרעש כולו. פחות עלה הדבר בידיו בשירי ה"דברים" שלו, אולי דווקא משום שהם שירים ועל כן דרשו, לטעמו, מדעת או שלא מדעת, איזו אמירה, או לפחות השתמעות, שתחרוג מן ה"דבר" עצמו.
כך, למשל, שיר שכתב על כדור ואמר עליו, למרבה הפלא, שהוא הטוב בשיריו. וכל-כך למה? מפני שהכדור עצמו



מדבר בו "בלי שום תוספת משלִי"; וכל מה שבא בו לידי ביטוי הוא "התופעה הכמעט-בלתי-ניתנת-לביטוי של תנועה טהורה". אבל אם תקראו את השיר תגלו שלא בדיוק הכדור מדבר בו, אלא נפש רגישה של משורר, הרואה למשל איך הכדור הנופל מארגן את המשַׂחקים בו לכלל פיגורה של ריקוד. "שום תוספת משלי"? ספק גדול. ומה שחל על הכדור חל, דומני, על כל הדוממים בשירי רילקה: מדרגות, פסלים, מזרקות, קרוסלות. כולם מבטאים את האובייקט הפיזי אבל גם חומקים ממנו ואומרים משהו נוסף, אנושי.
האם פירושו של דבר שרילקה לא הצליח להשתחרר מן הרומנטיקה שבעורקיו, והמשיך לרחף בין חומר לרוח, בין דוממים לפילוסופיה? או שמא המדובר באי-אפשרות עקרונית, כי השפה הנתונה לנו היא שפה אנושית שאינה יכולה לעשות צדק עם הדומם, משום שאינה יכולה שלא להישאר בתוך האנושי? כך או כך, הדממה של הכדור, תנועתו השותקת, תוסיף לשכון במקום שמעבר למלים.

הליקון 41, חי צומח דומם, קיץ 2001

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 




לייבסיטי - בניית אתרים