עברית  |  English  |  
תכנית לימודים תשע"ז  |  שער פסטיבל השירה הבינלאומי 2016 מצפה רמון  |  למשלוח שירים  |  רשימת חנויות ספרים בהן ניתן להשיג את גליונות כתב העת, וספרי ההוצאה לאור הליקון  |  
דף הבית >> כתב העת הליקון >> גליונות >> גליונות 64 ו-65 - מיטב המאמרים >> נתן וסרמן / תסריט, קוביות או כללי-משחק?

נתן וסרמן / תסריט, קוביות או כללי-משחק?

כמה הערות על תפיסת הגורל במסופוטמיה הקדומה

אַנְזֻ היה יצור אלוהי-למחצה, מכונף ובעל מקור, אשר נולד בהרים הגבוהים, בהר חִיחִי ליתר דיוק. לאחר שנולד בחנו אותו האלים והציעו לאֶנְלִיל, ראש הפנתיאון המסופוטמי, לקחתו לו למשרֵת. אנליל קבע את מקומו בפתח ההיכל המקודש שבו התגורר. שם, כך מספר האפוס, נהג אַנְזֻ לראות את אנליל מתרחץ במים הטהורים.

אֶת סַמְמְנֵי עֶלְיוֹנוּתוֹ בָּחֲנוּ עֵינָיו,
אֶת כֶּתֶר אַדְנוּתוֹ, אֶת מַלְבּוּשׁ אֱלֹהוּתוֹ,
בְּלוּחַ-הַגּוֹרָלוֹת שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ הִבִּיט אָז אַנְזֻ תָּדִיר.
(אַנְזֻ, לוח א' 66-68)

חמדנותו של המשרת תפחה ועלתה, ואט-אט גמלה בליבו ההחלטה לחטוף מאבי האלים, אנליל, את סממני אדנותו, ובראש ובראשונה את לוח-הגורלות אשר מצוי היה דרך קבע בין ידיו של אנליל:

אֲנִי עַצְמִי אֶקַּח-נָא אֶת לוּחַ-הַגּוֹרָלוֹת!
אַחְזִיק בְּחֻבִּי אֶת הַהוֹרָאוֹת לִכְלַל הָאֵלִים!
אַשִּׂיג-נָא אֶת הַכֵּס, אֲנַהֵל-נָא אֶת סִדְרֵי-הָעוֹלָם!
אֲפַקֵּד-נָא עַל כְּלַל אֵלֵי הָאִגִיגִי!
(שם, לוח א' 73-76)

וכמו כל מזימה, גם תורהּ של זו בא לידי מימוש:

בְּפֶתַח הַהֵיכָל, מָקוֹם שָׁם נָהַג לְהִתְבּוֹנֵן, הִמְתִּין לְרֵאשִׁית הַיּוֹם.
כַּאֲשֶׁר רָחַץ אֶנְלִיל בַּמַּיִם הַטְּהוֹרִים,
בִּהְיוֹתוֹ עָרֹם, כֶּתֶר אַדְנוּתוֹ מֻנָּח עַל הַכִּסֵּא,
הִשִּׂיגוּ יָדָיו אֶת לוּחַ-הַגּוֹרָלוֹת:

– חָטַף אֶת הָעֶלְיוֹנוּת הָאֱלֹהִית. חָדְלוּ סִדְרֵי-עוֹלָם.
הִתְעוֹפֵף אַנְזֻ וּמִהֵר אֶל הֶהָרִים.
נָפְלָה דְּמָמָה. הַס הֻשְׁלַךְ בַּכֹּל.
(שם, לוח א', 78-84)

הסיפור מסתיים בכי טוב והאלים הגדולים חזרו לשלוט בעולם בעזרתו של נִנֻרְתַ, אל צעיר ולוחמני אשר היכה את אַנְזֻ והשיב את לוח-הגורלות, ועימו את סדרי העולם, על כנם. נִנֻרְתַ זכה על כך לתהילת עולם ולמעמד מיוחד בפנתיאון.
סצינת האמבטיה מפתיעה. הנה עומד לו האל, שליטו של עולם, בבוקרו של יום באגן המים הטהורים כשהוא ערום וחסר אונים, בעוד משרתו החמדן מציץ בו מן הפתח. רגע קט של היסוס, והרי הוא אץ פנימה, חוטף את לוח-הגורלות המונח בְּצד האמבט, מתעופף לו אל ההרים, ובאחת חדלים סדרי עולם.
לא ניתן להתעלם מן האופן המגוחך שבו מוצג אנליל במיתוס הזה: בעירומו, בטיפשותו, בחוסר אוניו, ויש להעריך את בטחונה העצמי של תרבות אשר מסוגלת, דווקא מתוך יראת-אלים מוחלטת, ללעוג לריבונו-של-עולם.
אך האם אנליל הוא אמנם שליטו של העולם? תשובת המיתוס מורכבת: מצד אחד, העולם נשלט על ידי לוח-הגורלות, אשר בהעדרו חסר אנליל את היכולת לנהל את היקום. אך מצד שני, מדוע בעצם שהעולם לא ינוהל על ידי אַנְזֻ? הרי הלה לא השמיד את לוח-הגורלות. התוכנה של העולם – אם ננקוט דרך משל – לא הושמדה, אלא רק הותקנה במחשב אחֵר. ואולם לא כך רואה המחשבה המסופוטמית את הדברים. הגורל, רב-עוצמה ככל שיהיה, לא ייתכן שיימצא שלא בידי האלים הבכירים. אכן, אנליל איננו שליט על הגורל, ובמידה מסוימת הוא נשלט על-ידיו, ובכל זאת רק הוא רשאי להיות בעליו של לוח-הגורלות. ובכך מסתבר, כי בכל זאת הכוח האלוהי רב מכוחו של הגורל, שהרי נגזר על לוח-הגורלות להיות כאן, בנִיפּוּר, עירו של אנליל, ולא שם, בפסגות הרים, בידיו של אַנְזֻ. הגורל שולט על העולם, אך אין הוא שולט על גורלו שלו.
אך מה היה כתוב בלוח-הגורלות? ספק אם היו חרותים שם כל המאורעות הצפויים בעולם מאז נברא. תפיסה זו זרה לתרבות המסופוטמית, שהדטרמיניזם שלה היה מוגבל לנסיבתיות ישירה וקצרת-מועד בנוסח "אם אירע כך וכך, הרי שזאת וזאת יתרחש בהמשך". כך, למשל, היה המעשה במלך האשורי אסרחדון, כאשר נמייה חלפה לפתע בין גלגלי מרכבתו משמאל לימין. המלך הנבעת ידע כנראה על קיומו של אות כלשהו העוסק בנמייה חולפת, ושאל את חכמיו באשר לפשרו. אִסַּר-שֻׁמֻ-אֶרֶשׁ החכם עונה לו במכתב (SAA X, 33) שאכן האות "אִם חָלְפָה נְמִיָּה בֵּין רַגְלָיו שֶׁל אָדָם – יַד אֵל אוֹ יַד אֵלָה תֹּאחַז בּוֹ" (דהיינו, הוא יחלה) תקֵף גם במקרה זה, למרות שהנמייה חלפה לא ממש בין רגליו של המלך, אלא בין גלגלי מרכבתו, ועל כן צפוי המלך לחלות (החכם מסיים את מכתבו בהבטחה, שכמובן איננה ממין העניין, שמלכי הנַבָּטים העוינים ייפלו לפני מרכבתו של המלך.
ברור שהסופר הדאוג התכוון לרַצות את המלך המוטרד עקב עניין הנמייה והמרכבה בנושא אחֵר, משמח, הקשור אף הוא במרכבת המלך). מחלתו של המלך ודאית, אם כן, וניתן לגוזרה מהנמייה החולפת המבשרת אותה. לעומת זאת, החוליה הפותחת בשרשרת נסיבתית זו, קרי מרוצתה של הנמייה החולפת, איננה ניתנת בדרך כלל לחיזוי מראש.
ואם לוח-הגורלות לא הכיל תסריט מלא של מהלך דברי העולם, אולי היה לוח-מִשׂחק שעליו הוטלו קוביות-משחק, פורים של גורל? אך גם דגם זה של עולם, המתפקד כקזינו קוסמי, לא היה מתקבל על דעתו של המסופוטמי הקדום, וזאת בדומה לסירובו של אלברט איינשטיין להאמין כי אלוהים משַׂחֵק בקוביות.
ובכן, לא גורל שניתן לדַמוֹתו לתסריט רצוף של כל מה שנקבע מראש וצפוי להתקיים, ואף לא גורל שניתן לדַמוֹתו לאינספור התרחשויות מקריות אך מחייבות כהטלת קוביות-מִשׂחק. מה היה, אם כן, לוח-הגורלות?
עולה בדעתי, שלוח-הגורלות הכיל אולי את הצופן הפנימי של פעילות העולם, את כללי המשחק שלו. בתרבות המסופוטמית מדובר ברשימת ה"מֶה", מונח שוּמרי המציין את המרכיבים הבסיסיים של הקיום כדוגמת מלכות, כהונה, נפחוּת, בישול, עבודת אדמה, נישואין, מלחמה, אהבה וכדומה. מה יירקח מאותם מרכיבים היה תלוי באלים ובאדם, אך המרכיבים עצמם היו נתונים לפני האלים כגזירה בלי יכולת לשנותם.
הקורא המודרני, הנגוע כבר בדיכוטומיה המבחינה בין מופשט לגשמי, עלול להבין מהויות-יסוד אלו כאידיאות, ברוח התפיסה האפלטונית, אך לא היא. ה"מֶה" היו אמנם מהויות או ישויות-על, אך עובדה זו לא סתרה את היותם דברים של ממש אשר ניתן להסירם או לקחתם (כפי שקורה כאשר אִינָנָה יורדת לשאול), ואף לגונבם (כפי שמספר המיתוס על אִינָנָה אשר באה אל אֶנְכִּי – אֵל החוכמה, הכישוף והמים המתוקים – גרמה לו להשתכר, ובהיותו שיכור קיבלה ממנו את כל ה"מֶה").
בכל אופן יש לשׂים לב לכך, שבבסיסו של העולם המסופוטמי מצוי טקסט, תמליל. האם נכתב כאש לבנה על גבי אש שחורה – אין לדעת; אך קיומו של טקסט זה, לוח-הגורלות, אכן קובע ומַתנֶה את המשך קיומו של העולם וסדריו. כיצד נראה הלוח הזה? קיימים איזכורים שונים ללוחות, שהאלים מחזיקים בידיהם או צמוד לחזם. נִסַבַּה, אלת התבואה והכתיבה, נזכרת בהימנון שוּמרי כאוחזת בידיה לוח שמימי שעליו מפוזרים כוכבים. ביטויו החומרי של מראה קוסמי זה הוא לוח עשוי אבן לַפּיס-לָזוּלי כחולה, המעוטרת בסימני כתב-יתדות מוזהבים אשר האלה מחזיקה. אפשר שכזה היה גם לוח-הגורלות, האש הלבנה והאש השחורה של התרבות המסופוטמית הקדומה.

הליקון 31, גורל, סתיו 1999

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 




לייבסיטי - בניית אתרים