עברית  |  English  |  
תכנית לימודים תשע"ז  |  שער פסטיבל השירה הבינלאומי 2016 מצפה רמון  |  למשלוח שירים  |  רשימת חנויות ספרים בהן ניתן להשיג את גליונות כתב העת, וספרי ההוצאה לאור הליקון  |  
דף הבית >> כתב העת הליקון >> גליונות >> גליונות 64 ו-65 - מיטב המאמרים >> אביגדור פלדמן / טקסים, שקרים וּוידיאוטייפּ או: דיוקנו העצמי של עורך הדין מול שער החוק

אביגדור פלדמן / טקסים, שקרים וּוידיאוטייפּ או: דיוקנו העצמי של עורך הדין מול שער החוק

לאחר ששומע ק' מן הכוהן כי פסק הדין אינו בא בבת אחת אלא מהלך המשפט הופך לאיטו להיות פסק הדין, מבקש ק' עצה, לא כיצד להשפיע על הכרעת בית הדין, אלא איך להיחלץ ממסגרותיו של המשפט, איך לעקוף אותו, כיצד אפשר לחיות מחוץ למשפט. כתשובה מספר לו הכוהן את סיפור "מול שער החוק"; כעורך דין אני מחפש נוסחת קסם של חיים מחוץ לחוק ובתוך החוק, והתבוננות בסרטי שִחזור מדגימה את כוונתי.
השחזור מתבצע בסיומה של החקירה הפלילית; החשוד, לאחר שכבר הודה במעשה (ברוב המקרים ברצח או בעבירה חמורה אחרת), מובא אל מקום הרצח בשעות הלילה המאוחרות, ולפני מצלמת וידיאו (המופעלת על ידי שוטר, טכנאי מן המעבדה לזיהוי פלילי) הוא משחזר-ממחיז את הרצח, כשהוא מלַווה את הפעולה בדיבור.
במעשה השחזור יש יסודות של תיאטרליות; בובה ממלאת את מקום הנרצח. משתמשים בבובות, שבאמצעותן מדגימים במשטרה עזרה ראשונה או הנשמה מפה לפה. נוצרת ביוגרפיה של הבובה. במהלך השחזור היא נרצחת, ואחר-כך זוכה בהנשמה מפה לפה ובטיפול רפואי מסוּר של השוטרים הצעירים הנוטלים חלק בקורס "עזרה ראשונה".
הבובה המשמשת בשחזורים היא גמישה, וחלקיה השונים מתפרקים. במהלך אחד השחזורים שראיתי, נשרו חלקים מן הבובה; הזרוע התפרקה מן הגוף, הרגליים נפלו, והמשחזר, שנאבק כל העת עם התפרקות הנרצח בין ידיו, לא הצליח לחבר את חלקי הבובה. בתום השחזור נותר טוֹרסוֹ עגמומי, לבוש חולצת פלאנל משובצת.
במקרים אחרים התפקיד ניתן לשוטר. כדי להבדיל את השוטר הממלא את תפקיד הקורבן מן השוטרים האחרים, מעניקים לו שלט קרטון שהוא נושא על צווארו. בשלט יירשם שם הנרצח, ולעיתים המלה "הנרצח" או מלה דומה לה כמו "הקורבן".
בידי הנחקר נותנים אקדח צעצוע, וכאשר אין כזה בנמצא – גזר עץ הדומה לאקדח, מה שנותן לאירוע אופי של משחק ילדים. יש באירוע הזה תערובת מדהימה של גרוטסקה וחרדה. הפרטים האפלים והאיומים של הרצח מומחזים כהצגת תיאטרון חובבנית, ילדותית במקצת, או – ברמת הסתכלות אחרת – מעין מחזה מוסר כנסייתי, המועלה על ידי תיאטרון שבו הגיבורים מזוהים על ידי קהל הצופים על פי השלטים שהם נושאים בידם.
במהלך השחזור מתַפקד השוטר האחראי על השחזור כבמאי, הנותן כל העת הוראות בימוי לנחקר. הוא מעמיד אותו מול המצלמה, לעיתים הוא מבקש מן המשחזר לחזור על תנועה, להפנות אל עבר המצלמה חלק זה או אחר של גופו, לחזור על קטעי טקסט.
יש באירוע מידה רבה של קתרסיס, השלמה, רפיון, סיום. שותפים לתחושה זו החשוד והשוטרים. לגביהם שלב השחזור הוא סיומה של החקירה המתישה, שהיתה כרוכה במכות, השפלות, העדר שינה, עינויים מסוגים שונים.
למרות שהשחזור חייב להיות חף מכל עריכה ואמצעים אמנותיים, מעין צילום מ"נקודת אפס", הרי שהמצלמים אינם יכולים להימנע מקישוטים אמנותיים: זוּם; תנועות מצלמה, מיקוד, צילום של פרטים שוליים חסרי חשיבות כמו כפות ידיו של הנחקר, מאפרה המונחת על שולחן החקירה, לוח כתיבה זול שבו משתמש השוטר. יש בפרטים הללו כדי לשפוך אור אחר על החקירה; אני מוקסם מן הניגוד שבין העליבות הבירוקרטית של המשרד שממנו מתחיל כל שחזור ובין הפרטים המרהיבים והמסחררים של הפשע.
אפילו מבקש המשחזר במודע להימנע מכל אמצעים רטוריים, הוא אינו יכול לברוח מהם. האמצעים ה"אמנותיים" חוזרים ועולים, כתב ידו של השוטר מופיע פתאום על גבי העדשה השקופה של המצלמה. זה כורח המציאות. המצלמה אינה יכולה לתפוס בבת אחת את כל התמונה, המצלם חייב לעבור מפרט לפרט, לצמצם מרחק ולהגדילו. יחד עם זאת, משום ששחזור מצולם כיחידה אחת ללא עריכה, הרי שהציר הדומיננטי הוא הציר המטונימי – ולא המטאפורי – הבא מחיתוך וקולאז'.
שמתי לב, כמה מרכזיים הם פני החשוד במהלך השחזור. הצלם חוזר אליהם פעמים רבות, גם כאשר מבחינת הנרטיב של השחזור אין לכך משמעות. פני החשוד הם לכאורה הזירה המרכזית לסימני הרצח, לא טביעת האצבעות שנמצאה על השמשה או עקב הנעל בבוץ הרטוב. כאילו חשב המשחזר שניתן לראות בתווי הפנים של הנחקר נבואה רטרואקטיבית לרצח שאירע. המקום של השחזור הוא על כן לא החלל הפיזי שבו אירע הרצח, אלא פני הנחקר.
גם שופטים מייחסים חשיבות עצומה לפנים של הנאשם. במהלך משפט ניתן לראות את השופט מתבונן בפני הנאשם, בעיקר כאשר אחד העדים מתאר מחזה זוועה שבו השתתף הנאשם, כגון בעת עדותה של הנאנסת. נדמה, כאילו השופט במבטו מנסה לחשוף את הנפש שמתחת לעור; לא השתחררנו מן ההנחה שלחטא יש קלסתרון מיוחד, מום גופני כלשהו.
המתבוננים בסרט השחזור נוטים לשכוח שהם מתמזגים עם עינו של השוטר. המצלמה, המוחזקת בידי השוטר, היא המבט שלנו בשחזור. מפתיע, כמה בקלות ובאופן טבעי אנו רוכשים לנו את עינו של השוטר. התהליך – שבו הצופה בסרט מגלה כי נכנס לגופו של אחר, והוא מתבונן במתרחש מבעד לעיניו – זהו התהליך שבו אנו זוכים ל"משמעות" על חשבון ה"קיום". זו ההגדרה של ז'אק אלן מילֶר למושג ה-Suture.
בסרטי שחזור יש חיפוש של סימנים שנותרו במקום הרצח. את המשחזרים מדריכה ההנחה, כי לעולם יישאר משהו מן הרצח, שהמקום בעקבות הרצח השתנה, חלה בו תמורה, ואם נחפש היטב גם זמן רב לאחר שאירע הפשע, עדיין יישארו במקום סימנים לרצח. לכן יש טעם רב בצילום המקום מחדש בנוכחות הנאשם, המוביל את המצלמה בעקבות הרוצח. ההנחה, שמקום הרצח יהיה לעולם מקום הרצח, זוכה לתמיכה ממדעי המשטרה. האותות של הרצח – הדם, הזרע, הקרעים, שׂרידי הלבוש – יימצאו במקום לנצח. לשרידי הרצח כוח שרידות בלתי מוגבל. זו ההנחה המדריכה גם סרט שחזור גדול כמו "שואה" של קלוֹד לנצמן, הנוטל את יושבי מחנות הריכוז חזרה אל מקום הרצח ומבקש מהם לחזור על פעולות שביצעו אז, כמו השַיִט קורע הלב בנהר.
בסרטי השחזור בולט ה"כתם", הבּהֶרֶת הלבנה המונחת על המציאות, שעליו כותב סְלָבוֹיוֹ צ'יצֶ'ק בספר Looking Awry, המנתח סרטים (בעיקר של היצ'קוק) על פי קונספציות לאקאניות: הכתם הוא חלק המציאות שאף פעם לא יצולם על ידי המצלמה; שחזור דקדקני של תנועות המצלמה בחלל מגלה ריבוע קטן שממנו מתחמקת המצלמה, עין השוטר, העוקפת אותו בקפדנות ובעקביות.
הכתם הוא העין המוחזרת מן העֵבר השני. צ'יצ'ק מדגים זאת באמצעות הסרט "החלון האחורי"; היעדים למבטו של ג'יימס סטיוארט אינם מחזירים לו מבט, עד אשר החזרת המבט של הרוצח הופכת את המתבונן למי שמתבוננים בו, וחושפת את תשוקותיו הכמוסות; הרצח בדירה ממול הוא הגשמת חלומו של ג'יימס סטיוארט לחסל את גרייס קלי הטרחנית. משני צידי המבט עומדים רוצחים. כך גם בסרטי שחזור. למרות ההתמקדות הרַבּה כל-כך בפני המשחזר, נדיר מאוד שהוא מחזיר מבט למצלמה. החזרת מבטו של המשחזר לשוטר תערער לחלוטין את הסדר הסימבולי של השחזור.
לפעמים, במהלך המשפט, בית המשפט עצמו יוצא לאתר הרצח לראות ולשחזר. מהפעם הראשונה שהשתתפתי בביקור כזה במקום, ברחוב אוסישקין בתל-אביב, בתיק של רצח סוכן הבורסה אלטרוביץ', חשתי שזו פעולה פולחנית, כאילו הביקור – שבו השתתפו שלושת השופטים בגלימותיהם, התובע, הסניגור והנאשם שנכרך מאחור, לא שייך לכל העניין – הביא מרגוע לרוחו של הקורבן, שריחפה במקום מאז שנרצחה, והביא מרגוע גם לרוחנו שלנו. בסרטי שחזור, הסימולציה של הרצח מרפאת את השערורייה הנוראה שגרם הרצח. השחזור מחזיר את ההרמוניה באמצעות עיבוד סימטרי של נתונים מן השערורייה הגדולה. הפעולה הסודית הסמויה והנוראה של הרצח הופכת עם השחזור לפעולה פומבית, לסימולציה, לגרוטסקה.
השחזור הוא טקס הכניסה של הנחקר לסדר הסימבולי של המשפט הפלילי. החשוד, המובא מן "המציאות", עובר לסדר חדש של ההליך הפלילי. הוא הופך לסובייקט של המשפט. המעבר הזה נעשה על ידי השחזור, והתרומה העיקרית של השחזור לתמורה זו היא בכך שהוא הופך את הפעולה לטקסט. המשחזר מתבקש על ידי השוטר לעשות ולדבר, לתאר במלים את מעשיו; כך יש הוצאה לפומבי של הפעולה החשאית והמרתה לדיבור. בהמשך, במשפט עצמו, כבר לא תהיה פעולה כלל אלא טקסט בלבד; על פי הנוסחה של דאלוז וגואטרי בספרם על קפקא Toward a Minor Literature, אי אפשר לדבר ולאכול בבת אחת.
המשחזר "לומד" תוך כדי השחזור איך הופכים פעולה לטקסט, וכך הוא לומד את כללי ההמרה, את הסימבולים של ההליך הפלילי. לדעתי, ניתן להבין חלקים רבים מן החקירה הפלילית כתהליכי למידה של האופן שבו הופך אזרח לנאשם במשפט פלילי. היכולת להשתתף במשפט פלילי כנאשם מחייבת סִדרה ארוכה של מיומנויות. אחד המדריכים העיקריים הוא עורך הדין, הפועל על הנאשם במהלך המשפט כשוטר חֶרֶש של השופטים; אך ההדרכה הראשונית, ה"טירונות" של הנאשם, מתבצעת בחקירה הפלילית. על כן השחזור, שיש בו קצת חגיגיות, הוא מעין בחינת גמר, או מסיבת סוף שנה של האימון, לקראת הפיכתך לנאשם במשפט.
תהליכי הלמידה, כמו בכל מערכת חינוכית, משמשים בעיקר להפנמה של הלגיטימציה של ההליך הפלילי. תמיד הטרידה אותי השאלה, למה נאשמים במשפטים פליליים אינם קופצים מספסל הנאשמים, וצורחים ובוכים, ומדוע אינם מתנפלים על השופטים. אין ספק כי החקירה הפלילית מכשירה אותם כמשתתפים פסיביים של המשפט הפלילי. הם לומדים את תנוחת הגוף הנכונה, את הפסיביוּת, את הכלל שאינך מדבר אלא אם פונים אליך. בתהליך החקירה הפלילית מתקיים כִּוונון הקול של הנאשם לאוקטבה הנכונה, הנעימה לאוזנם של השופטים ועורכי הדין; בלעדי כל אלה לא יצלח הנאשם להליך הפלילי.
השחזור הוא תחליף להוצאה-להורג הפומבית שעליה מדבר פוקו, בספרו על הפיקוח והענישה. השחזור מקביל להטבעת העונש על גופו של הנאשם, בדומה לשלט שהיו מניחים על גופו של הנידון למוות לפני הוצאתו להורג, וכתחליף להודאה הפומבית שהיה חייב להשמיע לפני עלותו לגרדום. מאוד הופתעתי לקרוא בספרו של פוקו תיאור מקרים, שבהם ההוצאה להורג היתה שחזור לכל דבר. במקרה אחד הנאשמת הוצאה להורג בסכין שבו רצחה את גבירתה, כשהיא יושבת על הכיסא שעליו ישבה גבירתה בעת שהוּצאה להורג.
עורכי הדין הם שוטרי חרש של השופטים; הם יושבים באולם בגלימותיהם ובעניבותיהם, אבל למעשה הם שוטרים בתחפושת. הבחנתי בכך יום אחד בבית המשפט הצבאי ברמאללה. על ספסל הנאשמים ישבו חמישה אנשים שהואשמו כמנהיגי האינתיפאדה. בשלב כלשהו התרוקן אולם המשפטים מכל השוטרים והחיילים. אולי יצאו לארוחת צהריים. המשפט התנהל כרגיל, וגם אני הבחנתי בהתרוקנות הזו של כל סוכני הכוח הגלוי רק לאחר זמן. לבסוף הבחין בכך נשיא בית המשפט. ללא התרגשות ביקש מכמה חיילים להיכנס לאולם. מתעוררת השאלה, כיצד המשיכו חמשת הנאשמים – גם באולם הריק משוטרים וחיילים – למלא את תפקידם כנאשמים מושלמים. התשובה, לדעתי, היא כי בין הנאשמים לבין השופטים ישבו עורכי הדין, וכי עורכי הדין הם שוטרי החרש של השופטים.

הליקון 5, דיוקן עצמי – שיחות, חורף 1992

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 




לייבסיטי - בניית אתרים