עברית  |  English  |  
תכנית לימודים תשע"ז  |  שער פסטיבל השירה הבינלאומי 2016 מצפה רמון  |  למשלוח שירים  |  רשימת חנויות ספרים בהן ניתן להשיג את גליונות כתב העת, וספרי ההוצאה לאור הליקון  |  
דף הבית >> כתב העת הליקון >> גליונות >> גליונות 64 ו-65 - מיטב המאמרים >> בוגומיל גיוזל / דמויות ממוּסמרוֹת-מבט. ממקדונית: פטר ה. ליוטה. עברית: אמיר אור

בוגומיל גיוזל / דמויות ממוּסמרוֹת-מבט. ממקדונית: פטר ה. ליוטה. עברית: אמיר אור 


איפשהו ב"החזון" שלו ייטס מתרכז בדמויות ביזנטיות שעיניהן "עֵינַיִם צִפּוֹרִיּוֹת, מַבָּטָן מְקֻבָּע בַּנֵּס" (כמין צדודית נצחית של האל ההיירוגליפי המביט אל האינסוף, כשמַקורו נוקר בבֵיצת הטלוריד שלו ומבקע אותה לחופשי).
עוד ב-1925 הוא מקדים את חזותו הקודרת של ספנגלר על גורלנו ב"שקיעת המערב", וכותב על עיניים ביזנטיות אשר "נוֹעֲצוֹת מַבָּטָן בָּאֵינְסוֹף" – בַּפִּלאי, בבלתי-ניתן-לשיעור1....
כילד חשבתי שהפנים האלה, הקבועות בתוך ציורי הקיר והאיקונות של כנסיותינו, ממוסמרות כך במבטן משום שהן מכריזות על הנס שקרה להן. הן ראו את ישו או את האל, או, כמו יוחנן הקדוש של האפוקליפסה, נקברו חיות וחזו במוות.
הן נראו כאילו עמדו לזנק מן הקיר בלהבות. אבל לאן יכלו ללכת ברגליהן המזוויעות, המושחתות? – הן לא יכלו לעבור את הסף, לא יכלו לגעת בנו בכאבן בשעה שניצבנו בלי נוע מול דמויות ממוסמרות-מבט כאלה. מעולם לא האמנתי בנס שלהן, ותמיד פחדתי מעיניהן צמאות הדם...
אולי הנס עצמו היה חשוד. דומה שבציורי הקיר הרִיק הלבן והעקר בארובות העיניים החסרות הוא שהחיה שוב את הפנים העיוורות. במשך חמש-מאות שנים של דיכוי עותמני האמונה עצמה – ולוּ רק מתוך יאוש צרוף – נעשתה כה פשטנית, ששומרי האמונה גירדו את הצבע מן העיניים המצוירות (לרוב מלאכיט, ששימש לציור האישון וקשתית העין) כתרופת פלא לכל חולי. גלגלי עיניהם המהפנטים שרוּקנו חטאו מעתה בניסים רדודים. עכשיו, מקץ מאות שנים, אני מביט בפלימפססט: דמויות מקוּבּעות-מבט שהושחתו למען האמונה2...
התמסמרות המבט נמשכת, כאילו חייליו העיוורים של הצאר סמואיל חזרו זה עתה מוודֶצ'ה, "המקום שבו נעקרו העיניים",

כדי לחזות מחדש בשלטונה3. כשאנחנו מטפסים ברכס אל מאטְקה, אנדריאה הקדושה או נֵרֵזי, כשאנחנו נכנסים לחדרי האבן, דומה שפניהן של דמויות אלה, שקינתן עמוקה כל-כך, נראות כה טבעיות בכאבן. רדוף איקונות, עכשיו אני עצמי איקונה, מבטי ממוסמר, חולף מבעד לחלונות אל המורדות שבחוץ, אל פטריות הבר הפזורות ביער. מטוהר צום, אני גוֹוע ברעב...
בחוץ בּוֹריאן משיג אותי וקורא אלי בקול, בסקרנות טבעית של ילד: "אבא, תראה! אתה מביט אל העתיד!"
זהו המשחק המוכר שהמצאנו, הסברַי חסרי התועלת לריקנות.
"לא", אני קורא, בהתאם לכללים, "זהו הטבע שמדהים אותי..."
אבל לא העתיד ולא הטבע יכולים לענות על השתאותי-שלי, לא יכולים להעריך את הפלא או להבין נס כזה. רק המבט האילם של הריק – "עֵינָהּ הָאִלֶּמֶת שֶׁל הַחַיָּה הַמַּבִּיטָה דַּרְכֵּנוּ", כדבריו של רילקה – אותו מקום שהוא תמיד מקום אחר. העוּבּר שנמשך בעל-כורחו מתוך הרחם החם, כאילו הארץ עצמה הפכה לגלגל-עין ענק וזוהר של חדירה, עם המון מחשבות-הבל מופשטות הרודפות כל זיקה עצמית אל עצמה מבעד לעננים עכורים; אוקיינוסים של זרמים ובני אדם חולפים בקולות, בין השבטים. כמו מוט גחלים שנובר ברמץ אנחנו מביטים בכוכבים ובחלל האפל שמאחוריהם ובריקנותה של אותה ארץ לא נודעת שבקרוב נצא אליה...
אנחנו, לבדנו עם העולם. האז של השנים האלה והעכשיו של העתיד, היחס שביניהם, והרגע שיעברו שניהם אל הזמן האחרון הנע אחורנית, בו יגיח האור מעינינו וייספג בכוכבים. וממוסמרי-מבט נקרוס עם כל האטומים המרכיבים אותנו, עם כוח הכובד עצמו, ובמוות נהיה כל הפיסות שהיינו, נעוף

מכאן והלאה עד שנשוב ונתרכב כאַל-חומר, אל מעבר לכל, לעולם ועד, אם רק נאמין, או אפילו אם רק נוכל להאמין, בַּנס...

הליקון 52, מטאמורפוזה, חורף 2003

1 W.B. Yeats, The Vision 1917; Oswald Spengler,
Der Untergang des Abendlands 1918.
2 תחת השלטון העותמני הפכו כנסיות רבות למסגדים, והקירות סוידו לכסות על ציורי הקיר. הפרדוקס הוא, שלמעשה סיודם הוא ששימר אותם מידם של המאמינים שגירדו את הצבע מעיני הקדושים כסגולה לרפואה.
3 במאה העשירית שלט הצאר סמואיל על מקדוניה ועל בולגריה. לאחר קרבות רבים הביסו הכוחות הביזנטיים את חילותיו בוודצ'ה, והקיסר באזיל ה-2 ציווה לעוור תשעה מתוך כל עשרה מארבעה-עשר אלף החיילים ששרדו. הפיקחים הובילו את העיוורים בחזרה לארמונו של סמואיל באוכריד, ועל פי האגדה, ברגע שראה הצאר את חייליו המובסים והעיוורים, נפל ומת.
א.א.

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 




לייבסיטי - בניית אתרים