סדר השירים

מוּעָתַז אבּו צאלַח / הַמַּבּוּל – מערבית: ראובן שׂניר 11

דוד אבידן / לֹא טוֹב הֱיוֹת 12

שמעון אדף / גֶּלֶד 13

מירון ח. איזקסון / שִׁוְיוֹן הָרַעַשׁ 14

לאה אילון / בְּלִי נָוֶה 15

זֹהר איתן / פְּרִידָה 17

אלי אליהו / עֵר בָּעֲלָטָה 18

ישראל אלירז / אִם תּוֹצִיאִי שֻׁלְחָן לֶחָצֵר 19

ישראל אלירז / עוֹד צַעַד אֶחָד וַאֲנִי כְּבָר מֵאֲחוֹרַי 20

דנה אמיר / בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי נִבְלַעַת 22

שרון אס / בְּלִי בּוּשָׁה אֲנִי 23

אלמוג בהר / קְצֵה הַמִּדְרָכָה 24

שמעון בוזגלו / יוֹם לִפְנֵי הָאִילְיָאדָה 25

אילן בושׂם / מַצָּב; חִכִּיתִי 26

מאיה בז'רנו / מַלְאַךְ הַשְּׁלֵמוּת 27

משה בן-שאול / אָדָם אוֹכֵל מָרָק 28

משה בן-שאול / פּוֹעֲלִים זָרִים 29

יקיר בן-משה / הוֹי יַקִּיר 30

חמוטל בר-יוסף / הָאֵלִים אֵינָם זְקוּקִים 31

נטע-לי בראון / ק' 32

לֶב בֶּרינסקי / מתוך הַמִּקְוֶה שֶׁל רֶנְדְסְבּוּרְג – מיידיש: אשר גל 33

לֶב בֶּרינסקי / עֶרֶב הַבְּרִיאָה הָאַחֲרוֹנָה – מיידיש: שׂרִי בן-בנימין, גיתית גינת, מיכל חכּים, עדי וולפסון, אפרת וָלרו, אורית וקסלר והמשורר 33

אוֹרי ברנשטיין / אֹנֶס פְּרָטִי 34

זלי גורביץ' / הַשִּׁירָה הִיא בַּשּׁוּלַיִם 35

חיים גורי / עֵשָׂו 36

אשר גל / עוֹרְבִים 37

מרדכי גלדמן / אֶת בְּדִידוּתִי הִקְדַּשְׁתִּי לְשִׁירַי 38

מרדכי גלדמן / קְרָא 39

יעל גלוברמן / הָאִשָּׁה שֶׁקָּפְצָה אֶל הַסִּירוֹנִיּוֹת 40

אלישבע גרינבאום / הַשְׁכָּבָה לְאִשָּׁה 41

סביאלי גרינברג / בֵּין מִזְבְּחוֹת, בֵּין עֲצֵי תְּאֵנָה – מרוסית: אמיר אור, גלי-דנה זינגר 42

שי דותן / רֶגַע אֶחָד 43

רמי דיצני / מֶלֶךְ הַבִּצָּה 44

רמי דיצני / יָדִי הַטּוֹבָה 46

מחמוד דרויש / אֲנִי מִשָּׁם – מערבית: ראובן שׂניר 47

מחמוד דרויש / יָבוֹאוּ בַּרְבָּרִים אֲחֵרִים – מערבית: ראובן שׂניר 48

אמירה הס / וְשָׁלוֹם לָכֶם 49

חדוה הרכבי / אֲפִלּוּ בַּתְיָה בּוֹכָה 50

חדוה הרכבי / כְּמוֹ אָז כְּשֶׁהָיָה חֲשָׁשׁ לְסֶדֶק דַּק 52

רפי וייכרט / הַמִּשְׁפָּט 53

גלי-דנה זינגר / רִיטוּאָל – מרוסית: אמיר אור, פטר קריקסונוב 54

ענת זכריה / סוֹד הָאֹרֶךְ 57

אריה זקס / עֵצוֹת בְּמַצָּב מְסֻיָּם 58

נורית זרחי / בִּקְלִילוּת 59

נורית זרחי / בְּלוּז תִּינוֹקוֹת 60

נורית זרחי / שׁוּב הוֹפִיעוּ הַגּוֹבְּלִינִים 62

מישל חדאד / אֱלֹהִים – מערבית: ששון סומך 63

רחל חלפי / מַסָּע לָאִיִּים 64

רחל חלפי / מַה נִּשְׁאַר 65

שלמה טנאי / רֵאשִׁית 66

אבנר טריינין / לְפֶתַע לִיזָבֶטָה 67

אסתר יעקב עמנואל / יַקִּירִי הַלַּיְלָה עוֹד לֹא תַּם 68

אליעז כהן / וּפִתְאֹם פָּרַץ אָבִיב 69

ט. כרמי / הָאַלְטְרוּאִיסְט 70

ט. כרמי / מִכְתָּב אֶל הָאֲנִי הַלִּירִי 71

יצחק לאור / שִׁנּוּי מִין / שִׁיר צִיּוֹנִי 72

תמיר להב-רדלמסר / מִזְמוֹר לְדָוִד 73

צביה ליטבסקי / אֶנְדִּמְיוֹן 75

חזי לסקלי / שָׁלֹש סִבּוֹת 76

חזי לסקלי / הַצָּלוּב 77

חזי לסקלי / רְאוּבֵן וַאֲנִי 78

חזי לסקלי / Yakantalisa 79

דורי מנור / פְּרִימָה 80

סַבּינה מֶסג / אֵינִי קוֹרֵאת תָּוִים 81

סלמאן מצאלחה / כִּתְמֵי צֶבַע 82

סלמאן מצאלחה / הַפָּלָה – מערבית: יהונתן נדב 83

אגי משעול / כָּל כָּךְ הֵעִיקָה קְלִפַּת הַגּוּף 84

אגי משעול / אֲחוּזָה 85

אגי משעול / הֲלִיכָה בְּעִקְּבוֹת פִּנְחָס שָׂדֶה 86

יורם ניסינוביץ' / אֲנִי הוֹלֵךְ לִישֹׁן 87

טל ניצן / הַיֶּלֶד הַשְּׁלִישִׁי 88

נוואל נפאע / כְּנָפַיִם – מערבית: מחמד ע'נאים 89

רוני סומק / חֲלֵב אֲרָיוֹת 90

רוני סומק / גִילְיוֹטִינָה (או: דַּ"שׁ לִמְשׁוֹרֵר צָעִיר) 91

אברהם סוצקבר / מתוך "1974" – מיידיש: אשר גל 92

אברהם סוצקבר / מִי יִשָּׁאֵר – מיידיש: אשר גל 93

אריה סיון / זִכְרוֹן יַלְדוּת 94

אריה סיון / עַל קֶבֶר אִמִּי 95

דֶניס סילְק / אֲרוּחָה – מאנגלית: אירית סלע 96

רמי סערי / לְכָל אֶחָד; עוֹד מְעַט 97

ראדי עבּדאלג'וואד / אַף אֶחָד לֹא יָבִין אוֹתִי – מערבית: אלי אליהו, דפנה קפמן 98

טהא מוחמד עלי / אַזְהָרָה – מערבית: אנטון שמאס 99

עדי עסיס / יֵשׁוּ הִמְצִיא אֶת הָרֹחַב 100

דן ערמון / עָלֶה לָבָן 101

דן ערמון / חִידָה 102

חביבה פדיה / כִּבְכִי הַשָּׁמַיִם לַטֹּהַר 103

לאה פילובסקי / אֳמָנוּת זֶה 104

עודד פלד / הָלוֹךְ יִתְהַלָּךָ גּוּף בְּמַסָּעָיו 105

דליה פלח / לֹא לְצַלְצֵל 106

חוה פנחס-כהן / נוֹבֶמְבֶּר בַּתַּפּוּחִים 107

דן צלקה / בַּגָּדָה הָאַחֶרֶת 108

פ. קול / כְּשֶׁאֲנִי מְפַחֵד לָמוּת 109

פ. קול / In a New York state of mind 111

אדמיאל קוסמן / הַזְמָנָה לַמַּלְאָכִים 113

אדמיאל קוסמן / 12 מִכְתְּבֵי לַיְלָה אֶל אִשְׁתִּי הַיְשֵׁנָה 114

אִבּרהים קעדאן / בֵּין שְׁתֵּי נוֹצוֹת – מערבית: גלית סליקטר 116

טוביה ריבנר / כָּל הַיֹּפִי הַזֶּה 117

אשר רייך / חֲמִשָּׁה תַּרְגִּילֵי הִתְבּוֹנְנוּת עַצְמִית 118

אשר רייך / מַחֲלַת חֹרֶף 119

בנימין שבילי / לֹא בְּלִבִּי אוֹחֲזוֹת יָדַי 120

ליאור שטרנברג / שָׁמַעְתִּי אֶת רֹאשִׁי נִסְדָּק 121

אילן שיינפלד / בְּאֶמְצַע הַבַּצֹּרֶת 122

הרולד שימל / דְמוּת זְעִירָה שֶׁבְּגִיגִית 123

הרולד שימל / חַלּוֹן פָּתוּחַ מֵעַל צְפַת כִּוּוּן מַעֲרָבָה 124

אמיר אור / הַשָּׂפָה אוֹמֶרֶת 125

אמיר אור / אֱלֹהֵי הַיְּהוּדִים 126

אמיר אור / תִּקּוּן 127

מוּעָתַז אבּו צאלַח
מערבית: ראובן שׂניר
הַמַּבּוּל

יוֹם אֶחָד יָשַׁב עַל הַמִּדְרָכָה,
הִפְקִיד רַגְלָיו לְחַסְדֵי הָרְחוֹב,
לְפֶתַע, זָרַם הָרְחוֹב כְּנָהָר.
אַט אַט זָרַם,
עַד שֶׁהַמַּיִם עָלוּ וְהֵצִיפוּ אֶת רַגְלָיו,
"שֶׁיִּהְיֶה!" אָמַר, אֲהַלֵּךְ בְּיָדַי עַל הַשָּׁמַיִם.

כַּאֲשֶׁר הֵצִיפוּ הַמַּיִם אֶת בִּרְכָּיו
"שֶׁיִּהְיֶה!" אָמַר, מֵהַיּוֹם לֹא אֶכְרַע עוֹד בֶּרֶךְ לְאֵל כָּלְשֶׁהוּ.

כַּאֲשֶׁר הֵצִיפוּ הַמַּיִם אֶת מָתְנָיו
"שֶׁיִּהְיֶה!" אָמַר, בְּתוֹךְ תּוֹכִי הַנָּשִׁים כֻּלָּן.

כַּאֲשֶׁר הֵצִיפוּ הַמַּיִם אֶת חָזֵהוּ
"שֶׁיִּהְיֶה!" אָמַר, מֵהַיּוֹם לֹא אֶשְׂנָא עוֹד אִישׁ.

וְכַאֲשֶׁר עָלוּ הַמַּיִם וְהֵצִיפוּ אֶת רֹאשׁוֹ נִצַּב צִלּוֹ עַל כְּתֵפָיו.


הליקון 58, יש!!!, חורף 2004

דוד אבידן
לֹא טוֹב הֱיוֹת

לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם תָּאֵב
אֶת הַבָּשָׂר אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ וְהָלְאָה
כִּי אִם טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם תָּאֵב
אֶת מַחְסוֹרוֹ וְאֶת עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ
וְאֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַטַּף וְאֶת הַגְּמַלִּים
וְאֶת נוֹשְׂאֵי הַחֲרָבוֹת וְרוֹמֵי הָרֹמַח
וְאֶת הַגְּיָסוֹת וְאֶת הַמֶּרְכָּבוֹת עַם עָצוּם וָרַב
אֲבָל הֱיוֹת הָאָדָם חָפֵץ חֵפֶץ לְעַצְמוֹ
לַעֲשׂוֹת חֲפָצִים בָּאָרֶץ תַּחַת הַשָּׁמַיִם
חֲפֵץ חַיִּים חֲפֵץ מָוֶת חֲפֵץ תִּקְוָה
לוֹקֵט חֲפָצִים בְּיָד נִמְהֶרֶת בְּרֹאשׁ רָכוּן
וְשָׂם בַּמָּקוֹם שֶׁלּוֹ יֹעֲדוּ לְמַזְכֶּרֶת עַד
לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם נִפְטָר
מִן הַבָּשָׁר אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה
כִּי אִם טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם נִפְטָר
מִכָּל מַחְסוֹרוֹ וּמִכָּל עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ
וּמִן הַנָּשִׁים וּמִן הַגְּמַלִּים וְנוֹשְׂאֵי הָרֹמַח
וּמִן הַגְּיָסוֹת וּמִכָּל הֲמוֹן הָעָם
זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אוֹתָם וְאָדָם בְּרָאָם


הליקון 7, משפחה, סתיו 1992

שמעון אדף
גֶּלֶד

סוֹף הַקַּיִץ קָשֶׁה מִקַּיִץ
פְּרִיעַת עֵצִים שֶׁעֲסִיסָם חַמְסִין, קֹצֶר
אוֹר.

יָכוֹל לְהִקָּרוּת שֶׁל שִׁיר לִקְרֹא
הֵן לֹא נוֹעַדְתְּ אֶל הַגְּוִיעָה, צִפּוֹר אַלְמָוֶת, הַדּוֹרוֹת
הָרְעֵבִים אֵינָם רוֹמְסִים אוֹתָךְ בִּשְׁעָטָה, קוֹלֵךְ בְּסַחַף זְמַן זֶה שֶׁאֲנִי
שׁוֹמֵעַ.

אַךְ שִׁכְחָה הַכֹּחַ הַיָּחִיד כָּרֶגַע
וּלְהַבְחִין זָמִיר מִלַּהַק עֶפְרוֹנִים לְצֹרֶךְ מָה.
בְּגִילִי הָיָה כְּבָר קִיטְס מֵת.


הליקון 50, שער לשירה חדשה 2002, סתיו 2002

מירון ח. איזקסון
שִׁוְיוֹן הָרַעַשׁ

הַחֹמֶר שֶׁהִסְתַּגֵּר בְּחַדְרִי
הִרְעִישׁ דַּוְקָא כִּבְרִיחָה מִן הַבַּיִת,
גַּם רַעַשׁ שֶׁל טִפּוֹת מַרְגִּיעוֹת
זֵהֶה לְקוֹלוֹ שֶׁל חוֹר מְבֹהָל.

שִׁוְיוֹן רְעָשִׁים מְנֻגָּדִים
מַרְגִּיעַ מְקוֹמוֹת הֲפוּכִים,
כְּמוֹ הַהַכָּרָה הַמְדַבֶּרֶת בְּמֹחִי
וְקוֹרֵאת לִי בְּשֵׁמוֹת.

תְּחִלַּת שׁוּרוֹתַי בְּסֵפֶר
יְכוֹלָה לִהְיוֹת בְּאוֹת וִיכוֹלָה בְּסִימָן,
וַאֲפִלּוּ אִם מַה שֶּׁהָיָה נִמְחַק
כָּל דָּבָר נֶחְשָׁב כָּאן לְשׁוּרָה.


הליקון 35, הבית, אביב 2000

לאה אילון
בְּלִי נָוֶה

אֶפֶס הַחַיִּים שֶׁלִּי
עַד כֹּה,
אֶפֶס חַיִּים.
הַאִם עַד בִּכְלָל
אוֹ שֶׁיְּבַטְּלוּ אֶת זֶה?
הֵם הַסִּבָּה הַמְּלֵאָה וְהַגְּדוּשָׁה
לַשּׁוֹדְדוּת הָאַכְזָרִית שֶׁבִּי.
שְׁנֵי נָוִים שֶׁאוּלַי לֹא מְאֻשָּׁרִים
בְּאוֹתוֹ זְמַן
מֵאִי הַמּוּסָר שֶׁבִּי
רָצִיתִי לְעַצְמִי.
אֲנִי תָּמִיד אֶהֱרֹס
וַאֲנִי תָּמִיד אֶתֵּן אֶת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר.
לֹא יוּכְלוּ לִי.
חִשּׁוּקֵי הַזָּהָב שֶׁל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁלִּי
הַמְשֻׁלָּבִים זֶה בָּזֶה
נִפְתָּחִים,
וּבָהֶם מִתְגַּלִּים כָּל הַגְּבוֹהִים בַּהֶשֵּׂגִים שֶׁיֵּשׁ
בָּרֹעַ.
בְּבַת אַחַת הָיוּ לְיַד דֶּלֶת הָרֶשֶׁת
יוֹנִים,
וּבְבַת אַחַת הָיָה לְמַעֲנָם
בַּקְבּוּק שְׁנֵי לִיטֶר חָלָב
עָשִׁיר וָקַר,


וּמִזֶּה וּמִזֶּה
הַנָּוֶה שֶׁלִּי,
הַמְשׁוֹרֶרֶת הַשּׂוֹנֵאת אֶת עַצְמָהּ
כִּי אֵינֶנִּי רְאוּיָה,
עֻבְדָּה.
וְאֵינֶנִּי רָצָה עִם חֲצָאִית מִתְנַפְנֶפֶת בַּחֹשֶךְ
כְּדֵי לִגְרֹם לְךָ,
וְאַתָּה יוֹדֵעַ מִי זֶה לְךָ,
לִרְצוֹת אוֹתִי
וְאֶת הַנָּוֶה שֶׁבִּיכָלְתִּי.
מִיָּד רָאִיתִי בְּנִגּוּד לָרֹב
אֶת הַכֹּחַ הַגָּלוּם בַּוִּיסְקִי,
כִּי אֶת זֶה רַק אֲנִי רוֹאָה.
מִיָּד רָאִיתִי הַמְקַבֶּלֶת בְּנִגּוּד לִרְצוֹנָהּ
אֶפֶס חַיִּים,
שֶׁעָלַי לִלְבֹּש עַתָּה חֲצָאִית פִּיקֶה קְצָרָה, צָרָה,
צְהֻבָּה,
וּכְשֶׁיּוֹנָה מְלֵאִָה חָלָב
אָמְרָה עֲשֵׂה לִי נָוֶה,
שָׁאַלְתִּי מַה מַּבְעִית אוֹתִי?
הֶחְלַטְתִּי שֶׁרַק יִרְצוּ אוֹתִי
מַמְצִיאַת מוּסָר כָּמוֹנִי,
וְשֶׁאֶחְדַּל לְבַקֵּשׁ.
כְּלוֹמַר,
שֶׁיֹּאמְרוּ
לִקְרַאת אֲחוֹתְךָ רוּץ
צֵא נָא לְהוֹשִׁיעָהּ,
וְשֶׁאֶצְחַק.
כִּי עֹמֶק הַכְּלָל הַזֶּה הוּא הַטּוֹב בְּיוֹתֵר
וְהַיּוֹם חַיָּבִים לִהְיוֹת
מְשׁוֹרְרִים מְלֵאֵי חַיִּים,
וְעִם עוֹד מַשֶּׁהוּ,
כְּשֶׁאֲנִי פּוֹרֶשֶׂת כְּרִקּוּעֵי זָהָב
אֶת כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַמַּצְמִיתוֹת שֶׁלִּי
כִּי וִיסְקִי מְאֹד עוֹזֵר
וְעוֹשֶׂה אוֹתִי אַחֶרֶת,
בְּלִי הַנִּפְחָדוּת
הַנִּכְנֶסֶת לְתוֹךְ שְׁמוּרוֹת עֵינַי,
שֶׁל נָוֶה
עִם א.
וּבִלְתִּי זוּלָתוֹ.


הליקון 7, משפחה, סתיו 1992

זֹהר איתן
פְּרִידָה

אֲנִי, הוּא אוֹמֵר, אֶהְיֶה יוֹתֵר מְפֻרְסָם מֵאֶלְבִיס,
וַאֲנִי עוֹד אֲפִלּוּ חַי,
וְהוּא מִשְׁתַּדֵּל שֶׁתִּרְאֶה כַּמָּה זָקוּף הוּא, אֲבָל אֲנַחְנוּ מַבְחִינִים
בָּרִטּוּט הַמָּהִיר, כְּמוֹ שֶׁל זְגוּגִית חַלּוֹן לְאַחַר נְפִילַת פָּגָז בַּמֶּרְחָק, הָעוֹבֵר בִּירֵכוֹ,
וּבַזֶּרֶת הַנּוֹקֶשֶׁת בְּמַעֲלֵה רֶגֶל הַשֻּׁלְחָן, נְקִישָׁה אַחַת מִדֵּי שָׁלֹש שְׁנִיּוֹת בְּדִיּוּק.
אֶת הַצַּלַּחַת שֶׁבְּיָדָהּ הִיא מְסַבֶּנֶת כְּבָר חָמֵשׁ דַּקּוֹת בִּתְנוּעָה מַעְגָּלִית אֲחִידָה, בְּכִוּוּן הַשָּׁעוֹן,
בְּלִי לְהַפְסִיק
רֹאשָׁהּ מִתְנַדְּנֵד מִצַּד אֶל צַד כְּמוֹ גֻּלְגָּלְתּוֹ הַכְּרוּתָה שֶׁל אַרְנָב מֶכָנִי שֶׁסּוֹלְלוֹתָיו נִגְמָרוֹת
וְהוֹלְכוֹת.
אֲבָל אָזְנֶיהָ אֵינָן כְּשֶׁל אַרְנָב, הֵן קְצָרוֹת וְיָפוֹת: הַשָּׁפָן,
לְהַבְדִּיל מִן הָאַרְנָב, אָזְנָיו קְצָרוֹת. מוֹצָאוֹ מִן הַפִּיל, וּבֵיתוֹ
בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע.

"בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע," הִיא חוֹשֶׁבֶת, "כְּמוֹ יוֹנָה." וְאַחַר כָּךְ הִיא חוֹשֶׁבֶת
עַל אֵיךְ שֶׁהִגִּיעָה לָזֶה, לַשָּׁפָן.
"כְּמוֹ אַיָּלָה," הוּא אוֹמֵר. וְהוּא סוֹגֵר אֶת הַדֶּלֶת מִבַּחוּץ, וְדַוְקָא בְּשֶׁקֶט,
וְהוֹלֵךְ.


הליקון 11, שירה חדשה 1994, אביב 1994

אלי אליהו
עֵר בָּעֲלָטָה

עֵר בָּעֲלָטָה יָשַׁבְתִּי, כָּסַסְתִּי
אֶת נַפְשִׁי. הַמִּינוּס
בַּבַּנְק הִדְאִיג
אוֹתִי, וּמְנוּסַת הַמִּלִּים,
וְאֶגְרוֹף הַלֵּב
שֶׁאוֹרֵב לִתְקֹף מֵעֵבֶר לַפִּנָּה.

מֵעַל הַבַּיִת רָמַז הַחֹרֶף
עֲנָנִים
וְעֵצִים הִסְתּוֹדְדוּ
בָּרוּחַ. עֵר בָּעֲלָטָה יָשַׁבְתִּי,
כְּמוֹ תַּלְמִיד לִפְנֵי הַלּוּחַ, רוֹעֵד,
רֵיק מִתְּשׁוּבָה.


הליקון 60, שירה חדשה עִברית וערבית 2004, קיץ 2004
ישראל אלירז



*

אִם תּוֹצִיאִי שֻׁלְחָן לֶחָצֵר, אֲהוּבָה,
אוֹצִיא אַחֲרַיִךְ כִּסֵּא

לִפְנֵי שֶׁהַצִּפּוֹר תַּחֲזֹר
אֶל כְּנָפֶיהָ

לִפְנֵי שֶׁהַשֶּׁלֶג אֶת
הָאֲוִיר יְכַסֶּה

אֵינִי זוֹכֵר יוֹתֵר מִן
הַשִּׁיר הַיָּשָׁן הַזֶּה

אֲבָל אֲנִי יָכוֹל לַחֲזֹר עָלָיו שׁוּב וְשׁוּב
אוֹ לוֹמַר: הַצָּמָא אֶל הַלֹּא-מַמָּשִׁי

מֵבִיא אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁלָּנוּ
לָרֶדֶת עַל בִּרְכֵּיהֶם

וְלִבְכּוֹת בִּפְנֵי הַחוֹרִים-הַשְּׁחוֹרִים
בַּזִּכָּרוֹן הָאֱלֹהִי

כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הַחוּץ
אֶל עִקַּר הַחֹמֶר

הליקון 40, רשות היחיד ח', אביב 2001
ישראל אלירז
עוֹד צַעַד אֶחָד וַאֲנִי כְּבָר מֵאֲחוֹרַי

"עוֹד צַעַד אֶחָד וַאֲנִי כְּבָר מֵאֲחוֹרַי..."
(גאספר הונס)

.1

אֲנִי מַבִּיט וְרוֹאֶה אֶת עַצְמִי מַבִּיט בְּדָבָר.
מַהוּ הַדָּבָר?

"חֻלְצָה עוֹלָה בַּלֶּהָבוֹת".*

עוֹד מְעַט לֹא יִוָּתֵר אֲפִלּוּ הַמְּעַט הַזֶּה,
הַכִּמְעַט הַזֶּה, הַכְּבָר כְּלוּם,
הַמָּחוּק.

עַל הַקִּיר הַדְּרוֹמִי בַּמִּטְבָּח מִישֶׁהוּ כָּתַב:
לְהַחֲזִיר אֶת הַשֶּׁקֶט תַּפְקִיד הַכֵּלִים.

מַה יִּשָּׁאֵר? מְחִיקָה תִּשָּׁאֵר
וַאֲנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר אִתָּךְ עַל כָּךְ


* אָלֶחַנדְרָה פּיסַרְניק





.2

עַכְשָׁו לַיְלָה. הַלֹּא-נִרְאֶה מִתְמַלְבֵּן בַּחַלּוֹן בּוֹ עוֹבְרִים
הַפֵּרוּשִׁים כְּמוֹ בְּשׁוּלֵי דַּף סֵפֶר קָדוֹשׁ.

מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת הַמִּטְבָּח עִם כָּל מַה שֶּׁנֶּאֱסַף בּוֹ
מִנְּחֹשֶת עַד אֵשׁ וְאִשָּׁה.

עַל הַשֻּׁלְחָן כְּלִי, אֶת הַכְּלִי עוֹטֶפֶת מַחֲשָׁבָה
הָעוֹשָׂה אֶת הַכְּלִי.

מִן הַכְּלִי הַזֶּה (שֶׁהוּא מְדֻיָּק וְהֶכְרֵחִי כְּמוֹ נְקֻדָּה)
אוּכַל לְהַתְחִיל לִמְשֹׁךְ קַו יָרֹק

הַיּוֹצֵא לְהַקִּיף אֶת הָעוֹלָם כְּאִלּוּ
אֵין עוֹד עִנְיָן אַחֵר
דָּחוּף, וְיֵשׁ

.3

כָּל מַה שֶּׁקּוֹרֶה, קוֹרֶה כָּאן.
מַה יִּשָּׁאֵר מִכָּל זֶה? לֹא
הַרְבֵּה, מַפַּח רוּחַ.

עוֹד מְעַט אֶהְיֶה בְּלִי וְהוּא
יִהְיֶה הַכֹּל

וְאָז אֶתְפַּנֶּה לִדְבָרִים אֲחֵרִים שֶׁאוֹתָם
אֶמְתַּח לְכָאן וּלְכָאן

כְּאִלּוּ אֵין עִנְיָן אַחֵר בָּעוֹלָם, וְיֵשׁ
וְהוּא מַמָּשִׁי כְּאֶצְבַּע שֶׁבְּכַף יָדֵךְ.

אַחַרְכָּךְ מַה שֶּׁנִּשְׁבָּר יַמְשִׁיךְ לְהִשָּׁבֵר
וַאֲנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר אִתָּךְ
עַל כָּךְ

.5

מַה שֶּׁגָּלוּי לָעַיִן מִסְתַּתֵּר בְּתוֹךְ הַשִּׁמּוּשִׁי.

הַשֻּׁלְחָן בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר כְּבָר לֹא
מַחֲזִיק בְּרֶסֶן הַבַּיִת.

אִם אֶעֱמֹד כָּךְ, עוֹד כָּךְ וְכָךְ זְמַן, יִהְיֶה
עָלַי לְהַמְצִיא מַשֶּׁהוּ כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ
בֵּין הַחֲתִיכוֹת.

גַּם בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם יֵשׁ כָּאן לַיְלָה
וַאֲפִלּוּ כַּמָּה פְּעָמִים.

אָמְרוּ, מַה שֶּׁיָּבוֹא, יָבוֹא בַּחֲצוֹת.
חֲצוֹת, הַפַּעַם, לֹא הִגִּיעַ

וַאֲנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר אִתָּךְ עַל זֶה
כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי כָּאן, לְיָדֵךְ


הליקון 52, מטמורפוזה, חורף 2003
דנה אמיר

*

בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי נִבְלַעַת בְּמַסְלוּלֵי הַסֵּדֶר הַמַּחְמִיר
בְּיוֹתֵר שֶׁלִּי אֲנִי שָׂמָה לֵב לְכָךְ שֶׁגּוּפִי הַפְּנִימִי מִתְפַּשֵּׁט
כְּדֵי לְפַנּוֹת אֶת הֶחָלָל.
עָלַי לְהוֹדוֹת: גַּם אִם אֶתְחַב לַיְלָה
לַיְלָה אֶת כַּנְפוֹת סְדִינַי הַמְעֻמְלָנִים אֶל
מִתַּחַת לַמִּזְרוֹן יָבוֹא הַמָּוֶת בְּאַחַת.
עָלַי לִהְיוֹת נְדִיבָה, אִם כֵּן, כְּלַפֵּי עַצְמִי.
אֲנִי כּוֹרַעַת רַכָּה בָּאַפְלוּלִית,
מַשְׁתִּינָה הַיְשֵׁר אֶל קֶשֶׁת הַיָּרֵחַ הַכְּסוּפָה בְּפַאֲתֵי הַחֶדֶר.
כָּךְ אֲנִי רוֹצָה לְהוֹדוֹת עַל הַחֶסֶד הַזֶּה.


הליקון 22, עִוְעִים, קיץ 1997
שרון אס
בְּלִי בּוּשָׁה אֲנִי

תַּלְמִידוֹ הָאָהוּב שֶׁל יֵשׁוּ, מַעְדִּיף לִישֹׁן
בְּכַפּוֹת יָדָיו שֶׁל בֶּן הָאֱלֹהִים, לְהִתְחַכֵּךְ בַּחֹם הֶעָדִין
לְהָרִיחַ אֶת הַבָּשָׂר
וְלַחֲלֹם בְּגוּפוֹ שֶׁל הַמֵּת אֶת אֶפְשָׁרוּת
אַהֲבָתֵנוּ
מִבְּלִי לְצַעֲרוֹ.
אֵין בְּכֹחִי לְשַׁנּוֹת, מַעְדִּיף לַעֲקֹב אַחַר סוּסֵי הַבָּר, אַחַר
הַשֶּׁקֶט הַחוֹזֵר לֶהָרִים כְּשֶׁלִּגְיוֹנוֹת מִתְרַחֲקִים אֶל תּוֹךְ הָאֵשׁ,
שׂוֹנֵא אֶת הַמְסַפֵּר שֶׁל חַיַּי מוּל שִׁגְיוֹנוֹת הַנֶּצַח, שֶׁלֹּא כָּמוֹנִי, הַיִּסּוּרִים
זִכּוּ אוֹתוֹ בַּתְּהוֹם הַלְּבָנָה –
וַאֲנִי שְׁלֹשָה
תַּלְמִידוֹ, אֲהוּבוֹ וּמַה שֶּׁכָּעֵת אָדָם חָפְשִׁי יַחֲסִית
וְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, אִם יֶשְׁנָם, מַבְהִילִים אוֹתוֹ אִם יִצְטָרֵךְ לָשׁוּב וְלִפְגֹּש
בְּעַצְמוֹ.
אֲנִי תַּלְמִידוֹ הָאָהוּב אוֹמֵר שֶׁעָדִיף הָיָה לַחֲלֹם,
שֶׁלֹּא הָיְתָה לִי כָּל הַשְׁפָּעָה עַל הַחֹמֶר, הוּא הֲרֵי עָמַד לָמוּת
וּבְרִיחָה לֹא עָלְתָה עַל הַדַּעַת. הוּא נִשְׁאַר מִסַּקְרָנוּת עַל גּוֹרָלוֹ,
לִטְווֹת אֶת הַמַּעֲשִׂיָּה לְבַד,
וּבָרֶגַע הָאַחֲרוֹן, הִסְכִּים בְּגָלוּי לוֹמַר
אֶת שֶׁלָּחַשְׁתִּי תָּמִיד עַל אָזְנוֹ: הָאָהוּב הוּא מָזוֹן
וְהֵם, הַפְּקוּחִים, שָׁתוּ וְאָכְלוּ
וַאֲנִי, סָבוּךְ מִשֵּׁנָה
נִצְמַדְתִּי כְּשִׂיחַ לְשִׂפְתֵי יְרֵכָיו...

הליקון 12, מִדרש, סתיו 1994
אלמוג בהר
קְצֵה הַמִּדְרָכָה

סוֹפִי בְּבֹקֶר פָּשׁוּט, נְטוּל מַשְׁמָעוּת,
כְּשֶׁיָּקִיץ הָאֱלֹהִים מִשְּׁנָתוֹ,
וְיוֹדֶה בְּכָךְ שֶׁכְּבָר מִזְּמַן הוּא אִבֵּד אֶת אֱמוּנָתוֹ.
וְיַשְׁכִּים וְיִכְתֹּב עַל קִירוֹת עָרִים בִּגְרָפִיטִי אָדֹם:
"אֱלֹהִים הוּא אָתֶאִיסְט".
וְאַחֲרֵי כַּמָּה שָׁבוּעוֹת אָקִיץ גַּם אֲנִי מֵחֲלוֹם
וְאָבִין שֶׁכְּבָר כַּמָּה יָמִים חָלְפוּ בְּחַיֵּינוּ
בְּלִי אֱלֹהִים.
וְסִדְרָם שֶׁל הַדְּבָרִים לֹא יֻפְרַע.
הַמָּאוֹר הַקָּטָן וְהַגָּדוֹל, הַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת,
כֻּלָּם יַמְשִׁיכוּ בִּתְנוּעָתָם.
הַחִיּוּךְ לֹא יִגְוַע בְּלֶב מִי
שֶׁנּוֹלַד בְּלִי אֱמוּנָה
אֲבָל אֲנִי אֲלַטֵּף בְּמַדְקֵרוֹת אֶת לִבִּי
מְנַסֶּה אִם יֵשׁ שִׁנּוּי בַּכְּאֵב.
בִּקְפִיצוֹת מַעְלָה אֶבְדֹּק
שֶׁלֹּא חָל שִׁנּוּי בְּהֶכְרַח הַנְּפִילָה.
וּבְהִתְרַסְּקוּתִי מַטָּה אֶל שׁוּלֵי מִדְרָכָה
לְרַגְלֵי אֲנָשִׁים
אֲוַדֵּא שֶׁלֹּא חָל שִׁנּוּי בְּוַדָּאוּת הַמִּיתָה.



וְשָׁם בִּקְצֵה הַמִּדְרָכָה
יִהְיֶה פַּחַד פָּנַי הַמִּתְרוֹקְנִים
כִּקְצֵה תְּהוֹם עוֹלָם
בִּפְנֵי הָאֵל הַמִּתְרוֹקְנִים.
קְצֵה תְּהוֹם שָׁנִים.


הליקון 68, שירה חדשה עִברית וערבית 2005, קיץ 2005
שמעון בוזגלו
יוֹם לִפְנֵי הָאִילְיָאדָה

.1

בַּמִּישׁוֹרִים שֶׁל אֲכָאיָה, לִפְנֵי
שֶׁיָּצְאוּ לָצוּר עַל טְרוֹיָה, נִשְׁעֲנוּ
לוֹחֲמֵי אֲכִילֶס עַל חַרְבוֹתֵיהֶם,
מְהַרְהֲרִים בְּדִבְרֵי הָעִוֵּר הַזָּקֵן אֲשֶׁר
עָבַר לְיַד הַמַּחֲנֶה בִּשְׁעוֹת הַצָּהֳרַיִם. מִישֶׁהוּ
אָמַר שֶׁלָּאִישׁ קוֹרְאִים הוֹמֶרוֹס.
רוּחַ עֶרֶב נָשְׁבָה, מְגַלְגֶּלֶת שִׂיחֵי
רֹתֶם עַל מָגִנֵּיהֶם. זֵפִירוֹס, אַגַּב,
עוֹד לֹא נוֹלַד



.2

כְּשֶׁאֶת הַשֶּׁמֶשׁ מְכַבִּים אֵלִים בְּלִי
שֵׁם, כָּךְ, נוֹשְׁפִים וְזֶהוּ. וְהַיָּרֵחַ
בְּקוֹל מוּזָר מַכְרִיז עַל מַרְכֻּלְתּוֹ:
לַיְלָה,
מִי רוֹצֶה לַיְלָה? חָלְמוּ
הַטְּרוֹיָאנִים כִּי הֵם מִתְרוֹמְמִים
מֵעַל מַצָּע שֶׁל אֵפֶר דַּק, רֵיחַ שְׂרֵפָה
עֲדַיִן בָּא מִן הַקִּירוֹת הַשְּׁחוֹרִים
וּמִגּוּפָם הֶחָרוּךְ; מִבַּעַד לְפֶתַח לֹא
מֻסְבָּר בְּחוֹמַת עִירָם, יָצְאוּ.
הַיָּרֵחַ הִשְׁתַּתֵּק וּבַמֶּרְחָב הֶחָשׂוּף שֶׁבֵּין
הָעִיר לְקַו הַחוֹף הָלְכוּ תְּפוּסִים
בְּמַחֲשָׁבוֹת, צִלְלֵיהֶם כְּמוֹ עֲטַלֵּפִים
גְּדוֹלִים נִתְלוּ עַל הַחוֹמָה.
בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהִתְעוֹרְרוּ, לְלֹא
סָפֵק פָּנוּ לְעֵבֶר הַכִּכָּר הַמֶּרְכָּזִית.
וְשָׁם, עַל הַבָּמָה, עָמַד כְּבָר הֶקְטוֹר וּפָנָיו
חִוְרוֹת. אֵין צֹרֶךְ לְהַסְבִּיר, אָמְרוּ
הַטְּרוֹיָאנִים


הליקון 19, חלום, סתיו 1996
אילן בושׂם
מַצָּב

זוּג זְקֵנִים יָשַׁב בָּאוֹטוֹבּוּס מוּל צְעִירָה
שְׁעוּנָה, בִּזְחִיחוּת דַּעַת, עַל מִסְעַד הַכִּסֵּא כְּשֶׁיָּדָהּ,
בְּרִשּׁוּל, נָחָה בְּמִפְשַׂעְתָּהּ כְּאִלּוּ תָּמִיד תִּהְיֶה זְמִינָה
כְּאִלּוּ לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה קֵץ לִנְסִיעָתָהּ;
הָאִישׁ הִשְׁתַּגֵּעַ וְהָאִשָּׁה, שֶׁאִתּוֹ, הִשְׁתַּגְּעָה מִזֶּה
שֶׁהוּא הִשְׁתַּגֵּעַ.
אוֹי לִי מִיּוֹצְרִי וְאוֹי לִי מִיִּצְרִי, חָשַׁב הָאִישׁ,
קֵץ לֹא יִהְיֶה לַנְּסִיעָה, חָשְׁבָה הָאִשָּׁה.
שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם (בְּנַפְשִׁי) חָשַׁב הָאִישׁ
כְּשֶׁעָמְדוּ לָרֶדֶת
בָּרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁהַסִּיּוּט עָבַר, חָשְׁבָה הָאִשָּׁה, בְּהַגִּיעָם
לַמִּדְרָכָה, לְקַרְקַע מוּצָקָה.


הליקון 3, מקום, אביב 1991

*

חִכִּיתִי, בְּתַחֲנָה, לְקַו מְסֻיָּם.
זְקֵנָה הִתְיַשְּׁבָה לְיָדִי וְחִכְּתָה לְקַו מְסֻיָּם.
בַּפְּנִיּוֹת שֶׁפָּנִיתִי, מִדֵּי פַּעַם, לַכִּוּוּן מִמֶּנּוּ
הָיָה צָרִיךְ לָבוֹא הַקַּו שֶׁחִכִּיתִי לוֹ לֹא יָכֹלְתִּי
שֶׁלֹּא לִקְלֹט אוֹתָהּ וְהִיא לֹא יָכְלָה, אוֹ לֹא
רָצְתָה, לִקְלֹט שֶׁאֲנִי שָׂם מַבָּטִי בַּכִּוּוּן מִמֶּנּוּ
הָיָה צָרִיךְ לָבוֹא הַקַּו שֶׁחִכִּיתִי לוֹ ומִדֵּי
פְּנִיָּה שֶׁפָּנִיתִי הִסְתַּכְּלָה בְּמַרְאָה קְטַנָּה,
שֶׁהוֹצִיאָה מִתּוֹךְ תִּיק מְרֻפָּט, סָרְקָה עַצְמָהּ,
פִּדְּרָה עַצְמָהּ, צָבְעָה עַצְמָהּ (שָׂמָה מִבְטַחָהּ
בְּהַשֵּׁד יוֹדֵעַ מָה) וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי שֶׁמִּבְּלִי
מֵשִׂים פָּרַסְתִּי מַבָּטִי לָרָעֵב.

מאיה בז'רנו
מַלְאַךְ הַשְּׁלֵמוּת

בּוֹא נֵשֵׁב לָנוּ כָּאן
עַל סַפְסַל הָאֶבֶן הַחַם.
מוּל יָם הַלַּיְלָה הַסְּתָוִי
וּנְקַנֵּן זֶה בָּזוֹ כִּשְׁנֵי גִּדְמֵי שָׁמַיִם,
נִפְגָּשִׁים אַחַת לְמֵאָה אֶלֶף שָׁנָה,
מַשִּׁיקִים קְטִיפָתִית בְּמַעֲטֶה רְצִינִי
כֶּסֶף וְזָהָב יְצוּקִים
בְּמַעֲטֶפֶת אַחַת מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ,
טְעוּנִים חֲרִישִׁית בַּכֹּחַ הַקַּדְמוֹנִי
הַחוֹמֵד לוֹ וְטוֹרֵף אֶת כָּל קְלָפֵי הַהִגָּיוֹן
לְמַפֹּלֶת חֲרוּזִים בֵּין רַגְלֵינוּ
הַסְּבוּכוֹת זוֹ בָּזוֹ כִּי
יֵשׁ בְּךָ וְיֵשׁ בִּי אֶת הַחֵלֶק הָאָבוּד –
שֶׁבֶר הַיַּהֲלוֹם שֶׁל נֶפֶשׁ הַזּוּלַת,
שֶׁיַּשְׁלִים אֶת כְּבוֹד מַעֲלָתְךָ וְאֶת כְּבוֹד מַעֲלָתִי לְמַעֲלָה נוֹסֶפֶת
לְמַלְאַךְ הַשְּׁלֵמוּת,
שְׁלֵמוּת הָרֶגַע, שֶׁאֵינָהּ נִגְרַעַת
מִן הַחֲלוֹף הַקָּצָר שֶׁלָּהּ –
בַּמַּגָּע הַנֶּחֱרָץ בִּקְצֵה אֶצְבַּע
בָּא הַחַשְׁמַל הַמֵּמִית וּמְחַיֶּה.


הליקון 1, אהבה, אביב 1990
משה בן-שאול
אָדָם אוֹכֵל מָרָק

אָדָם אוֹכֵל מָרָק. עַל לוּחַ הַפוֹרְמַיְקָה
נִשְׁבָּרִים הֲגִיגָיו. רָחָב הַמָּקוֹם
וְצַר עָלָיו, בְּהָלְכוֹ מִשָּׁם
וּבְבוֹאוֹ שָׁמָּה יִרְאֶה מִלִּים בְּזֹהַר הַתִּקְרָה
כְּכוֹכְבֵי סְפִינוֹת אֲחָדִים

נִלְבָּבִים פֵּרוּרֵי הַלֶּחֶם טְבִיעַת אֶצְבְּעוֹת הַיֹּפִי
בִּקְרוּם מִתְעַרְבֵּב בַּטַּבָּק. וְזֶהוּ מְחִיר הַנֶּפֶשׁ
שָׁם בְּשִׁבְתּוֹ בְּעַצְמוֹ
עַל שִׂפְתוֹתָיו לְשׁוֹנוֹ שׁוֹבֶתֶת
יָדוֹ בִּמְעַט שֶׁבִּמְעַט

זָזָה.
הַדָּגֵשׁ מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה
כִּמְרִירוּת מִתְפַּזֶּרֶת לִמְחוֹז
הַזָּרֻיּוֹת.


הליקון 49, זָרוּת, סתיו 2002
משה בן-שאול
פּוֹעֲלִים זָרִים

אֲנִי יוֹשֵׁב בַּתַּחֲנָה הַסּוֹפִית בַּקָּפֶה הַפָּתוּחַ
מִסְתַּכֵּל אֶל מַעֲקֵי הַבַּרְזֶל הַמְסַמְּנִים אֶת
הַנְּסִיעוֹת הַיּוֹצְאוֹת. לַגֶּשֶׁם אֲנִי מְחַכֶּה
הַמַּשְׁחִיר אֶת הַכְּבִישִׁים
הַנִּסְתָּרִים מִמֶּנִּי.

הַאִם
יִתְקַשֶּׁה לְאִטּוֹ אַסְפַלְט הַדְּרָכִים הָרַךְ
כְּפִי שֶׁמִּתְקַשּׁוֹת עֵינַיִם מִסְתַּכְּלוֹת וְאֵין לָהֶן תְּשׁוּבָה.
זְמַן אָרֹךְ אֲנִי יוֹשֵׁב קוֹרֵעַ נְיָרוֹת.
הַקָּפֶה מַאֲפִיר מִתַּחַת לַנּוּרוֹת,
הָאוֹר מִתְגַּמֵּד
וְהוֹלֵךְ

עַד הַגִּיעוֹ אֶל חֶשְׁכַת הַלַּיְלָה, מִתַּחַת שְׁמֵי מִסְדְּרוֹן הַכּוֹכָבִים
שָׁם יְשֵׁנִים בְּפִיּוֹתֵיהֶם הַפְּעוּרִים
פּוֹעֲלֵי הַיּוֹם דְּחוּקֵי הַמַּזָּל בְּגוּפִיּוֹתֵיהֶם הָאֲפֹרוֹת,
אֵלֶּה שֶׁלֹּא נִשְׁאֲלוּ וְלֹא נִרְאוּ וְלֹא הִגִּידוּ,
גְּבָרִים שֶׁסֵּרְקוּ שְׂעָרָם בְּמַסְרֵק פָּגוּם
מוּל שֶׁבֶר רְאִי קָטָן
כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ אוֹתָם בַּחֲלוֹמָן נְשׁוֹתֵיהֶם, נְשׁוֹת
בּוּקָרֶשְׁט אוֹ יָאסִי.



אָז
יְחַיְּכוּ לְרֶגַע, טוֹפְחִים עַל שִׁכְמָם וְעַל שֶׁכֶם
חַבְרֵיהֶם וְאַחַר-כָּךְ יְלַטְּפוּ אֶת הָאֲוִיר הַחַם
כְּלַטֵּף שְׁדֵי אִשָּׁה עַד אֲשֶׁר בַּחֲזֵיהֶם, שָׁם, בְּנוּחָם
סְמוּכִים לְקִיר הַתַּחֲנָה
יֵרָדֵם לִבָּם וּבְתוֹכוֹ מַתֶּכֶת.

הליקון 36, גבר, חורף 2000
יקיר בן-משה
הוֹי יַקִּיר

בָּאוֹר הַמְעֻלָּף שֶׁל הַלַּיְלָה
כְּשֶׁהַגּוּף
נָמוֹג אֶל תּוֹךְ הַבָּשָׂר
נִפְרָצוֹת מִתּוֹכֵנוּ אוֹתִיּוֹת
וּרְוָחִים נִקְלָעִים אֶל תּוֹךְ הַשִּׁיר.

בִּזְהִירוּת, עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת
מִתְהַלֵּךְ הַשֶּׁקֶט בֵּינֵינוּ
לְבֵין עַצְמֵנוּ.


הליקון 63, זהות, חורף 2004
חמוטל בר-יוסף
הָאֵלִים אֵינָם זְקוּקִים

לֹא, הָאֵלִים אֵינָם זְקוּקִים לְסִבָּה נִרְאֵית לָעַיִן
בִּכְדֵי לִכְעֹס עַל בְּנֵי הָאָדָם
וּלְהִתְעַלֵּל בָּהֶם.
וְכָךְ גַּם בְּנֵי זוּג, הוֹרִים, יְלָדִים שֶׁהָיוּ לַאֲנָשִׁים –
אֵין אַתֶּם דּוֹמִים לְשִׂיחַ הַשּׁוֹשַׁנָּה
שֶׁגַּם בְּאוֹגוּסְט יִפְרַח אִם יִתְמַסְּרוּ לוֹ
שְׁבוּעַיִם-שְׁלֹשָה בְּאֹפֶן אִינְטֶנְסִיבִי. לֹא,
אַתֶּם מְמַלְמְלִים בְּקוֹל שֶׁכֻּלּוֹ קוֹצִים, הַצִּנּוֹרוֹת
שֶׁבָּהֶם אַתְּ מַשְׁקָה אוֹתָנוּ
עֲשׂוּיִים מֵעֲצָמוֹת שֶׁל מֵתִים.


הליקון 7, משפחה, סתיו 1992
נטע-לי בראון
ק'

הֲבֵל הֲבָלִים לָחַשׁ ק'
הֲבֵל הֲבָלִים
צוֹנֵחַ סְלוֹאוּ-מוֹשְׁן רְגוּם אַר-פִּי-גִ'י
(הַכֹּל הֶבֶל)
בְּחֶלְקַת הֶחָצָץ שֶׁהָיְתָה בֵּיתוֹ

פָּנָיו נוֹפְלִים
אַיֵּה מִנְחָתוֹ?

הִנֵּה מִצְחוֹ נוֹגֵעַ בַּקַּרְקַע
מַטְבִּיעַ אוֹת

כָּאן הָיָה חֲדַר הַיְלָדִים, לֹא,
חֲדַר הַשֵּׁנָה. כָּאן הִתְגַּבֵּשׁ
בְּכוֹרוֹ הַמֵּת

עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים
וְעֵת לִכְנֹס



הֲבֵל הֲבָלִים נָחַר ק' אֵין
זִכָּרוֹן לָרִאשׁוֹנִים גַּם
לָאַחֲרוֹנִים

הַכֹּל רַעְיוֹן רוּחַ
וְאַף הָרוּחַ מוֹחֶה אוֹתִיּוֹת מִן הַחוֹל הָרַךְ
כָּאן חָלַף ק'.

ק' הָלַךְ


רפיח 2004

הליקון 62, שער לשירה חדשה 2004, סתיו 2004
לֶב בֶּרינסקי
מיידיש: אשר גל
מתוך הַמִּקְוֶה שֶׁל רֶנְדְסְבּוּרְג
להנס היינמן

בְּשָׁלוֹשׁ בַּלַּיְלָה אֲנִי פּוֹקֵחַ אֶת עֵינַי: הַחֶדֶר
שֶׁבּוֹ אֲנִי גָּר, בַּעֲלִיַּת הַגַּג שֶׁלִּי, שֶׁהָיְתָה פַּעַם "תַּלְמוּד תּוֹרָה",
אָפוּף עָשָׁן כְּחַלְחַל, אוֹ שֶׁמָּא עֲרָפֶל: צָפוֹת לָהֶן
מִסָּבִיב חֲתִיכוֹת שַׁיִשׁ לָבָן, דּוֹמְמוֹת וְחַסְרוֹת מִשְׁקָל, פֹּה כָּתֵף
שָׁם שָׁד שֶׁל אִשָּׁה; כְּמוֹ גּוּשׁ קֶרַח מְרַחֵף בָּאֲוִיר
תַּחַת קַלִּיל נִפְלָא, שָׁט אֶל הַחַלּוֹן,
אֹזֶן,
אוּלַי כַּף יָד
תְּלַטֵּף אוֹתִי...

הליקון 18, רשות היחיד ב', קיץ 1996


עֶרֶב הַבְּרִיאָה הָאַחֲרוֹנָה
מיידיש: שׂרִי בן-בנימין, גיתית גינת, מיכל חכּים, עדי וולפסון,

אפרת וָלרו, אורית וקסלר והמשורר

לֶנִין וּסְטָלִין, רוֹמֵיאוֹ וְיוּלְיָה, סְדוֹם וַעֲמוֹרָה.

אֲבָל לִי יֵשׁ שְׁנֵי שֵׁמוֹת בַּזִּכָּרוֹן
שֶׁאִם אֹמַר אוֹתָם בְּקוֹל הָעוֹלָם יִקְרֹס לְאִטּוֹ.

הליקון 28, שירה חדשה 1998, חורף 1998


אוֹרי ברנשטיין
אֹנֶס פְּרָטִי

רְאִיתִיךְ בְּאַקְרַאי מֵרָחוֹק כְּשֶׁהָלַכְתְּ בָּרְחוֹב:
אוֹתָן הָרַגְלַיִם הַדְּשֵׁנוֹת תַּחַת הַמֶּשִׁי
בַּתְּנוּעוֹת הָהֵן הַכְּמוּסוֹת, אוֹתָהּ הִזְדַּקְּרוּת
שֶׁל הָרֹאשׁ כְּמִי שֶׁמַּשְׁלִיךְ כַּדּוּר לַמֶּרְחָק.
כָּךְ אַתְּ שָׁבָה בָּעֶרֶב, כְּרוּכָה קֹר כְּצָעִיף,
עֲסוּקָה בְּשֶׁלָּךְ, לֹא פְּנוּיָה לְאַהֲבָה.
זְמַן שֶׁעָבַר רוֹפְפֵךְ, מִין וָתִיקוּת עֲגוּמָה.

הָיִיתִי רוֹצֶה לְלָכְדֵךְ בָּרְחוֹב, עוֹבֶרֶת בְּמִקְרֶה,
אַלְמוֹנִי לְהַשְׁעִינֵךְ עַל עֵץ, בְּעִיר מֻכֶּרֶת לְזָרָא,
לָקוּם וּלְהַשְׁאִירֵךְ שׁוֹמֶרֶת סוֹד וְכִתְמֵי זֶרַע עַל שִׂמְלָתֵךְ.


הליקון 1, אהבה, אביב 1990
זלי גורביץ'
הַשִּׁירָה הִיא בַּשּׁוּלַיִם

אֶתְמוֹל בַּטֶּלֶוִיזְיָה
רוֹק

עַשְׂרוֹת אַלְפֵי אִישׁ בַּקָּהָל
וְהַשִּׁירָה אֵיפֹה?

בַּשּׁוּלַיִם,
יוֹתֵר וְיוֹתֵר בַּשּׁוּלַיִם

בְּאוּלָם צְדָדִי, קָטָן,
בִּירוּשָׁלַיִם

בָּאִים כַּמָּה חֲבֵרִים
וְגַם הֵם לֹא מַמָּשׁ בָּאִים

הַשִּׁירָה הִיא בַּשּׁוּלַיִם
שֶׁבַּשּׁוּלַיִם

וַאֲנִי
בַּשּׁוּלַיִם שֶׁל הַשִּׁירָה

עִנְיָן שֶׁל אֶחָד
אוֹ שְׁנַיִם



לִפְעָמִים
אֲנִי עַצְמִי הַשְּׁנַיִם

וְגַם אָז אֵין צְרָחוֹת
וּמְחִיאוֹת כַּפַּיִם


הליקון 30, רשות היחיד ו', קיץ 1999
חיים גורי
עֵשָׂו

עֵשָׂו הַשּׁוֹתֵק בַּשָּׂדֶה.
תְּבוּנַת כַּפָּיו הָעֲיֵפָה.

הִנֵּה בָּא הַשֶּׁמֶשׁ
וְעוֹד אֲבַק הָעֲדָרִים.

שָׁמַעְנוּ שֶׁשּׁוּב אֵינוֹ דּוֹרֵךְ קַשְׁתּוֹ,
שֶׁהַחַיּוֹת כְּבָר מְהִירוֹת מִמֶּנּוּ,
שֶׁהוּא מַרְבֶּה בְּהִרְהוּרִים.

הַבִּיוֹגְרַפְיוֹת שֶׁלָּנוּ עֲשׂוּיוֹת לָרֹב מֵהַדְּבָרִים
שֶׁלֹּא הֵבֵאנוּ בְּחֶשְׁבּוֹן.

אִלּוּ רַק הִקְדִּים בַּיּוֹם הַהוּא
לָשׁוּב מֵהֶהָרִים,
צַיִד עַל כְּתֵפוֹ.

מַה יַּעֲשֶׂה בָּרְגָעִים הָהֵם
שֶׁיַּחְסְרוּ, לְפִי עֵינָיו,
עַד בּוֹא יוֹמוֹ?

קָשֶׁה לְהַאֲמִין שֶׁאֱלֹהִים, שֶׁאֵין נִסְתָּר מִמֶּנּוּ,
לֹא יָדַע עַל כָּךְ.



אֲפִלּוּ הַיַּיִן שֶׁהִמְתִּין לוֹ שָׁעָה אֲרֻכָּה
יָדַע שֶׁמְּאֻחָר מְאֹד,
שֶׁכְּבָר הָיְתָה בּוֹ יָד.

בְּדִיעֲבַד אֲנִי חוֹשֵׁב, שֶׁזֶּה הָיָה לְטוֹבָתוֹ
אוֹ, לְפָחוֹת, לְטוֹבַת צֶאֱצָאָיו
בְּהַר שֵׂעִיר –
אֱלִיפַז וּרְעוּאֵל וַעֲמָלֵק
וְכָל הַשְּׁאָר.


הליקון 7, משפחה, סתיו 1992
אשר גל
עוֹרְבִים

אֳמַן הַתַּעֲנִית עוֹמֵד בְּשָׂדֶה
זָהֹב, מַה כְּבָר יָכוֹל לִהְיוֹת יוֹתֵר
מַזְהִיר מִזֶּה, וּמְצַיֵּר.
בְּמֹחוֹ עוֹלִים עוֹרְבִים דּוֹאִים.
יָדוֹ עֲסוּקָה בְּמִרְקַם צְלָלִים
שְׁחוֹרִים בִּשְׁמֵי תְּכֵלֶת חַפֵּי עָנָן.
הוּא שׁוֹמֵעַ קְרֹא וּקְרֹא שֶׁלָּהֶם
לְצַד זִמְזוּם זְבוּבֵי זֶבֶל צוֹאִים
מְדַמֶּה כָּל מַשַּׁק כָּנָף לְמַהֲלֻמַּת מַקֶּבֶת בָּרַקָּה.
מַרְאֵהוּ תַּחַת שֶׁמֶשׁ דְּרוֹמִית חַמָּה
מַכֶּה אֶת הַצּוֹפֶה בִּבְהִירוּת רַכָּה
מַרְאֶה אֶת תְּמוּנַת הַסִּיּוּם
עָלֶיהָ עָבַד אֳמַן הַתַּעֲנִית כָּל חַיָּיו.
דָּם יָרוּי נִתָּז מֵרַקָּתוֹ
נִסְפָּג בְּקַלּוּת בַּחוֹל הַחַם
מַזְעִיק צִפֳּרֵי טֶרֶף וְסַקְרָן בּוֹדֵד
הַמַּבִּיט בְּאוֹרְחִים לֹא קְרוּאִים
הַחוֹדְרִים לִשְׂדֵה הָרְאִיָּה שֶׁלּוֹ
אֶחָד אֶחָד.


הליקון 8, שירה ואמנות, חורף 1993
מרדכי גלדמן

*

אֶת בְּדִידוּתִי הִקְדַּשְׁתִּי לְשִׁירַי
שִׁירַי קִדְּשׁוּ אֶת בְּדִידוּתִי
אַךְ בְּבוֹא הַיּוֹם
הֲיַנִּיחוּ שִׁירַי כַּף יָד עַל מִצְחִי
הֲיוֹבִילוּנִי בְּכִסֵּא גַּלְגַּלִּים
מֵהַמִּטָּה לַשֻּׁלְחָן, מֵהַשֻּׁלְחָן לַחַלּוֹן
וּמִי יִטְמֹן אֶת גְּוִיָּתִי בִּיעָרוֹת
וְלֹא בְּחוֹלוֹן?

אַךְ בֵּינְתַיִם אֲנִי זוֹמֵם תְּהִלּוֹת וְצָרוֹת
בֵּינְתַיִם אֲנִי מַמְצִיא חֲשֵׁכוֹת וְאוֹרוֹת
בֶּחָצֵר גּוֹאֶה יָרֹק בְּתוֹעֲפוֹת עָלִים
בֶּחָצֵר, בַּשְּׁקִיעָה, הַצִּפֳּרִים מְזַמְּרוֹת
וּבָעִיר יֵשׁ יְפִי נְעָרִים וּנְעָרוֹת

בַּמֶּרְחַקִּים, בְּמִנְזְרֵי הֶהָרִים
פַּעֲמוֹנִים מְבַשְּׂרִים

עַל הָעֵט בּוֹ אֶכְתֹּב מְצֻיָּר אוֹקְיָנוֹס



בְּטֶרֶם יִשְׂתָּרֵר הַלֹּא וְהָאַל
בְּטֶרֶם הֶעְדֵּרָם שֶׁל לֹא וְאַל
לִפְנֵי הֶעְדֵּרוֹ שֶׁל הַהֶעְדֵּר עַצְמוֹ
אֲנִי חוֹרֵז אֶת אֶפְשָׁרֻיּוֹת הַבֵּינְתַיִם
בֵּינְתַיִם אֲנִי בֵּינְתַיִם


הליקון 55, בַּזמן, סתיו 2003
מרדכי גלדמן
קְרָא

הִנֵּה הַגָּן
וְעַל סַף הַדֶּשֶׁא הַמִּשְׂתָּרֵעַ
אִשָּׁה עַל סַפְסָל
אִשָּׁה הַמְּנִיחָה רֹאשָׁהּ בַּשֶּׁמֶשׁ
אִשָּׁה הַמְּנִיחָה רֹאשָׁהּ בַּחֲלוֹמוֹת
מַה הִיא חוֹלֶמֶת כָּעֵת
אֶצְבַּע מְדַמֶּמֶת, בֵּיצַת פֶּחָם, עֲנֶקֶת מְפֻנֶּקֶת?
וּמוּלָהּ בַּדֶּשֶׁא עוֹרְבִים מְדַדִּים
מְנַקְּרִים קִרְעֵי לֶחֶם וְקוֹרְאִים קְרָא
הֲרֵי זֶה בִּלּוּי לִשְׁאֵרִית הַזְּמַן
כְּשֶׁהָעֵרָנוּת אִבְּדָה מֵחֲשִׁיבוּתָהּ
וְהַחֲשִׁיבוּת אִבְּדָה מֵחֲשִׁיבוּתָהּ
וְהַנִּמְנוּם עוֹטֵף בַּחֲלוֹמוֹת אֶת כָּל הַנִּמְנָע

הָעוֹרְבִים הַמְדַדִּים עַל יָרֹק
נוֹתְנִים שִׁירִים שֶׁל שְׁתֵּי מִלִּים
קְרָא, קְרָא
קְרַע, קְרַע


הליקון 55, בַּזמן, סתיו 2003
יעל גלוברמן
הָאִשָּׁה שֶׁקָּפְצָה אֶל הַסִּירוֹנִיּוֹת

מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ הָיָה
הַקּוֹל, שֶׁהָיָה גָּבוֹהַּ וְנוֹקֵב,
מְסַנְוֵר, הַקּוֹל מִחוּץ לַתְּחוּם, שֶׁרַק
כְּלָבִים וּגְבָרִים יְכוֹלִים לִשְׁמֹעַ, מֵעוֹר הַתֹּף
לַחֲלָצַיִם, וּמִשָּׁם
מֻתָּז! לַמֹּחַ הַמְסֻנְוָר. מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ
הָיָה הַקּוֹל הַזֶּה, שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ רַגְלַיִם,
שֶׁשָּׁדָיו הִתְנַפְּחוּ עַל הַיָּם וְהִבְטִיחוּ מְתִיקוּת אֲיֻמָּה
שֶׁזּוֹחֲלִים בָּהּ בַּחֹשֶךְ כְּמוֹ בְּמִנְהֶרֶת הַכְּנִיסָה
לְאִיגְלוּ שֶׁל סֻכָּר.
מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ הָיְתָה הַכְּמִיהָה שֶׁהִיא נוֹלְדָה אִתָּהּ
וְתָמוּת אֵלֶיהָ, הָאֶפְשָׁרוּת
לְהַרְקִיעַ לַמְּצוּלוֹת, הָאֶפְשָׁרוּת
שֶׁקּוֹל כָּל כָּךְ גָּבוֹהַּ יִקַּח אוֹתָךְ כָּל כָּךְ נָמוּךְ.
הָעֻבְדָּה הָיְתָה
שֶׁכְּבָר שָׁנִים הֵם שׁוֹלְחִים אֵלֶיהָ
אֶת הַמַּתָּנוֹת הַמְּלוּחוֹת שֶׁלָּהֶם, פְּרוֹטֶאִין צָרוּף,
אֶת הָאַהֲבָה הַבְּנוּיָה לְתַלְפִּיוֹת, אֶת
כָּל הַלֵּב, צְרוֹרוֹת צְרוֹרוֹת, וְהִיא
עוֹמֶדֶת בָּאֶמְצַע כְּמוֹ בְּמַעְגָּל, לֹא
נְגוּעָה, מְשַׁלַּחַת אֲלֵיהֶם כַּוָּנוֹת טוֹבוֹת,
מְשַׁלַּחַת אֶת הַכְּמִיהוֹת הֲכִי חֲרוּפוֹת, אֲבָל
הֵן חוֹזְרוֹת אֵלֶיהָ כְּמוֹ גַּלֵּי קוֹל
שֶׁחוֹזְרִים אֶל עֲטַלֵּף שֶׁלָּמַד כְּבָר לִרְאוֹת.


מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ הָיָה הַקּוֹל הַזֶּה שֶׁהָרַגְלַיִם שֶׁלּוֹ
הָיוּ מְחֻבָּרוֹת,
פִּתּוּי מוֹחֵץ, חֲסַר עֶרְוָה, שֶׁאֵין מִמֶּנּוּ חֲזָרָה, שֶׁעֶרְוָתוֹ
הַיָּם כֻּלּוֹ. מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ
הָיְתָה הָאֶפְשָׁרוּת לִינֹק בְּגִיל שְׁלֹשִים וּשְׁתַּיִם.
מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ הָיָה הַקּוֹל שֶׁל אִמָּהּ.


הליקון 25, אובדן א', חורף 1998
אלישבע גרינבאום
הַשְׁכָּבָה לְאִשָּׁה

כְּשֶׁהָלַכְתָּ, שָׁאַבְתָּ אֶת פָּנַי מִתּוֹךְ פָּנַי
כְּמוֹ בֵּיצָה בִּלְתִּי מְבֻשֶּׁלֶת
מִתּוֹךְ נֶקֶב בַּקְּלִפָּה
בִּלְגִימָה –

סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע.

מֻשְׁלֶמֶת בָּבוּאַת הָאַיִן הַנִּשְׁקֶפֶת
מֵחַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה.
חוֹרֵי עֵינַיִם שְׁחוֹרִים
נִפְעָרִים לְעֻמָּתִי
מִגֻּלְגְּלוֹת הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים –
אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת הָרְחוֹב עַד סוֹפוֹ,
עַד נֶצַח הַקַּוִּים.

כָּל הָרְחוֹבוֹת זוֹחֲלִים אֶל הַגָּן.
אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הַצֶּבַע הַיָּרֹק מִתְבַּקֵּעַ,
מִתְקַלֵּף מֵעַל הַסַּפְסָלִים,
קוֹרְאִים לִי לָשׁוּב
אֶל בֵּין צַלְעוֹתֶיךָ.



הַכְּרוּבִים עוֹדָם שׁוֹמְרִים עַל הַכְּנִיסָה,
בִּדְלֵי סִיגַרְיוֹת בִּידֵי הָאֶבֶן הַמּוּשָׁטוֹת,
בְּלֹבֶן הָעֵינַיִם פָּשְׁטָה חֲזָזִית יְרֻקָּה.
הָרוּחַ מְלַחֶשֶׁת בַּעֲלֵי הַדַּעַת,
נוֹשֵׂאת אֵלַי צְחוֹקֵי הַיְלָדִים בְּמִשְׂחָקָם –
כָּל כָּךְ קָרוֹב, כִּמְעַט
אֶפְשָׁר הָיָה לָגַעַת.
אַנִּיחַ עַצְמִי לְרֶגַע,
הַצְּרוֹר מוּכָן.
אֲחַכֶּה
שֶׁתַּמְצִיא לִי מְנוּחָה נְכוֹנָה,

שֶׁיִּדֹּם אַחֲרוֹן הַזְּבוּבִים.


הליקון 24, שירה חדשה 1997, חורף 1997
סביאלי גרינברג
מרוסית: אמיר אור, גלי-דנה זינגר
בֵּין מִזְבְּחוֹת, בֵּין עֲצֵי תְּאֵנָה

בֵּין מִזְבְּחוֹת, בֵּין עֲצֵי תְּאֵנָה
בִּסְעָרוֹת בִּשְׁלָגִים
עַל בָּמוֹת עַל גְּבָעוֹת
עֵת עָמַדְנוּ לְצַד הַמְלֻכָּדִים
חִדְלֵי לַהַט
חָפְשִׁיִּים מִסֵּבֶל
דֶּרֶךְ שְׁבִילִים וּנְקִיקִים
עַד לַכָּחֹל – מִסְּתָו וְעַד אָבִיב –
מִשָּׁם צָעַדְנוּ, מְשׁוֹטְטֵי לַיְלָה
אֶל סִירוֹת, אֱמוּנוֹת, קַוֵּי אֹרֶךְ סַהֲרוּרִיִּים

תָּא
מַאֲמָר
מָה אָמַרְ
תָּ

אֶלָּא שֶׁבְּעֶצֶם
אֶלָּא שֶׁבְּעֶצֶם הַחַיִּים
בְּעֶצֶם הַחַיִּים הֵם רֹעַ שֶׁל סְתָם
וְהַמָּוֶת – חֶסֶד


הליקון 39, מסע, חורף 2001
שי דותן
רֶגַע אֶחָד

רַק רֶגַע אֶחָד. אֲנִי רוֹצֶה
לִצְעֹק. יָרִיתִי בּוֹ. הוּא הִתְקַדֵּם
בְּפָנִים חֲשׁוּדִים. מִי יָדַע שֶׁכִּיסָיו
רֵיקִים, שֶׁתִּיקוֹ מָלֵא בְּגָדִים.

יִתָּכֵן שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ אִשּׁוּר עֲבוֹדָה,
שֶׁגָּנַב פַּעַם אֶת הַגְּבוּל. אוּלַי לֹא שָׁמַע
אֶת יָדַי צוֹעֲקוֹת, אֶת הַדָּם
חוֹבֵט בֶּחָזֶה, מַקִּישׁ בָּרַקּוֹת.

לִפְעָמִים הוּא מֵקִיץ בִּשְׁנָתִי
קָשֶׁה כְּמוֹ עוֹפֶרֶת, רֵיק כְּמוֹ רוּחַ,
אוֹמֵר לִי: הוֹרְגִי, לֹא יָדַעְתִּי
שֶׁאַתָּה בְּמִדָּה כָּזֹאת


הליקון 56, רשות היחיד י"א, חורף 2003
רמי דיצני
מֶלֶךְ הַבִּצָּה

הָיִיתִי עֶלֶם יְפֵהפֶה בְּגִלְגּוּלִי הַקּוֹדֵם, דִיצָנִיס שְׁמִי.
כֹּה יָפִיתִי – עַד שֶׁכָּל בְּנוֹת-הַחֶמֶד אֲהֵבוּנִי עַד אָבְדַן חוּשִׁים;
וְאִלּוּ אֲנִי, לֹא חָשַׁקְתִּי וְלוּ אַף בְּאַחַת.
הָיִיתִי נוֹהֵג לַחֲלֹף עַל פְּנֵי הַיָּפָה שֶׁבְּיַעֲלוֹת-הַחֵן מִבְּלִי הָעֵף מַבָּט;
וְלֹא שָׁעִיתִי לָהֶן גַּם אִם נִשְׁבַּר לִבָּן.
אֲפִלּוּ הַשְּׁמוּעָה הַמַּעֲצִיבָה עַל חִצּוֹ הַשָּׁחוּט שֶׁל אֶרוֹס שֶׁבִּתֵּר אֶת שַׁד הַשַּׁיִשׁ שֶׁל
אֶכּוֹ, נִימְפַת הָאַמְבָּטִי הַגַּמְגְּמָנִית הַחִנָּנִית הַמְהַדְהֶדֶת אֶת זֶמֶר הַבַּחוּרִים הָעַלִּיזִים
מוּצְקֵי הַשֵּׁת מְשֻׁמְּנֵי-הַשְּׁרִירִים הַמְשׁוֹרְרִים בַּחֲדַר מֶרְחַץ-הָאֵדִים – לֹא נָגְעָה בִּי כְּלָל.
וְכָךְ הִמְשַׁכְתִּי בְּדַרְכִּי, חֲסַר-רַחֲמִים וּבָז לָאַהֲבָה.

אֲהָהּ, אַחַת הָאֻמְלָלוֹת נָשְׂאָה תְּפִלָּה לָאֵלִים מִנַּהֲמַת לְבָבָהּ,
וְאֵלֶּה חָרְצוּ מִשְׁפָּטִי לְלֹא חֶמְלָה:
"דִיצָנִיס שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לֶאֱהֹב אֲחֵרִים – יֹאהַב אֶת עַצְמוֹ!"
וְהָאֵלָה נֶמֶזִיס, זוֹעֶמֶת תָּמִיד צוֹדֶקֶת תָּמִיד,
הִיא שֶׁקִּבְּלָה עַל עַצְמָהּ לְבַצֵּעַ אֶת גְּזַר-הַדִּין – לְפַתּוֹתֵנִי עַד כָּלָה.

כִּי הִנֵּה בָּא יוֹם אֶחָד נִמְהָר בּוֹ נִמְשַׁכְתִּי לְפֶתַע בַּעֲבוֹתוֹת תְּשׁוּקָה חַסְרַת-פֵּשֶׁר
לִגְחֹן עַל מִקְוֵה-הַמַּיִם וּלְגַלּוֹת אֶת צֶלֶם מַרְאִי בְּמֹהַל-הָאַסְלָה הַצָּלוּל –
וּמִיָּד הִסְתַּנְוַרְתִּי מִבְּרַק יָפְיִי הַנִּפְלָא, וְהִתְאַהַבְתִּי בִּדְמוּתִי שֶׁלִּי!
"עַתָּה יָדַעְתִּי," זָעַקְתִּי, "מָה רַב הַסֵּבֶל שֶׁסָּבְלוּ אֲחֵרִים בְּעֶטְיִי,
כִּי הִנֵּה גַּם אֲנִי יוֹקֵד מֵאַהֲבַת עַצְמִי, וּמְבוּשַׁי בּוֹעֲרִים!
אַךְ כֵּיצַד אַשִּׂיג אֶת הַיִּפְעָה הַמְהַמֶּמֶת הַטְּבוּעָה בִּרְאִי-הַקֶּסֶם שֶׁכְּבָר אֵינִי
מְסֻגָּל לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וְאַגַּן-יְרֵכַי מְעֻגָּן בְּאַגַּן-הַשַּׁיִשׁ מִתְמַזֵּג בּוֹ לְפֶסֶל?
אֲבוֹי לִי, רַק הַמָּוֶת יִגְאֲלֵנִי!"
וְכָךְ הָוָה,
דִיצָנִיס גָּוַע מְרֻתָּק בְּאַהֲבָה לְכֶשֶׁף יַפְיְפוּתוֹ הַנִּכְפֶּלֶת בַּנּוֹזֵל הָאָפֵל,
צַוָּארוֹ הַמְחֻטָּב שָׁמוּט עַל דֹּפֶן הָאַסְלָה,
וְעֵינָיו פְּעוּרוֹת נְעוּצוֹת בִּדְיוֹקָנוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְאַבֵּן נוֹרָא הוֹד.
אֶכּוֹ הָעֲנֻגָּה, הִיא שֶׁשָּׁהֲתָה לְצִדּוֹ בִּרְגָעָיו הָאַחֲרוֹנִים
הִיא שֶׁהִדְהֲדָה אֶת חִרְחוּר בִּעְבּוּעֵי גְּסִיסָתוֹ
וְאֶת בִּרְכַּת הַפְּרִידָה הַכּוֹאֶבֶת מִבָּבוּאָתוֹ הָאֲהוּבָה:
"הֱיֵה שָׁלוֹם דִיצָנִיס הַיָּפֶה, הֱיֵה שָׁלוֹם."


הליקון 52, מטמורפוזה, חורף 2003
רמי דיצני
יָדִי הַטּוֹבָה

וּבַלַּיְלָה הַהוּא הִתְעוֹרַרְתִּי רָפֶה וּשְׁטוּף זְוָעָה וְיָד כְּבֵדָה מֻנַּחַת עַל חָזִי.
נִסִּיתִי לַהֲסִירָהּ אֲבָל יָדִי הָיְתָה כְּעוֹפֶרֶת.
חַשְׁתִּי בְּיָדִי גּוּף זָר.
סִימָן מְבַשֵּׁר רָעוֹת. יָדַעְתִּי.

וְאָמְנָם, כָּעֵת אֲנִי מִתְעוֹרֵר לְעִתִּים מִנִּמְנוּם חָטוּף בַּמַּחְלָקָה
וְיָדוֹ הַכְּבֵדָה שֶׁל בַּעַל-תּוֹתָב מֻנַּחַת עַל חָזִי.

אֲבָל יָדִי הַטּוֹבָה
יָדִי הַטּוֹבָה
שֶׁהוּסְרָה מִכְּתֵפִי בִּמְלִיקָה דָּוָה,
טָסָה סְחַרְחָרָה עַל עִיר עַרְפִלִּים,
בָּאָה בַּלֵּילוֹת
מַפְשִׁילָה שְׂמָלוֹת
מְמַשְׁמֶשֶׁת יְרֵכֵי נָשִׁים גְּדוֹלוֹת.


הליקון 58, יש!!!, חורף 2004
מחמוד דרויש
מערבית: ראובן שׂניר
אֲנִי מִשָּׁם

אֲנִי מִשָּׁם. וְיֵשׁ לִי זִכְרוֹנוֹת. נוֹלַדְתִּי כְּכָל הָאָדָם. יֵשׁ לִי אִמָּא
וּבַיִת רַב-חַלּוֹנוֹת. יֵשׁ לִי אַחִים. חֲבֵרִים. וְכֶלֶא שֶׁאֶשְׁנָב קַר לוֹ.
וְיֵשׁ לִי גַּל שֶׁאוֹתוֹ חָטְפוּ שְׁחָפִים. יֵשׁ לִי נוֹף וְהוּא רַק שֶׁלִּי. יֵשׁ לִי יִתְרַת עֵשֶׂב
וְגַם יָרֵחַ בְּקַצְוֵי-מִלִּים, וּמָזוֹן לְצִפֳּרִים, וְזַיִת-עַד.
עָבַרְתִּי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה טֶרֶם עָבְרוּ הַחֲרָבוֹת עַל גּוּף שֶׁהֲפָכוּהוּ לְשֻׁלְחָן.
אֲנִי מִשָּׁם. אָשִׁיב הַשָּׁמַיִם לְאִמָּם כַּאֲשֶׁר אוֹתָהּ הֵם יְבַכּוּ
וְאֶבְכֶּה לְמַעַן יַכִּירֵנִי עָנָן חוֹזֵר.
לָמַדְתִּי אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַיָּאִים לְמִשְׁפַּט הַדָּם כְּדֵי לָצֵאת מֵהַכְּלָל.
שִׁנַּנְתִּי אֶת הַלָּשׁוֹן כֻּלָּהּ, מִלִּים מִלִּים אוֹתָהּ פֵּרַקְתִּי, וּבָנִיתִי אַךְ מִלָּה
אַחַת: מוֹלֶדֶת.


הליקון 3, מקום, אביב 1991
מחמוד דרויש
מערבית: ראובן שׂניר
יָבוֹאוּ בַּרְבָּרִים אֲחֵרִים


יָבוֹאוּ בַּרְבָּרִים אֲחֵרִים. אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר תֵּחָטֵף. הַתֻּפִּים יִרְעֲמוּ
הַתֻּפִּים יִרְעֲמוּ וְהַסּוּסִים יִרְמְסוּ גְּוִיּוֹת מִן הַיָּם הָאֶגֶאִי וְעַד הַדַּרְדָנֶלִים
אַךְ מַה לָּנוּ וּלְכָךְ? מַה לְּנָשֵׁינוּ וּלְמֵרוֹץ הַסּוּסִים?

אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר תֵּחָטֵף. הַתֻּפִּים יִרְעֲמוּ. וְיָבוֹאוּ בַּרְבָּרִים אֲחֵרִים
בַּרְבָּרִים יְמַלְּאוּ אֶת חֲלַל הֶעָרִים, מְעַט מֵעַל פְּנֵי הַיָּם, עַז מֵחֶרֶב מִשְׁתּוֹלֶלֶת
אַךְ מַה לָּנוּ וּלְכָךְ? מַה לִּילָדֵינוּ וּלְצֶאֱצָאֵי הַהֶפְקֵרוּת הַזּוֹ?

הַתֻּפִּים יִרְעֲמוּ. יָבוֹאוּ בַּרְבָּרִים אֲחֵרִים. אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר תֵּחָטֵף מִבֵּיתוֹ
וּמִבֵּיתוֹ יֵצֵא הַמַּסָּע הַמִּלְחַמְתִּי לְהָשִׁיב אֶת הָאֲהוּבָה אֶל יְצוּעַ הַכְּלוּלוֹת
אַךְ מַה לָּנוּ וּלְכָךְ? מַה לַּחֲמִשִּׁים אֶלֶף הֲרוּגִים וְלַחֲתֻנָּה חֲפוּזָה זוֹ?

הֲיִוָּלֵד הוֹמֶרוֹס חָדָשׁ אַחֲרֵינוּ... וְהַמִּיתוֹסִים יִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵיהֶם לַכֹּל?


הליקון 10, אנטי, חורף 1994
אמירה הס

*

וְשָׁלוֹם לָכֶם
אֲנִי הוֹלֶכֶת אַחֲרֵי עַצְמִי
כְּצִפּוֹר אַחֲרֵי כְּנָפֶיהָ
לְאַחוֹת גּוּף וּנְשָׁמָה
וְסִלְחוּ לִי הִפָּרְדוּתִי מֵהַיַּנְקוּת
זֶה בִּכְאֵבִים אֲנִי הוֹלֶכֶת עַד הַסּוֹף
לְהִתְחַבֵּר כְּנוֹף וְגוּף
סִלְחוּ לִי אַחִים שֶׁלִּי
שֶׁאֲנִי מִמָּעוֹף מִזֶּה
רוֹאָה אֶתְכֶם וְזוֹכֶרֶת
הַפָּנִים שֶׁלָּכֶם מֵהַמְּצִיאֻיּוֹת

אִם אֶבְכֶּה לֹא יִגָּמֵר הַדָּבָר
שֶׁהִתְחַתַּנְתִּי עִם עַצְמִי לַעֲזֹב אֶתְכֶם
כִּי בְּכִי גָּדוֹל תְּהוֹם הַמְּצִיאֻיּוֹת בְּתוֹךְ הַמְּצִיאוּת
וּבְכִי גָּדוֹל שֶׁנִּפְרָד אַתָּה תְּהוֹמֵי עַצְמְךָ בַּבָּשָׂר הַחַי
רַחֲמֵי אֱלֹהִים מְכַסִּים אֶל דָּמְךָ
לְהִתְאָרֵס עֶבֶד עוֹלָם
וְאַתָּה פֶאוֹדַל הַגּוּף שֶׁלְּךָ
שָׁמָּה עָפָר זָע
וְאֵשׁ הַבֶּכִי כָּמוֹהוּ כְּיוֹרָה בְּמֶרְחֲבֵי הַיּוּנִיבֶרְס
אֲבָל בַּגּוּף שֶׁלִּי תַּחְשֹׁב טֻשְׁטַשׁ הַדֶּמַע
וְעָשִׂיתִי לְחַיַּי עַכָּבוֹת
וְרָאִיתִי מְשֻׁנּוּת מַצְּבֵי הָרֶגֶב


וְצָבַרְתִּי לִי סַבְלָנֻיּוֹת
מִתַּחְתִּית הָרוּחַ הַקְּדוֹשָׁה
אֶל שְׁאוֹל חַתְחַתֵּי אַהֲבָה
וְאָדָם אֶל אָדָם עֶבֶד נִרְצָע
לְקִיּוּם אַחְדוּת הַנְּשָׁמָה
הַמִּתְפָּרֶקֶת –


הליקון 4, דיוקן עצמי, סתיו 1991
חדוה הרכבי
אֲפִלּוּ בַּתְיָה בּוֹכָה

מְצִיאוּת אַחַר מְצִיאוּת שֶׁהָיְתָה מְצִיאוּת
שָׁטָה בִּזְהִירוּת
בִּדְמָמָה שֶׁל חֶדֶר
חָשׁוּךְ
וְחֹרֶף וּסְלָעִים וְעֵצִים וְעֵשֶׂב
מִישֶׁהוּ יוֹשֵׁב לְיָדִי מִלְּפָנִים
וּמִישֶׁהוּ מוֹשִׁיט יָד כָּךְ סְתָם לַחְטֹף
וּמִישֶׁהוּ חוּם, קְצַר רוּחַ, קָם פִּתְאֹם וְעוֹזֵב
וּמִישֶׁהוּ מִסְתַּכֵּל קָדִימָה וְאָחוֹרָה
וּמִישֶׁהוּ שׁוֹרֵק בְּאָזְנַי
וּמִישֶׁהוּ מוֹשֵׁךְ אֶת עַפְעַפַּי
וּמִישֶׁהוּ צָהֹב צוֹעֵד עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי
וּמִישֶׁהוּ יָרֹק עַכְשָׁו מֵסִית אוֹתִי לִשְׁתֹּק
וּמִישֶׁהוּ פִּתְאֹם מַזְמִין אוֹתִי לִשְׁכֹּחַ, אֶת מָה לִשְׁכֹּחַ, מֵאֵיפֹה
לְהַתְחִיל לִשְׁכֹּחַ, מֵאֵיפֹה לְהַתְחִיל לִצְרֹחַ וְלִצְוֹחַ וְלִבְכּוֹת
וּמִישֶׁהוּ בֶּז' הַיְחִידִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רִבּוֹנוּת
לָדַעַת מַהוּ הַפַּרְצוּף הָאֲמִתִּי שֶׁל דְּמוּת-הַמְּצִיאוּת
מַצִּיעַ לִי בְּנֹעַם פִּסַּת צֵל לְבָנָה
פִּסַּת צֵל לְבָנָה הוֹפֶכֶת לִטְרֶמְפּ
אֲנִי אוֹהֶבֶת טְרֶמְפּ
אֲבָל נַפְשִׁי יוֹצֵאת אֶל הַכְּלָבִים
אֲשֶׁר יָלוּנוּ בְּרֹאשִׁי

אֵלֶּה זֶה יְלָלָה אַחַת וְאֵלֶּה זֶה יְלָלָה
שֶׁל חֶדְוָה, אֲנִי מְהַרְהֶרֶת וְכָל הָעֵינַיִם הִתְחִילוּ לִשְׁמֹעַ פִּתְאֹם
מַה בַּתְיָה מַה מּוֹזֶס
חוֹזִים.

כָּנָף מִתְנוֹעַעַת מַסְתִּירָה אֶת שׁוּלֵי הַפָּנִים הַפְּרוּמִים
שֶׁל מוֹזֶס
בְּעֶצֶם, לְהֵפֶךְ, אֵלֶּה פָּנִים שֶׁלִּי
כֵּן, כֵּן, לְהֵפֶךְ
לְהֵפֶךְ, כָּכָה אֲנִי לוֹמֶדֶת מַה זֶּה
פָּנִים
אֲנִי אוֹסֶפֶת אוֹתָם
וַאֲנִי נוֹטֶשֶׁת אוֹתָם
אֲנִי עִם הַשִּׁכָּרוֹן שֶׁלִּי
אֲנִי עִם הַמַּלְאָכִים שֶׁלִּי
וְאִם לֹא אֶהְיֶה כָּרֶגַע זְהִירָה

בַּתְיָה, בַּתְיָה, תִּהְיִי זְהִירָה
רְגָשׁוֹת זֶה רֶצַח
רְגָשׁוֹת זֶה חֻרְבָּן
וְזֶה לֹא אוֹתוֹ דָּבָר כְּמוֹ שֶׁהוּא, דוֹקְטוֹר מוֹזֶס
תָּמִיד תָּמִיד שׁוֹאֵל אוֹתִי תָּמִיד

מֵחָדָשׁ
"מָה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת
מַה זֶּה מַזְכִּיר לָךְ
מַה זֶּה אוֹמֵר לָךְ
לָמָּה זֶה חָשׁוּב לָךְ"
וְהַחֶדֶר הוּא עַצְבָּנִי וְלַגְלְגָן
כְּמוֹ שָׁם, אֵצֶל הַמְנַקֶּה הַקָּטָן
מְנַקֵּה הַשְּׁמָשׁוֹת הַקָּטָן
כְּשֶׁכָּל הָעֵינַיִם הָיוּ עֲצוּמוֹת
הָאֲדָמָה הָיְתָה מְרַחֶפֶת בְּשִׁטָּפוֹן
זֶה לֹא סְתָם שִׁטָּפוֹן, אֲנִי מְהַרְהֶרֶת

עֻבְדָּה: דוֹקְטוֹר מוֹזֶס בּוֹכֶה
אֲפִלּוּ בַּתְיָה בּוֹכָה
מוּסִיקַת גֶ'ז עַכְשָׁו מְנַוֶּטֶת
אֶת הַתְּנוּעָה
וַאֲנִי כָּאן
מוֹחָה דִּמְעוֹת אֲסַפְסוּף זוֹלְגוֹת מֵעֵינֵיהֶם
פּוֹצַעַת בִּגְדֵי חָתָן וְכַלָּה שֶׁלָּהֶם
מִתְעַלֶּסֶת עִם קוֹפִים
וְלֹא אִכְפַּת לִי מַה הָלְאָה מַה הָלְאָה מַה הָלְאָה
וְאִם הַיִּסּוּרִים הֵם מָוֶת אוֹ דֻּגְמָה
רַק דֻּגְמָה

סְתָם דֻּגְמָה
בְּסַךְ הַכֹּל דֻּגְמָה
לְמַשֶּׁהוּ מְשֻׁנֶּה כָּזֶה
פִּרְאִי כָּזֶה, חוּלִיגָנִי כָּזֶה
בְּעֶצֶם, אֶפְשָׁר לִבְדֹּק אֶת זֶה

בְּעֶצֶם, אֲנִי מְרֻצָּה

הליקון 1, אהבה, אביב 1990
חדוה הרכבי
כְּמוֹ אָז כְּשֶׁהָיָה חֲשָׁשׁ לְסֶדֶק דַּק

וְהַזִּכָּרוֹן הָיָה תֹּהוּ וָבֹהוּ
וְרוּחַ-גַּעְגּוּעִים הָיְתָה נוֹשֶׁבֶת
בְּחָזְקָה
עַל הַזִּכָּרוֹן
עַד שֶׁרוּחַ אַחֶרֶת נָשְׁבָה בְּאוֹתָהּ רוּחַ

וְגַעְגּוּעִים חִלְחֲלוּ אֵלּוּ לְאֵלּוּ
וְגַעְגּוּעִים נִקְשְׁרוּ אֵלּוּ בְּאֵלּוּ
וְגַעְגּוּעִים הִצְטַלְּבוּ אֵלּוּ וְאֵלּוּ
וְגַעְגּוּעִים נִקְרְעוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ
וְגַעְגּוּעִים בָּכוּ אֵלּוּ עַל אֵלּוּ
וְגַעְגּוּעִים אָחֲזוּ אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ
וְגַעְגּוּעִים הָפְכוּ אֵלּוּ לְאֵלּוּ
וְגַעְגּוּעִים נֶחְרְבוּ אֵלּוּ כְּמוֹ אֵלּוּ
וְגַעְגּוּעִים יָצְאוּ מִדַּעְתָּם כְּדֻגְמַת
גַּעְגּוּעִים שֶׁלֹּא הָיוּ כְּדֻגְמָתָם

וְכָל הַגַּעְגּוּעִים נֶהֶפְכוּ לָהֶם, פִּתְאֹם
לְמִין גּוּשׁ רָצוּץ כָּזֶה, כְּמוֹ
כֶּלֶב מְנֻפָּץ בְּגַן צַעֲצוּעִים פְּרָטִי
שֶׁלְּךָ


הליקון 69, שער, המשוררים והשירים 2005, סתיו 2005
רפי וייכרט
הַמִּשְׁפָּט

כְּשֶׁעָמַד בִּפְנֵי הַקָּהָל הָעוֹיֵן, מוּל
הַפָּנִים הַחֲתוּמִים וְהַמַּבָּטִים הָאַקְרָאִיִּים
נֶאֱחַז בְּאֻמָּנוּתוֹ.
הַמִּלִּים שֶׁתָּמִיד שֵׁרְתוּ אוֹתוֹ בְּנֶאֱמָנוּת
בָּגְדוּ בּוֹ הַפַּעַם.
תַּעֲלוּלָיו הַסֶּמַנְטִיִּים נָפְלוּ עַל
הַקַּרְקַע מְקַרְקְשִׁים כְּפַחִיּוֹת רֵיקוֹת.
לַשָּׁוְא נִסָּה לְהַסְבִּיר לְמַאֲשִׁימָיו
אֶת עִקְּרֵי אֱמוּנָתוֹ, אֶת הָעֻבְדָּה כִּי
עַל הָאָדָם לִדְאֹג תְּחִלָּה לְנַפְשׁוֹ,
אֶת הָעִנְיָן, הַסָּבוּךְ מִמֵּילָא, שֶׁל הָאֱלֹהוּת
לְסוּגֶיהָ.

הֵם לֹא רָצוּ לְהַקְשִׁיב.
לֹא, צָרִיךְ לְדַיֵּק.
הֵם לֹא יָכְלוּ לְהַקְשִׁיב.
מִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר בְּכָךְ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ
וְשֶׁלְּעוֹלָם יֶחְסַר אֶת הַסִּכּוּי לָדַעַת
אֵינוֹ מְסֻגָּל לְהַקְשִׁיב.



וְאוּלַי הָיָה אֶפְשָׁר לִצְפּוֹת זֹאת
מֵרֹאשׁ וּלְוַתֵּר.
לַחֲסֹךְ בְּמִלִּים שֶׁחִבּוּרָן יָפֶה אָמְנָם
אַךְ נֶעְדָּר אֶת הַכֹּחַ לְהַצִּיל
אוּלַי אֶפְשָׁר הָיָה לְתַמְצֵת הַכֹּל
לְמִשְׁפָּט אֶחָד שֶׁאָכֵן, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר,
נֶאֱמַר: אֲנִי אֶל הַמָּוֶת וְאַתֶּם אֶל הַחַיִּים.


* השורה האחרונה היא פרפראזה על משפט הסיום
באַפּולוגיה של סוקרטס.

הליקון 2, להיות בן-תמותה, סתיו 1990
גלי-דנה זינגר
מרוסית: אמיר אור, פטר קריקסונוב
רִיטוּאָל

אֵיךְ בְּאֹפֶן פָּשׁוּט אֲסַפֵּר לְךָ:
זוֹ הָיְתָה סְעֻדָּה; אֲרוּחָה, אֲרוּחָה.
עֵינַיִם לְבָנוֹת שָׁטוּ בַּדְּמָעוֹת.
יָרָק מְאֻבָּק.
כְּנַף עוֹף חֲרוּכָה.
מוּל הַכָּנָף – מָקוֹם לָאוֹרֵחַ.
וּשְׁאָר אוֹרְחִים יָשְׁבוּ לָאֲרוּחָה
אֶל שְׁלֹש פְּאוֹתָיו שֶׁל מַלְבֵּן הַשֻּׁלְחָן
שֶׁסְּמָכוּהוּ לַדֶּלֶת.
וּלְכָל אוֹרֵחַ מִלּוֹן הָיָה.
אוֹרֵחַ
קוֹרֵא: חַי,
מֵבִין: חַיָּה
קוֹרֵא: מָרוֹם,
מֵבִין: עָרֹם
רוֹשְׁמִים שְׁתַּיִם
זוֹכְרִים אֶחָד
וְאֶחָד חוֹזֵר וְאוֹמֵר: לֹא אֱמֶת
וּשְׁתַּיִם עוֹנֶה לוֹ בְּזַעַם: merde
וְלֹא יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְלֹא יָבוֹא הַמָּוֶת
כָּל עוֹד תַּעֲמֹד עַל חַיֶּיךָ עִקֵּשׁ
בֵּין הַחַיּוֹת וְעִשְּׂבֵי הַשָּׂדֶה.
אֶחָד מֵבִין: שֶׂה לְעוֹלָה.
אֶחָד מֵבִין: שָׂדֶה וִיבוּלָהּ.


פִּצְפּוּץ נִשְׁמַע וְאֶחָד פָּצָה
אֶת פִּיו וְאָמַר: אַתָּה מְשַׁקֵּר.
עִקֵּשׁ: זֶה רַק "אַרְכָאִי" וּ"שְׂפַת שִׁירָה" –
כָּל עוֹד פִּכֵּחַ תִּשָּׁאֵר.
אֶחָד הָיָה "אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא".
וְכָל אֶחָד מַבָּטוֹ הֵסֵב
אֶל קַוֵּי הַדֶּלֶת וּמִתְאָרָהּ
אֶל שְׁחוֹר הַפֶּתַח הַמַּלְבֵּנִי
שֶׁנּוֹפֵל אֶל הַשֻּׁלְחָן.
"אֵילוּ שְׁטֻיּוֹת", כָּל אֶחָד חוֹשֵׁב.
אֲנִי-לֹא-אֲנִי. אֲנִי-לֹא-אֲנִי.
וְאֶחָד מַקִּיף וְסוֹבֵב
אֶת עִטּוּרָיו שֶׁל מַלְבֵּן הַמַּפָּה
וְחוֹשֵׁב: לֹא, זֶה לֹא כּוֹאֵב.
אֲבָל שְׁתַּיִם קוֹטֵעַ: אַתָּה מְשַׁקֵּר.
וְחֹם עָלָה בְּמַה שֶּׁנִּפְעַר שָׁם
וְכָל הַיּוֹשְׁבִים מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן
מַבָּטָם בַּשֻּׁלְחָן
בְּמַלְבְּנוֹ הַלָּבָן
שֶׁנּוֹפֵל אֶל הַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה לִרְוָחָה
וְכָל-אֶחָד חוֹשֵׁב: לַעֲזָאזֵל, בִּשְׁבִיל מָה
וְכָל-אֶחָד מֵצִיץ בְּלוּחַ הַשָּׁנָה.
קוֹרֵא: שְׁטוּת.
מֵבִין: שׁוֹט.
קוֹרֵא: נְחֹשֶת.
מֵבִין: חֹשֶךְ.
רוֹשְׁמִים שְׁתַּיִם
זוֹכְרִים אֶחָד.
מְתַקְתֵּק בְּקוֹד-מוֹרְס
בִּמְקוֹם "לָמוּת": "לַיָּם"
בִּמְקוֹם "הַמֵּת": "הַמְתֵּן"
וְכֻלָּם חוֹזְרִים אַחֲרָיו: אֵין מָקוֹם
וְכֻלָּם חוֹזְרִים אַחֲרָיו, וּבִמְקוֹם
לוֹמַר "מָקוֹם", אוֹמְרִים "נָקוֹם".
וְתוֹקְעִים בִּדְפוּס הֶעָלוֹן שִׂפְתֵיהֶם
בְּפִתּוּחֵי הָרִמּוֹן שֶׁעַל הַגָּבִיעַ
בְּמַעֲשֵׂה דָּפְנוֹתָיו שֶׁטֶּרֶם עֻבַּד.
וּשְׁתַּיִם חוֹזֵר וְאוֹמֵר בְּלִי הֶרֶף:
לֹא בִּכְדִי לֹא חָזִינוּ בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ;
שֶׁהֲרֵי לֹא חָזוּ בַּמָּוֶת עֵינֵינוּ:
שֶׁהֲרֵי לֹא בָּשֵׁל עֲדַיִן שִׂכְלֵנוּ.
פִּצְפּוּץ נִשְׁמַע, וְאֶחָד פָּצָה
אֶת פִּיו וְאָמַר: בַּחֹשֶךְ הַזֶּה
אֵינֶנִּי רוֹאֶה, אֲנִי עָיֵף וְלֵאֶה.
וּשְׁתַּיִם אָמַר: אֵינִי רוֹאֶה אֶת אֲנִי;
לֹא אֶת יָדָיו וְגַם לֹא אֶת רַגְלָיו.
רֶגֶל הַשֻּׁלְחָן נִצֶּבֶת
בְּזָוִית יְשָׁרָה לַסַּכִּין.

אֶחָד חוֹרֵץ: שְׁלִילִי.
הַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה אֶל הַשֻּׁלְחָן מְסַפֶּקֶת
אֶת פַּחַם אֲבָנֶיהָ לְמַעֲשֵׂה הַצָּלִי.
שְׁתַּיִם מֵבִין: שְׁלוּלִית
וְשׁוֹפֵךְ עַל הַמַּפָּה יַיִן.
...סָב, יֶלֶד, נָתִין, שַׁלִּיט...
אֶחָד קוֹרֵא, זַר-עֵינַיִם,
וּבְתַחְתִּית כּוֹסוֹ מַבִּיט.
וְקֹר עָלָה מִקַּרְחוֹנֵי הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ,
וְהֻשְׁפַּל כָּל מַבָּט לַ"חֲסַמְבָּה" מִתַּחַת
כְּדֵי לֹא לְהַבִּיט בַּקָּנֶה הַדָּרוּךְ
שֶׁמְּכַוֶּנֶת הַדֶּלֶת יָשָׁר לַשֻּׁלְחָן,
שֶׁעָלָיו כְּבָר קָרוֹת כַּנְפֵי עוֹף חֲרוּכוֹת.
וּמוּל הַכָּנָף – מָקוֹם לָאוֹרֵחַ.
עֵינַיִם שְׁלוּקוֹת בִּדְמָעוֹת רְתוּחוֹת.
חֲזֶרֶת-מָרוֹר וְטִיט שֶׁל חֲרֹסֶת.
וְכָל אֶחָד, וְהַמִּלּוֹן שֶׁלּוֹ.
וְכָל אֶחָד עוֹשֶׂה כִּרְצוֹנוֹ.
קוֹרֵא: חַיָּה
מֵבִין: חַי.
קוֹרֵא: סֵפֶר
מֵבִין: אֶפֶס,
וְכֻלָּם שָׁרִים אֶת "שְׁנֵים-עָשָׂר כּוּשׁוֹנִים".

לַיָּם הָלְכוּ שְׁנֵים-עָשָׂר כּוּשׁוֹנִים,
יָרְדוּ עָלוּ בֵּין הַגַּלִּים.
אֶחָד מֵהֶם טָבַע –
קָנוּ לוֹ מַצֵּבָה.
וְכָכָה, זֶה מַה שֶּׁיָּצָא:

לַיָּם הָלְכוּ אַחַד-עָשָׂר כּוּשׁוֹנִים,
יָרְדוּ עָלוּ בֵּין הַגַּלִּים.
אֶחָד מֵהֶם טָבַע –
קָנוּ לוֹ מַצֵּבָה.
וְכָכָה, זֶה מַה שֶּׁיָּצָא:

לַיָּם הָלְכוּ עֲשָׂרָה כּוּשׁוֹנִים,
יָרְדוּ עָלוּ בֵּין הַגַּלִּים.
אֶחָד מֵהֶם טָבַע –
קָנוּ לוֹ מַצֵּבָה.
וְכָכָה, זֶה מַה שֶּׁיָּצָא:

לַיָּם הָלְכוּ תִּשְׁעָה כּוּשׁוֹנִים, וְכֻלֵּהּ וְכֻלֵּהּ וְכֻלֵּהּ.


הליקון 17, מיתוס ופולחן, חורף 1996
ענת זכריה
סוֹד הָאֹרֶךְ

לֹא
זֶה לֹא הַכְּתָמִים שֶׁמַּשְׁפִּיעִים עָלֶיהָ
הֵם בְּדֶרֶךְ כְּלָל מִזֵּעָה שֶׁל אֲחֵרִים
לֹא מִמֶּנָּה
הִיא מְפַחֶדֶת רַק עַל הַשְּׂעָרוֹת
מְפַחֶדֶת עַל הָאָרֹךְ הַזֶּה
שֶׁמְּלַטֵּף אֶת מָתְנֶיהָ בְּרַכּוּת
בְּלִי נְשִׁימָה מוֹלִיךְ בְּתוֹכוֹ
אֶת סוֹד הָאֹרֶךְ.
הִיא יוֹדַעַת שֶׁהוּא יִצְמַח בִּמְהִירוּת
כְּמוֹ זִיפֵי הָרַגְלַיִם שְׂעַר הָעֶרְוָה
וּבֵית הַשֶּׁחִי, אֲבָל הִיא מְפַחֶדֶת
כִּי כָּכָה שְׁסוּעוֹת כָּמוֹהָ
מְלֻפָּפוֹת לְהַקְסָמָה
כְּמוֹ גֹּלֶם.
הִיא מִתְעַקֶּשֶׁת לִהְיוֹת נוֹשֶׁבֶת
מֵאָחוֹר
מַרְגִּישָׁה אֶת הָרַעַד שֶׁעוֹלֶה
מֵהָאֲדָמָה כְּשֶׁהִיא נִפְתַּחַת
לְעֶשְׂרוֹת כִּוּוּנִים, שֶׁנּוֹתְנִים לָהּ הֶמְשֵׁךְ בְּרֵיחַ
בַּת אֹרֶן.



כְּשֶׁהוּא עָף לָהּ הִיא יוֹדַעַת
זֶה לֹא הָרוּחַ זֶה הַשְּׂעָרוֹת
שֶׁעוֹשׂוֹת אֶת הָרוּחַ
כָּכָה זֶה גַּם עִם עֵצִים
גַּם אִם לֹא תָּמִיד רוֹאִים אוֹתָם
תָּמִיד יִרְאוּ אֶת הָרִפְרוּף.


הליקון 67, הסוד, אביב 2005
אריה זקס
עֵצוֹת בְּמַצָּב מְסֻיָּם

.1

כְּשֶׁחַיֶּיךָ תְּלוּיִים
עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה
הַרְשֵׁה לְעַצְמְךָ הַכֹּל
מִלְּבַד
כֹּבֶד.
מִשְׁקָלוֹת מְיֻתָּרִים.
כְּמוֹ עַכָּבִישׁ מִתְנַדְנֵד בֵּין מֵיתְרֵי רֶשֶׁת עֲדִינָה
עִם כָּל מַשַּׁב רוּחַ,
הֱיֵה תָּלוּי
בַּלֹּא-כְלוּם
שֶׁקּוֹשֵׁר אֶת עֵינֶיךָ אֶל הָאֹפֶק.
כֵּן, זְרֹק עַכְשָׁו מַבָּט אֶל הָאֹפֶק.
הוּא יָעוּף כְּמוֹ כַּדּוּר
הָדוּף, מְאֻשָּׁר
עַד הַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָאֹפֶק.



.2

כְּשֶׁחַיֶּיךָ תְּלוּיִים
עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה
הִתְבּוֹנֵן בִּגְוִיַּת הַשַּׁחַף עַל הַחוֹף
זְרוּקָה בֵּין אַשְׁפַּתּוֹת הַפְּלַסְטִיק.
מַקּוֹר חַיְכָן
וְרַגְלַיִם בְּכָתֹם לוֹהֵט מְאֹד
בּוֹקְעִים מִפְּלוּמָה לְבָנָה:
בְּמַקּוֹר קָפוּא חִיּוּךְ שֶׁמְּסַכֵּם חַיֵּי דַּיָּג
מְדַדֶּה בֵּין קְטִיפוֹת לִשְׁרָכִים מְכֻבָּסִים
עִם גַּחֲמַת כָּל זֶרֶם, לְכָאן וּלְכָאן,
עַל הַסֶּלַע הֶחָבוּי.
קִיא יָם כָּזֶה
הֱיֵה אַתָּה עַכְשָׁו
בַּקַּו
הַלֹּא-מֻגְדָּר בֵּין כָּחֹל לְאָפֹר.


הליקון 2, להיות בן-תמותה, סתיו 1990
נורית זרחי
בִּקְלִילוּת

בִּקְלִילוּת, כְּמוֹ שֶׁהַדָּגִים הַמְצֻיָּרִים
חוֹזְרִים אֶל הַנָּהָר,
כָּךְ, הַדֶּרֶךְ הַלֹּא נְכוֹנָה שֶׁבָּחַרְתִּי בַּחֲלוֹם,
כּוֹרֶכֶת אוֹתִי סְבִיב צַוָּארִי, וַחֲזֹר,
כְּמוֹ צָעִיף הַזּוֹהֵר בְּכָל צִבְעֵי הַטָּעוּת –
כְּמוֹ לֹא נִקְבַּעְתִּי גוּף,
כְּאִלּוּ עֲלֵי הָעֵצִים אֵינָם עֲשׂוּיֵי אֲוִיר,
אוֹ כְּאִלּוּ הַיַּלְדָּה שֶׁהִנַּחְתִּי לִישֹׁן
תַּחַת לְשׁוֹנִי, אִם תָּקוּם, –
כָּל עֲבָרִי הַמְקֻפָּל לֹא יִפְרַח בָּאֲוִיר.
וּבְעֹמֶק הַפַּחַד יִפָּתַח בַּחֲרִיקָה שַׁעַר.

בִּקְלִילוּת כְּאִלּוּ כָּל מִי שֶׁהַגּוּף
עוֹמֵד לְהִלָּקַח מִמֶּנּוּ, לֹא יִוָּתֵר –
כְּאוֹתוֹ בֵּן שֶׁמִּבֶּהָלַת אָבִיו
אִשֵּׁר אֶת הַמַּלְאָךְ בְּעֵינָיו –
יוֹתֵר מִצֵּל הַמְאַשֵּׁר אֶת הַנִּרְאֶה.



אֲבָל אֲנִי כְּבָר וִתַּרְתִּי לָדַעַת,
שֶׁאַהֲבָתִי לֹא תְּאַשֵּׁר דָּבָר פְּרָט לַחֹפֶשׁ,
בּוֹ שָׁרוּ הַזַּמָּרִים הַקְּדוּמִים
מוּל חוֹמוֹת רוֹמָא, אוֹ יְרִיחוֹ –
מִלִּים, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה לָהֶן כְּתָב, –
וְלָכֵן, יָכְלוּ לַהֲפֹךְ בְּקַלּוּת לְאֶבֶן,
אוֹ בַּרְזֶל, אוֹ לַאֲוִיר, וְהֵן מְפַרְפְּרוֹת
עַל שְׂפָתַי, מְעַוְּתוֹת אוֹתָן צוּרַת פֶּרַח, –
מְאַלְּצוֹת אוֹתִי לִשְׁאֹף אֶת גּוֹרָלִי –
כְּדֵי שֶׁאֲבַטֵּא אוֹתָן.


הליקון 8, שירה ואמנות, חורף 1993
נורית זרחי
בְּלוּז תִּינוֹקוֹת

כָּכָה בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט
בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת
נוֹשְׁרִים הַתִּינוֹקוֹת לָעוֹלָם,
כְּמוֹ גַּרְגְּרֵי גֶּשֶׁם בַּחֹשֶךְ מִכַּף יָד עֲנָקִית,
לְתוֹךְ אַבּוּבִים. אֹהֶל עַכָּבִישׁ, תַּפּוּחַ קַר,
שֶׁקֶט בָּעוֹלָם הַתִּינוֹקוֹת יְשֵׁנִים
בְּתָאֵי כַּוָּרוֹת שְׁקוּפִים.
וּמוּזָרִים לַבֹּקֶר. בְּעֵינֵיהֶם כְּחַלְחַלּוֹת מֵחֹשֶךְ
הֵם מְגַשְּׁשִׁים בְּאֶצְבָּעוֹת חֲלָקוֹת,
חֲמִימֵי שְׂפָתַיִם לִשְׁתּוֹת אֶת הַזְּמַן.
רֶגַע וְעוֹד רֶגַע הֵם מִתְמַתְּחִים מְפַהֲקִים
בִּזְרוֹעוֹת תַּפּוּחַ בְּשִׁנֵּי סֻכָּר
מִתְרַחֲצִים בֶּחָלָב. בָּאַהֲבָה. בַּחוֹל הַדַּקִּיק.

אֲבָל מִי בּוֹכֶה בָּעוֹלָם,
מָה אֲנִי שׁוֹמַעַת קוֹל בֶּכִי תַּמְרוּרִי,
גָּבֹהַּ מִצְּרִיחַת שַׁחַף, מִיִּלְלַת כֶּלֶב עֲנָקִי
בֶּכִי מִתַּחַת לַכְּבִישִׁים,
אִישׁ לֹא יַצְלִיחַ לִישֹׁן לְעוֹלָם.



בָּרְחוֹב שָׁרָה הַמַּקְהֵלָה.
תִּינוֹקוֹת בּוֹאוּ לֶאֱכֹל מִן הַסְּעֻדָּה הַמַּגְדִּילָה,
וְיוֹצְאִים הַתִּינוֹקוֹת מִכָּל הַמְּגֵרוֹת
בִּרְכִיבָה עַל צַוַּאר פָּרָה, עַל עָגוּר, עַל תֵּבָה בַּנָּהָר.

אֲבָל הַבֶּכִי מַמְשִׁיךְ וְחוֹדֵר
כְּמוֹ מַיִם מִתַּחַת לִדְלָתוֹת מוּגָפוֹת.
זֶה הַתִּינוֹק, אֵיפֹה הוּא קָבוּר.
אֵיפֹה הִנַּחְתִּי אֵיפֹה שָׁכַחְתִּי אֶת הַתִּינוֹק
בְּלִי מַיִם אוֹ אֲוִיר.

בּוֹאוּ לַשֻּׁלְחָן
שֶׁהָאֹכֶל לֹא יִתְקָרֵר
אֲבָל אֵיךְ לִבְלֹעַ
וְהַקּוֹל בַּגָּרוֹן.

פִּתְחוּ פִּתְחוּ,
גִּזְעֵי עֵצִים, קוּפְסָאוֹת חֲלוּדוֹת
קְבָרִים שֶׁלֹּא נִשְׁדְּדוּ אַף פַּעַם.
הַקְשִׁיבוּ, אֵיפֹה הוּא קָבוּר,
אֵיפֹה הִנַּחְתִּי, אֵיפֹה שָׁכַחְתִּי אֶת הַתִּינוֹק
בְּלִי מַיִם אוֹ אֲוִיר.

שֶׁקֶט בָּעוֹלָם.
אֵין כְּבָר לָדַעַת מָה, עַל מִי.
עָלַי עָלַי עָלַי הַסִּפּוּר, נִשְׁמָע הַקּוֹל
מִן הָאֶבֶן.
זֶה הַתִּינוֹק כְּמוֹ שִׁדְרַת עָלֶה שָׁקוּף,
תִּתְכּוֹפְפוּ לְהַבִּיט.
תְּנוּ לוֹ לִשְׁתּוֹת, תְּנוּ לוֹ לֶאֱכֹל,
אִם נִשְׁאַר –

הליקון 17, מיתוס ופולחן, חורף 1996
נורית זרחי

*

שׁוּב הוֹפִיעוּ הַגּוֹבְּלִינִים
עִם הַכּוֹבָעִים הַלּוֹהֲטִים בְּרֹאשָׁם
לִפְקֹק אֶת הַטֵּרוּף.

אֲנִי עֲיֵפָה, פָּנַי מִצְטַיְּרוֹת בִּמְעֻוָּת,
אֲבָל אֵיךְ לִמְנֹעַ –
וְגַל לְשׁוֹנִי הַפִּרְאִי גּוֹרֵר אוֹתִי
מַשְׁלִיךְ מֵעֵבֶר לְכָל יַבָּשָׁה.

לָמָּה תִּקְרְאִי כָּךְ לְמִי
שֶׁלֹּא מָצָא לִלְשׁוֹנוֹ אֶרֶץ
שֶׁבְּמֹחוֹ פָאוּנָה וּפְלוֹרָה מִכּוֹכָב תָּלוּי
שֶׁהִתְנַפֵּץ לְחוֹפָיו הַמְשֻׁנָּנִים.

שׁוּב בָּאוּ הַגּוֹבְּלִינִים –
שֶׁהַפְּנִים מִתְגַּעְגֵּעַ אֶלֶף שָׁנָה לְהָסִיר אֶת כּוֹבָעָם.



אֵינֵךְ מְבִינָה –
זֶהוּ הַמּוּזָר הָרוֹצֶה לְהָגִיב עַל הָאֲמִתִּי
זֶה שֶׁחַיָּיו הֵם יְעָרוֹת וִיצוּרִים מְזֻמְזְמֵי גֶּשֶׁם.

אִם תְּדַבְּרִי בִּלְשׁוֹנוֹ תָּבִינִי –
זֶה הוּא הָאֲמִתִּי הָרוֹצֶה לְהָגִיב עַל הַמּוּזָר.


* גוֹבְּלִינִים: שֵׁדונים.

הליקון 22, עִוְעִים, קיץ 1997
מישל חדאד
מערבית: ששון סומך
אֱלֹהִים

אֱלֹהִים, מֵעַל הָאוֹר,
מְחַבֵּק אֶת הַפַּרְפַּר. אֲנִי לֹא רוֹאֶה אוֹתוֹ
אֲנִי חַי אוֹתוֹ יְקוֹד עַל הַשְּׂפָתַיִם
אֲנִי מְסַפֵּר אוֹתוֹ לְעֵת צָרָה
אֲנִי נִרְדָּם עַל מַלְבּוּשׁוֹ הָעַתִּיק
וְנִהְיֶה נָזִיר-שֶׁל-עֵט.
וְכַאֲשֶׁר אָמְרוּ: הוּא מֵת
אָמַרְתִּי לָהֶם:
אֲנִי רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר כּוֹרֵעַ
לַעֲצֹם אֶת עֵינוֹ שֶׁל הַיּוֹדֵעַ-חֹלִי
הַמַּשְׁלִיךְ אֶת קְלִפַּת הַשִּׁעֲמוּם
הַמַּחֲלִיק אֶת הַפָּעוֹט מֵאֲחוֹרֵי הָאֵל.


הליקון 6, אלוהים אלוהים, חורף 1992
רחל חלפי
מַסָּע לָאִיִּים

הַפְּגִישָׁה הִתְבַּטְּלָה. זָכִיתִי.
נָסַעְתִּי לָאִיִּים
כְּלוֹמַר
נִכְנַסְתִּי לַקָּפֶה הַסָּמוּךְ.
אֲנִי מְשַׁיֶּטֶת בִּ"קְרוּז", כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים,
בְּתוֹךְ הַנֶּקְטָר הַחַם הַחוּם
שֶׁבְּסֵפֶל הַקָּפֶה טוֹב הַלֵּב, הָאַלְטְרוּאִיסְטִי הַזֶּה עַד תֹּם.
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת, פָּנַי לַחַלּוֹן הָעֲנָק הַנִּקְרָע
אֶל חוּץ יְפֵהפֶה בְּתוֹכָהּ שֶׁל עִיר בֶּטוֹן וְלַחַץ:
דֶּשֶׁא עֲצֵי זַיִת דְּקָלִים קְטַנִּים פִּרְחֵי
הִיבִּיסְקוּס וְיוֹנֵק דְּבַשׁ זָעִיר יוֹצְאִים בְּמָחוֹל.
מְנַסָּה לִינֹק אֶת נוֹזְלֵי הַחִיּוּת הַמֻּפְלָאִים
שֶׁמַּגִּישָׁה לָנוּ
דֶּרֶךְ אֶגְרוֹפָהּ הַקָּמוּץ הָאַלִּים
הַמְּצִיאוּת
זוֹ הָאִשָּׁה הַמָּרָה הַגְּרוּמָה
חֲשׁוּקַת הַשִּׁנַּיִם
שֶׁבְּרַחְמָהּ הַנֻּקְשֶׁה הַקַּמְצָן
אָנוּ מְנַסִּים לָנוּעַ,
זוֹכְרִים אֶת מֵי הַשָּׁפִיר הַמֻּפְלָאִים
הַקְּדוּמִים.



תּוֹדָה.
שְׁרִירֵי מִקְלַעַת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלִּי הַקְּפוּצִים
בְּתוֹךְ גּוּפִי הַמָּעוּךְ
נִפְרְשׂוּ כְּמִפְרָשׂ
לְעֶשֶׂר דַּקּוֹת
בְּמַסָּע לָאִיִּים הָרְחוֹקִים


הליקון 39, מסע, חורף 2001
רחל חלפי
מַה נִּשְׁאַר

הָאֲנִי הַדִּמְיוֹנִי רוֹצֶה
לְהִתְנַפֵּל
כְּמוֹ צוּנָמִי עַל הַחַיִּים
לְהִתְרוֹמֵם
לְהִנָּשֵׂא
לְהִשָּׁבֵר
לְהַכּוֹת
לְחַבֵּק
לִגְרֹף

הָאֲנִי הַקָּטָן הַמְפֻחָד
שֶׁמִּתַּחְתָּיו
הָאֲנִי הָרוֹעֵד
שֶׁהוּא מַצָּע רוֹעֵד
לְכָל הַדְּרָמָה הַנִּשְׁבֶּרֶת הַזֹּאת
הָאֲנִי הָרוֹטֵט הָרוֹעֵד הַמְפַחֵד



הָאֲנִי הַזֶּה –
בְּקֹשִי מָצָאתִי אוֹתוֹ לְרֶגַע –
רָעַד הִתְקַפֵּל
פִּתְאֹם נֶעְלַם
בִּכְלָל

מַה נִּשְׁאַר?


הליקון 63, זהות, חורף 2004
שלמה טנאי
רֵאשִׁית

לֹא מִמַּבָּט רִאשׁוֹן, וְלֹא שֵׁנִי;
רֵאשִׁית מַגַּע עֵינַיִם חוּשָׁנִי,
רֵאשִׁית שֶׁל נְשִׁימַת גּוּף זָר
תְּחוּשַׁת קִרְבָה אֶל טַעַם רֵיחָנִי,
גִּשּׁוּשׁ רִאשׁוֹן אִם מַשֶּׂהוּ נִשְׁאָר,
פָּנִים שֶׁמְּגַלּוֹת כְּבָר יֹפִי חִנָּנִי
וּבָעֵינַיִם, חֹם אוֹ זִיק אַכְזָר?
רֵאשִׁית תְּהִיָּה, מֻקְדָּם? אוֹ כְּבָר?
מַגָּע קַל אֶל שִׂפְתֵי שָׁנִי,
מֶרְחָק, שָׁבִיב תַּאַוְתָנִי,
מָה עוֹד אָסוּר וּמַה מֻּתָּר?
רֵאשִׁית שִׂמְחָה, אוּלַי תִּקְצַר?
רַק הַתְחָלָה, בְּלֹא לְאַחַר?
רֵאשִׁית פְּגִישָׁה. סוֹף שֶׁל רֵאשִׁית
גַּעְגּוּעִים. וּמַה מָּחָר?
נִיחוֹחַ קַל. מַזְכֶּרֶת חֲרִישִׁית.
לֹא אַהֲבָה. רַק בֹּשֶׂם שֶׁעָבַר.


הליקון 1, אהבה, אביב 1990


אבנר טריינין
לְפֶתַע לִיזָבֶטָה

"לְפֶתַע לִיזָבֶטָה", פָּסוּק חוֹזֵר נִנְעָץ
כִּמְסֻמָּר בְּיוֹמָנוֹ שֶׁל מְחַבֵּר
הַחֵטְא וְעָנְשׁוֹ. פַּעַם לֵאָה (גַּם כֵּן
מֵתָה. לֹא הִגִּיעָה לְגִילִי)
שָׁאֲלָה בַּסֶּמִינָר: רַסְקוֹלְנִיקוֹב
אֶת מִי רָצַח?
וּלְפֶתַע לִיזָבֶטָה. תֻּמָּתָהּ.
בְּטָעוּת הִיא גַּם כֵּן מֵתָה
(לֹא זָכַרְתִּי) מִיָּדָיו.
חֲלוֹם הַסּוּס וְהַגַּרְזֶן. לִיזָבֶטָה.
הַדָּם הַזֶּה. לִיזָבֶטָה.
בְּכָל כֹּחָהּ הִיא נֶאֱחֶזֶת
בַּנְּיָר, כְּטָעוּת דְּפוּס שֶׁנִּדְחֲקָה
הָרֶגַע לְמֹחִי, יוֹשֵׁב כָּאן בְּמִיקוֹנוֹס,
מִסְעָדָה יְוָנִית, בְּקֶרֶן הַ-14 וְהַשְּׁבִיעִית
מֵעַל מִנְהֶרֶת הַתַּחְתִּית כְּבוֹר סְפִיגָה
מַצְחִין לְלֹא תַּחְתִּית. הָרֶחֶם-הַשְׂכָּרָה
מֹחִי, פְּנֻדָּק לְזֶרַע זָר נִזְרַע
בְּשִׁגָּיוֹן, גַּחֲמַת פִּרְיוֹן לְלֹא פֻּרְקָן


הוּא כְּעַצְמִי שֶׁבְּמִקְרֶה
נִזְרַע בָּרֶחֶם שֶׁל אִמִּי
לֵאָה לִיזָה שֶׁמִּזְּמַן הִיא נְמַקָּה
אוֹ כָּךְ אוֹמְרִים –
הִיא נִמְחֲקָה
מִסֵּפֶר הַחַיִּים


הליקון 8, שירה ואמנות, חורף 1993
אסתר יעקב עמנואל

*

יַקִּירִי
הַלַּיְלָה עוֹד לֹא תַּם. אוֹמְרִים שֶׁעוֹד יִתְאָרֵךְ. אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת חַלּוֹנֵנוּ הַפָּרוּץ,
אֶת חַשְׁדָנוּתוֹ, וַהֲרֵי יָמִים שְׁלֵמִים אֲנִי מְחַכָּה, וְהָרוּחַ עוֹדֶנָּה קַלָּה. לֹא אוּכַל
לוֹמַר לְךָ אֶת הַבָּאוֹת, לְבָשְׁתִּי, בְּחָלָל רָבוּעַ זֶה, הַכֹּל יָכוֹל לִקְרוֹת.
הַשָּׁמַיִם, בַּאֲצִילוּת לֵילִית מִתְעַטְּפִים מֵעָלַי בְּמַשָּׁב קַל בְּיוֹתֵר.
מַה יִּוָּתֵר מֵהַחֲזָרָה הָעִקֶּשֶׁת, אֲנִי תּוֹהָה, מַה יִּשָּׁאֵר
מִבְּלִיל-עֲלֵי-הָעֵצִים וּמָה, מָה אַתָּה זוֹכֵר?
לוּ הָיִיתָ נוֹכֵחַ, אֶת שְׂפָתַי הָיִיתִי שׁוֹתֶקֶת
וְהָיִיתָ רוֹאֶה אֶת כֻּלִּי חַמָּה, נְשִׁירָה וַעֲבֻתָּה
וּמִסָּבִיב הִתְרַגְּשׁוּת שֶׁל פְּקָעוֹת, עֲמֻקָּה, הִתְגַּנְּבוּת הַלֵּב
מֵעֵמֶק הַשִּׁכְחָה הַקָּרוֹב.
לֹא הָיִיתִי מֵעוֹדִי, בְּגַפִּי, בְּמָצוֹר לֵילִי,
מְיַחֶלֶת לְךָ בֵּין הַמַּעֲקִים, וְהִשְׂתָּרֵר אָז יֹבֶשׁ שֶׁלֹּא מִן הַמֻּכָּר
וּמִשַּׁשְׁתִּי בְּלִבְּךָ
אֶת הַקִּירוֹת הַמְסֹרָגִים וְיָדַעְתִּי


הליקון 54, רשות היחיד י', קיץ 2003
אליעז כהן

*

וּפִתְאֹם פָּרַץ אָבִיב בְּאֶמְצַע
הַמַּרְחֶשְׁוָן הַזֶּה
וְרָאִיתִי הַחַיָּל הַיָּפֶה (לִפְנֵי שֶׁנִּבְלַעְתִּי בְּפִי הַמִּנְהָרָה)
שָׁעוּן עַל אֶבֶן הַמַּחְסוֹם הַגְּדוֹלָה בִּתְנוּחַת הַכּוֹבֵשׁ הָרַךְ

וּמִי יוּכַל לָגֹל אֶת שְׁרַב-הַסְּתָו, אֶת
הַחַיָּל וְאֶת הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה מִפִּי
הָאָרֶץ הַמְצַעֶקֶת הַזּוֹ

הליקון 62, שער לשירה חדשה 2004, סתיו 2004
ט. כרמי
הָאַלְטְרוּאִיסְט

אִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בִּי פִּצְצַת זְמַן. כֵּיוָן שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ מָה הַמּוֹעֵד,
אֲנִי חוֹמֵק מִפְּגִישׁוֹת פָּנִים אֶל פָּנִים, הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב בְּזִיגְזָגִים.
זִיג – אֲנִי מְנַפְנֵף שָׁלוֹם לְיַלְדִּי וְחוֹצֶה אֶת הַכְּבִישׁ בְּרִיצָה.
זָג – אֲנִי מַשְׁאִיר אֶת אִשְׁתִּי בְּמַעֲבַר-חֲצִיָּה וּמְמַהֵר אֶל גַּן צִבּוּרִי
שׁוֹמֵם. הֵם אֲפִלּוּ לֹא יוֹדְעִים שֶׁהִצַּלְתִּי אוֹתָם. אֲבָל כֹּחוֹתַי כָּלִים
מֵרֹב הַצָּלַת נְפָשׁוֹת. בָּרוּר לִי שֶׁבְּקָרוֹב אֶצְטָרֵךְ לְפָרֵק אֶת עַצְמִי.


הליקון 9, דמויות, קיץ 1993
ט. כרמי
מִכְתָּב אֶל הָאֲנִי הַלִּירִי

אֲנִי יָקָר,
מֶה הָיִיתִי עוֹשֶׂה בִּלְעָדֶיךָ?

אַתָּה שְׁאֵרִי, אַתָּה כְּסוּתִי,
וּבְהֵאָלֵם קוֹלָהּ –
גַּם עוֹנָתִי.

בִּזְכוּתְךָ אֲנִי יָכוֹל לִשְׁכֹּן עָפָר,
וְלַמָּחָר –
לִזְרוֹת חוֹל בָּעֵינַיִם.

בִּזְכוּתְךָ אֲנִי יָכוֹל
לַעֲבֹר בִּשְׁתִיקָה עַל אִמִּי,
לְקַלֵּל אֶת אָבִי-מוֹלִידִי,
לְהִתְגּוֹלֵל עַל אִשְׁתִּי.

בִּזְכוּתְךָ אֲנִי יָכוֹל
לָשֵׂאת, לְהִתְנַשֵּׂא, לְהִתְפַּלֵּשׁ, לְהִתְגָּרֵשׁ,
לְהִתְנַקֵּשׁ, לְהִתְנַשֵּׁק, לְהִשְׁתַּנֵּק,
לִצְרֹם וּלְהַנְעִים, לִרְזוֹת וּלְהַשְׁמִין,
לְהִתְכַּחֵשׁ וּלְהַכּוֹת עַל-חֵטְא –
וְהַכֹּל אֱמֶת!



בִּזְכוּתְךָ – הוֹ, לִירִי! –
אֲנִי יָכוֹל לְחַלֵּק אֶת נַחֲלוֹתַי
(שֶׁאֵין לִי)
וּלְהַתִּיז הֲבָרוֹת שֶׁל רִיר
בִּפְנֵי הָרוּחַ וְהַחֲשֵׁכָה.

נ.ב. אֲנִי יָקָר, עִקָּר שָׁכַחְתִּי.
בִּזְכוּתְךָ אֲנִי גַּם יָכוֹל לִשְׁאֹל:
מָה, מָה אֶעֱשֶׂה בִּלְעָדֶיךָ?


הליקון 4, דיוקן עצמי, סתיו 1991
יצחק לאור
שִׁנּוּי מִין / שִׁיר צִיּוֹנִי

מֵאֲחוֹרֵי גַּבָּם שֶׁל הַהוֹרִים (גַּדְנָ"ע)
לָמַדְנוּ אֶת תּוֹרַת הַסּוֹד (מַדַּע הַמְּדִינָה):
שֶׁאֱלֹהִים נֶאֱסַר בְּחוּ"ל, שֶׁהוּא הוּבָא לָאָרֶץ בַּחֲשַׁאי
שֶׁהוּא מְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה עִם חוֹקְרָיו, שֶׁהוּא שִׁנָּה
מֵרְצוֹנוֹ (בְּעִדּוּד הַפָּקִיד מִן הַסּוֹכְנוּת)
אֶת שְׁמוֹ מֵה' לַמְּדִינָה וְשֶׁזּוֹ לֹא תֵּצֵא
אֶת גְּבוּלוֹת הָאָרֶץ מֵרְצוֹנָהּ


הליקון 6, אלוהים אלוהים, חורף 1992
תמיר להב-רדלמסר
מִזְמוֹר לְדָוִד 

הַבֵּט בַּשָּׁמַיִם דָּוִד / הַבֵּט / כְּחֻלִּים / שַׁבָּת / שְׁקוּפִים הַשָּׁמַיִם / כְּחֻלִּים אֲפֹרִים / בְּשַׁבָּת / כִּי יְכַל אֱלֹהִים / נֵשֵׁב / כָּאן / עַל גִּבְעַת הַחוֹל / וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ / בַּשָּׁמַיִם / בַּחוֹל מְלֹא הָעַיִן חוֹל / יָמִין וּשְׂמֹאל / נִסְתַּכֵּל / נְעַשֵּׁן סִיגַרְיָה / נַבִּיט בַּשֶּׁקֶט / (‏צִפּוֹר לֹא צִיֵּץ)‏ / וְנַבִּיט / שָׁמַיִם לְמַעְלָה / חוֹל לְמַטָּה / נַבִּיט / הַבֵּט בַּשָּׁמַיִם / דָּוִד / הַבֵּט בַּשָּׁמַיִם / הִנֵּה מְטוֹסִים / מָטוֹס אֶחָד / דָּוִד / מָטוֹס שֵׁנִי / דָּוִד / וּשְׁלִישִׁי / וּרְבִיעִי דָּוִד / הַבֵּט כַּמָּה יָפִים / כַּמָּה הֲדוּרִים / כְּסוּפִים / חָגִים / עִגּוּלִים בָּאֲוִיר / מָטוֹס עוֹקֵב אַחַר מָטוֹס אַחַר מָטוֹס אַחַר מָטוֹס / כַּמָּה נָאִים / שָׂא עֵינֶיךָ דָּוִד וּרְאֵה / נָדִים בְּכַנְפֵיהֶם / הַמְּטוֹסִים / חָגִים וְנָדִים / זֶה בִּזְנָבוֹ שֶׁל זֶה / דָּוִד / הִנֵּה הֵם מַנְמִיכִים / מַנְמִיכִים / חָגִים וּמַנְמִיכִים / רְאֵה דָּוִד / כָּל-כָּךְ נְמוּכִים / לוֹחֲכִים חוֹל / הַמְּטוֹסִים / הִנֵּה הַטַּיָּס בְּחֻפָּתוֹ / וְהַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי וְהָרְבִיעִי / דָּוִד / הִנֵּה אֲנַחְנוּ מֻסְתָּרִים בְּסֵתֶר כַּנְפֵיהֶם / הַבֵּט דָּוִד / הַבֵּט / אֵשׁ בְּכַנְפֵיהֶם / אֵשׁ / הַבֵּט / אֵשׁ נִשְׁלַחַת מִשָּׁמַיִם / אֵשׁ / אֵשׁ / אֵשׁ מִשָּׁמַיִם / אֵלֶיךָ דָּוִד / אֵלַי / אֵשׁ נִשְׁלַחַת / קוּם וְרוּץ / דָּוִד / קוּם וְרוּץ / הַבֵּט דָּוִד / הִנֵּה הַמַּקְלֵעַ / הִנֵּה שֶׁלִּי / שְׁכַב עַל הַגַּב / דָּוִד / שְׁכַב / קָנִים לַשָּׁמַיִם / קָנִים לַשָּׁמַיִם / לְחַץ דָּוִד / לְחַץ / אֲנִי לוֹחֵץ / אֵשׁ מִשָּׁמַיִם / אֵשׁ הַמַּקְלְעִים / אֵשׁ בָּאֵשׁ בָּאֲוִיר / הִנֵּה הֵם חָגִים / שׁוּב / חָגִים / אֶחָד וּשְׁנַיִם / וּשְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי / חָגִים / אֵשׁ בְּכַנְפֵיהֶם / אֵשׁ וְרַעַם / בְּכַנְפֵיהֶם / לְחַץ עַל הַהֶדֶק / דָּוִד / לְחַץ / אַל תַּרְפֶּה / אַל נַרְפֶּה / אֵשׁ עוֹלָה לַשָּׁמַיִם / אֵשׁ יוֹרֶדֶת / שָׁמַיִם וָאָרֶץ / יוֹרֶדֶת אֵשׁ / רַחֲמוּ שָׁמַיִם / רַחֵם שׁוֹכֵן שְׁחָקִים / אֵשׁ בְּאֵשׁ נוֹגַעַת / הִנֵּה עֵינֵי הַטַּיָּס / הִנֵּה עֵינָיו בְּעֵינַי / הִנֵּה אֵשׁ פּוֹרֶצֶת בִּכְנָפָיו / פָּגַעְנוּ דָּוִד / פָּגַעְנוּ / אַל תַּרְפֶּה / אַל נַרְפֶּה / פָּגַעְנוּ / דָּוִד / לֹא פָּגַעְנוּ / הִנֵּה הָרַעַם / הִנֵּה נִמְשָׁכִים נַהֲרֵי אֵשׁ / אֵשׁ אוֹכְלָה אֵשׁ / בָּנוּ הָאֵשׁ / הִנֵּה הַחוֹל בָּאֲוִיר / הִנֵּה אַתָּה נוֹחֵת / דָּוִד / נוֹחֵת / עָלַי / נוֹחֵת / דָּוִד / קוּם דָּוִד / קוּם / אַתָּה כָּבֵד דָּוִד / קוּם / דָּוִד / וּלְחַץ עַל הַהֶדֶק / קוּם וְנֵצֵא מֵהַחוֹל / מֵהֶעָשָׁן / מֵהָאֵשׁ / דָּוִד / קוּם אִישׁ חֲמוּדוֹת / טַלְלֵי אוֹרוֹת רֹאשְׁךָ נִמְלָא / קְוֻצּוֹתֶיךָ רְסִיסֵי לַיְלָה / גּוּפְךָ נְקָבִים נְקָבִים / חֲלוּלִים חֲלוּלִים / גּוּפְךָ כָּבֵד עָלַי / קוּם אָמַרְתִּי / קוּם אָמַרְתִּי / תֵּכֶף וּמִיָּד / קוּם / אָנָּא דָּוִד / עוּרָה נָא / הִתְעוֹרֵר נָא / עֲמֹד נָא / הִתְיַצֵּב נָא / קוּם נָא / דָּוִד / קוּם / תֵּכֶף וּמִיָּד / נַקְשִׁיב לַשֶּׁקֶט / נִתְבּוֹנֵן בַּשָּׁמַיִם / שְׁקוּפִים הַשָּׁמַיִם / כְּחֻלִּים אֲפֹרִים / אֵשׁ בְּשַׁבָּת / כִּי יְכַל אֱלֹהִים / נַקְשִׁיב לַשֶּׁקֶט / דָּוִד / כָּל-כָּךְ שָׁקֵט כָּאן / וְחַם / אוֹקְטוֹבֶּר וְחַם / דָּם חַם / דָּם חַם / אֶצְבְּעוֹתַי בִּנְקָבֶיךָ / בַּחֲלָלֶיךָ אֶצְבְּעוֹתַי / חַמּוֹת חַמּוֹת / אֶצְבְּעוֹתַי בִּנְקָבֶיךָ / שֶׁלֹּא יִשְׁטֹף דָּמְךָ / שֶׁלֹּא יָצִיף / שֶׁלֹּא יֶהֱמוּ מֵעֶיךָ עָלֵינוּ / שֶׁלֹּא תֶּאֱזַל / דָּוִד / שֶׁלֹּא תֶּחְדַּל / אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֲשֵׂה לְמַעַן בָּאֵי בָּאֵשׁ / לְמַעַן בָּאֵי שְׂרֵפָה הֶרֶג וָחֶנֶק / עֲשֵׂה / לְמַעַן יְשֵׁנֵי עָפָר / עֲשֵׂה / תֵּכֶף וּמִיָּד / עֲשֵׂה / עֲשֵׂה אָמַרְתִּי / עֲשֵׂה / עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ / לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֵינוּ / עֲשֵׂה / מִיָּד עֲשֵׂה / מִיָּד / עֲשֵׂה / הַחוֹל מְבַעְבֵּעַ / הָאֵשׁ מִתְגַּבַּהַת / הָרוּחַ / הָרוּחַ / עֲנָנִים אַיִן / גֶּשֶׁם אַיִן / רוּחַ אַיִן / דָּם / כְּבָר אַיִן

הליקון 24, שירה חדשה 1997, חורף 1997
צביה ליטבסקי
אֶנְדִּמְיוֹן

רַק בִּשְׁנָתוֹ
אֶקְרַב, אֶרְכַּן,
וּרְצוֹנִי שַׁלִּיט עַל כֹּל.

לְאַט אֵרֵד עָלָיו,
תְּשׁוּקָה חַסְרַת בָּשָׂר,
הָאוֹר הַקַּר שֶׁהִנְּנִי,
וּנְשִׁיקוֹתַי
יַעֲלוּ בְּעוֹרוֹ לֹעוֹת הָרֵי גַּעַשׁ.
מְאֻכֶּלֶת זֶה דּוֹרוֹת
אֲחַלְחֵל אֶל תּוֹךְ גּוּפוֹ
אַחַת לִהְיוֹת
עִם יְפִי הַהַתָּרָה
בָּהּ מֻשְׁלָךְ רֹאשׁוֹ בְּהַטָּיָה קַלָּה הַצִּדָּה,
בָּהּ נָחוֹת כְּתֵפָיו וּזְרוֹעוֹתָיו הֻטָּלוּ
בָּהּ פֹּרַק מִכָּל רָצוֹן



וְשֻׁלַּח אָרְכּוֹ הֶהָדוּר,
וּכְשֶׁאֶשְׁקַע כָּלִיל, כַּהֲזָיָה,
אֶל כְּלִיל עוֹרוֹ
תִּנְבֹּט זַכְרוּתוֹ הָרַכָּה
כְּמַטֵּה הַבַּמְבּוּק עַל שְׂדֵה מַיִם,
תַּעֲלֶה, תָּנוּעַ חֲרִישִׁית
עִם קְנֵי הַסּוּף.


הליקון 17, מיתוס ופולחן, חורף 1996
חזי לסקלי
שָׁלֹש סִבּוֹת

אֲנִי שׂוֹנֵא שִׁירָה
וְיֵשׁ לְכָךְ שָׁלֹש
סִבּוֹת.
הָרִאשׁוֹנָה: אֵינִי יָכוֹל לְהַנִּיחַ אֶת רֹאשִׁי עַל כְּתֵפֶיהָ שֶׁל הַשִּׁירָה.
הַשְּׁנִיָּה: הַשִּׁירָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַנִּיחַ אֶת רֹאשָׁהּ עַל כְּתֵפַי.
הַשְּׁלִישִׁית: לַשִּׁירָה אֵין רֹאשׁ אוֹ כְּתֵפַיִם.
וְיֶשְׁנָהּ גַּם סִבָּה רְבִיעִית.


הליקון 8, שירה ואמנות, חורף 1993
חזי לסקלי
הַצָּלוּב

הֲיֵשׁ מַרְאֶה נָכוֹן יוֹתֵר, יָפֶה יוֹתֵר, חָכָם יוֹתֵר
מֵאֲשֶׁר
יֵשׁוּ הַצָּלוּב בִּכְנֵסִיּוֹת, בְּקָתֶדְרָלוֹת, בְּמוּזֵיאוֹנִים, בְּסִפְרֵי
הָאֳמָנוּת?
לְעֻמַּת זֹאת,
תְּמוּנַת הַצָּלוּב הָאֲמִתִּי בַּגֻּלְגָּלְתָּא הָאֲמִתִּית,
מַה יֵּשׁ בָּהּ
?
זְבוּבִים, סִרְחוֹן, זֵעָה, שֶׁתֶן.
מָשָׁל לֹא יִצְמַח כָּאן,
אוּלַי אֵיזוֹ יַבְּלִית מְטֻמְטֶמֶת.
הוֹ אֵלִי, אֵלִי!


הליקון 8, שירה ואמנות, חורף 1993
חזי לסקלי
רְאוּבֵן וַאֲנִי

הַשִּׁעֲמוּם מוֹלִיד יֹפִי כְּמוֹ
שֶׁהַבָּצָל מוֹלִיד
רֵיחַ רַע.

כְּשֶׁמְּשַׁעֲמֵם לִי
אֲנִי מְלַקֵּק
אֶת הָרֶוַח הַצַּר
שֶׁבֵּין שְׁתֵּי מִלִּים.

פַּעַם אַחַת לִקַּקְתִּי אֶת הָרֶוַח הַצַּר
שֶׁבֵּין "אֵיפֹה" וְ"אַתָּה"
וְהִנֵּה נִתְקְלָה לְשׁוֹנִי בְּבַיִת
וּבוֹ מִשְׁפָּחָה.
הַבַּיִת הָיָה פִּהוּק שֶׁהָיָה לְבַיִת שֶׁהָיָה לְפִהוּק
וְהַמִּשְׁפָּחָה הָיְתָה כַּת לַהֲגָנִים שֶׁלְּשׁוֹנָם נִתְבַּלְבְּלָה
וְהִסְתַּבְּכָה. הִסְתַּבְּכָה בַּוִּילוֹנוֹת וּבְרַגְלֵי הַשֻּׁלְחָנוֹת,
הִסְתַּבְּכָה בִּזְנַב הַכֶּלֶב וּבִשְׁיָרֵי הַמָּזוֹן,
הִסְתַּבְּכָה בְּפִתְחֵי הַכִּיּוֹרִים וּבְתַכְשִׁיטִי אֵם הַמִּשְׁפָּחָה.
צְבִיקָה אָמַר: "מֶלַח אֵיפֹה?" וְ"לַבָּשָׂר טַעַם אֵין"
נוֹעָה אָמְרָה: "הַלִּימוֹן חָמוּץ כְּמוֹ חָלָב"
וּרְאוּבֵן אָמַר: "אוֹהֵב אֲנִי אוֹתְךָ. אִתְּךָ לָנֶצַח אֶהְיֶה."



הַשִּׁעֲמוּם מוֹלִיד רֵיחַ רַע
כְּמוֹ שֶׁהַבָּצָל מוֹלִיד יֹפִי קָצוּץ.

רְאוּבֵן מִשְׁתַּעֲמֵם,
אוֹכֵל בָּצָל וְאוֹהֵב
רַק אוֹתִי.

הַשִּׁעֲמוּם וַאֲנִי מוֹלִידִים
אֶת רְאוּבֵן
וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ לְפַהֵק וּלְהַסְרִיחַ.
כְּשֶׁהוּא מְפַהֵק אָנוּ אוֹמְרִים לוֹ:
זֶה הַבַּיִת שֶׁבּוֹ תָּגוּר וְתִרְקֹד
עִם רְאוּבֵן.


הליקון 4, דיוקן עצמי, סתיו 1991
חזי לסקלי
Yakantalisa

עָקֹם הוּא רֵיחָהּ שֶׁל הַיָּקַנְטָלִיסָה
כְּשֵׁם שֶׁעָקֹם הוּא גִּבְעוֹלָהּ וַעֲקֻמָּה הַפִילוֹסוֹפְיָה
שֶׁלָּהּ.
עֲקֻמִּים אֵלֶּה הַמְדַבְּרִים בְּשֶׁבַח רֵיחָהּ
שֶׁל הַיָּקַנְטָלִיסָה
הַיָּקַנְטָלִיסָה שֶׁצּוֹמַחַת
בַּבִּצּוֹת הַצְּהֻבּוֹת בְּהִירוֹת
וּבַבִּצּוֹת הַצְּהֻבּוֹת כֵּהוֹת
שֶׁל הַמַּמְלָכוֹת הַנִּרְקָבוֹת
עַל מַלְכֵיהֶן הַמְפַהֲקִים
בְּמוֹשְׁבֵי הַמַּשָּׂאִיּוֹת הָעֲמוּסוֹת בְּיָקַנְטָלִיסוֹת לִירִיּוֹת,
עֲקֻמּוֹת רֵיחַ, מַחְרִידוֹת.

הָה מְלָכִים סוֹטִים –
– נֶהָגֵי מַשָּׂאִיּוֹת, שֶׁהֻכְתְּרוּ לַשָּׁוְא!
הָה מְלָכִים מֻשְׁתָּנִים
אוֹחֲזֵי הֲגָאִים עֲשׂוּיִים מִבְּשַׂר הַיָּקַנְטָלִיסָה הַנִּפְשַׁעַת,
יָקַנְטָלִיסַת הָאַהֲבָה!



מַלְכֵי הַכְּלוּם הַמַּרְעִישׁ כְּאֶלֶף
פַּעֲמוֹנִים. מַלְכֵי הַכְּלוּם הַמּוֹחֲצִים אֶת גּוּפִי
בְּלֵילוֹת הַקַּיִץ.
מַלְכֵי הַקָּפֶה הַנָּמֵס דִינְג
דוֹנְג.


הליקון 10, אנטי, חורף 1994
דורי מנור
פְּרִימָה

אֵיךְ יָכוֹל אָדָם לָשִׁיר שִׁיר-עֶרֶשׂ לְעַצְמוֹ?
אֵיךְ יָכוֹל אָדָם לְהַאֲמִין שֶׁהוּא לְבַד?
אָדָם נִפְרָם מִיַּלְדוּתוֹ כְּמוֹ חוּט מִתּוֹךְ מַרְבָד,
וְאֵין דָּבָר בַּטֶּבַע שֶׁיּוּכַל לְהַרְדִּימוֹ.

אָדָם נוֹסֵעַ בְּנַפְשׁוֹ לְוִילְנָא אוֹ מַדְרִיד,
צָפוֹנָה מֵהַזְּמַן וּמַעֲרָבָה מֵעַצְמוֹ,
אָדָם בּוֹנֶה גוֹנְדוֹלוֹת וּמַפְלִיג מִוְּרִיד לִוְרִיד,
וְאֵין דָּבָר בַּטֶּבַע שֶׁיּוּכַל לְהַרְדִּימוֹ.

בְּפוּךְ לָבָן הוּא מִתְכַּסֶּה, וְחָשׁ כֵּיצַד הָיְתָה
אִמּוֹ עַכְשָׁו כּוֹרַעַת וְחוֹפָה אֶת הַמִּטָּה,
הוּא שָׁר אֶת שִׁיר הָעֶרֶשׂ וְשׁוֹמֵעַ אֶת עַצְמוֹ,
וְאֵין דָּבָר בַּטֶּבַע שֶׁיּוּכַל לְהַרְדִּימוֹ.


הליקון 57, שער לשירה חדשה 2003, חורף 2003
סַבּינה מֶסג
אֵינִי קוֹרֵאת תָּוִים

אֲנִי מְנַגֶּנֶת
עַל פִּי שְׁמִיעָה
בְּעַל פֶּה
תַּחַת מַגַּע הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁל הַצְּבִיטָה
בַּלֵּב
הַקַּל
הַכָּבֵד
הָרוֹעֵד

עִתִּים בְּפִּיק בִּרְכַּיִם
עִתִּים בִּפְשִׁיטַת רֶגֶל גְּמוּרָה.

אֲנִי מְנַגֶּנֶת עַל פִּי
שְׁמִיעָה
לֹא אַבְּסוֹלוּטִית,
בְּלִי תָּוִים כְּתוּבִים

אֵינִי קוֹרֵאת
אֶלָּא רוֹאָה



רוֹאָה אוֹתָם
כְּמוֹ שֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר רוֹאֶה
כּוֹכָבִים

בָּרְגָעִים שֶׁל הַמַּכּוֹת
מִתַּחַת לַשָּׂפָה.


הליקון 29, הגוף, חורף 1999
סלמאן מצאלחה
כִּתְמֵי צֶבַע

עַל הַקִּיר הַנָּטוּי כְּלַפֵּי פְּנִים,
שֶׁאוֹתוֹ בָּנִיתִי מִמִּלִּים שֶׁנִּקְרוּ
בְּדַרְכִּי, לֹא צִיַּרְתִּי חַלּוֹנוֹת וְלֹא
דֶּלֶת. וְכָל זֹאת, מֵחֲשָׁשׁ שֶׁאֲוִיר
לֹא רָצוּי יִסְתַּנֵּן לְבֵיתִי. וַאֲנִי
לֹא צָעִיר כְּמִקֶּדֶם. אַךְ, תָּלִיתִי
בִּמְקוֹמָן מִסְגְּרוֹת שֶׁשָּׁמַרְתִּי עוֹד
מִימֵי יַלְדוּתִי. וְצָבַעְתִּי בְּיָרֹק
אֶת יָדֶיהָ שֶׁל אִשָּׁה מְחֻפֶּשֶׂת
בְּשָׁחוֹר הֲרָרִי. עֲנָנָה לְבָנָה,
בְּלִי מָטָר בַּכְּנָפַיִם, נָחֲתָה לְצִּדָּהּ
וְשִׂחֲקָה בִּזְנָבָהּ שֶׁל צִפּוֹר רְקוּמָה
בְּצָעִיף פִּרְחוֹנִי. הָאָחוֹת שֶׁדּוֹאֶגֶת
לַזָּקֵן, מְרַפֶּדֶת אֶת הַקֵּן בַּכָּחֹל
הַדָּהוּי. וּכְשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מַצִּיתָה
לֶהָבוֹת בְּנוֹצוֹת חֲלוֹמִי הַשָּׁבִיר,
חַלּוֹנוֹת נִבְקָעִים בַּתִּקְרָה.
וְצִפּוֹר, שֶׁדָּגְרָה בְּלִבִּי הַשָּׁנוּי
בְּמַחֲלֹקֶת, מִתְעוֹפֶפֶת אֶל מֶרְכַּז
הַשָּׁמַיִם, וְנוֹחֶתֶת לְפִתְחוֹ
שֶׁל הַבּוֹר הַכָּרוּי.


הליקון 35, הבית, אביב 2000
סלמאן מצאלחה
מערבית: יהונתן נדב
הַפָּלָה

נוֹלַדְתִּי בְּחוֹל הָרְחוֹבוֹת.
יָדַי הָיוּ מִפְרָשׂ רָחָב
אֲנִי הָיִיתִי הַסּוּפָה.
הַמִּדְרָכָה הָיְתָה סְתָו
שֶׁנִּבְקַע תַּחַת רַגְלַי
לְעֵינַיִם וְזֶמֶר, אוֹ לְסִפּוּר.
בִּגְלַל מִדְרַךְ צְעָדִים רַבִּים וּבְשֶׁל הָרוּחוֹת
אֲנִי נֶעֱרָם כְּמוֹ אָבָק בְּקֶרֶן רְחוֹב.
פִּצְעִי מְלַבְלֵב בְּצֹמֶת דְּרָכִים
מַגִּיר אֶת מֻגְלַת הַצִּיבִילִיזַצְיָה
מַצִּית סִיגַרְיָה בְּתוֹךְ הַשָּׁאוֹן,
נוֹשֵׂא אֶת סַלּוֹ הַשּׁוֹמֵם
וְנוֹפֵל,
אַךְ הוּא הַתְּהוֹם.


הליקון 69, שער, המשוררים והשירים 2005, סתיו 2005
אגי משעול

*


כָּל כָּךְ הֵעִיקָה קְלִפַּת הַגּוּף בְּתוֹךְ
הַבַּיִת הַהוֹלֵךְ וּמִתְעַצֶּה
עַד שֶׁהִזְמִינָה אֶת הַסֵּבֶל לְוַלְס.

מֵאֲחוֹרֵי הַוִּיטְרִינָה
עַל תַּחֲרַת קִיכְלִים
רָעֲדוּ הַקְּרִיסְטָלִים מִתְּשׁוּקָה
לִנְקִישָׁה
וְהַסֵּבֶל הָיָה מָנוֹף לְעֹנֶג בַּל יְשֹׁעַר –

הִתְעַצְּמוּ הַפָּמוֹטִים וְנֵרוֹת הַזִּכָּרוֹן
הִתְעַצְּמוּ דְּרָקוֹנֵי הַגּוֹבְּלֶנִים
הִתְעַצְּמָה בָּאַפְלוּלִית
פְּלִיאַת הָאֻנָּה הַשְּׂמָאלִית
וְשֵׁדוֹת גִּלּוּפִין חַרְמָנִיּוֹת
תָּסְסוּ בַּבּוּפֶה
מֵאֹדֶם הַיַּיִן

שְׁלֹשָה רְבָעִים הָיָה קֶצֶב הַסֵּבֶל
הַכַּלְבָּה כְּבָר הָיְתָה וְרֻדָּה מִוִּיוַלְדִי
רָצְתָה פְּטוֹר מֵהָאוֹר
לְהַשִּׁיל פַּרְוָתָהּ
רָצְתָה מַטְאֲטֵא לְאֵינְקֵץ אֱמוּנָה



וּלְקוֹל מִלִּים גַּמָּדוֹת לְחוּשׁוֹת בְּאָזְנֶיהָ
הִתְפַּרְקְדָה לָהּ בְּמִדְרוֹנֵי הַשָּׁמַיִם
רְבוּצָה בְּקִיּוּם רַךְ עֲנָנִי
מֵאֵין כָּמוֹהוּ.


הליקון 2, להיות בן-תמותה, סתיו 1990
אגי משעול
אֲחוּזָה

שׁוּם טַוָּסִים לֹא יִסְתּוֹבְבוּ אֶצְלִי
בֶּחָצֵר. דַּי שֶׁהַבֹּקֶר עָלִיתִי מִן הַכִּיּוֹר
אֶל טְרִיפְּטִיכוֹן פָּנַי וְרֻדָּה מִדַּי
לְטַעֲמִי עִם כָּל הַהָאנִי בְּלוֹנְד
וְעוֹד בְּתַלְתַּלִּים אֱלֹהִים
אֵיזֶה קִיטְשׁ נִהְיֵיתִי
אָז לֹא טַוָּסִים.
עָדִיף כְּבָר נַנָּסִים
(מְאוּסִים)

וְגַם אֶרְכֹּש לִי חֲזִיר
אֶרְכֹּש אוֹתוֹ בִּשְׁבִיל הַיְכֹלֶת
לְהַגִּיד מִשְׁפָּטִים חֲדָשִׁים לְגַמְרֵי כְּמוֹ
לֵךְ תִּבְדֹּק מָה עִם הַחֲזִיר אוֹ
מְחִיר הַחֲזִיר
עָלָה
אֲבָל לֹא טַוָּסִים.



אָז אֲנִי הַחֲזִיר מֵהַבַּיִת הַקּוֹדֵם
שְׁכוּבָה עַל צִדִּי בִּשְׁלוּלִית הָעֶלְבּוֹן
וּדְחֹף תַּ"שִּׁמְשׁוֹנִית שֶׁלִּי לַחְמָנִיָּה שֶׁלִּי
גְּבִינָה רַכָּה שֶׁלִּי עַגְבָנִיָּה" כִּי לְחוּד
הַמִּלִּים וּלְחוּד אַתָּה
אֲנִי הַקִּפּוֹד הַנֶּחְמָד שֶׁתָּפַח לְדַרְבָּן
אֲנִי הַדַּרְבָּן הָאָיֹם הַמַּסְגִּיל וּמַכְפִּיל
אֶת עַצְמוֹ בְּכָל אִישׁוֹן מֵאִישׁוֹנֵינוּ
אֲנִי הַזְּבוּב הַיָּרֹק-מַתַּכְתִּי הַחוֹכֵךְ
כַּפּוֹתָיו מוּל פָּנֶיךָ וְזוֹמֵם עָלֶיךָ
רַע
גַּם אִם בָּרֶקַע מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי
מַתְחִילִים חַמְצִיצִים לְפַטְפֵּט אָבִיב
וּלְהַלְשִׁין עַל הַחַיִּים הָאִימְפְּרֶסְיוֹנִיסְטִיִּים שֶׁלִּי
וְעַל הַוָּרֹד הַנָּקִי שֶׁאֲנִי פּוֹעֶרֶת לָעוֹלָם
כְּשֶׁאֲנִי מְפַהֶקֶת.


הליקון 7, משפחה, סתיו 1992
אגי משעול
הֲלִיכָה בְּעִקְּבוֹת פִּנְחָס שָׂדֶה

בְּלֵיל חֹרֶף יְרוּשַׁלְמִי קַר, הָיָה זֶה אַחֲרֵי פֶסְטִיבַל שִׁירָה כָּלְשֶׁהוּ,
מָצָאתִי עַצְמִי פּוֹסַעַת בָּרְחוֹב אַחֲרֵי פִּנְחָס שָׂדֶה.
מִיהוּ שֶׁזִּמֵּן אוֹתָנוּ לְמֶשֶׁךְ רְחוֹב חָשׁוּךְ אֶחָד, זֹאת לֹא אֵדַע אֲבָל
מִכָּל שְׁהוּתֵנוּ יַחַד בָּעוֹלָם, נִתְּנָה לָנוּ הֲלִיכָה יְחִידָה זוֹ
מִמִּשְׁכְּנוֹת שַׁאֲנַנִּים לְעֵמֶק רְפָאִים.

הוֹלֶכֶת הָיִיתִי אַחֲרָיו, מִתְבּוֹנֶנֶת בּוֹ מַמָּשׁ כְּפִי שֶׁהָיָה הוּא
מִתְבּוֹנֵן בְּאִישׁ הוֹלֵךְ בַּלַּיְלָה, הַמְחַבֵּק מְעִיל שֶׁמְּחַבֵּק אוֹתוֹ,
וְהוּצַפְתִּי נִכְמָרוּת מֵהַסּוּג שֶׁתָּקַף אֶת רִילְקָה בְּלֶכְתּוֹ אַחֲרֵי נָשִׁים מְכֹעָרוֹת בִּמְיֻחָד
שֶׁלְּעוֹלָם אִישׁ לֹא יֹאהֲבֵן,
וְרָצִיתִי לִקְרֹא לוֹ בִּשְׁמוֹ וְלֶאֱהֹב אוֹתוֹ אוֹ לְפָחוֹת
לְדַבֵּר אִתּוֹ עַל אוֹתָהּ שׁוּרָה תַּחְתּוֹנָה מֵהַשִּׁיר "דָּלִיָּה אַבְּרַבַּנְאֵל"
שֶׁשָּׁעוֹת אֲחָדוֹת קֹדֶם, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי – אִשָּׁה אַקְרָאִית בַּלּוֹבִּי –
שָׁאַל אוֹתִי אִם לִקְרֹא אוֹתָהּ אוֹ לֹא וְאַחַר כָּךְ מוֹפָע שָׁלֵם
נִדְרַכְתִּי בִּגְלָלָהּ
אֲבָל רַק הִמְשַׁכְתִּי לִפְסֹעַ, כָּעֲשָׂרָה צְעָדִים הָיוּ בֵּינִי לְבֵינוֹ:
נְעָלָיו עִם הָעֲקֵבִים הַמֻּגְבָּהִים קְצָת,
גּוּפוֹ הַמְכֻנָּס שֶׁנֶּעְלַם פִּתְאֹם, מַהֵר מִדַּי
לִרְחוֹב 'דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו'.


הליקון 47, הזיכרון, אביב 2002
יורם ניסינוביץ'
אֲנִי הוֹלֵךְ לִישֹׁן

אֲנִי הוֹלֵךְ לִישֹׁן
עִם הַמְשׁוֹרֵר.
הַמְשׁוֹרֵר מְנַסֶּה לִקְרֹא
וְאֵינִי מַצְלִיחַ
קַר לוֹ לַמְשׁוֹרֵר
בְּעִקָּר בַּכְּתֵפַיִם הֵיכָן
שֶׁצָּצוֹת הַשְּׁכָמוֹת
הַמְשׁוֹרֵר (טְרֶנִינְג עֲיֵפוּת וְכָל הַשְּׁאָר)
נִרְעָד וְנִרְדָּם
נְחִירָה קַלָּה נִמְלֶטֶת לְפֶתַע
מֵאַפּוֹ
וְהוּא מִתְעוֹרֵר
מַה לְּךָ מִתְעוֹרֵר מְשׁוֹרֵר שֶׁלִּי
שֶׁאַתָּה כְּאַחַד הָאָדָם
וְאֵיךְ הַשּׁוּרוֹת שׁוֹכְבוֹת לִישֹׁן מְפֹהָקוֹת
וְאֵינָן מִתְקוֹמְמוֹת בַּלַּיְלָה
כְּשֶׁאַתָּה מִתְהַפֵּךְ
בְּאֵיזֶה צַד שֶׁל הַנֶּפֶשׁ


הליקון 69, שער, המשוררים והשירים 2005, סתיו 2005
טל ניצן
הַיֶּלֶד הַשְּׁלִישִׁי

אֲנִי יַלְדֵּךְ הַלֹּא-נוֹדָע.
אֲנִי הַנֶּגָטִיב
בֵּין שְׁנֵי יְלָדַיִךְ כְּחֻלֵּי הָעַיִן
הַמִּזְדַּהֲרִים עַל רֶקַע חֶשְׁכָתִי.
אֲנִי שְׁכוּחֵךְ, נֶעֱלָמֵךְ, אֲנִי
בְּעוּטֵךְ.
אֲנִי כּוֹרֵעַ – בְּעוֹד הֵם עוֹצְמִים עֵינַיִם
וּמוֹשִׁיטִים יָדַיִם לַמַּתָּנָה –
כְּמִתְחַנֵּן
לַמַּכָּה שֶׁלֹּא תִּנָּתֵן.
נִזּוֹן מִשֹּׁבֶל הַשּׁוֹקוֹ שֶׁהֵם מוֹתִירִים,
מֵאִוְשַׁת עֲטִיפוֹת.
מִתְכַּוֵּץ בַּלַּיְלָה בְּפִנַּת
מִטּוֹתֵיהֶם, שָׁם מְכַתְּרוֹת אוֹתָם
חַיּוֹת פַּרְוָה זְעִירוֹת
כְּבִצּוּרִים מִפְּנֵי כָּל רַע,
אוֹרֵב לִשְׁעַת הַפֻּלְחָן הַלֵּילִי,
עֵת תִּדְרְכִי עַל אֶצְבְּעוֹתַי בְּלִי לִרְאוֹת
וְתִרְכְּנִי לְהֵיטִיב אֶת שְׂמִיכוֹתֵיהֶם הַשְּׁמַנְמַנּוֹת.



כְּשֶׁתַּעַצְמִי אֶת עֵינַיִךְ
(הַיְרֻקּוֹת כְּשֶׁלִּי!)
אֶתְגַּנֵּב מִתַּחַת לִשְׁמוּרוֹתַיִךְ וְאֶלְאַט:
אִמָּא.
אִם תְּנַסִּי לְגָּרֵשׁ אֶת בִּעוּת פָּנַי
תְּגַלִּי בִּכְלִמָּה
שֶׁגַּם אֶת שְׁמִי אֵינֵךְ יוֹדַעַת.


הליקון 62, שער לשירה חדשה 2004, סתיו 2004
נוואל נפאע
מערבית: מחמד ע'נאים
כְּנָפַיִם

זֶה שָׁנִים
שֶׁאֲנִי לוֹכֶדֶת צִפֳּרִים נוֹדְדוֹת תַּחַת עוֹרִי
שַׁיָּרוֹת
מְאַבְּדוֹת אֶת הַכִּוּוּנִים בְּכָל סְתָו
נוֹסְעוֹת בְּדָמִי
נִזּוֹנוֹת מֵחִטַּת הַנְּשָׁמָה
מְקַנְּנוֹת בֵּין צַלְעוֹתַי
שׁוֹתוֹת מִמֵּי הַחֲלוֹמוֹת הַדְּחוּיִים
שׁוֹתוֹת מִשִּׂמְחָתִי
מְרוֹקְנוֹת אֶת כִּיסַי הַסּוֹדִיִּים
מִפָּנֶיךָ
וּמִמִּכְתָּבַי
זֶה שָׁנִים
שֶׁאֲנִי קוֹנָה אֶת הַכַּרְטִיסִים הַיְקָרִים
נוֹסַעַת לְעֵבֶר אַשְׁלָיוֹת פְּצוּעוֹת
מְסַדֶּרֶת אֶת רֵיקָנוּתִי בַּמִּזְוָדוֹת
מְסַדֶּרֶת אֶת מוֹתִי בַּכְּנָפַיִם.


הליקון 69, שער, המשוררים והשירים 2005, סתיו 2005
רוני סומק
חֲלֵב אֲרָיוֹת

סָבִי נוֹלַד בְּאַרְצוֹת הָעָרָק
וְעַל תָּוִיּוֹת הַבַּקְבּוּקִים צֻיְּרוּ אֲרָיוֹת מְסֹרְקֵי רַעְמָה
בְּפּוֹזָה שֶׁל כִּבְשָׂה.
"זֶה מֶלֶךְ הַחַיּוֹת," הָיְתָה אֶצְבָּעוֹ רוֹעֶדֶת
וּבִשְׂפָמוֹ הַדַּק שִׂרְטְטָה הָרוּחַ אֶת קַוֵּי הָאֹרֶךְ
וְקַוֵּי הַרֹחַב שֶׁל הַגּ'וּנְגֶל שֶׁחָלַמְתִּי עָלָיו.
מַזָּל שֶׁתָּעִיתִי בַּדֶּרֶךְ,
אַחֶרֶת גֶ'ק דָנִיֵאלְס יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת אָבִי
וְגִ'ין הָיְתָה מְנַעֲנַעַת אֶת עֲרִיסַת הַטּוֹנִיק בִּגְרוֹנִי.

וְרַק בַּבַּקְבּוּקִים הָרֵיקִים שֶׁרָצִיתִי לִזְרֹק לַיָּם
טָמַנְתִּי לְזִכְרוֹ פֶּתֶק
שִׁכּוֹר מֵאַהֲבָה.


הליקון 7, משפחה, סתיו 1992
רוני סומק

גִילְיוֹטִינָה
(או: דַּ"שׁ לִמְשׁוֹרֵר צָעִיר)

אִם בְּיוֹם מִן הַיָּמִים תִּפְגֹּש אֶת הַצָּרְפָתִי, הָאַנְגְלִי וְהַגֶּרְמָנִי
שֶׁהוּבְאוּ לַגִּילְיוֹטִינָה, זְכֹר!
הַצָּרְפָתִי בִּקֵּשׁ שֶׁיַּנִּיחוּ אֶת פָּנָיו
כְּלַפֵּי מַעְלָה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִסְתַּכֵּל לַמָּוֶת בָּעֵינַיִם,
הָאַנְגְלִי רָצָה לִקְבֹּר אֶת מַבָּטוֹ בָּאֲדָמָה
וְאֵצֶל שְׁנֵיהֶם נִתְקְעָה הַסַּכִּין
סֶנְטִימֶטֶר לִפְנֵי שֶׁרֹאשָׁם שָׁר
שִׁיר פְּרֵדָה לְגוּפָם.
כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת הַגֶּרְמָנִי בְּאֵיזֶה כִּוּוּן לְהַנִּיחוֹ
הוּא עָנָה: "קֹדֶם כֹּל תַּקְּנוּ אֶת הַגִּילְיוֹטִינָה".
וְאַתָּה,
אַל תִּשְׁכַּח לְהֵישִׁיר עֵינַיִם אֶל תּוֹךְ עֵינָיו
וּלְהַגִּיד לוֹ שֶׁלֹּא כְּדַאי אַף פַּעַם לְתַקֵּן אֶת מִי
שֶׁרָצְתָה לְהַתִּיז אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיךָ,
שֶׁצָּרִיךְ לָתֵת לָהּ לַחְלֹם עַל
זִקּוּקֵי הַדִּי-נוּר שֶׁל הַמִּלָּה דָּם,
גַּם אִם תַּחְלִיט לַעֲצֹר סֶנְטִימֶטֶר לִפְנֵי
הַפְּגִישָׁה הַבִּלְתִּי מְנֻמֶּסֶת עִם
הָעֹרֶף אוֹ
הַגָּרוֹן.
זְכֹר!
הַגִּילְיוֹטִינָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת קְטַנָּה כְּמוֹ הַמִּסְפָּרַיִם
שֶׁבָּהֶם קָצַצְתָּ צִפָּרְנַיִם שֶׁשָּׂרְטוּ,
בְּשִׁיר הָאַהֲבָה שֶׁלְּךָ אֶת צַוַּאר הַדַּף.

























הליקון 69, שער, המשוררים והשירים 2005, סתיו 2005
אברהם סוצקבר
מיידיש: אשר גל
מתוך "1974"

יְצוּרִים עַל קַרְקַע הַיָּם, לְלֹא שֶׁמֶשׁ, לְלֹא קַרְנֵי אוֹר
צְמָחִים מְשַׁיְּטִים בְּנוֹף עוֹלָם לֹא מִכָּאן
לֵדוֹת שֶׁל מָוֶת וְחַיִּים, מִגְדְּלֵי בָּבֶל מֵאַלְמֹג,
גְּחָמוֹת אֱלֹהִיּוֹת, כְּבָר זְמַן לַעֲשׂוֹת הַכָּרָה.

כְּבָר זְמַן לְהִסְתַּלֵּק מִלֵּיצָנֵי קִרְקָס, מֵהִתְנַדְנְדוּת,
לְשָׁם לְאָן שֶׁעֲדַיִן מוֹשֶׁלֶת הַפְּנִינָה בִּמְלֹא הֲדָרָהּ.
כְּבָר זְמַן לָצֵאת מֵאֲפֵלַת סוֹדוֹת
בָּהּ פּוֹעֲמִים לְבָבוֹת רִירִיִּים בְּמַעְבֶּדֶת יָם.

כְּבָר זְמַן לִשְׁתּוֹת יַיִן עִם מַלָּחִים טְבוּעִים שָׁנִים
בְּבֵית מַרְזֵחַ מֵימִי עַל סִפּוּן הַיָּם, בְּתָא אֳנִיָּה
לִשְׁמֹעַ אוֹתָם מְסַפְּרִים עַל פִּירָטִים, יַסְעוּרִים
עַל אַהֲבָה בַּת אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁעֲדַיִן לֹא מָצְאָה שַׁלְוָה.

לָצֵאת לְחָפְשִׁי רוֹצֶה כָּל צְלִיל מִנְּחֹשֶת וְעֵץ וּמֵיתָר,
מֵאֲחוֹרֵי סוֹרֵג וּבְרִיחַ, לְשׁוֹן בְּנֵי הָאָדָם שְׁבוּיָה
כְּבָר זְמַן לְהַאֲזִין וּלְהַבִּיט מִבַּעַד לְסֶדֶק נִפְעָר
אֵיךְ הַשְּׁתִיקָה הָאִלֶּמֶת לוֹמֶדֶת אֶת אָלֶף-בֵּית הַדְּמָמָה.


הליקון 55, בַּזמן, סתיו 2003
אברהם סוצקבר
מיידיש: אשר גל

*

מִי יִשָּׁאֵר, מַה יִּשָּׁאֵר? רוּחַ תִּשָּׁאֵר,
יִשָּׁאֵר עִוְרוֹן הָעִוֵּר הַחוֹלֵף עוֹבֵר.
יִשָּׁאֵר סִימָן שֶׁל יָם: קֶצֶף דַּק כְּחוּט,
יִשָּׁאֵר עָנָן קָטָן עַל עֵץ לָכוּד.

מִי יִשָּׁאֵר, מַה יִּשָּׁאֵר? תִּשָּׁאֵר הֲבָרָה,
בְּרֵאשִׁיתִית, שֶׁשּׁוּב אֶת עִשְּׂבֵי בְּרִיאָתוֹ מַנְבִּיטָה.
יִשָּׁאֵר כִּנּוֹר הַוֶּרֶד רַק לִכְבוֹדוֹ,
שִׁבְעָה עֲשָׂבִים מֵהָעֵשֶׂב אוֹתוֹ יָבִינוּ.

מִכָּל הַכּוֹכָבִים מִצָּפוֹן וְעַד כָּאן,
יִשָּׁאֵר הַכּוֹכָב הַנּוֹפֵל בְּלִבָּהּ שֶׁל דִּמְעָה.
גַּם טִפַּת יַיִן בְּקַנְקַנּוֹ תָּמִיד תִּשָּׁאֵר.
מִי יִשָּׁאֵר? אֱלֹהִים יִשָּׁאֵר, הַאִם אֵין לְךָ דַּי וְהוֹתֵר?


הליקון 47, הזיכרון, אביב 2002
אריה סיון
זִכְרוֹן יַלְדוּת

כְּמוֹ מֵחֲלוֹם רָחוֹק, עוֹלוֹת אֵלַי
הַיְלָדוֹת שֶׁשִּׂחֲקוּ אִתִּי בִּקְלַס.
הַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ: הֵן צִפּוּ מְאֹד
לִהְיוֹת נֶאֱהָבוֹת, וְלֹא בְּכַוָּנָה
פָּרְחוּ מִגּוּפֵיהֶן רִמְזֵי-עוֹנָה.

הַרְשׁוּ לִי לְדַמּוֹת אֶת הָרְמָזִים הָאֵלֶּה
לִפְרִיחַת הַהֲדָרִים הַלְּבָנָה.

אֲנִי מַמְשִׁיךְ אֶת הַדִּמּוּי: פְּרָחִים
הָיוּ לִפְרִי, וּמִי שֶׁנֶּעֶנְתָה,
קָטְפוּ אוֹתָהּ בְּעוֹנָתָהּ,
עָטְפוּ אוֹתָהּ בְּרֹךְ.

לֹא אֲתָאֵר מַה נִּהְיְתָה
בְּמִי שֶׁלֹּא זָכְתָה.


הליקון 47, הזיכרון, אביב 2002
אריה סיון
עַל קֶבֶר אִמִּי

לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה
חָלְפוּ מֵאָז שֶׁנִּקְבְּרָה אִמִּי.
פַּעַם בְּשָׁנָה אֲנִי פּוֹקֵד אֶת קְבוּרָתָהּ
נִשְׁעָן עַל מַצַּבְתָּהּ, וּבְלִי מֵשִׂים
מִתְגַּנֶּבֶת אֶל עֵינֵי רוּחִי
צוּרָתָהּ כָּעֵת: שֶׁלֶד עֲצָמוֹת –
גֻּלְגֹּלֶת וּזְרוֹעוֹת. מִן הַכָּתֵף לָאֶצְבָּעוֹת
אֵין בּוֹ אַף פִּסָּה אַחַת שֶׁל רֹךְ
אֲשֶׁר כְּתֵפַי, כַּפּוֹת יָדַי, עָרְפִּי, פָּנַי
עֲדַיִן מְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ
לְמַעְלָה מִשִּׁבְעִים שָׁנָה.


הליקון 55, בַּזמן, סתיו 2003
דֶניס סילְק
מאנגלית: אירית סלע
אֲרוּחָה

אַדְמַת פַּלֶשְׂתִינָה
בְּכַף יָדִי
אוֹכֶלֶת אֶת קַו הַחַיִּים.


הליקון 18, רשות היחיד ב', קיץ 1996
רמי סערי
לְכָל אֶחָד

אֵין לִי מֻשָּׂג אֵיךְ עָלָה בְּיָדוֹ שֶׁל קָוָפִיס
לִכְתֹּב אֶת שִׁירוֹ "אִיתָקָה". כִּי תֵּצֵא בַּדֶּרֶךְ אֶל הַשֵּׁרוּתִים,
שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאֹד. לְכָל אֶחָד הַלַּסְטְרִיגוֹנִים
וְהַקִּיקְלוֹפִּים שֶׁלּוֹ, וְגַם אַתֶּם אֵינְכֶם טוֹמְנִים
אֶת יֶדְכֶם בַּצַּלַּחַת. קַל לָכֶם לְדַבֵּר
עַל הַבְּדִידוּת הַכְּפוּיָה הַזֹּאת
כְּעַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ
מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת,
אֲבָל לָכֶם
הַחוֹבוֹת שֶׁלָּכֶם וּמְצִיאוּת אַחֶרֶת.
גַּם לְדֶרֶךְ הַחַתְחַתִּים יֵשׁ שִׁיר מִשֶּׁלָּהּ.
עַל כָּל פָּנִים, בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לְמִי מִזְדַּמֵּן
הַלֵּב הַקָּטָן שֶׁלָּכֶם לֹא שָׁבַת לְרֶגַע, לֹא נָח.
לָכֵן: לְכוּ לְאָן שֶׁתֵּלְכוּ וְהוֹתִירוּ כָּאן אֶת הַשֶּׁקֶט.


הליקון 12, מִדרש, סתיו 1994
עוֹד מְעַט

עוֹד מְעַט יִפְתְּחוּ אֶת הַצַּלֶּקֶת בַּיָּרֵךְ,
אֶת הָרוֹכְסָן הָאָדֹם שֶׁל הָרֶגֶל,
וּכְשֶׁתִּהְיֶה הַחֲנוּת פְּתוּחָה,
יֵצְאוּ מִמֶּנָּה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת
כְּמוֹ מֵרֹאשׁ הַמְשׁוֹרֵר הַמֵּת שֶׁל וִיזֶלְטִיר.

אַתְּ וְאָבִי תֵּשְׁבוּ אָז בְּשֶׁקֶט
בַּקָּפֶטֶרְיָה שֶׁל בֵּית הַחוֹלִים.
אַחֲרֵי שֶׁתְּשׂוֹחֲחוּ עֵם הַמְנַתְּחִים,
תֵּרְדוּ לִשְׁתּוֹת קָפֶה שֵׁנִי
שֶׁל בֹּקֶר יוֹם רִאשׁוֹן;
תִּרְאִי אֵיךְ שׁוֹקְעוֹת לְאִטָּן
גְּוִיּוֹת בִּיסְקְוִיטִים כְּבֵדוֹת
בְּבֵית-הֶעָלְמִין שֶׁל סִפְלוֹ.

כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי לוֹמַר כָּרֶגַע
הוּא: גְּעוּ בְּרַגְלִי בִּזְהִירוּת.
לֹא כָּתַבְתִּי מִדְרַשׁ-שִׁיר בָּרוּר מִזֶּה –
הַשּׁוּרוֹת הָאֵלֶּה מַסְבִּירוֹת הֵיטֵב
אֶת שִׁירֵי הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה.
וְאִם הוֹסַפְתִּי לִכְתֹּב,
וַהֲרֵי אֲנִי עוֹד כּוֹתֵב,
הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה הַהִיא לֹא הָיְתָה הָאַחֲרוֹנָה.

ראדי עבּדאלג'וואד
מערבית: אלי אליהו, דפנה קפמן
אַף אֶחָד לֹא יָבִין אוֹתִי

אַף אֶחָד לֹא יָבִין אוֹתִי
אֲפִלּוּ אֶשְׂרֹף עֲבוּרוֹ
אֶת חַיַּי כְּמוֹ בִּטְנַת הַצֶּמֶר בַּמְּעִיל שֶׁמְּחַמֵּם
אוֹתוֹ בַּחֹרֶף.
אַף אֶחָד לֹא יָבִין אוֹתִי
אֲפִלּוּ הָיִיתִי הַקֶּרַח שֶׁבְּיוּלִי
מְצַנֵּן אֶת לַהֶבֶת יוֹמוֹ.
אַף אֶחָד לֹא יָבִין אוֹתִי,
אֲפִלּוּ לֹא אֱלֹהִים שֶׁפּוֹתֵחַ דַּלְתוֹתָיו
גַּם לָעוֹבֵר עַל כָּל מִצְווֹת מֹשֶה.
יָדוֹ שֶׁל יֵשׁוּ לֹא תָּבִיא לִי מַרְפֵּא.
אֲנִי לֹא הִינְד* שֶׁעוֹרְרָה אֶת חֲמָתוֹ
שֶׁל הַנָּבִיא
שֶׁאָהַב אֶת חַמְזָה.
לֹא עַם הָאָרֶץ אֲנִי וְלֹא עוֹף מוּזָר
שֶׁתִּתְכַּחֵשׁ לִי הָאוֹת
הָרִאשׁוֹנָה.
לֹא יָבִין אוֹתִי לֹא הַצַּדִּיק וְלֹא הַכּוֹפֵר
לֹא גַּלֵּי הַיָּם וְלֹא הַפִּינְגְוִין
אַף אֶחָד לֹא יָבִין אוֹתִי
אֶלָּא אִם אֶהְיֶה זְבוּב שֶׁיּוֹרֵק לַכּוֹס
מִמֶּנָּה הוּא שׁוֹתֶה
וּמְנַקֵּר אֶת הָעַיִן הַטּוֹבָה שֶׁל
שְׁתוּם הָעַיִן.


אוֹ אִם הָיִיתִי כֶּלֶב שֶׁגּוֹזֵל עֲצָמוֹת
מִפִּי גּוּרָיו
מְלַקֵּק אֶת נַעֲלֵי הַבְּנֵי זוֹנוֹת
מְכַשְׁכֵּשׁ בַּזָּנָב לְעֵינֵי כֹּל
וּמִשְׁתַּכֵּר מִשֶּׁתֶן בְּעָלָיו כְּדֵי לִזְכּוֹת בְּעֶצֶם.
לֹא יָבִין אוֹתִי מִי
שֶׁלֹּא מַשְׁחִיז אֶת סֶלַע הַגַּאֲוָה בְּכֹחַ רְצוֹנוֹ.
וְלֹא יָבִין מִי
שֶׁלֹּא
יָנַק מֵהָאֱנוֹשׁוּת אֶת אַהֲבַת
הַזּוּלַת לְלֹא תְּמוּרָה.
וְלֹא יָבִין מִי
שֶׁלֹּא
אוֹהֵב אֶת כְּמִיהַת הַנֵּרוֹת לְהִתְאַבֵּד
אֶל תּוֹךְ הָעֲלָטָה.
לֹא יָבִין אוֹתִי מִי
שֶׁלֹּא
שׁוֹכֵן בְּקִרְבִּי.
דּוֹמַנִי, אִם לֹא יָקוּם נָבִיא אַחֵר
עוֹד מְעַט לֹא אָבִין אֶת עַצְמִי.

* הִינְד – לוחמת אגדית, בראשית האיסלם, שאכלה את כבדו של חמזה אויבהּ, והכעיסה בכך את מוחמד.

הליקון 60, שירה חדשה עִברית וערבית 2004, קיץ 2004
טהא מוחמד עלי
מערבית: אנטון שמאס
אַזְהָרָה

אֶל חוֹבְבֵי הַצַּיִד
הַמְשַׁחֲרִים לַטֶּרֶף
אַל נָא תְּכַוְּנוּ אֶת רוֹבֵיכֶם
אֶל שִׂמְחָתִי,
אֵין הִיא שָׁוָה אֶת מְחִיר הַכַּדּוּר
(שֶׁיְּבֻזְבַּז עָלֶיהָ).
אֲשֶׁר נִרְאֶה לָכֶם
הָדוּר וְקַל צַעַד כִּצְבִיָּה
וְנָס לְכָל עֵבֶר כְּחָגְלָה
אֵינֶנּוּ שִׂמְחָה.
הַאֲמִינוּ לִי:
לְשִׂמְחָתִי
אֵין שׁוּם קֶשֶׁר לְשִׂמְחָה.


הליקון 69, שער, המשוררים והשירים 2005, סתיו 2005
עדי עסיס

*

יֵשׁוּ הִמְצִיא אֶת הָרֹחַב
כְּשֶׁפָּרַשׂ יָדָיו לַצְּדָדִים
הַצּוֹלֵב לָחַשׁ עַל אָזְנוֹ:
"תַּעֲשֶׂה בַּיָּדַיִם כְּמוֹ צִפּוֹר"


הליקון 11, שירה חדשה 1994, אביב 1994
דן ערמון

*
"בִּיסוֹדוֹ שֶׁל דָּבָר, יֵשׁ לַמְשׁוֹרֵר נוֹשֵׂא
אֶחָד בִּלְבַד: גּוּפוֹ הַחַי".
גיאורגוס ספריס

עָלֶה לָבָן,
הָאוֹתִיּוֹת שֶׁעָלָיו
הֵן עוֹרְקִים
לַשִּׁיר,

בִּלְעָדָיו
יִקְמֹל הַדַּף.

כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רוֹקֵד כְּנֶגְדְּךָ
וְאֵינִי יָכוֹל לָגַעַת בְּךָ,*
כָּךְ אַתָּה גּוֹחֵן עַל הַסֵּפֶר,
מַבִּיט בָּרוֹקֵד הַרְחֵק מִתַּחְתֶּיךָ,
שׁוֹלֵחַ יָד אֶל הַדַּף,
אוֹחֵז בֶּעָלֶה הַלָּבָן
וְהוֹפְכוֹ עַל פָּנָיו.


* מתוך קידוש הלבנה.

הליקון 29, הגוף, חורף 1999
דן ערמון
חִידָה

דֶּרֶךְ שֶׁאֵינֶנָּה
בַּדֶּרֶךְ.
לֹא נִבְחֲרָה.
מִתְפַּתֶּלֶת בַּמָּפְשָׁט
אֶל הַחִבּוּק הַכָּחֹל.

תַּרְמִיל בִּלְתִּי נִרְאֶה
עַל הַגַּב.
צֵידָה שֶׁאֵינָהּ
אֵינָהּ מִתְעַפֶּשֶׁת.
כָּל צַעַד שׁוֹתֶה
מִמַּעְיָנוֹת נוֹדְדִים.

זַיִת
עִם פֵּרוֹת מְתוּקִים
מִתְכּוֹפֵף,
נֶעֱלָם.



לְיָדוֹ עוֹמֵד
נָבִיא שׁוֹתֵק,
כּוֹבֵשׁ מַבָּט
בָּאֲבָנִים.

הָלְאָה בַּדֶּרֶךְ
שֶׁאֵינֶנָּה בַּדֶּרֶךְ.


הליקון 67, הסוד, אביב 2005
חביבה פדיה

*

כִּבְכִי הַשָּׁמַיִם לַטֹּהַר
חֲצִי יָרֵחַ נִגְלָה
בְּתוֹךְ וַרְדוּת נְסוּכָה

רַק מֵהַרְגָּשַׁת הַשָּׁמַיִם הָאֲחֵרִים הֵבַנְתִּי
שֶׁרַגְלַי דּוֹרְכוֹת עַל אֲדָמָה זָרָה
בָּרַחְתִּי כִּי דְּבָרְךָ מָלֵא אֶת הַכֹּל
וּמִלּוֹתַי נִלְכְּדוּ בּוֹ

כִּבְכִי הַשָּׁמַיִם מִתּוֹךְ דֹּק הַזֹּהַר
אֵינִי רוֹצָה לְדַבֵּר אִם לֹא בְּגִינְךָ
וּמֻכְרַחַת אֲנִי לִרְצוֹת אֶת הַדִּבֵּר
וְאַחֲלַי לָמוּת בְּגִינְךָ
כִּבְכִי הַשָּׁמַיִם לְהִוָּלְדוּת

וְאֶזְכְּרָה שֶׁמֶשׁ בְּעֶרְיָתָהּ
נִגְלְתָה נִתְעַוְּתָה בִּקְרִיאוֹת חֲנוּקוֹת
שֶׁל בְּכִי וְעֶצֶב נוֹרָא



בִּמְרוֹמֶיךָ הָעֹמֶק עֲדַיִן זוֹהֵר בְּכָל עֹז
בּוֹ שָׁבוּ כָּל הַצְּבָעִים אֶל תּוֹךְ הַקְּצָווֹת

כָּאן אֵין גְּסִיסָתָהּ נוֹאֶקֶת אֵינִי דֻּגְמָתָהּ
אֶלָּא שֶׁדַּוְקָא מִתּוֹךְ הָאִפּוּק הַנָּכְרִי
גּוֹעֵשׁ זִכְרָהּ בִּשְׁמֵי עֳזְבָה
עַל מְנָת כָּךְ הוּא מַפְרֶה וְאוֹרֵחַ
אַלְלַי בְּרִגְשָׁתִי כִּי רַבָּה


הליקון 50, שער לשירה חדשה 2002, סתיו 2002
לאה פילובסקי
אֳמָנוּת זֶה

לִצְעֹק אַבְשָׁלוֹם, אַבְשָׁלוֹם
כְּשֶׁמֵּת יַקִּירֵנוּ
שֶׁשְּׁמוֹ בִּכְלָל רַנִּי, אוֹ שַׁי.


הליקון 8, שירה ואמנות, חורף 1993
עודד פלד
הָלוֹךְ יִתְהַלָּךָ גּוּף בְּמַסָּעָיו

הָלוֹךְ יִתְהַלָּךְ גּוּף בְּמַסָּעָיו קַשּׁוּב עַלְוָה קַשּׁוּב רוּחַ יִתְהַלָּךְ
גּוּף יָדָיו בְּכִיסָיו נְשָׁמָה בּוֹ עוֹשָׂה נְדוּדִים דְּרוּכָה צְעָדָיו
כַּגֶּשֶׁם הַדַּק – בּוֹא יָבוֹא שֻׁלְחַן לֵילוֹ נַפְשׁוֹ בְּכַף קֻלְמוֹסוֹ
דָּבָר לִדְבֹּר לֵאלֹהִים – שֶׁרֵאשִׁית וְאַחֲרִית הִנְּךָ וְאַרְבָּעִים
הָלַכְתִּי אַחֲרֶיךָ בּוֹא תָּבוֹא בִּי כַּמָּוֶת מוֹחֶה חֲטָאִים מְפַזֵּר
זְמַנִּים שֶׁאַרְבָּעִים הָלַכְתִּי וְלֹא בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה כִּי אִם לִרְגָעִים
שֶׁל סֶלַע נִזְקָף יְרֵחַ-דֻּבְדְּבָן
מַחֲשָׁבָה הוֹלֶכֶת עַל מַיִם
כָּרֶגַע הַזֶּה מוֹתִי הַנִּכְרָת בְּאַפְסֵי דֶּרֶךְ שָׁם יִבְרָא צַעַד נָכוֹן:


הליקון 2, להיות בן-תמותה, סתיו 1990
דליה פלח
לֹא לְצַלְצֵל

כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ, זֶה פָּשׁוּט
לֹא לְצַלְצֵל. לֹא לְצַלְצֵל, בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁעוֹת,
לְהִסְתַּכֵּל בַּשָּׁעוֹן, הוּא מִתְקַדֵּם,
וְאַחַר כָּךְ לִישֹׁן.
פַּעַם לֹא הָיָה הַמֶּרְחָב הַזֶּה:
בְּכָל מָקוֹם מַרְאוֹת שֶׁמַּכְפִּילוֹת אֶת הֶחָלָל.
קִירוֹת הֻפְּלוּ לִיצֹר עוֹד וְעוֹד חָלָל.
וְלָכֵן עוֹד לֹא יָדַעְתִּי שֶׁהַזְּמַן פָּשׁוּט יַעֲבֹר.
הֶחָלָל יִסְפֹּג אוֹתוֹ בְּקַלּוּת, כָּךְ:
הַשָּׁעוֹת יִכָּנְסוּ מִתַּחַת לַמִּטּוֹת הַטּוֹבוֹת,
הַדַּקּוֹת יִבָּלְעוּ בֵּין הַחֻלְצוֹת הַנְּקִיּוֹת
בַּאֲרוֹן הַקִּיר. הַשְּׁנִיּוֹת יִטָּמְעוּ בִּקְהַל הַמַּסְמְרִים בְּמִזְוֶדֶת
"עֲשֵׂה זֹאת בְּעַצְמְךָ".
וּמַה שֶּׁיּוֹתֵר קָטָן, מַה שֶּׁמַּמָּשׁ קְטַנְטַן,
יִצָּמֵד פֹּה וָשָׁם
אוֹ סְתָם יִתָּלֶה בָּאֲוִיר.


הליקון 35, הבית, אביב 2000
חוה פנחס-כהן
נוֹבֶמְבֶּר בַּתַּפּוּחִים

נוֹבֶמְבֶּר הִפִּיל אֶת הַתַּפּוּחִים הָאַחֲרוֹנִים מֵהָעֵץ
וְעָשָׁן רַךְ כְּמוֹ רֵיחַ מִקְטַרְתּוֹ שֶׁל אֲהוּבִי בָּא

מֵאֵשׁ בַּעֲרֵמַת זְרָדִים וּמֵעָלִים יְבֵשִׁים שֶׁהַגַּנָּן
שָׁלַח אֵלַי מִכְתָּב חָרוּךְ
לְכִי לְהִתְהַלֵּךְ בִּשְׁנָתֵךְ
בּוֹאִי לְפִנַּת הַגָּן

אֵשׁ מִבֵּיתִי יָצְאָה מִחוּץ לַזְּמַן שֶׁמִּחוּץ לַזְּמַן

הוֹשַׁטְתִּי יָד אֵלֶיהָ בְּגֹבַהּ לִבִּי
לְחַמֵּם פִּרְקֵי אֶצְבְּעוֹתַי הַקְּפוּאִים

תְּנוּעָה שֶׁלָּמַדְתִּי מֵהָעִוְרִים
וְהַשָּׁבִים.


הליקון 54, רשות היחיד י', קיץ 2003
דן צלקה
בַּגָּדָה הָאַחֶרֶת

לַמְרוֹת שֶׁקַּנְתַקָה, סוּסוֹ שֶׁל הַבּוּדְהָה,
עָטָה מַרְדַּעַת זָהָב, אֻכָּף כְּכֵס מְלָכִים,
וּמוֹסְרוֹתָיו כֶּסֶף, פְּנִינִים וְאִזְמָרַגְדְּ,
הוּא בָּכָה: נָסִיךְ, עָצוּב לִי נוֹרָא!
בְּכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנִי עוֹבֵר חוֹשְׁבִים
שֶׁאַתָּה רוֹכֵב עָלַי, וַאֲנִי לְבַדִּי. שְׁנֵינוּ
בּוֹכִים, אֲנִי, קַנְתַקָה שֶׁלְּךָ, וְצַ'נְדַקָה
הַסַּיָּס. אֲנִי בּוֹכֶה, צוֹנֵף וְצוֹנֵף,
מִתְגַּעְגֵּעַ לְמִשְׁקַל גּוּפְךָ עַל הָאֻכָּף.
חֲזֹר אֵלַי, חֲזֹר אֶל הָעִיר קַפִּילָבַטְסוּ!
וְהָרוּחַ הֵבִיאָה קוֹל לְאָזְנָיו הַיָּפוֹת:
לְעוֹלָם לֹא אֶחֱזֹר אֵלֶיךָ, לֹא אֶחֱזֹר
אֶל הָעִיר קַפִּילָבַטְסוּ, עַד שֶׁאֶחֱזֶה
בַּגָּדָה הָאַחֶרֶת שֶׁל הַחַיִּים וְהַמָּוֶת.


הליקון 26, אובדן ב', חורף 1998
פ. קול
כְּשֶׁאֲנִי מְפַחֵד לָמוּת

כְּשֶׁאֲנִי מְפַחֵד לָמוּת בְּתוֹכִי
אֲנִי מֵת בְּתוֹכֵךְ.
לוֹחֵךְ
הַיָּם הַגָּדוֹל אֶת שְׁנֵינוּ. בִּשְׁאֵרִית כֹּחִי
אֲנִי הוֹלֵךְ בָּךְ לְאִבּוּד, בֵּין נַחְשׁוֹלַיִךְ הַחַמִּים, בֵּין אַצּוֹת שְׂעָרֵךְ הַמָּלוּחַ
הַסָּח דְּבַר-מָה רָחוֹק וְכִסּוּפִי. כָּאֲסוּפִי, סוֹגְרִים עָלַי חַיַּיִךְ חֵיק נִפְעָר. גִּמְגּוּם קָמָא
מַכֶּה טַם-טַם הַדּוֹפֵק בָּרַקּוֹת הַתּוֹפְפוֹת. מֻרְעָב, יַלְדוּתִי, פָּלוּחַ
קוֹרֵעַ הֵאָנְחֵךְ אֶת סְדִין-הַשֶּׁקֶט הָאָפֵל
קְרָעִים-קְרָעִים שֶׁל מַשְׁמָעוּת חַמָּה.

וְתָמִיד, לִפְנֵי הַיְקִיצָה, אוֹתָהּ
מְצִיצָה, מְצִיצַת הָעֶצֶב
הַמַּר וְהַנִּכְמָר הַזֶּה, הַיֶּלֶד שֶׁנִּטַּשׁ בִּרְצִיף הַחֲלוֹמוֹת הַטּוֹרְפָנִים לְהִזְדָּאֵב.
וּמַשֶּׁהוּ מֻחְמָץ, מֻחְמָץ לָעַד, כְּמוֹ עוֹד כּוֹאֵב
הָאֵבֶר שֶׁנִּקְטַע, שֶׁהוּא כְּבָר לֹא-אֲנִי בְּעֶצֶם –
וְאִמָּא'לֶה, חַכִּי לִי בְּפַרְוָה וִינָאִית, אֵי-שָׁם עָמֹק בִּשְׁנוֹת הָאַרְבָּעִים, גְּבוֹהַת-עָקֵב
וַאֲפוּפַת עָנָן בָּשׂוּם, צוֹבֵט, שֶׁל גַּעְגּוּעַ,
פַּסְטֶל, פַּסְטֶל צַמְרִי וּמִתְאַבֵּךְ שֶׁל רֶנוּאַר.
הָאֲפֵלָה הַזֹּאת, הַמַּרְתְּפִית, שֶׁלֹּא הָגוּהָ
וּמִי יוֹדֵעַ אֵיךְ, מָתַי וְאִם בִּכְלָל תּוּאַר
מַכָּה אוֹתִי, מַכָּה אֶל זִרְמָתוֹ שֶׁל הַפָּצִיפִי,
אֶל הַחוֹפִים הָהֵם, אֶל הַמּוּצָק, בִּגְאוֹת, בִּגְעוֹת.
אָז הָצִיפִי אוֹתִי, אַתְּ שׁוֹמַעַת? הָצִיפִי –

כֵּן.
כָּכָה.
עוֹד.

וַהֲיִי יַלְדָּה קְטַנָּה שֶׁלִּי. אֵם-בַּת שֶׁלִּי. הַבְּכִי
הֶחָם, הַלֹּא-נֻחַם הַזֶּה. שֶׁהֲרֵי – כְּשֶׁהַיָּם לוֹחֵךְ
וַאֲנִי כְּמוֹ תָּמִיד, אַתְּ יוֹדַעַת הֲלֹא, מְפַחֵד לָמוּת בְּתוֹכִי
אֲנִי מֵת בְּתוֹכֵךְ.


הליקון 36, גבר, חורף 2000
פ. קול
In a New York state of mind

בַּדֶּרֶךְ מִנְּיוּ-גֶ'רְסִי, לְיַד גֶּשֶׁר
ג'וֹרְג' ווֹשִׁינְגְטוֹן – בָּתִּים, בָּתִּים רֵיקִים:
חֲשׁוּכֵי חַלּוֹנוֹת, חֲשׂוּכֵי אֲנָשִׁים, יְתוֹמִים מִוִּילוֹן, מֵעָצִיץ וּמִפֶּרַח.
עִיר-רְפָאִים עֲזוּבָה, מְצֹרַעַת
פִּצְעֵי חֲלֻדָּה
וּ-smog.

וַאֲנִי מְהַרְהֵר בְּפִלְאֵי עוֹלָמְךָ, Boss, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ –
הָאָרֶץ מָלְאָה קִנְיָנֶיךָ, הַיָּם – נְחָלֶיךָ, הַלֵּב – תִּמָּהוֹן:
כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה בָּתִּים בְּלִי אֲנָשִׁים בְּעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ
כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים, Milord,
בְּלִי בַּיִת
וּבְלִי תְּשׁוּבוֹת.

מְאֻחָר מִזֶּה, בִּדְרַגְסְטוֹר רֵיק מֵאָדָם, בִּשְׂדֵרוֹת קִיסֶנָה –
שִׁפְעָם הַהוֹמֵם שֶׁל מַדְּפֵי אֶמְצְעֵי-מְנִיעָה, יַעֲרוֹת כַּרְטִיסֵי
אַהֲבָה לִכְבוֹד Valentine's Day שֶׁבּוֹ פַּעַם אַחֶרֶת, בְּעִיר אַחֶרֶת
בָּרָאתָ אוֹתִי מֵעָנְיָם הַקּוֹדֵחַ
שֶׁל שְׁנַיִם,
מִילְיוֹנֶרִים בְּרָעָב וַחֲלוֹמוֹת.

וַאֲנִי מְהַרְהֵר בְּפִלְאֵי עוֹלָמְךָ, Boss, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ –
שָׁמַיִם שֶׁל state of the art מְשֻׁבְּצֵי כּוֹכְבֵי Tiffany. רַק, מִתַּחְתָּם,
כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה אַהֲבָה בְּלִי אֲנָשִׁים בָּעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ
כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים בְּלִי אַהֲבָה
וּבְלִי תְּשׁוּבוֹת.

וּבִשְׁעוֹת הַצְּפִיפוּת מִתְמַלֵּא הַלּוֹנְגְאַיְלֶנְד-אֶכְּסְפְּרֶסְוֵּי טְרוֹמְבּוֹזָה שֶׁל רֶכֶב
דַּוְקָא מוּל בֵּית-הֶעָלְמִין שֶׁבִּפְרֶמִינְגְדֵיל, מוּל הַמָּסוֹף שֶׁל הַסּוֹף.
וַאֲנִי מְהַרְהֵר בְּפִלְאֵי עוֹלָמְךָ, Boss, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ,
חוּץ מִן הָאֵלֶּה שֶׁלֹּא בְּחָכְמָה וְתִסְלַח לִי, גַּם לֹא אַי-אַי-אַי:
כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים בְּלִי זְמַן בְּעִיר שֶׁלִּבָּהּ לֶב-אֶבֶן
מוּל זְמַן, כָּל-כָּךְ זְמַן, תַּחַת אֶבֶן, לְלֹא אֲנָשִׁים
וּלְלֹא תְּשׁוּבוֹת.


הליקון 49, זָרוּת, סתיו 2002
אדמיאל קוסמן
הַזְמָנָה לַמַּלְאָכִים

נַעֲשֶׂה אָדָם. מִמַּטְלִית מֻשְׁלֶכֶת נַעֲשֶׂה אָדָם. מִשְּׁאֵרִיּוֹת
שֶׁל בַּד. נִבְלֹל וּנְכַדֵּר, חָזָק, נִדְחַס וְנַעֲשֶׂה לוֹ פַּס
שָׂפָם יָפֶה וְחַד לְיָמִין, וּפַס יָפֶה וְחַד לִשְׂמֹאל, וּשְׁתֵּי יָדַיִם,
סְמַרְטוּטִים, נִגְלֹל, יִהְיוּ לוֹ שְׁתֵּי עֵינַיִם כְּמוֹ תְּבַלּוּל,
שֵׂעַר עַל מֵצַח-גַּל, כְּמוֹ סִירָה, וְלֶחִי, מְגֻלְגָּל, חָלוּל,
וְאָז: סְטִירָה

עַזָּה וּמְצַלְצֶלֶת נַעֲנִיק לָאָדָם הַזֶּה לַדֶּרֶךְ, שֶׁיָּקוּם,
שֶׁיִּתְקַיֵּם, שֶׁלֹּא יִבְהֶה. וְנַעֲשֶׂה לוֹ בֶּטֶן אֱנוֹשִׁית,
גְּדוֹלָה, שֶׁל כְּאֵבִים עַזִּים, שֶׁיִּתְפַּתֵּל, שֶׁלֹּא יַחֲלֹם,
מְעִי, קְרָבַיִם, שְׁפִּיץ, מֵחֲלָקִים דְּחוּסִים שֶׁל צֶמֶר-גֶּפֶן,
שֶׁמֶן, מַיִם, מִיץ, וְנַעֲשֶׂה לוֹ אֵיבַר-מִין יָפֶה לְהוֹלָדָה,

הֶמְשֵׁכִיּוּת, וְדֹפֶן, רֶגֶל, מִצְּלָעוֹת שֶׁל מִזְוָדָה,
וְנַעֲשֶׂה לוֹ חוּט שִׁדְרָה חָזָק וְאֹפִי. אִישִׁיּוּת. וַהֲבָנָה וְזִכָּרוֹן
עָמוּם וּמַתַּכְתִּי מֵחֲתִיכוֹת פַּחִים, וּמֹחַ מְפֻתָּל בְּשַׂקִּיּוֹת גְּדוֹלוֹת, מִכָּל מִינֵי
פֵּרוֹת מְמֹעָכִים. וְלֵב פּוֹעֵם, הוֹלֵם, וְצִנּוֹרוֹת, כְּמוֹ חֲצוֹצְרוֹת-תְּרוּעָה, הַלֵּל לִכְלֵי
הַדָּם. נִקְרָא לְכָל הַמַּלְאָכִים: בְּיוֹם
שִׁשִּׁי בַּבֹּקֶר נַעֲשֶׂה אָדָם.


הליקון 10, אנטי, חורף 1994
אדמיאל קוסמן
12 מִכְתְּבֵי לַיְלָה אֶל אִשְׁתִּי הַיְשֵׁנָה

.1
לֹא לְמַהֵר. וּכְמִצְוַת הַלֵּב:
לֹא לְמַהֵר לִישֹׁן. לְהָאֵט.
לִקְשֹׁר אֶת הַסּוּס הַסָּחוּט שֶׁל
הַגּוּף בְּמוֹרַד הָהָר, אֶל רֶגֶל
שֻׁלְחַן הָעֵץ. וְסָמוּךְ לִשְׁנָתֵךְ
לָרֶדֶת לִטְבֹּל בַּאֲגַם הַלַּיְלָה.

.2
לְמַצּוֹת אֶת הַלַּיְלָה.
אֶת קֵהוּת חֲמַצְמַצּוּת הַלַּיְלָה. לִלְעֹס לְאַט,
כְּמוֹ עָלִים יְרֻקִּים שֶׁל טַעַם, אֶת תַּמְצִית הַלַּיְלָה.

.3
שׁוֹמֵעַ מְכוֹנִית דּוֹהֶרֶת מִתַּחַת לִפְנֵי
הַלַּיְלָה. זוֹ – מְנַסֶּרֶת בְּחַדּוּת,
אַכְזָרִית, אֶת דִּמְמַת הַלַּיְלָה.

.4
לֵב הַלַּיְלָה נֶחֱצֶה, שׁוֹתֵת, קְרִימִינָל
הַלַּיְלָה, בָּא, נוֹרָא, וּפָנָיו חֲתוּמוֹת, פְּנֵי
הַנִּרְצָח לְעֻמָּתוֹ הָיוּ בְּעִיר הַתַּחְתִּית, בָּאֲפֵלָה, זוֹהֲרוֹת,
שְׁנֵי פְּלָחִים שָׁוִים. נִתָּן לִרְאוֹת: פִּסּוֹת זֵהוֹת. גַּם פָּנַי
הָיוּ חֲצוּיוֹת. וּבְאוֹר הַיָּרֵחַ הָרַךְ הָיוּ מְלֵאוֹת


גַּרְעִינִים. צַלָּקוֹת. סַכִּינִים. הַחַיִּים קָרְאוּ לִי
בְּלַעַג אֲבַטִּיחַ גַּעְגּוּעֵי הַלַּיְלָה.

.5
הוֹ אִשְׁתִּי, אִשְׁתִּי, רוֹכֵב לְבַד עַל אֶדֶן
הַחַלּוֹן הַקֵּיצִי, הַפָּתוּחַ, וְיָרֵחַ לָבָן הַלַּיְלָה
שָׁט כְּבַרְבּוּר, חִוֵּר, כְּמוֹ סַכִּין נָעוּץ, בִּבְשַׂר הָעוֹלָם, בַּחוּץ,
לְבַד בַּאֲפֵלַת הַלַּיְלָה. מַחֲצִית לְבָבוֹ עֵרָה לְגַמְרֵי
וְנוֹטֶפֶת, רְטֻבָּה
זִכְרוֹנוֹת עֲצוּבִים כְּמוֹ טִפּוֹת
קְטַנּוֹת קָרוֹת מָרוֹת
עַל קָרַחַת
חֶלְקַת
הַלַּיְלָה.

.6
אַךְ גַּם בַּשָּׁעָה הַזֹּאת, מְגַמֵּא
בָּאוֹפַנּוֹעַ שֶׁל הַלֵּב
תְּנוּעוֹת נִמְרָצוֹת שֶׁל קֵרוּב,
חוֹתֵר, אֶל עִמְקֵי הַלַּיְלָה.
אֶל תּוֹךְ הַחֵיק הָאַדִּיר, הַחוֹבֵק
וּמָלֵא רַחֲמִים כָּל כָּךְ שֶׁל הַלַּיְלָה,

.7
אִשְׁתִּי, צִיר, סַיָּר בְּמִשְׁלַחַת, לְגַלּוֹת
אֶת אֲפֵלָתֵךְ, יָצָאתִי, וּבַקִּיר
נֶחְבֵּאת אִשְׁתִּי, טְמוּנָה
בְּמִנְהֶרֶת הַלַּיְלָה. מְגַמֵּא
מֶרְחַקִּים מֵחַלּוֹן בֵּיתִי, עַל
הַכְּבִישׁ הַנִּמְשָׁךְ אֶל
הַלַּיְלָה, וַאֲנִי, כְּגַנָּב,
אֶל אִשְׁתִּי, הוּבֵאתִי, לְבָשְׁתִּי, בַּאֲזִקִּים, כָּבוּל
בַּהֲלֹם הַלַּיְלָה, הַפַּטִּישׁ, כְּבָר עָלִיתִי,
אִשְׁתִּי, טִפַּסְתִּי, רְדִי, לְמַטָּה

.8
רְאִי, גָּמָאתִי, חִישׁ מֶרְחַקִּים
אַדִּירִים בִּדְאִיָּה.
כָּל כָּךְ קָרוֹב אֵלַיִךְ
נוֹחֵת מֵחַלּוֹן הַלַּיְלָה.

.9
אַתְּ כְּנַף הַבַּרְזֶל
הַגְּדוֹלָה, אִשְׁתִּי, וְאַתְּ הַפַּרְפַּר
הֶעָדִין הַמְרַפְרֵף סְבִיבִי, וְאַתְּ מְנוֹרַת הַלַּיְלָה, אַתְּ
הַמַּרְבָד הַנּוֹשֵׂא אֶת הַגּוּף וְאַתְּ הִיא עִיר הָאוֹרוֹת
הַמְנַצְנֶצֶת, לְמַטָּה, בַּלַּיְלָה, אַתְּ חֻדֵּי הֶהָרִים וְאַתְּ הַצּוּקִים וְאַתְּ
הַיָּם וְאַתְּ הַחוֹל וְאַתְּ
רוּחַ הַמֶּשִׁי הַמְלַוָּה אוֹתִי
בְּלִטּוּף טִיסַת הַלַּיְלָה.

.10
מֶרְחַקִּים שֶׁעָבַרְתִּי! לֹא יֵאָמֵן, אִשְׁתִּי, אַתְּ הָיִית
לְפֶתַע בַּת מֶרְחַקִּים, וִילָדֵינוּ הָיוּ בְּנֵי מֶרְחַקִּים, וַאֲנִי הָיִיתִי
אָב כּוֹרֵעַ לְצַד הַדֶּרֶךְ וְיוֹלֵד מֶרְחַקִּים מֶרְחַקִּים.

.11
הַמֶּרְחַקִּים וּמֶרְחַקֵּי הַמֶּרְחַקִּים וּמֶרְחַקֵּי
מֶרְחַקֵּי מֶרְחַקֵּי הַמֶּרְחַקִּים לֹא יֵאָמֵן
אֵלּוּ שֶׁנִּפְרְשׂוּ עַל בַּד הַצִּיּוּר הָעֲנָק שֶׁל הַלַּיְלָה.

.12
אָז כָּכָה, לֹא פָּחַדְתִּי, וּבְגֹדֶל טִבְעִי עָבַרְתִּי,
אֲנִי, הַמֵּנִיף כּוֹבָעִי, הֵידָד, הֵידָד,
קָרָאתִי, עוֹבֵר מִתַּחְתַּיִךְ וּמֵרִיעַ בֵּין רִבְבוֹת כּוֹכְבֵי הַלַּיְלָה.


הליקון 7, משפחה, סתיו 1992
אִבּרהים קעדאן
מערבית: גלית סליקטר
בֵּין שְׁתֵּי נוֹצוֹת

כָּל מַה שֶּׁרָצִיתִי הָיָה
לְצַלֵּם שֶׁבַע דַּקּוֹת
מֵהִתְגּוֹשְׁשׁוּת שֶׁל שְׁתֵּי נוֹצוֹת
לִפְנֵי בּוֹא נְיָרוֹתַי הָעֲיֵפִים.

אֲבָל לֹא הִגַּעְתִּי
וְלֹא הִתְרַגַּלְתִּי לַחֲזֹר לַהַתְחָלָה
בָּאתִי מִמֶּרְחֲבֵי הָאוֹרוֹת
הַמִּתְפּוֹגְגִים טִפִּין-טִפִּין
הַמְמוֹטְטִים אוֹתִי בִּפְנֵי הַהִיסְטוֹרְיָה
וּמַשְׁלִיכִים אוֹתִי כְּדֵי שֶׁאֶתְנַפֵּץ כְּמוֹ קֶסֶת
כָּךְ שֶׁכִּתְמֵי הַדְּיוֹ לֹא יִמָּחֲקוּ לְעוֹלָם.

הֵם יוֹרִידוּ אוֹתִי אֶל רְצִיף הַשִּׁגָּעוֹן
הֵם יוֹשִׁיבוּ אוֹתִי בְּבֵית-קָפֶה שֶׁל דִּמְיוֹן מִתְבַּלֶּה
יַשִּׁיקוּ אִתִּי כּוֹסוֹת גַּעְגּוּעִים וָשֶׁקֶר.

לֹא הָיוּ בָּעִתּוֹן אֶלָּא מְעַט חֲדָשׁוֹת
כְּמוֹ הַצְּדָפִים הַנִּפְלָטִים מֵהַיָּם
שֶׁהָאֱמֶת הִתְאַבְּדָה תַּחַת רַגְלָיו.


הליקון 44, שירה חדשה עִברית וערבית 2001, חורף 2001
טוביה ריבנר
כָּל הַיֹּפִי הַזֶּה

כָּל הַיֹּפִי הַזֶּה
אֵיזֶה יֹפִי
אֵיזֶה יֹפִי לַעֲמֹד מוּל
כָּל הַיֹּפִי הַזֶּה
כָּל כָּךְ יָפֶה
גַּם בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת
וְגַם בְּעֵינַיִם קְרוּעוֹת
כָּל הַיֹּפִי הַזֶּה
פַּס דַּק כָּתֹם זָהוֹב דַּק עוֹד יוֹתֵר דַּק שָׁחוֹר
הוֹ אֵיזֶה אוֹר נִפְלָא!
הוֹפֵךְ לְאֵפֶר
עֵינַי רוֹאוֹת
פָּחוֹת תָּמִיד פָּחוֹת
חַיִּים כָּאן
חַיִּים כָּאן וְעַכְשָׁו וְכָל זֶה
לִחְיוֹת
אֵיזֶה יֹפִי לִחְיוֹת
לַמְרוֹת
לַמְרוֹת כָּל
זֶה
כָּל הַיֹּפִי הַזֶּה
לַמְרוֹת לַמְרוֹת
מָה
כָּל
זֶה

























הליקון 53, אושר, אביב 2003
אשר רייך
חֲמִשָּׁה תַּרְגִּילֵי הִתְבּוֹנְנוּת עַצְמִית

אֲנִי נוֹשֵׂא בְּרֹאשִׁי עֲגָלָה עֲמוּסַת-מַבָּטִים.
עֵינַי הֵן גַּם זִכְרוֹנוֹתַיִךְ עַל חַיּוֹת הַמַּבּוּל.
אוֹר יָשָׁר וְאוֹר חוֹזֵר יָשִׁירוּ אֶת דְּמוּתָן כִּדְמוּתִי

וְגִלְגּוּלֵיהֶן. הָעֶרֶב יוֹרֵד. הָרְאוּת יוֹרֶדֶת.
הָאֵינְסְפוֹר בְּצִמְצוּם עַצְמוֹ
לְמַלְכוּת דִּמְדּוּמִים שָׁם אוֹרֵב הָאֹפֶל
וְרֶגַע מוֹתִי מִתְבּוֹנֵן בָּנוּ מֵרָחוֹק

כְּמִסְגֶּרֶת בְּתוֹךְ מִסְגֶּרֶת שֶׁל תְּמוּנָה.
אֲוִיר מִתְמַלֵּא קְלִפּוֹת וְחִיצוֹנִים
וְהַצְּלָלִים מַעֲלִים צִפֳּרִים מֵעַל לָעֲנָנִים
כְּקוֹלוֹת רְחוֹקִים יָאִירוּ בִּי נוֹף:
קוֹל חַיָּה וְעוֹף. קוֹל

אָדָם וּבְהֵמָה. רְאִי וְחַלּוֹן
כְּבֹקֶר וְעֶרֶב וּמִתְבּוֹנֵן בִּי
רֶגַע הַמָּוֶת עִם הַמָּעוֹף הַצִּפֳּרִי
שֶׁל הַנֶּפֶשׁ. אֲנִי מְהַרְהֵר בְּדִלּוּג הַיָּמִים
מֵעַל יְמֵי חַיַּי הַמִּשְׁתַּקְּפִים עַכְשָׁו
כְּאוֹתִיּוֹת שֶׁל טַל וּמָטָר.



בִּירוּשָׁלַיִם הַשְּׁדוּדָה כְּפִי שֶׁנָּהַגְתְּ לוֹמַר,
אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ, אִמָּא, עוֹד יוֹשֶׁבֶת בַּחַלּוֹן
מְבַכָּה אֶת חַיַּי, הַקָּלוֹן הַפְּרָטִי שֶׁלָּךְ,
שׁוֹמֶרֶת עַל אֵפֶר יַלְדוּתִי לְזִכָּרוֹן, עִם
הַכְּאֵב הַצָּפוּן בְּהִתְנַפְּצוּת הַזְּמַן
וְשׁוֹמַעַת לָרֹב אֶת שׁוֹפְרוֹת הַמָּשִׁיחַ
הַבּוֹשֵׁשׁ לְהֵרָאוֹת.


הליקון 4, דיוקן עצמי, סתיו 1991
אשר רייך
מַחֲלַת חֹרֶף

זְמַן רַב מִדַּי חָיִינוּ
בַּדִּמְדּוּמִים הַנִּצְחִיִּים
הַמִּתְעַצְּמִים בְּצֵל עַצְמָם
בְּלִי אוֹר צְעָדִים שֶׁל הַשַּׁחַר.
זְמַן רַב מִדַּי חָיִינוּ יוֹמְיוֹם
תַּחַת הֶעָנָן חֲשׂוּךְ-הַמַּרְפֵּא
הָרוֹבֵץ מֵעַל הַבַּיִת

סְחַרְחֹרֶת מַכָּה כָּל לַיְלָה בְּרָאשֵׁינוּ,
פָּנַיִךְ מַלְבִּינוֹת שְׂעָרִי מַאֲפִיר
עִם הַגַּג הַגּוֹאֶה חָגִים חֲדָרִים סְבִיבֵנוּ
כִּבְתוֹךְ מָבוֹךְ שֶׁל חֹשֶךְ חֹרֶף,
מִתְעַצְּמִים וּמִתְפַּצְּלִים בִּסְבָכִים קְרוּעִים
שֶׁל קִירוֹת עֵץ וְטַפֶּטִים. אֵיפֹה שַׂמְתִּי אֶת עַצְמִי?
פִּיּוֹת פְּעוּרִים נִדְלָקִים וְכָבִים
וְחֶלְקֵי גּוּף אָדָם, סוּס וְעוֹפוֹת, שְׂרִידֵי פַּלָּצוּת
יוֹצְאִים מִצִּיּוּרֵי הַטַּפֶּטִים. לְחִישׁוֹת וּצְחוֹק פְּרָאִי.
הַכַּלְבָּה מְכֻוֶּצֶת בְּאַחַת הַפִּנּוֹת.
מִתְּהוֹמוֹת הַשִּׁיר אֲנִי קוֹרֵא:
אֱלֹהִים פְּתַח לָנוּ אֶת הַיּוֹם.
קְרַע לָנוּ אֶת הַלַּיְלָה, שֶׁנַּעֲבֹר אוֹתוֹ
בְּחָרָבָה בְּטוּחָה כַּאֲבוֹתֵינוּ הַקַּדְמוֹנִים.

הליקון 19, חלום, סתיו 1996
בנימין שבילי



*

לֹא בְּלִבִּי אוֹחֲזוֹת יָדַי אֶלָּא בַּסֵּפֶר בּוֹ אוֹמֵר בָּהָה אַל דִין גְהַזְנָה אֶת אֱלֹהִים רָאִיתִי מֵעֵינָיו עַל חֶבֶל מִמַּיִם אֲטַפֵּס כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְלִבִּי הָאוֹר שֶׁבַּחֶדֶר מְהַתֵּל בָּאֲפֵלָה וּבְגֶשֶׁם מְטַפְטֵף דָּפְקִי לִבִּי לֹא בִּי רַע לִי כִּי אֵינוֹ עִמָּדִי עַמּוּדָיו שֶׁל סֵפֶר מָתוֹק נִפְתָּחִים אוֹם שָׁלוֹם שָׁלוֹם שָׁלוֹם רוֹעֵד לִבִּי מִקֹּר אַלְבִּישׁ אוֹתוֹ כְּפָפוֹת אָ מָאמָה יוּ אִיקִיטָה מוֹ וְשֶׁיִּחְיֶה הַצָּב עַשְׂרוֹת אַלְפֵי שָׁנִים הַוַאסְיָה אוּפָּנִישָׁד מְגַלֶּה לִי שֶׁעוֹד רָחוֹק אֲנִי מֵהַמָּוֶת הַשָּׁלֵם וְרַבִּי נַחְמָן אוֹמֵר לְהַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת גּוֹנֵחַ וּלְהִתְאַנֵּחַ קְרֶעכְצִין
קְרֶעכְצִין וְהִתְבּוֹדְדוּת כְּמוֹ שְׁמוּאֵל אַייזִיק זָל וְשֶׁאֶלְמַד לִחְיוֹת בְּלִי דָּם מֵרֹב שֶׁאֶתְאַנַּח נַח נַח נַחְמָן מֵאוּמַן לִבִּי מַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת חָלָל פָּתַחְתִּי הַקּוּרְאָן וְהַמַּאֲמִין אָמַר שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה הוּא רַק שָׁעָה אַחַת אֶל מִי אֵלֵךְ כְּשֶׁאֵין לִי בַּיִת בְּלִבִּי אֵלֵךְ
לַבֶּעשְׁט אֶל כֶּתֶר בַּעַל שֵׁם אֶת הֶחָכָם וְהַשִּׁכּוֹר בַּיַּעַר הִתְקִיפוּ הַלִּסְטִים הַשִּׁכּוֹר נִגְזַל הֻכָּה נִפְצַע וְלֹא הִרְגִּישׁ דָּבָר אַךְ הֶחָכָם הִרְגִּישׁ אֶת כָּל הָעִנּוּיִים וּפִיו נִמְלָא לְשׁוֹן הָרַע הוֹי בֶּעשְׁט אָהוּב שֶׁלִּי בָּרְגָעִים שֶׁאֵין לִי בַּיִת בְּלִבִּי עִם הַשִּׁכּוֹר אֵלֵךְ
מוֹרֵה הַזֶּן דוֹגֶן מַבִּיט לָאֹפֶק מִן הָעֲטִיפָה וּמְדַבֵּר אֵלַי בְּקוּוַאן חֲסַר מִלִּים אֲנִי מַחֲזִיר אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ הַלְוַאי וּבְקַלּוּת כָּזֹאת יָכֹלְתִּי לְהַחֲזִיר גַּם אֶת לִבִּי בַּסּוֹף פָּתַחְתִּי הַתָּנָךְ בְּהוֹצָאַת קוֹרֵן וְיִרְמְיָהוּ מִמֶּמ גִּימֶל וּמֶמ דָּלֶת לֹא דִּבֵּר אִתִּי הוּא הָיָה רָחוֹק בְּתַחְפָּנְחֵס אֲנִי בַּנַּחְס שֶׁלִּי עָסוּק וְלֹא בְּצָרוֹתָיו שֶׁל אֱלֹהִים וּנְבִיאוֹ הַמְדַבֵּר מִפִּיו שֶׁל אִישׁ רָחוֹק מֵאֵלִבָּיו
לְאָן אֵלֵךְ הֵיכָן אֶמְצָא
שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי
הָאֲבוּדָה
לִבִּי



























הליקון 42, אמת או לא, קיץ 2001
ליאור שטרנברג
שָׁמַעְתִּי אֶת רֹאשִׁי נִסְדָּק

שָׁמַעְתִּי אֶת רֹאשִׁי
נִסְדָּק
הַלַּיְלָה שׁוּם דָּבָר
מְיֻחָד
רַק קְנַאק קָטָן יָבֵשׁ
בְּצַד
שְׂמֹאל לְמַעְלָה
אֲבָל
יָדַעְתִּי שֶׁזֶּהוּ
עַכְשָׁו
אַתְחִיל לִשְׁכֹּחַ
דְּבָרִים
הַנְּשָׁמָה תִּדְלֹף
מִתּוֹכִי
כְּמוֹ מַיִם חֲלוּדִים
מִפַּח
עוֹד מְעַט אַתְחִיל
לַחֲרֹץ
תְּלָמִים
לֹא נִרְאִים
בַּעֲנַן הִרְהוּרַי
הַנָּסִים
(הַחֲפָצִים הַשֵּׁמוֹת
שִׁירִים
פָּנִים יְקָרוֹת –)
כְּמוֹ
מְעַשֵּׁן פְּזוּר דַּעַת
הַסּוֹרֵט
מִתּוֹךְ
שִׁעֲמוּם
בִּסְלִיל הֶעָשָׁן
הַמִּתְאַבֵּךְ
מוּל עֵינָיו
עוֹד מְעַט


הליקון 19, חלום, סתיו 1996
אילן שיינפלד
בְּאֶמְצַע הַבַּצֹּרֶת

בְּאֶמְצַע הַבַּצֹּרֶת שֶׁל דֶצֶמְבֶּר
עָטוּ הַשָּׁמַיִם נִירוֹסְטָה שֶׁל סְתָו,
מְבַשְּׂרִים דִּכָּאוֹן וְגֶשֶׁם. הִבַּטְתִּי
בַּזַּרְזִיף וַאֲפִלּוּ אָמַרְתִּי בְּקוֹל
"בָּרוּךְ הַשֵּׁם!".

עָטַפְתִּי עַצְמִי בִּסְוֶדֶר חַרְדָּל מַזְקִין,
בְּנַעֲלֵי בַּיִת מְשֻׁבָּצוֹת, שֶׁנִּפְרְמוּ מֵאָז
הַחֹרֶף שֶׁעָבַר, בַּעֲמִימוּת שֶׁל צֶ'לוֹ
וּפְסַנְתֵּר שֶׁל מוֹצַרְט, מְאַחְסֵן
אֶת יְגוֹן הַבֹּקֶר הַמָּתוֹק
כְּמוֹ סְנָאִי.

סוֹף סוֹף אֶפְשָׁר לַחֲזֹר אֶל הַשֻּׁלְחָן
מִן הָאוֹר הַחוֹלָנִי שֶׁל קַיִץ עַקְשָׁן.
לִכְמֹהַּ מוּל וְרֻדֵּי שֶׁמֶשׁ מֵעַל
גַּגּוֹת הָרְעָפִים, בְּפַאֲתֵי הַיָּם.

הָאַהֲבָה מִתְעַבָּה לִי סְבִיב הַגּוּף.
אֲפִלּוּ שִׁירִים רַכִּים יוֹצְאִים מִזֶּה.
מְגֻנְדָּר בִּזְנָבִית דְּיוֹ, כְּמוֹ נַחֲלִיאֵלִי,
אֲנִי מְבָרֵךְ אֶת הַחֹרֶף בְּנִפְנוּף קוּלְמוֹס.

הליקון 3, מקום, אביב 1991
הרולד שימל

*

דְּמוּת זְעִירָה שֶׁבְּגִיגִית, אַפְרִיד בֵּינֵךְ וְעִסּוּקַיִךְ. וְכָךְ אָרִים אוֹתָךְ
כְּפִי שֶׁאַתְּ, לְהַצִּיבֵךְ עַל כַּף יַד שְׂמֹאל. הִנֵּה אַתְּ שׁוּב. בֶּרֶךְ כָּעֵת
נִצְמֶדֶת לְקַו חַיִּים, גְּמִישָׁה וּמְתוּחָה עַל כַּדּוּרֵי הָאֶצְבָּעוֹת.

רֹאשׁ נִרְכָּן, זְרוֹעוֹת כְּפוּפוֹת, כְּפִיפָה הִיא "סֵדֶר יוֹם". אַתְּ לֹא
נוֹפֶלֶת. אֵינֵךְ מַפְסִיקָה בְּכָל מַה יֵּשׁ לַעֲשׂוֹת. סְפוֹגִית עַל עֹרֶף, יָד
כִּמְעַט נוֹגַעַת בְּתִסְרֹקֶת רֹאשׁ. קְצֵה-אַף וְחֹד-מַרְפֵּק לְכִוּוּן חָלָל שֶׁבֵּין
יָרֵךְ וְיָרֵךְ. שׁוֹשָׁן מוּרָם כָּל גּוּף עֶלְיוֹן, גֵּו וְסִבּוּב כָּתֵף חוֹזְרִים
עַל עַצְמָם בְּמַסְלוּל זְרוֹעַ, אַמָּה לָרֹאשׁ.

אֵינִי מִתְעַיֵּף כְּפִי שֶׁאַתְּ מִחוּץ לְמַעְגַּל כָּל מַאֲמָץ. מַה שֶּׁמְּאַפְשֵׁר הֶמְשֵׁךְ
מֵעַל הֶמְשֵׁךְ. פִּסְלוֹן אַמִּיץ אִמַּצְתִּי עַל סְמַךְ הֶסַּח דַּעְתֵּךְ. לֹא מַפְסִיקִים
לֶאֱסֹף מְעַט אֹכֶל, לִרְכֹּש סְפָרִים.


הליקון 7, משפחה, סתיו 1992
הרולד שימל
חַלּוֹן פָּתוּחַ מֵעַל צְפַת כִּוּוּן מַעֲרָבָה

שָׂפָה אַחַת לָאָרֶץ וְאַחַת לַשָּׁמַיִם
אֶמְתַּח אֶת לְשׁוֹנִי לִקְרַאת הַכּוֹכָבִים
הַ"מֵּעֵבֶר" הַגָּדוֹל נִכְנָס אֶל פִּי
יוֹרֵד לְתוֹכִי כְּעוּגַת לֶחֶם זֵיתִים
כְּמוֹ יְבוּל הָאָרֶץ וּפֵרוֹת הָעֵצִים

הָאֵלִים כָּעֵת עוֹזְבִים אַל תִּתְמַהְמֵהַּ
הִנֵּה כְּבָר אֶל דַּרְכָּם יָצְאוּ
מַעֲלִים אֶת קוֹלָם וְשָׂחִים דְּבַר-מָה
בְּשׂוֹרַת הָאֶחָד מִלַּת הַגִּבּוֹר הָאַיָּל
שֶׁלְּךָ אָסִיר עַבְדְּךָ הִנֵּנִי לָעַד


הליקון 67, הסוד, אביב 2005
אמיר אור

*

הַשָּׂפָה אוֹמֶרֶת: לִפְנֵי הַשָּׂפָה
עוֹמֶדֶת שָׂפָה. שָׂפָה הִיא עֲקֵבוֹת
עֲקֻבִּים מִשָּׁם.
הַשָּׂפָה אוֹמֶרֶת: שְׁמַע עַכְשָׁו.
אַתָּה מַקְשִׁיב: הָיָה פֹּה
הֵד.

קַח אֶת הַשְּׁתִיקָה וְנַסֵּה לִשְׁתֹּק.
קַח אֶת הַמִּלִּים וְנַסֵּה לְדַבֵּר;
מֵעֵבֶר לַשָּׂפָה הַשָּׂפָה הִיא פֶּצַע
שֶׁמִּמֶּנּוּ נִגָּר וְנִגָּר הָעוֹלָם.
הַשָּׂפָה אוֹמֶרֶת: יֵשׁ, אֵין, יֵשׁ
אֵין. הַשָּׂפָה אוֹמֶרֶת: אֲנִי.
הַשָּׂפָה אוֹמֶרֶת: בּוֹא נְדַבֵּר אוֹתְךָ,
בּוֹא נְמַשֵּׁשׁ אוֹתְךָ, בּוֹא תַּגִּיד
שֶׁאָמַרְתָּ.


הליקון 8, שירה ואמנות, חורף 1993
אמיר אור
אֱלֹהֵי הַיְּהוּדִים

אֱלֹהִים אַדִּירִים. אֱלֹהֵי הַיְּהוּדִים.
כָּכָה מַתְאִים (אֱלֹהִים, יְהוּדִים).
אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, אָבִינוּ.
אַתָּה בַּחוּץ וַאֲנַחְנוּ בִּפְנִים,
אֲנַחְנוּ לֹא אֲנַחְנוּ, אֲנַחְנוּ
טוֹבִים.
אֲנַחְנוּ גַּם לֹא אַתָּה, בָּרוּךְ אָשֵׁם.
עָוִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְפָנֶיךָ חָטָאנוּ
וְאֵין אָנוּ
אֶלָּא
מַעֲשִׂים.

אֱלֹהִים אַדִּירִים, אֱלֹהֵי הַיְּהוּדִים,
בָּרוּךְ שֶׁלֹּא עֲשִׂיתָנוּ גּוֹיִים
בָּרוּךְ שֶׁאֵין לְךָ בִּכְלָל פָּנִים
בָּרוּךְ שֶׁעֲבָרְךָ נָקִי מִבִּיוֹגְרַפְיוֹת
מִדִּמְיוֹנוֹת, שְׁטֻיּוֹת, חִיּוּכִים אֱלֹהִיִּים;
בָּרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁאֵין לְךָ שֵׁם
שֶׁאֵינְךָ מַבִּיט מֵעֵינֵי הַקּוֹפִים,
שֶׁאֵין לְךָ שָׁרָשִׁים
וְאֵין לְךָ עָלִים,
שֶׁאֵינְךָ אֲנִי,
שֶׁאֵינְךָ אַתָּה.



עָוִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, תֵּן לָנוּ פַּרְנָסָה
וּרְוָחָה וְהַצְלָחָה.
וְחֶשְׁבּוֹנוֹת שְׁמַיָּא וְתַקְבּוּלֵי תְּפִלָּה
יַרְבּוּ רִבִּית לְפָנֶיךָ,
וַאֲנַחְנוּ חֵילֶךָ,
נְכַרְסֵם
שַׁלְוַת אַרְמְנוֹתֶיךָ.

עָוִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם,
אֶת חֶבֶל חֻקֵּנוּ תֵּן לָנוּ הַיּוֹם
וּבָנִים עַל אָב נוֹדֶה עָווֹן לְפָנֶיךָ:
כָּשֵׁר, לֹא כָּשֵׁר, כָּשֵׁר, לֹא כָּשֵׁר.
וּבָשָׂר-וּנְשָׁמָה, אָדָם-וְחַוָּה,
אֲנִי-וְאַתָּה נִפָּרֵד לְפָנֶיךָ.
אֶת עֶרְוַת קָדְשֶׁךָ נְכַסֶּה הַיּוֹם:
אֶת הַתֹּהוּ
וְאֶת הַבֹּהוּ
וְאֶת הַחֹשֶךְ
וְאֶת הַתְּהוֹם
וְרוּחֵנוּ הַמְרַחֶפֶת עַל הַמַּיִם.


הליקון 6, אלוהים אלוהים, חורף 1992
אמיר אור
תִּקּוּן

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאתִי בִּכְתִיבָה, עַל חֵטְא שֶׁהִתְחַטֵּאתִי בַּמִּלִּים וְהֶחְטֵאתִי
אֶת קְרִיאַת הָאַהֲבָה; עַל שֶׁסַּרְתִּי מֵעַצְמִי – כְּמוֹ צֵל מִגּוּף, פָּנִים מִלֵּב;
עַל חֵטְא שֶׁל מַה-יַּגִּידוּ, שֶׁל הִתְבַּטְּלוּת, שֶׁל גַּאֲוָה;
עַל חֵטְא שֶׁתַּרְתִּי קֶסֶם קֶלֶס בְּאוֹר הַזַּרְקוֹרִים;
עַל אֹזֶן שֶׁבָּטְלָה מִקֶּשֶׁב, עַל אֹמֶר פֶּה שֶׁבּוֹ דִּבַּרְתִּי, וְלֹא דִּבְּרָה הַנְּשָׁמָה;
עַל שֶׁחָטָאתִי לְגוּפִי בְּשֵׁבֶט וְלֹא-חֶסֶד, עַל שֶׁהִכִּיתִי עַל הַחֵטְא,
עַל שֶׁקָּרָאתִי לְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי,
עַל שֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ בַּחֲשָׁשׁ וּפַחַד שָׁוְא, שֶׁפִּרְנַסְתִּי אֵשׁ סָפֵק מִגְּזִירָיו שֶׁל עֵץ הַמְּלֹא,
שֶׁעָצַלְתִּי מִלִּצְמֹחַ, שֶׁהֵגַפְתִּי אֶת דַּלְתִּי, שֶׁלֹּא רָאִיתִי וְשָׁמַעְתִּי וְלֹא בָּאָה בִּי שִׂמְחָה
לְמַרְאֵה יֶשְׁךָ.


הליקון 69, שער, המשוררים והשירים 2005, סתיו 2005