שער – המשוררים והשירים
Sha'ar -- Poets and Poems
הליקון – סדרה אנתולוגית לשירה עכשווית
בהוצאת עמותת הליקון לקידום השירה בישראל
שער – פסטיבל השירה הבינלאומי
ספר הפסטיבל, סתיו 2007, תשס"ח
עיצוב: רוני צפריר
בעטיפה: רווית דהאן יצחקי – פרט מתוך כרזת שיר
ייעוץ לשוני והכנה לדפוס: גופנה
# כל הזכויות שמורות ל"הליקון", 2970-5935 ISBN &
חברי ההנהלה הציבורית: ד"ר ליאורה ברש-מורגנשטרן (יו"ר), ארנון אורבך,
אהובה גנור, נורית סגל, חוה כץ, יוסי פרוסט, אתי שלח
Published by HELICON Society for the Advancement of Poetry in Israel
Partner of the European Network of Cultural Journals Eurozine, www.eurozine.com
Member of Lyrikline.org; Partner of LAF / Literature Across Frontiers; Member of
ENCWP / The European Network of Writing Programs
מייסדים: אמיר אור, רוני סומק, אירית סלע, פרופ' מיכאל סלע, אביגדור פלדמן, לאון רקנאטי, דורון תבורי
הקובץ יוצא בסיוע המִנהל לתרבות ולאמנות, משרד החינוך והתרבות
ובסיוע מִנהל החינוך והתרבות, אגף התרבות והאמנויות, עיריית תל-אביב-יפו
שער
פסטיבל השירה הבינלאומי 2007
המשוררים והשירים
סדר הכתובים
איימַן אַגְבָּרִיה / לְבַד10
איימַן אַגְבָּרִיה / לְבַד – מערבית: אמיר אור והמחבר10
אמיר אור / הַבַּרְבָּרִים: סִיבוּב שֵׁנִי 12
אדולפו גַרסיה אורטֶגָה / הַבְטָחוֹת 14
אדולפו גַרסיה אורטֶגָה / הַבְטָחוֹת – מספרדית: שלמה אֲבַיּוּ 15
מירון ח. איזקסון / אִישׁ עוֹזֵב 17
שרון אס / שֵׁנָה שֶׁל אַחַר הַצָּהֳרַיִם 19
ישראל בר כוכב / כְּהֻנָּה 21
סאלֶם ג'וּבּראן / מִשִּׁירֵי הָאִינְדְיָאנִים – מערבית: המחבר 23
אמירה הס / וְעוֹד אֶפֶס קָצֵהוּ מִן הַטֵּרוּף הַהִיּוּלִי 25
חדוה הרכבי / מָוֶת מְיֻדָּעִי, 27
יהודית הרצברג / סֶנְטִימֶנְטָלִי 30
יהודית הרצברג / סֶנְטִימֶנְטָלִי – מהולנדית: אמיר אור (על פי התרגום לאנגלית של שירלי קאופמן והמחברת) 31
מֶקְדארה וּוּדְס / אֵשׁ וְשֶׁלֶג וְקַרְנָבָל33
מֶקְדארה וּוּדְס / אֵשׁ וְשֶׁלֶג וְקַרְנָבָל – מאנגלית: ליאור שטרנברג 34
רפי וייכרט / רֶשֶׁת הַסְוָאָה 36
עות'מן חוסיין / אֵינִי יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר חָפְצָה נַפְשִׁי 38
עות'מן חוסיין / אֵינִי יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר חָפְצָה נַפְשִׁי – מערבית: נעים עריידי 39
נידאא ח'וּרי / הִלּוּךְ הָעֶרְיָה – מערבית: ששון סומך 41
נָזִיהּ חֶ'יר / זֶהוּת 43
ליאנה לאנְגָה / אֵלֶּה שֶׁאֵינָם שַׁיָּכִים ]1[ – מלטבית: סַבּינה מֶסג (על פי התרגום לאנגלית של יֶוָה לֶסינְסְקה) 45
ליב לוּנְדְבּרג / שְׁנֵי כִּסְאוֹת 46
ליב לוּנְדְבּרג / שְׁנֵי כִּסְאוֹת – מנורבגית: סַבּינה מֶסג 47
חוּסֵין מוּהַנָּא / לוֹט מְבַכֶּה אֶת רַעְיָתוֹ 50
חוּסֵין מוּהַנָּא / לוֹט מְבַכֶּה אֶת רַעְיָתוֹ – מערבית: סאלֶם ג'ובראן 51
דורי מנור / נַרְקִיס 53
כריסטופר מֶריל / הַגָּדֵר 55
כריסטופר מֶריל / הַגָּדֵר – מאנגלית: ליאור שטרנברג 56
אגי משעול / יוֹם שֵׁנִי 58
בֶּרְנָאר נוֹאֶל / גַּן הַדְּיוֹ ]1[ 60
בֶּרְנָאר נוֹאֶל / גַּן הַדְּיוֹ ]1[ – מצרפתית: ישראל אלירז 61
רוני סומק / אַלְגִּ'יר 63
טָהא מֻחמד עלי / עַבְּד אֶלְהָאדִי נִלְחָם בְּמַעֲצָמָה גְּדוֹלָה – מערבית: אנטון שמאס 65
נעים עריידי / פָּתַחְתִּי לַמְאַהֲבוֹת שַׁעַר; אֵיךְ אֶהֱפֹךְ עַצְמִי לִמְאַהֵב 67
דן ערמון / הַיּוֹם הָרָה עוֹלָם 69
חביבה פדיה / שְׁקִיעָה 71
מרתה פֶּסָרוֹדוֹנָה / גְּבִירָה נָאָה, נוֹדַעַת 73
מרתה פֶּסָרוֹדוֹנָה / גְּבִירָה נָאָה, נוֹדַעַת – מקטלאנית: שלמה אֲבַיּוּ 74
מוּנְדָקוּנְדוּ צִ'ינַסְוָּאמִי / לוּ הָיִיתִי עֵץ 76
מוּנְדָקוּנְדוּ צִ'ינַסְוָּאמִי / לוּ הָיִיתִי עֵץ – משׂפת קָנאדה: רוֹאִינָה הִיל, אמיר אור 77
אדם צֶ'רְנִיאבְסקי / תַּקְרִית בַּשָּׁמַיִם 79
אדם צֶ'רְנִיאבְסקי / תַּקְרִית בַּשָּׁמַיִם – מפולנית: רפי וייכרט 80
שׂרה קארֶרֶה מְ'בּוֹדְז' / תֵיאוֹ 82
שׂרה קארֶרֶה מְ'בּוֹדְז' / תֵיאוֹ – משׂפת יוֹרוּבּה: יעל גלוברמן (על פי התרגום לאנגלית של המשוררת) 83
מאגְדָה קַרְנֶצִ'י / יָד עֲנָקִית – מרומנית: יעל גלוברמן (על פי התרגום האנגלי של אדם ג'. סורקין) 85
פאולו רוּפילי / אַהֲבָה – מאיטלקית: פאדראיג ג' דאלי, סַבּינה מֶסג 87
אשר רייך / הַרְמוֹנְיָה 89
בני שבילי / שָׂרֵי יְחִידִים 91
יוסי שריד / שַׂחֵק עַל הַחֲלוֹמוֹת, מַחְמוּד 93
קולות חדשים
ליאורה בּינְג-היידקר / טֶלֶפוֹן שָׁבוּר 95
אבִיה בן דוד / הַמִּלִּים הַלָּלוּ כִּסּוּ אֶת הַלַּיְלָה 96
סיון בסקין / הַפְּסַנְתְּרָן 97
נֶטַעלי בּראוּן / מוּם 99
אשר גל / סִינְדֶרֶלָה 100
חגית גרוסמן / מֶטָמוֹרְפוֹזָה 101
נועם וואהל / אַתָּה שׁוֹמֵעַ שִׂיחָה 102
סאמֶח חאסְכִּיה / חֲפָצִים 104
ינאי ישראלי / אַחֲרִית הַיָּמִים 105
מַרְוַּאן מָח'וּל / הַהֶבְדֵּל; הִסְתַּפְּקוּת – מערבית: סַוְּסַן קָטִיש 107
אופיר נוריאל / עַל הַזַּיִן שֶׁלִּי 108
אלחנן ניר / כְּדֶרֶךְ שֶׁסּוֹלְחִים 110
שרון צוקרמן / שְׁקָעִים 111
קרן רחל קוך / נַגָּר 112
מאיה קופּרמן / יוֹם יוֹם 113
סַוּסַן קָטִיש / הַזְּמַן 115
שלמה קראוס / רֵיחַ סְלִיחוֹת חָרִיף 116
יחזקאל רחמים / פּוֹטֶנְצְיָאל 117
מתי שמואלוף / לָמָּה אֲנִי לֹא כּוֹתֵב שִׁירֵי אַהֲבָה יִשְׂרְאֵלִיִּים 118
איריס שָני / כְרוֹנִיקָה אָסוֹצְיָאטִיבִית שֶׁל קֶשֶׁר וּפְרֵדָה (אוֹ פּוֹאֶמָה פְּרוּמָה) 119
ענת שרון-בלייס / אֲנִי יוֹרֶדֶת בַּמַּדְרֵגוֹת 120
איימַן אַגְבָּרִיה
נולד ב-1968 באום אל-פאחם. ספר שיריו מפוזר... אל תאספו אותי יצא לאור בארץ ב-.1997 שיריו תורגמו לאנגלית, גרמנית ועברית, והוא הוזמן כסופר אורח ל-Royal Court Theatre בלונדון, ולפוֹנְדִיסְיוֹן וַלְפָּרָאִיסוֹ בספרד. בנוסף פרסם מחזות, שמביניהם הועלה "האוטובוס" בפסטיבל עכו ב-2003, ו"הלבן שבעין" הועלה בתיאטרון אל-מידאן בחיפה ב-.2005 הוא בוגר בית הספר לשירה הליקון .1997
אַגְבָּרִיה למד קרימינולוגיה באוניברסיטה העברית, ופיתוח בינלאומי ושינוי חברתי – באוניברסיטת קלארק. הוא דוקטור לחינוך, ואת התזה שלו על חינוך בינלאומי והשוואתי כתב באוניברסיטת פֶּן-סטייט. אגבריה מרצה כיום באוניברסיטת חיפה ובמכללת בית ברל, שם ייסד את תוכנית החינוך הבלתי פורמלי לסטודנטים ערבים, ועמד בראשה.
איימַן אַגְבָּרִיה
מערבית: אמיר אור והמחבר
לְבַד
שְׁנֵי כּוֹבָעִים מַכְתִּירִים אוֹתָהּ,
אֶחָד שָׁחוֹר, וְאֶחָד לְכַסּוֹת אֶת עֵינֶיהָ.
שְׁנֵי צְעִיפִים עוֹטְפִים אוֹתָהּ,
אֶחָד שָׁחוֹר, וְאֶחָד לִישֹׁן עַל כְּתֵפֶיהָ.
שְׁנֵי מְעִילִים מְכַסִּים אוֹתָהּ,
אֶחָד שָׁחוֹר, וְאֶחָד לְגַוֵּן אֶת בְּדִידוּתָהּ.
שְׁתֵּי חֻלְצוֹת מְקַשְּׁטוֹת אוֹתָהּ,
אַחַת שְׁחוֹרָה, וְאַחַת לְהָאִיר אֶת גַּעְגּוּעֶיהָ.
שְׁתֵּי חֲצָאִיּוֹת מַחְבִּיאוֹת אוֹתָהּ,
אַחַת שְׁחוֹרָה, וְאַחַת מַתָּנָה מִמֶּנּוּ.
שְׁנֵי זוּגוֹת גַּרְבַּיִם פּוֹסְעִים לְמַעֲנָהּ,
אֶחָד שָׁחוֹר, וְאֶחָד שֶׁהִשְׁאִיר אַחֲרָיו.
שְׁנֵי זוּגוֹת נַעֲלַיִם יוֹצְאִים לְמַסְעוֹתֶיהָ:
שְׁנֵיהֶם שְׁחוֹרִים, שְׁנֵיהֶם לַדֶּרֶךְ
בָּהּ הִיא עוֹמֶדֶת בֵּין שְׁתֵּי גָּדוֹת,
שְׁתֵּיהֶן שְׁחוֹרוֹת, אַף לֹא אַחַת בִּשְׁבִילָהּ.
הִיא תְּלוּיָה כְּמוֹ הָעֲנִיבָה
שֶׁהֶחֱלִיקָה מֵאֲחוֹרָיו כְּשֶׁעָזַב אוֹתָהּ.
הִיא לְבוּשָׁה לְמָוֶת
אוֹ לְמַגָּע, אִם יָבוֹא.
אמיר אור
יליד תל-אביב 1956, דור שלישי בארץ ונצר לרבי אלימלך מליז'נסק ולרש"י. בצעירותו חי בהולנד ובהודו, עבד כרועה צאן, פועל בניין ומסעדן, והקים בירושלים מרכז למדיטציה ותרפיה. אור למד פילוסופיה ומדע הדתות, ולימד על הדת היוונית העתיקה באוניברסיטה העברית. הוא מלמד שירה וכתיבה יוצרת בבית הספר לשירה הליקון ובאוניברסיטאות בארץ, באירופה וביפן.
אור הוא מחברם של שמונה ספרי שירה, שהשנה ראה אור האחרון שבהם, מוזיאון הזמן (הקיבוץ המאוחד 2007). שיריו התפרסמו ביותר משלושים שפות וראו אור בשמונה ספרים באירופה ובארה"ב. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני שיר טאהירה (חרגול 2001), מאמרים בתחומי דתות, ספרות וחברה, וחמישה ספרים של תרגומיו לעברית משפות שונות.
אור זכה בספר הכבוד של "הפליאדות" לשנת 2000 על "תרומתו המשמעותית לשירת העולם". כן זכה במלגת פולברייט לסופרים, פרס ברנשטיין ופרס ראש הממשלה, ובחברויות כבוד של בית היינריך בל, אוניברסיטת איווה והמרכז ללימודים יהודיים באוקספורד. על תרגומיו מן השירה היוונית העתיקה זכה בפרס שר התרבות.
אור הוא העורך הראשי של הליקון ועורך ארצי של כתב העת הבינלאומי אטלס. הוא מכהן כחבר-מייסד ברשת האירופית לתוכניות כתיבה, וכמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.
www.amiror.co.il
אמיר אור
הַבַּרְבָּרִים: סִיבוּב שֵׁנִי
לֹא לַשָּׁוְא חִכִּינוּ לַבַּרְבָּרִים,
לֹא לַשָּׁוְא נִקְהַלְנוּ בְּכִכַּר הָעִיר.
לֹא לַשָּׁוְא עָטוּ גְּדוֹלֵינוּ אֶת בִּגְדֵי כְּבוֹדָם
וְשִׁנְּנוּ אֶת נְאוּמָם לִכְבוֹד הַמְאֹרָע.
לֹא לַשָּׁוְא נִתַּצְנוּ מִקְדָּשֵׁינוּ
וּבָנִינוּ אֲחֵרִים לְאֵלֵיהֶם;
כַּדָּת שָׂרַפְנוּ אֶת סְפָרֵינוּ
אֲשֶׁר אֵין בָּם חֵפֶץ לַאֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה.
כִּדְבַר הַנְּבוּאָה בָּאוּ הַבַּרְבָּרִים,
וְנָטְלוּ מִיַּד הַמֶּלֶךְ אֶת מַפְתְּחוֹת הָעִיר.
אַךְ בְּבוֹאָם עָטוּ לְבוּשׁ כִּלְבוּשׁ הָאָרֶץ,
וּמִנְהָגָם הָיָה מִנְהַג הַמְּדִינָה;
וְעֵת צִוּוּ עָלֵינוּ בִּלְשׁוֹנֵנוּ
לֹא יָדַעְנוּ עוֹד מָתַי
בָּאוּ הַבַּרְבָּרִים.
אדולפו גַרסיה אורטֶגָה
יליד ויאדוליד .1958 מחברם של שמונה ספרי שירה, האחרון שבהם אני מעריץ אותך קפקא (2006), שיצא לאחר פרסום המבחר אני תמיד חושב עליהם: שירים 1983-2000, שיצא לאור ב-.2002 אורטגה, אוהד ישראל מושבע, הזדהה מאז נעוריו עם סבלו של העם היהודי, ולמרות חינוכו הנוצרי הכריז על עצמו בגיל 13 כיהודי. ספרו האיש שקנה ימי הולדת, שהתפרסם גם בישראל (אבן חושן 2006), עוסק בשואה סביב סיפורו של ילד יהודי שהיה קורבן לניסוייו של ד"ר מנגלה ומת באושוויץ.
אורטגה פרסם ספרי מסות, ארבעה-עשר ספרי תרגום לספרדית, בין השאר מכִּתבי רולאן בארת', איזבל אברהארט, בלייז סנדרר ואלן פינקלקראוט, וכן שבעה רומנים (האחרון שבהם רובוט, 2006), שתורגמו ויצאו לאור בשישה ספרים בפורטוגזית, איטלקית, עברית ואנגלית. על יצירתו זכה בפרסי ספרות שונים.
אורטגה כיהן כעורך ספרותי בהוצאות הספרים "אגילר" ו"סייס באראל", ונודע כמבקר ספרות בעיתונות הספרדית. הוא כיהן כיועץ למשרד התרבות הספרדי, וכמנהל התקשורת של הספרייה הלאומית. הוא בעל טור בעיתון המרכזי של ספרד, אל פאיס.
אדולפו גַרסיה אורטֶגָה
מספרדית: שלמה אֲבַיּוּ
הַבְטָחוֹת
הַמַּסָּעוֹת הֵם שִׁגָּיוֹן, שֶׁהֲרֵי הֵם מַבְטִיחִים הַכֹּל.
מִי אֵינוֹ נוֹטֵשׁ בַּיִת, הוֹרִים, מִשְׂרָה הֲגוּנָה וְשֵׁם טוֹב
כְּדֵי לְהִתְחַבֵּר לְהַבְטָחַת הַמַּסָּעוֹת, לְהַבְטָחַת
הַמָּקוֹם הָאַחֵר, צִדָּהּ הָאַחֵר שֶׁל הַמַּרְאָה?
בִּזְכוּכִית מַגְדֶּלֶת תַּרְתִּי שָׁעוֹת אַחַר גְּבוּלוֹת אַפְרִיקָה
בְּמַפּוֹת הָאַטְלָס, נוֹסֵעַ מִשָּׁם לְשָׁם, הָיִיתִי מְאֻשָּׁר.
לְיָמִים הַחַיִּים הֶעֱנִיקוּ לוֹ הִזְדַּמְנוּת לִנְסֹעַ.
מוּדָע לָעֻבְדָּה שֶׁהֶעָתִיד תָּמִיד מַגִּיעַ מְאֻחָר,
אוּלָם לֹא חָדַל לָתוּר אַחַר הַהַבְטָחָה.
וְהוּא בָּחַר בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ הַחֵרוּת יְקָרָה יוֹתֵר
בְּמָקוֹם שֶׁעָגְנוּ סְפִינוֹת מְנִיפוֹת דִּגְלֵי בְּלִיַּעַל
שֶׁבּוֹ, מְאוֹת שָׁנִים, נִמְכְּרוּ אֲנָשִׁים לְסוֹחֲרֵי עֲבָדִים
וַאֲתָרִים שֶׁכֻּנּוּ שׁוּק הַכְּרִישִׁים אוֹ בּוּרְסַת הָעֲבָדִים
שֶׁהָיְתָה מִישׁוֹר שׁוֹמֵם, רְחַב יָדַיִם.
בָּחַר בְּאִי הַצִּפֹּרֶן, בְּזַנְזִיבָּר הַקְּסוּמָה, בְּזַנְזִיבַּר הַזֹּהַר
מוּזָר הָיָה שֶׁיָּחוּשׁ בְּהַבְטָחַת הַחֵרוּת
בְּאֶרֶץ שֶׁתָּמִיד שָׁלְלָה אוֹתָהּ מִבָּנֶיהָ-שֶׁלָּהּ,
אוֹ שֶׁזֶּה מַה שֶּׁאָמְרוּ לוֹ בְּסוֹכְנוּת הַנְּסִיעוֹת.
מירון ח. איזקסון
יליד חיפה, .1956 דור רביעי בארץ ונינו של ד"ר מזיא, שהיה ראש ועד הלשון העברית לאחר אליעזר בן-יהודה. משפחתו עסקה בפרדסנות, ואביו, אליהו איזקסון, היה נשיא התאחדות האיכרים בישראל. אמו, רות, כיהנה כיו"ר ויצ"ו העולמית. למד משפטים ופילוסופיה יהודית באוניברסיטאות ירושלים ותל-אביב.
איזקסון הוא מחברם של שמונה ספרי שירה, שהשנה יצא האחרון שבהם, מבחר ושירים חדשים (הקיבוץ המאוחד 2007), הכולל מסה של פרופ' דן מירון על שירתו. שיריו המולחנים יצאו לאור בשלושה דיסקים. בנוסף פרסם שלושה רומנים, האחרון שבהם הדירה בשלמה המלך (הקיבוץ המאוחד 2004). יצירותיו פורסמו בכתבי עת ובאנתולוגיות, ובשני ספרי שירה ושלושה ספרי פרוזה באירופה ובארה"ב. על שירתו זכה בפרס נשיא המדינה.
איזקסון ייסד את המדור על פרשת השבוע בעיתון הארץ. הוא מרצה באוניברסיטת בר-אילן, ומכהן כיו"ר המדור לספרות במועצת התרבות של ישראל.
מירון ח. איזקסון
אִישׁ עוֹזֵב
אִישׁ עוֹזֵב אֶת שְׁמוֹ:
מַרְאֶה בַּלַּיְלָה בָּא אֵלָיו
וְהוּא שׁוֹכֵב בְּלֹא שְׁמוֹ,
אוֹרְחִים נִכְנָסִים לְבֵיתוֹ
וְהוּא רָץ לִקְרָאתָם
וְעוֹזֵב אֶת שְׁמוֹ עַל שֻׁלְחָנוֹ,
מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשׁוֹ
לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי רוֹאֶיהָ,
מְמַהֵר לְהַרְגִּיעַ אֶת חֲפָצָיו
וַעֲדַיִן שְׁמוֹ נִשְׁכָּח מִמֶּנּוּ,
וְרַק בְּבוֹאוֹ אֶל אִשְׁתּוֹ
מְמַהֵר הָאִישׁ לָשׁוּב לִשְׁמוֹ,
שֶׁאֵין אָדָם אֶחָד בָּאָרֶץ
אֲשֶׁר שְׁמוֹ נוֹטֵשׁ אוֹתוֹ בְּאֹהֶל אִשְׁתּוֹ.
שרון אס
ילידת רמת גן .1963 פרסמה שלושה ספרי שירה, האחרון שבהם נתיני השמש (הקיבוץ המאוחד/ריתמוס 2006). שיריה תורגמו לשבע שפות ופורסמו באנתולוגיות ובכתבי עת באירופה ובארה"ב. על שירתה זכתה בפרס משרד התרבות ובפרס ראש הממשלה.
אס למדה ולימדה בחוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטת תל אביב, והשלימה לימודי מוסמך בתוכנית לימודי הדתות. למדה ולימדה גם בבית הספר לשירה הליקון, וכן בתוכנית לכתיבה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. היא הקימה עם ליאת קפלן את תוכנית הכתיבה לנוער במתא"ן. אס מרצה לספרות במכון כרם בירושלים.
שרון אס
*
שֵׁנָה שֶׁל אַחַר הַצָּהֳרַיִם נוֹטֶלֶת
אוֹתָנוּ עַל הַמַּעְבֹּרֶת, יְלָדִים הַבּוֹרְחִים
מֵעֲנָקֵי הַחֹם וְהַשִּׁעֲמוּם
אֶל גָּדָה כְּחֻלָּה שֶׁבִּשְׂפָתָהּ
מְהַלְּכִים הַמֵּתִים. בִּפְנֵיהֶם הַקְּרֵבוֹת כְּחָתוּל
הֵם שׁוֹאֲלִים מַה הוֹתַרְנוּ מֵאָחוֹר
וְהַאִם כְּבָר מִישֶׁהוּ בָּגַד בָּנוּ.
חֲנוּקִים מִגַּעֲגוּעַ אֲנַחְנוּ הוֹפְכִים בּוֹטִים
וּמְנַסִּים לִתְפֹּס בְּיָדָם, שֶׁיִּרְכְּנוּ אֶל תּוֹכֵנוּ
לִרְאוֹת מַה גֹּבַהּ הָאַהֲבָה שֶׁל הֵעָלְמָם.
הֵם מִתְחַמְּקִים, עַרְמוּמִיִּים כַּצֵּל הַנִּדְמֶה מֵרָחוֹק לְמַיִם
וּפוֹרְחִים אָבָק מוּל תְּשׁוּקָתֵנוּ
גַּל מַטִּיחַ אוֹתָנוּ אֶל הָעֵרוּת, חִוְרִים וַעֲנִיִּים
אָנוּ יוֹדְעִים כִּי מִישֶׁהוּ הֶאֱכִיל אוֹתָנוּ מִכַּפּוֹ
בְּלִי שֶׁרָאִינוּ אֶת פָּנָיו, בְּלִי שֶׁהִצְלַחְנוּ לִשְׂבֹּעַ
ישראל בר כוכב
נולד בגבעתיים, .1950 מחברם של שמונה ספרי שירה, האחרון שבהם בקרוב אהבה (עם עובד 2005). שיריו פורסמו בשלוש-עשרה שפות באנתולוגיות ובכתבי עת, ובשלושה ספרים בפורטוגלית, סרבית וטורקית. על שירתו זכה בפרס הארי הַרְשׁוֹן של האוניברסיטה העברית ובפרס ראש הממשלה. בנוסף פרסם מסות, מאמרי ביקורת וסיפורים.
בר כוכב לימד בתוכנית לכתיבה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, הִנחה סמינרים ב"שירה חלום ומיתוס" ו"שירה ופסיכולוגיה", וסדנאות גשטלט בכנסים בינלאומיים באוקספורד, לונדון, גלזגו, שטוקהולם, ובבית אריאלה בתל אביב. הוא מלמד חלום ודמיון באמנויות, כתיבה יוצרת ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית ובמכללת סמינר הקיבוצים.
ישראל בר כוכב
כְּהֻנָּה
חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים כִּהַנְתִּי כְּיֶלֶד וְהֻדַּחְתִּי.
בַּמַּלְכוּת הַהִיא, הָאָרֶץ עָמְדָה עַל כַּנָּהּ
עֵצִים זָרְחוּ בַּגֶּשֶׁם.
עַכְשָׁו, יָבַשׁ מַטֵּה הַשָּׁקֵד, דַּג הַלֶּחֶם הִשְׁחִים,
אֹהֶל הַשָּׁמַיִם קָרַס עַל הַר לִוְיָתָן, אַהֲבָה
שֶׁעָמְדָה עַל קְצֵה לְשׁוֹנִי, דָּבְקָה לְחִכִּי.
סאלֶם ג'וּבּראן
יליד פקיעין, .1941 מחברם של שלושה ספרי שירה, האחרון שבהם חברי השמש (1981). את ספרו שירים מרותקים (1974) כתב ג'ובראן במהלך תשע השנים בהן היה מרותק לביתו כחשוד בסיכון המדינה (1969-1978). שירתו תורגמה ופורסמה באנתולוגיות ובכתבי עת באנגלית, צרפתית, גרמנית וספרדית. על שירתו זכה השנה בפרס משרד המדע התרבות והספורט ליוצרים בשפה הערבית.
ג'ובראן למד שפה וספרות אנגלית והיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה. הוא ערך את הירחון הספרותי אלג'דיד, וכן את היומון אלאִתיחאד ואת שבועוני החדשות אל-עין ואל-אהאלי. ג'ובראן כותב מאמרי הגות וביקורת ליומון הלבנוני רב ההשפעה א-נאהאר, וכן בהארץ, בידיעות אחרונות ובמעריב.
הוא מרצה בכיר במרכז לחינוך הומניסטי בבית לוחמי הגטאות, בקורס למחנכים יהודים וערבים על הלקחים האוניברסליים של השואה, ומרצה גם באוניברסיטאות, במכללות ובמרכזי תרבות. ג'ובראן הוא מנהל-עמית במרכז היהודי-ערבי לשלום בגבעת חביבה.
סאלֶם ג'וּבּראן
מערבית: המחבר
מִשִּׁירֵי הָאִינְדְיָאנִים
שָׁדְדוּ אֶת אַדְמָתִי הָעַתִּיקָה
אֲשֶׁר רֵיחָהּ רֵיחַ הַתַּבְלִינִים וְהַקָּפֶה.
חָמְסוּ אֶת אַדְמָתִי הָעַתִּיקָה
הָרְווּיָה בְּרֵיחַ עֵץ הַזַּיִת
וְהָאֹרֶן וְהֶחָרוּב.
גָּנְבוּ אֶת אַדְמָתִי הָעַתִּיקָה
אֲשֶׁר מַכִּירִים אָנוּ אוֹתָהּ
וְהִיא מַכִּירָה אוֹתָנוּ
זֶה אַלְפֵי שָׁנִים.
עַכְשָׁו הֵם מְנַסִּים
לְיַבֵּשׁ אֶת זִכְרוֹנֵנוּ
לְבַל נִתְגַּעְגֵּעַ לָאֲדָמָה –
אֲנַחְנוּ הַתַּבְלִינִים אֲנַחְנוּ הַקָּפֶה
אֲנַחְנוּ עֲצֵי הַזַּיִת
אֲנַחְנוּ הָאֹרֶן וְהֶחָרוּב,
זִכְרוֹנֵנוּ לֹא יִיבַשׁ,
שָׁרָשֵׁינוּ בְּאַדְמוֹתֵינוּ.
אמירה הס
משוררת ואמנית, נולדה בבגדד ב-1943 ועלתה ארצה ב-.1951 אמה היא בת למשפחת בית-אדוני, שהעמידה בעיראק שושלת של מקובלים ומשוררים, ביניהם אסנת התנאית, המשוררת והרבנית הידועה מן המאה הי"ז. שירתה של הס עוסקת גם היא תכופות בחוויה המיסטית. לאחר שעלתה ארצה התגוררה תחילה עם משפחתה במעברות של באר יעקב ויקנעם, וכיום גרה בירושלים.
הוציאה חמישה ספרי שירה, שהאחרון שבהם, הבולימיה של הנשמה, יצא השנה (הליקון 2007). שיריה תורגמו לאנגלית, גרמנית, יוונית, ספרדית ורוסית. על שירתה זכתה בפרס לוריא, פרס חולון, פרס אח"י ופרס ראש הממשלה (פעמיים).
עוסקת גם בציור ובתיאטרון.
אמירה הס
וְעוֹד אֶפֶס קָצֵהוּ מִן הַטֵּרוּף הַהִיּוּלִי
גָלַקְסְיוֹת טְהוֹרוֹת נִשְׁתַּחְזְרוּ מֵעַפְרוֹת אֵפֶר
כִּי עֲפַר הַכֹּל נוֹזֵל, נוֹאֵק בְּתוֹכִי
שַׁלְהָבוֹת אַסְטֶרוֹאִידִיּוֹת שֶׁל שֶׁמֶשׁ מְבֹהֶלֶת
וּמַיִם קְפוּאִים כְּמֵימָן טָהוֹר
מִשְׁתַּלְבְּקִים בַּנִּיצוֹץ וְדוֹהֲרִים אֶל הַתְּפִלָּה.
הַטֹּהַר הַשָּׁחוּט מִתְרַסֵּק אָנָלִיטִית
לִתְחוּם מוֹשַׁב שִׂכְלוֹ
מְדַמֵּם פִּתְאֹם בְּצֶבַע אָדֹם אָלִיזָרִין
עַל גַּבֵּי הַנְּיָר.
כִּי נֶפֶשׁ הִיא PH,
פִּי שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה זַהֲרוּרֵי חֲרִיכָה
שֶׁל כָּל הִתְרַחֲשׁוּת טְרָאוּמָטִית
תַּחַת יְגוֹן הַחֻמְצִיּוּת הַבְּסִיסִית שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת.
חדוה הרכבי
ציירת ומשוררת, נולדה בדגניה ב' ומתגוררת בירושלים מאז נעוריה. את שיריה הראשונים, שהתפרסמו בעיתון על המשמר, שלחה לפרסום המשוררת לאה גולדברג, שגם בחרה את השירים והכינה להוצאה לאור את ספר שיריה הראשון כי הוא מלך (הוצאת מ. ניומן).
הרכבי פרסמה ארבעה ספרי שירה, האחרון שבהם האחֵר (הליקון ביתן 1993). מבחר שיריה, שציפור שבפנים עומדת בחוץ, יוצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. שיריה התפרסמו באנתולוגיות ובכתבי עת לשירה בשפות רבות.
על שירתה זכתה בפרסים ספרותיים שונים, וביניהם פרס ראש הממשלה (פעמיים). מבחר משיריה הועלה במופעי תיאטרון ומחול.
הרכבי היא בוגרת האקדמיה לאמנות "בצלאל" בירושלים. יצירותיה הוצגו בתערוכות יחיד בארץ, וכן בתערוכות משותפות בארץ ובעולם. בשנים 1994-1998 אצרה סדרת תערוכות מיצירותיהם של יוצרים פגועי נפש, אוטיסטים ופגועי תסמונת דאון. מביניהן, התערוכה "האמן החבוי" זכתה לייצג את ישראל במסגרת "שנת בריאות הנפש הבינלאומית" בז'נבה, והוצגה שם בפָּלֵה-דה-נַסְיוֹן.
אֵם לבֵן – אלישע הרכבי – שנהרג בתאונת ירי בשנת .2003
חדוה הרכבי
מָוֶת מְיֻדָּעִי,
דַּי. דַּי. תַּפְסִיק. דַּי. דַּי. חַכֵּה.
חַכֵּה רֶגַע. רֶגַע. בְּסַךְ הַכֹּל רֶגַע.
רַק רֶגַע. רֶגַע. רַק רֶגַע. דַּי.
מָוֶת, דַּי. תַּפְסִיק.
אֲנִי רוֹצָה לַחְשֹׁב.
אֲנִי מְנַסָּה לַחְשֹׁב.
תָּאֵר לְעַצְמְךָ: לַחְשֹׁב. אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת
לָנוּעַ, לִחְיוֹת, לְהַבִּיט קָדִימָה,
לְהַבִּיט אֲחוֹרַנִּית,
לְהִתְהַלֵּךְ עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת,
לְהָקִיא אֶת הַשְּׁמוּעוֹת.
לְכַסּוֹת בְּרֹק אֶת הַשְּׁקָרִים.
לִקְרֹא לַדְּבָרִים בִּשְׁמָם.
וּבְמָקוֹם שֶׁל גַּעְגּוּעִים וְדָם, לְהִתְכַּרְבֵּל
עִם הָאַבְּסוּרְד,
לְהִסְתּוֹדֵד עִם כָּל מִינֵי מְאֹרָעוֹת
שֶׁכְּבָר רָאוּ כָּל מַה שֶּׁמֵּעַל וּמִתַּחַת לַחוֹל,
כְּמוֹ אָז,
כְּשֶׁדֶּלֶת צָחֲקָה עִם דֶּלֶת.
דֶּשֶׁא נֶהֱפָךְ לְג'וּנְגֶל.
קֶשֶׁת בֶּעָנָן נֶהֱפֶכֶת לְעַפְעַף.
וּלְרֶגַע לַעֲבֹר אֶת הַקָּצֶה לְרֶגַע,
לִרְקֹד עַד זוֹב דָּם עִם כָּל הַבָּא לַיָּד – עִם אֲדֻמִּים
עִם זְהֻבִּים עִם צְהֻבִּים, יְרֻקִּים, כְּחֻלִּים,
סְגֻלִּים, כְּלוֹמַר,
עִם כָּל מִינֵי תַּהֲלִיכִים, אֲנִי רוֹצָה לוֹמַר,
הַשִּׁנּוּיִים, הַשִּׁנּוּיִים,
הוֹ מָוֶת,
תָּאֵר לְעַצְמְךָ אֵיתָנֵי טֶבַע שְׁקוּפִים דּוֹהֲרִים
בַּמִּדְבָּר, עַל-פְּנֵי עָרוּץ קְטַנְטַן, בֵּין הָעֲשָׂבִים, עַל קַרְקָעִית הַיָּם,
שָׁם, בֵּין כּוֹכָבִים מְהַבְהֲבִים עַל-פְּנֵי מָסַךְ-פְּלָאִים.
הָאֲדָמָה חָגָה בָּאֲוִיר.
תָּאֵר לְעַצְמְךָ לִשְׁמֹעַ אֶת הַנֶּפֶשׁ. אֶת הָרוּחַ.
אֶת הַדָּם.
אֶת הַחַיִּים הַפְּנִימִיִּים.
וְכָל הַמַּחְשָׁבָה כְּבָר לֹא בְּסַכָּנָה,
וּלְרֶגַע לְהָרִים מַחְשָׁבָה בְּלִי אַף אָדָם,
לֶאֱסֹף אֶת נְבִיחוֹת הַכְּלָבִים,
וְהַחַיִּים וְהַחַיִּים,
וְתָמִיד, כְּמוֹ תָּמִיד, בְּדִיּוּק כְּמוֹ תָּמִיד, כָּאן,
מִתַּחַת לְשִׂיחִים קְטַנְטַנִּים,
בִּמְקוֹם עַל-יָד,
וְשֶׁמֶשׁ יְרֻקָּה, חֲבוּיָה בֵּין הַקְּפָלִים
מְגוֹלֶלֶת אֶת פָּנֶיהָ אֵלַי,
וַעֲנָנִים שֶׁנֶּאֶסְפוּ סְבִיבָהּ מְצָאוּהָ
מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָהּ
וְחוֹלֶמֶת עַל
יהודית הרצברג
ילידת אמסטרדם 1934, חיה בהולנד ובישראל. כילדה חָיְתה במחבוא במהלך מלחמת העולם השנייה, והוריה נכלאו במחנה בֶּרגן-בֶּלזן.
הרצברג פרסמה עשרים ספרי שירה, האחרון שבהם לעיתים תכופות (2004). האנתולוגיה של שירתה, לעשות ולעזוב (1994), נמכרה ביותר ממאה אלף עותקים. שיריה פורסמו בשפות רבות, ועל שירתה זכתה בפרס יאן קאמפֶּרט, פרס יוֹסט ואן פוֹנדֶל, פרס שרלוט קוֹהלֶר, פרס קסטודה, פרס קונסטנטיין היגנס, ופרס פ.ק. הופט היוקרתי.
בנוסף פרסמה הרצברג ספרי פרוזה, מאמרים ומסות. היא כתבה מחזות רבים לתיאטרון, ותסריטים לטלוויזיה ולחמישה סרטי קולנוע, האחרון שבהם מי שָׁם (2002). הנושא המרכזי במחזותיה הוא היהדות, השואה ובני הדור השני.
יהודית הרצברג
מהולנדית: אמיר אור (על פי התרגום לאנגלית של שירלי קאופמן והמחברת)
סֶנְטִימֶנְטָלִי
הֵם יוֹשְׁבִים בַּמְּכוֹנִית בִּפְקַק תְּנוּעָה,
הָרַדְיוֹ פּוֹעֵל, עֲשַׁן הַמַּפְלֵט
וְהַמּוּזִיקָה, עִם שִׁיר
שֶׁבְּעֵינָיו הוּא יָפֶה, עַל
כִּנּוֹרוֹת עוֹלִים בָּאֵשׁ, וְרִקּוּד שֶׁנִּמְשָׁךְ
עַד קְצוֹת הָאַהֲבָה.
לֹא הַשִּׁיר אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר
גּוֹרֵם לָהּ שֶׁלֹּא תּוּכַל לְהַבִּיט בּוֹ.
מַשֶּׁהוּ אַחֵר שֶׁחָדַר עַכְשָׁו לַמְּכוֹנִית:
הַמּוּזִיקָה, עֲשַׁן הַמַּפְלֵט וְהַבַּיְשָׁנוּת.
בַּיְשָׁנוּת בִּגְלַל הָרִקּוּד
עַד קְצוֹת הָאַהֲבָה, שֶׁיּוֹתֵר מִדַּי יוֹתֵר מִדַּי
מִשְׂתָּרֵעַ הַרְחֵק אֶל הֶעָבָר,
רָחוֹק מִדַּי קָדִימָה, נִשְׁמָתוֹ
גּוֹאָה פִּתְאֹם, לֹא מוּגֶנֶת, כָּל כָּךְ לֹא מוּגֶנֶת,
כְּשֶׁהִיא רַק אוֹמֶרֶת: "סֶנְטִימֶנְטָלִי".
כֵּן, הוּא אוֹמֵר, סֶנְטִימֶנְטָלִי.
הִיא לְעוֹלָם לֹא תֵּדַע אִם הוּא יָדַע
אֵיךְ נֶאֶחְזָה בַּמִּלָּה הַהִיא.
הוּא לְעוֹלָם לֹא יֵדַע שֶׁהִיא
הֵבִינָה כַּמָּה הַרְחֵק הַרְחֵק,
הִיא לְעוֹלָם לֹא תֵּדַע שֶׁהוּא
הֵבִין שֶׁהֵבִינָה
מָה אָחַז בּוֹ פִּתְאֹם, אֶלָּא אִם כֵּן
מִישֶׁהוּ, אוּלַי הִיסְטוֹרְיוֹן,
יְשַׁחְזֵר בְּדִיּוּק מַה שֶּׁהָיָה קוֹרֶה
לַאֲנָשִׁים בִּפְקָקֵי תְּנוּעָה עִם מַכְשִׁירֵי רַדְיוֹ.
מֶקְדָארָה וּוּדְס
יליד דבלין 1942, חי כיום באירלנד ובאוּמְבְּרִיָה עם המשוררת אילאן נִי קילֶנֵין. הוא מחברם של שישה-עשר ספרי שירה, שהאחרון שבהם הידיעה שבדם: מבחר וחדשים (דדלוס 2007). שירתו פורסמה בכתבי עת ובאנתולוגיות בשתים-עשרה שפות, ובשני ספרים ותקליטור שיצאו באיטליה. מאז 1986 ווּדס הוא חבר מועצת הכבוד האירית, האאוֹסְדאנה, כהוקרה על תרומתו המרכזית לאמנויות באירלנד.
ווּדס הִרצה בארה"ב וברוסיה באוניברסיטאות ברקלי, מוסקבה ומכון גורקי. עבודתו כוללת שיתופי פעולה עם מוזיקאים, ובעיקר ברנדן גרהם ובנג'מין דואיר האירים, ונגן הבס האמריקני ריצ'רד הארטשורן. יצירתו האחרונה כוללת סדרת שירים על האי קלייר בשילוב עם תצלומים של בני המקום והצלם ג'ים ווגהן.
ווּדס הוא המייסד והעורך של כתב העת Cyphers.
Macdara Woods
מֶקְדָארָה וּוּדְס
מאנגלית: ליאור שטרנברג
אֵשׁ וְשֶׁלֶג וְקַרְנָבָל
בַּחֹרֶף הָאֵשׁ יָפָה
יָפָה כְּמוֹ מוּזִיקָה
הִיא מְאִירָה אֶת הַמְּעָרָה –
בַּחוּץ הָאֲנָשִׁים חוֹזְרִים הַבַּיְתָה
נוֹסְעִים לְאַט בְּמַעֲלֵה הַכְּבִישׁ – צְלִילִים
שֶׁל וֶרְדִי לְבַקָּשָׁתְךָ בָּרַדְיוֹ
לִפְנֵי שָׁלֹש שָׁעוֹת שֶׁלֶג
זָלַף עַל גְּבָעוֹת מְרֻחָקוֹת
שָׁם תָּלוּ עֲנָנִים כָּל הַחֹרֶף
הַיּוֹם מַחְשִׁיךְ בַּחֲשָׁשׁ
מַחְשִׁיךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר
וְאַתָּה בֵּן קָטָן חוֹזֵר הַבַּיְתָה
עַל זְנַב הָרוּחַ
בְּנִצָּחוֹן – גָּבוֹהַּ וּבֶן עֶשֶׂר כִּמְעַט
פְּתוֹתֵי קוֹנְפֶטִי בִּשְׂעָרְךָ
שָׁב מַצְלִיחַ מִן הַקַּרְנָבָל
עִם שְׁתֵּי חַרְבוֹתֶיךָ הַשְּׁחוֹרוֹת
וְהַסַּכִּין הַמְעֻטֶּרֶת זָהָב
אֲנִי מַרְגִּישׁ בַּצִּנָּה וְשׁוֹמֵעַ
אֶת קוֹלוֹ הַדָּמוּם שֶׁל הַשֶּׁלֶג
כְּשֶׁאַתָּה נִכְנָס –
עַקְרַבִּים לְבָנִים מֻפְלָאִים יוֹרְקִים
בְּמֶרְכָּזָהּ הַלּוֹהֵב שֶׁל סִבְכַת הָאָח
טוֹרְדִים תְּמוּנוֹת בְּבַרְזֶל מְלֻבָּן –
בַּחֹרֶף הָאֵשׁ יָפָה
וּנְדִיבָה כְּמוֹ מוּזִיקָה – מִי יִתֵּן
וְתָמִיד תָּשׁוּב הַבַּיְתָה בְּשָׁלוֹם
בְּאֵשׁ וְשֶׁלֶג וְקַרְנָבָל.
רפי וייכרט
יליד תל אביב, .1964 מחברם של שישה ספרי שירה, ביניהם פתק אהבה לעולם – שירים נבחרים 1994-2004 )2004). השנה יצא לאור האחרון שבהם, בשנה הראשונה לחייִך (קשב 2007), שהוקדש לבתו.
וייכרט מתרגם משפות רבות, אך נודע בעיקר בתרגומיו לשירה הפולנית. הוא פרסם שמונה ספרי תרגום, בין השאר מיצירות אדם זגייבסקי, אווה ליפסקה וּויסלבה שימבורסקה. על תרגומיו זכה וייכרט בפרס שר המדע והאמנויות תשנ"ד. כן פרסם רשימות, מסות ומאמרי ביקורת בכתבי העת ובמוספי הספרות.
וייכרט הוא הבעלים והעורך הראשי של הוצאת קשב לשירה, המפרסמת בעיקר שירה מתורגמת. על מפעלו זכה בפרס העריכה 2007 מטעם שר התרבות. הוא לימד כתיבה יוצרת וספרות באוניברסיטאות תל-אביב ובן גוריון בנגב, וכיום מלמד בתיכון עירוני ד' בתל אביב ומרצה במכללות ובסמינרים.
רפי וייכרט
רֶשֶׁת הַסְוָאָה
עַכְשָׁו הַכֹּל תָּלוּי בָּהֶן, בְּאֵלוֹת הַגּוֹרָל
וּבִנְדִיבוּת לִבָּן הַמְפֻקְפֶּקֶת. לְרֹחַב יָמֵינוּ
אֶפְרֹשׂ רֶשֶׁת הַסְוָאָה, לְבַל יִרְאוּ אֶת
אָשְׁרֵנוּ. כָּל חִבּוּק מַצִּית אֶת
זַעַם עֵינָן, כָּל מִלַּת אַהֲבָה – שִׁדְרָתָן
נִסְדֶּקֶת. נִסְתַּתֵּר, בִּתִּי, מִפְּגִיעַת
הַמִּסְפָּרַיִם, זֶה לְמַעַן זֶה נִנְצֹר
אֶת פְּתִיל חַיֵּינוּ.
עות'מן חוסיין
יליד רפיח, 1963, וגר בעזה. מחברם של חמישה ספרי שירה, האחרון שבהם דברים שנותרו לכחול (2004). שיריו תורגמו לעברית, אנגלית וגרמנית, ופורסמו בכתבי עת ובאנתולוגיות לשירה. חוסיין הוא מייסדו ועורכו של כתב העת הספרותי עישתר היוצא ברצועת עזה.
הוא למד שפה ובלשנות ערבית באוניברסיטת ביירות באלכסנדריה ובאוניברסיטה האמריקנית העולמית בעזה. חוסיין כיהן כמזכיר איגוד הסופרים הפלסטיני וכמנכ"ל חברת הפרסום בייסאן, וכיום הוא מכהן כמנהל מדור התרבות של מרכז התכנון של הרשות הפלסטינית.
עות'מן חוסיין
מערבית: נעים עריידי
אֵינִי יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר חָפְצָה נַפְשִׁי
אֲנִי תָּר אַחַר מַשְׁמָעוּתֵךְ בָּאֲפֵלָה הַצָּרָה.
בְּלִי כְּאֵב, תַּשׁ כֹּחִי.
אֲנִי שָׁב וְחַג סְבִיב כַּעְבָּה רוֹפֶפֶת.
תְּשִׁישׁוּתִי נְמַסָּה.
נוֹפֵל הַדַּחְלִיל שֶׁכִּרְסְמוּהוּ צִפֳּרִים,
נוֹפְלִים רְסִיסֵי פָּגָז תּוֹעֶה.
אֲנִי מִתְבּוֹנֵן כְּיַדְעָן
וּמַעֲבִיר אֶת הָעֶרֶב בְּצִפִּיָּה:
נוֹשֵׁם אֶת אֲבִיב הַנָּשִׁיּוּת
בְּלִוְיַת כָּל הַיְצוּרִים.
אֵינִי יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר חָפְצָה נַפְשִׁי.
אֲנִי מְנַעֲנֵעַ אֶת הָרֶגַע – וּמִסְתַּנֵּן.
אֶל גִּנָּתִי מְזַנֵּק זְאֵב, עֵינַי מִתְרַחֲבוֹת,
צִפָּרְנֵי הַתֹּהוּ עוֹלוֹת בָּאֵשׁ:
הַמָּבוֹךְ הַמּוּאָר הוּא בָּרָק כּוֹזֵב.
כָּךְ הֵם הַחַיִּים, וְהַמָּוֶת הוּא אֲדוֹנָם.
אֲנִי נִכְנָס –
שַׁחֲרָזָד מַפְסִיקָה לְרַכֵל
טֵרוּף אוֹחֵז בִּי,
נוֹשֵׁף צוֹרֵחַ בְּחָלִיל.
הֵיכָן נִרְאֶה אֲנִי עוֹמֵד?
גַּם הַהֵד אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֶה חָפְצָה נַפְשִׁי.
אֲנִי מְחַבֵּל בַּחוּט, קוֹרֵעַ אוֹתוֹ כְּנוֹזֵל כָּחֹל
וּמְבַקֵּשׁ אֶת מַשְׁמָעוּתֵךְ:
תְּנִי לִי מֶרְחָב לַכְּפִירָה
וּנְשִׁיקָה לַחַיִּים.
נידאא ח'וּרי
ילידת פאסוטה .1957 פרסמה שבעה ספרי שירה בישראל, לבנון ומצרים, האחרון שבהם היפָה בָּאֵלות בוכה (2000). שירתה מבטאת קול נשי אמיץ וייחודי, שבגללו נפסל ספרה הכתר המר ב-1997 על ידי הצנזורה הירדנית. שיריה פורסמו בכתבי עת ובאנתולוגיות בשפות שונות, וספרה הקול הבוער (The Burning Voice, 2005) תורגם לעברית ולאנגלית. בנוסף פרסמה את הספר פוסט מודרניזם על היבטים הגותיים ופוליטיים של התיאוריה החברתית.
ח'וּרי למדה פילוסופיה וספרות השוואתית באוניברסיטת חיפה, ומדעי ההתנהגות באוניברסיטת לטביה. שימשה כַּמתאמת של "מנהיגוּת נשים" וכמדריכה למורים במשרד החינוך. מלמדת באוניברסיטת בן גוריון בנגב ומכהנת כמתאמת הפעולות של ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל. www.nidaa48.com
נידאא ח'וּרי
מערבית: ששון סומך
הִלּוּךְ הָעֶרְיָה
הַנָּהָר קוֹרֵעַ אֶת מַלְבּוּשׁוֹ
בּוּשׁוֹת הוּא עוֹשֶׂה לָנוּ
וּמִסְתַּלֵּק לוֹ
אָנוּ חוֹסִים בָּרָעָב
הַשִּׁבֳּלִים סוֹנְטוֹת בָּנוּ
אָנוּ בָּאִים מִצַּוְּארֵי הַתּוּתִים
קוֹרְעִים אֶת הַמֶּשִׁי
מְבִיסִים אֶת בֹּשֶת הַפִּשְׁתָּן
וְאֶת גַּאֲוָתָם שֶׁל אֲרוֹנוֹת הַמֵּתִים
מַצְדִּיעִים אָנוּ לִדְמוּת הַזְּמַן
וְהוֹלְכִים לָנוּ.
נָזִיהּ חֶ'יר
יליד הכפר דליית אל כרמל 1946, מחברם של עשרה ספרי שירה ופרוזה. שיריו תורגמו לאנגלית, צרפתית, פולנית ופורטוגלית, ומבחר שיריו מושב קבוע לחלום יצא בעברית ב-.1989 על שירתו זכה ח'יר בפרס ראש הממשלה, פרס הנשיא ופרס יצירת המופת של קהיר .1998
ח'יר הוא בוגר אוניברסיטת חיפה בספרות ובמדע המדינה. עבד כמפקח במשרד החינוך וכמרצה ללשון ולספרות במכללת גורדון, והִנחה תוכנית בטלוויזיה. הוא מכהן כמזכ"ל התאחדות הסופרים הערבים ועורך את הרבעון הספרותי שלה.
נָזִיהּ חֶ'יר
זֶהוּת
אֵלֶּה שֶׁהֻטְבְּלוּ הַלַּיְלָה בַּיַּרְדֵּן אָמְרוּ
זֹאת אַרְצִי
וְאֵלֶּה שֶׁנָּפְלוּ הַלַּיְלָה בַּגְּשָׁרִים אָמְרוּ
זֹאת אַרְצִי
וְאֵלֶּה שֶׁבָּכוּ עַל גַּגּוֹת יְרוּשָׁלַיִם אָמְרוּ, זֹאת אַרְצִי.
אֲבָל אֲנִי
הָיִיתִי סְתָם אֶחָד הָאוֹמֵר: זֹאת אַרְצִי.
הַמְשׁוֹרְרִים מְדַבְּרִים עַל עֶרְכֵי הַשִּׁירָה
אֲנָשִׁים מְסַפְּרִים עַל יַחֲסֵיהֶם הַמְזֻיָּפִים
הַכֹּל אוֹמְרִים שֶׁאַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה
כָּל כֻּלָּהּ לֶאֱלֹהִים.
וְאָז לְפֶתַע מִתְגַּלֶּה אֱלֹהִים
בִּדְמוּת לוֹחֵם עַל גַּגּוֹת יְרוּשָׁלַיִם,
כְּמִי שֶׁחָצָה אֶת הַיַּרְדֵּן
רָטֹב מִטְּבִילָה.
אַל תִּתְמְהוּ
אֲנִי הַסְּתִירָה הַמּוּזָרָה שֶׁבֵּין אֶלֶף דֵּעוֹת
לְאֶלֶף שְׁקָרִים.
בְּכָל הַגְּדֵרוֹת הַפְּרוּצוֹת
אֲנִי סְתִירַת הָאִזּוּן שֶׁבֵּין הַיָּשָׁן לְבֵין הֶחָדָשׁ,
אֲנִי הַסְּתִירָה שֶׁבֵּין מְגַלֵּה הָעֲתִידוֹת וְהַמַּעֲשִׂיָּה.
תָּמִיד חָלַמְתִּי לִהְיוֹת קָמָרָאד קוֹמוּנִיסְטִי
אוֹ חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה סָתוּם וּקְשֵׁה הֲבָנָה
לְמַעַן אָשִׁיב לְרֶגַע אֶת הַשָּׁלוֹם לְנַפְשִׁי
וְאֶהְיֶה אָז הַזָּר
וְאוּלַי הַמִּשְׁתַּיֵּךְ.
ליאנה לאנְגָה
ילידת ריגה 1960, למדה פילולוגיה בלטביה ובארה"ב, ויחסי ציבור במכללת טוּריבה. פרסמה שלושה ספרי שירה, שהאחרון שבהם, ספר האנטנות (2006), זכה בפרס ספר השנה הלטבי. כן זכתה על שירתה פעמיים בפרס "ימי השירה". בנוסף פרסמה תסריטים ומאמרים בנושאי ספרות, חברה ואמנות.
לאנגה אצרה את תוכנית סרטי התעודה "התנגדות רוחנית" בפסטיבל הבינלאומי של אמסטרדם לסרטי תעודה. כיהנה כיועצת לספרות במכון קוּלטוּרקַפּיטַלס, וכמתאמת הארצית ל"ספרות אקספרס, אירופה 2000". כיום מכהנת לאנגה כיו"ר המועצה הלטבית לתרבות, ומנחה את תוכנית הספרות "שחור לבן" בטלוויזיה הלטבית.
ליאנה לאנְגָה
מלטבית: סַבּינה מֶסג
(על פי התרגום לאנגלית של יֶוָה לֶסינְסְקה)
אֵלֶּה שֶׁאֵינָם שַׁיָּכִים ]1[
פִּתְאֹם הֵקַצְתִּי מִשֵּׁנָה שֶׁאֵין-לָהּ-קֵץ.
צִלִּי יָצָא לְהִתְהַלֵּךְ בֵּין הַקּוֹצִים.
חַרְטוֹמֵיהֶן עָמֹק בְּקַעֲרוֹת הָעֲרָפֶל,
שָׁנִים לִרְבָבוֹת שָׁקְעוּ בְּלִקּוּק חַמְדָנִי.
כְּמוֹ עָלֶה שֶׁל תֵּה-יָרֹק רָטֹב, עֲנָק,
הַשָּׁמַיִם הִתְנַקְּזוּ אֶל אִישׁוֹנַי, בְּלִי חֲשָׁשׁ
מִן הַמֶּרְחָב הַמּוּעָט. סְפִינוֹת הַכּוֹכָבִים
הִתְכַּרְבְּלוּ סְבִיבִי – – אֲנִי הַטְּרֹפֶת.
עוֹד לֹא נִחַשְׁתִּי מַה תֹּאמַרְנָה הַחַיּוֹת,
אוֹ לָמָּה הָאוֹרְחִים מַחֲרִישִׁים.
הָיִיתִי הַמַּפְתֵּחַ בְּיָדְךָ, הָיִיתִי הַיַּיִן הֶחָדָשׁ
שֶׁקַּנָּאִים שׁוֹמְרִים בְּחָבִיּוֹת שְׁחוֹרוֹת אָטוּם הֵיטֵב.
אָז נִשְׁנְקָה הַחֲשֵׁכָה וְנִכְנְסָה לִטְרַאנְס,
מְטִילָה עַל פָּנַי אֶת בָּבוּאַת-הָאוֹר שֶׁל הָאַחֵר,
עָבָר וְעוֹד עָבָר אַחֵר, תּוֹר-חַיִּים אַחֵר,
חֵלֶק מִמֶּנִּי מֵת מִיָּד עָמֹק בִּפְנִים.
פִּתְאֹם הֵקַצְתִּי מִשֵּׁנָה-שֶׁאֵין-לָהּ-קֵץ,
פָּנַי מְעַקְצְצוֹת מִן הַבָּרָד שֶׁלְּךָ.
מִישֶׁהוּ בְּקִרְבָתִי, בְּקוֹל יַנְשׁוּף, קָרָא אֵלִי,
וְיָדְךָ הָיְתָה רֵיקָה, רֵיקָה הָיְתָה יָדְךָ.
ליב לוּנְדְבּרג
ילידת בּארדוּ, נורבגיה .1944 הִרבתה לעסוק בשילוב שירה ואמנויות, ובכלל זה מוזיקה, מחול וקולנוע. פרסמה תשעה ספרי שירה, האחרון שבהם עורו של ארלקינו (2001). שירתה פורסמה באנתולוגיות ובכתבי עת בתריסר שפות, ביניהן אנגלית, יוונית, צרפתית, סינית, ספרדית ופינית. בנוסף פרסמה לונדברג רומן (לב החורף, 1990), ספר מסות (הרגע האתי של הטקסט, 2005), וספרים של תרגומיה לאינגריד יוֹנקֶר, לנינה קאסיאן ולאינגֶר קריסטנסן. ב-1997 ערכה את אנתולוגיית השירה Circum Polaris.
לונדברג כיהנה כיו"ר פסטיבל הספרות הבינלאומי אוֹרְדְקאלוֹטֶן, והיא חברת הוועדה הבינלאומית של איגוד הסופרים הנורבגי. כיום היא מכהנת כמנהלת האמנותית של התוכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת טְרוֹמסוֹ.
ליב לוּנְדְבּרג
מנורבגית: סַבּינה מֶסג
שְׁנֵי כִּסְאוֹת
מֶרְחַב-שִׂיחִים שׁוֹמֵם
רִכְסֵי הָרִים
עַל שְׂפַת אֲגַם
בִּקְתַּת אֶבֶן
הַדֶּלֶת הַנְּמוּכָה וְהָרְחָבָה חֲטוּבָה מֵעֵץ גָּלְמִי
אֲנַחְנוּ מְצִיצִים פְּנִימָה
וְרוֹאִים אֶת הָאוֹר נוֹפֵל
בַּאֲלַכְסוֹן
בִּשְׁתֵּי אֲלֻמּוֹת תְּאוֹמוֹת
מִמִּסְגֶּרֶת הַחַלּוֹן הַגָּבוֹהַּ
אֶל הַמִּשְׁטָח הַגִּירִי-הַמְחֻסְפָּס שֶׁל הַקִּיר
מִתַּחַת לַחַלּוֹן, דְּחוּקִים לַפִּנָּה
שְׁנֵי כִּסְאוֹת עֵץ עִם מוֹשָׁבִים מִקַּשׁ נִצָּבִים
צְפוּפִים יַחְדָּו
כְּמִתְכַּוְּצִים מֵחֲשָׁשׁ לְבוֹא אוֹרֵחַ לֹא קָרוּא
מִישֶׁהוּ
שֶׁעָלוּל לְהִתְמוֹטֵט תַּחַת מַשָּׂא בְּדִידוּתוֹ
לְתוֹךְ אֶחָד מֵהֶם
וּלְהַתְחִיל בְּמוֹנוֹלוֹג שֶׁאֵין עָלָיו תְּשׁוּבָה
חוּסֵין מוּהַנָּא
יליד פקיעין, .1945 מחברם של שלושה-עשר ספרי שירה, שהאחרון שבהם אני הוא העד: שירים (2001). מוהנא פרסם שירים לאומיים-הומניטריים בשמות בדויים שונים, כגון בָּשיר חֶ'יר ושריף אבו-סבר, בעיתונים אל-ג'ד, אלג'דיד ואלאִתיחאד. לשיריו, המושפעים מההווי הכפרי, מגמה פציפיסטית המבוססת על אמונה בכבוד האדם וזכויותיו ובשלום בין עמים.
מוהנא גדל בכפר במשפחת איכרים בתקופת העוני והצֶנע, השלים את לימודיו בכפר ראמה, ולימד בפקיעין ערבית ואנגלית.
חוּסֵין מוּהַנָּא
מערבית: סאלֶם ג'ובראן
לוֹט מְבַכֶּה אֶת רַעְיָתוֹ
"וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח..."
(בראשית יט 26)
אָמַרְתְּ: אַהֲבָתִי עוֹלָה עַל כָּל דִּמְיוֹן
עַל קַדַּחַת הַלַּהַט וְהַהִתְרַגְּשׁוּת.
נוּעִי, אֵפוֹא, לְעֵבֶר מֶרְחֲבֵי הֶחָלָל –
שָׁם יַחְבְּקוּ אֶת לַהַט הַחַיִּים
הַקְּטֹרֶת וְרֶטֶט הַמִּשְׁאָלָה.
מַדּוּעַ נִרְעַדְתְּ? מַדּוּעַ נִפְעַמְתְּ?
פִּסְעִי בְּגָאוֹן.
אֲנִי רוֹאֶה אֵיךְ הָיִית; בֵּין הִבָּקְעוּת
הַקֶּרַח לְעֹצֶם הַלַּהַט.
דְּעִי שֶׁאֲהַבְתִּיךָ כַּחַיִּים. כַּזָּר הַמַּמְתִּין
לַקַּטָּר הַחוֹזֵר הַבַּיְתָה וּלְאֵימַת הַגּוֹרָל
מְצָאתִיךְ בִּישִׁימוֹן הָרִשְׁעָה.
לֹא הַלֵּב נִרְגָּע וְלֹא הָעַיִן זוֹלְגָה מִשִּׂמְחָה.
רַבּוֹת אָמַרְתִּי, הֲתִזְכְּרִי, בְּהֹלֶם לֵב שֶׁל אוֹהֲבִים?
מֵעֵינַי מִשְׁתַּקֶּפֶת הָאַהֲבָה הָאֱלֹהִית
זוֹ הָאַהֲבָה הַטְּמוּנָה, יְבוּל הַשָּׁנִים.
בּוֹאִי וְאַל תַּבִּיטִי לְאָחוֹר
כִּי אָרוּר מֶלַח סְדוֹם, כָּבֵד עַל פִּתְחַת הַפֶּצַע.
הֲתָבִינִי? –
כֻּלִּי פֶּצַע, וּמָה אַתְּ?
מָה אַתְּ, מַשַּׁב הַיַּסְמִין?
פָּנִית לְאָחוֹר...?! רָעָה הָעִקְּשׁוּת.
נָטַשְׁתְּ אֶת הַלֵּב, בָּגַדְתְּ בַּיְדִידוּת.
בְּכִיתִיךְ – פֶּרַח מֶלַח
דִּמְעוֹתַי עֲנָנִים, תְּפִלּוֹתַי יָגוֹן.
מָחַלְתִּי לָךְ עַל כִּי מַתְּ,
עֵינַיִךְ כּוֹכָבִים מֵאֲחוֹרֵי עַרְפֶל עָשָׁן
וְלִבֵּךְ נוֹשֵׁק לְאוּדֵי הַמּוֹלֶדֶת.
דורי מנור
יליד תל-אביב .1971 ערך והפיק תוכניות דוקומנטריות בגלי צה"ל, למד ספרות צרפתית וכללית באוניברסיטת פריס, והתמחה בתיאוריה של התרגום. לימד בפריס ספרות ולשון עברית, ולפני כשנה שב ארצה.
מנור הוא מחברם של שלושה ספרי שירה, האחרון שבהם בריטון: שירים (אחוזת בית 2005). בנוסף חיבר עם אנה הרמן את הליברית לאופרה "אלפא ואומגה" (הקיבוץ המאוחד 2001) שהועלתה באופרה הישראלית בהלחנתו של גיל שוחט ובניצוחו של גארי ברתיני. כן פרסם שנים-עשר ספרי תרגום, ביניהם מיצירות בודלר, פלובר ודקרט. על שירתו זכה בפרס ראש הממשלה.
מנור היה מעורכי כתב העת אֵב, וכיום הוא עורכו של כתב העת הוֹ!. הוא מלמד כתיבה יוצרת באוניברסיטת תל-אביב, ומשמש כעורך ראשי בהוצאת הספרים של סל תרבות ארצי.
דורי מנור
נַרְקִיס
"מֵרֹב שֶׁהוּא חָשַׁב שֶׁהוּא יָפֶה",
הִמְתִּיקָה בַּמּוּזֵיאוֹן הָאִשָּׁה
לִבְנָהּ, כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ צוֹפֶה
בְּעֶלֶם הַנּוֹפֵל לְתוֹךְ אִוְשָׁה –
אַךְ הוּא כְּבָר הִתְנַהֵל אֶל מְעַרְבֹּלֶת
הַגֹּמֶא. קְנֵי הַסּוּף וְהַנְּשִׁימָה
הָיוּ בּוֹ לְאֶחָד, וּבְלִי לִשְׁאֹל אֶת
אִמּוֹ הַמִּתְבּוֹנֶנֶת בּוֹ טְמוּמָה,
הוֹשִׁיט אֶת כַּף-יָדוֹ לִלְפֹּת אֶת אֶמְצַע
בְּשָׂרוֹ שֶׁעַד הַיּוֹם הָיָה רָפֶה,
וְחָשׁ כֵּיצַד הַדָּם סוֹכֵר בּוֹ פֶּצַע,
מֵרֹב שֶׁהוּא חָשַׁב שֶׁהוּא יָפֶה.
כריסטופר מֶריל
יליד נורת'אמפטון .1957 מחברם של ארבעה ספרי שירה, האחרון שבהם מים זוהרים (2001). שיריו פורסמו ב-25 שפות בכתבי עת ובאנתולוגיות, ובשני ספרים ביוונית ובמָלָאית. בנוסף פרסם ביקורות ספרות ומאמרים רבים, חמישה ספרים של תרגומי שירה מסלובנית וקוריאנית, וארבעה ספרי מסות מחקר והגות, שהאחרון שבהם, מסע להר הקדוש: מדיטציות על הר אתוס (2004), פורסם גם ביוונית, קוריאנית וצ'כית.
מריל זכה בתואר הכבוד "אביר מִסדר האמנויות והספרות" מטעם משרד התרבות הצרפתי לשנת .2006 כן זכה בפרס הספרות הבינלאומי של מכון קוסטס קיריאזיס, פרס התאחדות הסופרים של בוסניה-הרצגובינה, פרס פּוּשְקרְט, פרס הקוראים של ה"פְּרֵירִי סְקוּנֶר", פרס אקדמיית המשוררים האמריקנים, וחברויות כבוד של כנס ג'והן צ'רדי ואוניברסיטת יוטה.
על תרגומיו זכה בפרס הלוס-אנג'לס טיימס, פרס הרולד מורטון, ובפרסי תרגום מטעם משרדי התרבות של קוריאה וסלובניה.
מריל ערך אנתולוגיות שירה, מדורי ספרות וכתבי עת שונים, ביניהם אוריון ו-Quarterly West, והוא עורך-משתתף בכתבי העת הבינלאומיים אטלס ועולם ללא גבולות. הוא מכהן כפרופסור לספרות אנגלית באוניברסיטת איווה, ועומד בראש תוכנית הכתיבה הבינלאומית IWP.
כריסטופר מֶריל
מאנגלית: ליאור שטרנברג
הַגָּדֵר
הָיֹה הָיָה הוּא מַה שֶּׁמַּכְרִיזָה הַגָּדֵר הַחוֹצָה אֶת רֶכֶס הֶהָרִים בְּקַוִּים שֶׁהֵם בּוֹ זְמַנִּית בִּלְתִּי סְדִירִים וְיַצִּיבִים.
לְשֵׁם הַהַצָּגָה הִיא נִשְׁעֶנֶת עַל הַתְחָלָה בְּרוּרָה, אֶמְצַע וְסוֹף. הַשְׁפָּעָתָהּ? מְזַכֶּכֶת, מְטַהֶרֶת בַּעֲלֵי אֲדָמָה מִפַּחְדָּם, מַסִּיגֵי גְּבוּל מֵרַחֲמֵיהֶם. הָגֵן עַל עַצְמְךָ! קוֹרֵא הַמַּחֲזַאי. כָּל הָעוֹלָם גָּדֵר, אוֹמְרִים הַצּוֹפִים בַּמּוֹשָׁבִים הַזּוֹלִים.
בָּרִיב הַנּוֹשָׁן בֵּין דִּמְיוֹן וְקִשּׁוּט הַגָּדֵר אֵינָהּ נוֹטֶלֶת צַד. הִיא גַּם אֵינָהּ מַבְחִינָה בֵּין צוּרָה וְתֹכֶן, שִׁירָה וּפְּרוֹזָה.
אֵלֶּה הֵם אַרְבָּעָה כִּוּוּנֵי הַגָּדֵר: מַעְלָה, מַטָּה, נָכוֹן, לֹא נָכוֹן, שָׁחוֹר, לָבָן, זָכָר, נְקֵבָה. אַף עַל פִּי כֵן, עִם לַיְלָה מַצְבִּיעָה הַגָּדֵר רַק בְּכִווּן הֶעָתִיד, הַצָּפוֹן הָאֲמִתִּי שֶׁל הַזְּמַן.
בְּטֶנֶסִי מִישֶׁהוּ מוֹזֵג אֶת הַשְּׁמָמָה אֶל תּוֹךְ כַּד – זוֹ דֶּרֶךְ אַחַת לְהָקִים גָּדֵר. הִנֵּה אַחֶרֶת: בְּעִקְּבוֹת אִילַן הַיֻּחֲסִין שֶׁל חַלּוּק נַחַל עַד לִזְמַן הַבְּרִיאָה.
עֲטוּרָה פִּרְחֵי יָרֵחַ וּבְשׂוֹרַת הַמֻּפְלָא, הַגָּדֵר נוֹטָה אֶל הַגְּבָעוֹת, פּוֹרֶמֶת אֶת מַסְמְרֶיהָ בְּאֹרַח מְגָרֶה, פּוֹתַחַת אֶת הַשִּׁרְיוֹן שֶׁגְּבָרִים שׁוֹמְרִים לִימֵי הָאַחֲרִית.
רְאוּ אֵיךְ הַגָּדֵר מִתְנוֹדֶדֶת בָּרוּחַ, אוֹצֶרֶת תְּחוּשָׁה גּוֹוַעַת שֶׁל צֶדֶק; אֵיךְ הִיא מְטִילָה צֵל עַל פְּנֵי יְרִיעוֹת הַבֹּץ הַמְקֻמָּטוֹת, תְּחוּבוֹת אֶל תּוֹךְ נַחַל אַכְזָב עִם בּוֹא שִׁטָּפוֹן; אֵיךְ הִיא מְגַלָּה אֶת חֻלְשָׁתֵנוּ לַתַּבְנִית.
כִּי אָנוּ נָשָׂאנוּ אֶת הַגָּדֵר, כְּמִבְטָא וְרִקּוּד, אֶל תּוֹךְ מֶרְחֲבֵי הַשְּׁמָמָה שֶׁל יַבֶּשֶׁת מְשֻׁטַּחַת זוֹ, שָׁם שָׂרְדָה אֶת אִנְפּוּפֵינוּ וְאֶת צַעֲדֵי הַמָּחוֹל שֶׁלָּנוּ.
אגי משעול
נולדה בטרנסילבניה ב-1947 למשפחה ממוצא הונגרי. גדלה והתחנכה במושבה גדרה. ב-1968 פרסמה את ספרה הראשון, שאותו גנזה זמן קצר לאחר צאתו לאור. מתגוררת בכפר מרדכי ומגדלת אפרסקים ואפרסמונים.
משעול פרסמה שמונה ספרי שירה. האחרון שבהם, מומנט (הקיבוץ המאוחד 2005) ראה אור אחרי אוסף שיריה המקיף מבחר וחדשים (מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד 2003). שיריה תורגמו לשפות רבות ופורסמו באנתולוגיות, בכתבי עת ובשני ספרים באירלנד ובארה"ב. בשנת 2004 הועלה, בהפקת הליקון ובמסגרת פסטיבל ישראל, המופע "ינשופות" – תיאטרון תנועה מוזיקלי המבוסס על שיריה, בבימוי נועה לב. על שירתה זכתה משעול בפרס ראש הממשלה, פרס קוגל ופרס יהודה עמיחי.
משעול למדה ספרות באוניברסיטת בן גוריון בנגב ובאוניברסיטה העברית בירושלים. היא מרצה לספרות במכללת "עלמא" – מכללה לתרבות עברית – ועם זכייתה בפרס דוליצקי (2007) היא משמשת כ"משוררת הבית" באוניברסיטה העברית.
משעול מכהנת כמנהלת אמנותית של פסטיבל השירה הבינלאומי "משכנות שאננים" בירושלים, ומנחה סדנאות כתיבה באוניברסיטאות ובבית הספר לשירה הליקון.
אגי משעול
יוֹם שֵׁנִי
אָז מַה הָיָה לָנוּ?
רֵיחוֹ הַמָּתוֹק שֶׁל הָאַלְמוֹן,
הַשֶּׁמֶשׁ הַכְּתֻמָּה, הַמְצֻיֶּרֶת, הַמִּתְגַּלָּה לְפֶתַע
בִּמְטַח הָאוֹר הָרִאשׁוֹן
כְּשֶׁחוֹצִים אֲפַרְסְמוֹן לָרֹחַב,
תְּכֵלֶת לִפְנֵי הַצָּהֳרַיִם שֶׁל
פִּרְחֵי הָעֹלֶשׁ,
הַשָּׂדֶה כֻּלּוֹ,
אֶשְׁכּוֹל בֶּרָלֶה
עַל גִּבְעוֹל שֶׁל חָצָב
וְהָיְתָה גַּם הַמִּלָּה "נַחֲלִיאֵלִי".
מָה עוֹד הָיָה לָנוּ?
רֶקְוִיאֶם צִיקָדוֹת,
כְּבָשִׂים וְרֻדִּים בְּמִדְרוֹן הַשָּׁמַיִם,
וְהַפְּלוּמָה הַרַכָּה, הַמְנֻשֶּׁקֶת,
בְּתַחְתִּית אָזְנוֹ שֶׁל הֶחָתוּל
וְזֶהוּ, נִדְמֶה לִי
כָּל מַה שֶּׁהָיָה לָנוּ
הַיּוֹם.
בֶּרְנָאר נוֹאֶל
יליד אבֵיירון .1930 פרסם אלגוריה נוקבת על מלחמת אלג'יר ברומן הטירה של לחם הקודש (Le Chָteau de cחne, 1969) שהוחרם בזמנו על ידי הצנזורה הצרפתית. החוברת "הזעם כנגד המלים" שפרסם בעקבות צִנזוּר הספר הפכה לאבן יסוד בבחינת הקשר בין הדיבור לפוליטיקה, ולמניפסט בעד הרב-משמעות. "המשטרה נמצאת אפילו בתוך פיותינו", אומר נואל.
הוא מחברם של למעלה משישים ספרים, ובכללם ספרי שירה, רומנים, יומני מסע, מחזות, ביקורת ספרות ואמנות, ומסות פוליטיות. שיריו תורגמו לשפות רבות, ומרביתם קובצו בשלושה ספרים של הוצאת גאלימאר: מפל הימים, יציאות הגוף ומוֹתר המסע. האחרונים שבספריו: תלם המשמעות וחיים פרועים (שניהם ב-2005). על שירתו זכה ב-1992 בפרס השירה הלאומי של צרפת.
נוֹאֶל ייסד את המרכז הספרותי לתרגום בכנסיית רויוֹמוֹנט. הוא עורך סדרות שירה בכמה מהוצאות הספרים החשובות בצרפת.
בֶּרְנָאר נוֹאֶל
מצרפתית: ישראל אלירז
גַּן הַדְּיוֹ ]1[
וְעַכְשָׁו זֶה עֲדַיִן עַכְשָׁו עַל אַף שֶׁהַכֹּל מַחֲלִיק
עַל אַף שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ בְּהוֹתִירוֹ עַל הָעוֹר סִימָן
אֵין לָדַעַת מַדּוּעַ וְאֶל תּוֹךְ מָה דָּבָר זֶה עוֹבֵר
הַגָּרוֹן עָיֵף מִלְּעַרְבֵּל אֲוִיר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִלָּה
דְּבַר מָה הַמְעוֹרֵר אֶת הַלֵּילִי וְהָאָפֵל אוּלַי הוּא הָעֲיֵפוּת
עַל הָעוֹלָם לְהַזְקִין יוֹתֵר וְלַעֲבֹר אֶת גְּבוּלוֹתָיו
כְּמוֹ שֶׁהַגּוּף מוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֶת הָאֵינְסוֹפִי בַּשֵּׁנָה
וְאֵין הוּא יוֹדֵעַ שֶׁחֲלוֹם תָּפַס אֶת מְקוֹמָם שֶׁל הַחַיִּים
וְהַכֹּל מִשְׁתַּתֵּק כְּדֵי לַחְגֹּג אֶת הַהֲמָרָה הַזֹּאת וּבְכָל זֹאת
דְּבַר מָה נָּע בַּמְּחוֹזוֹת הָאֲחוֹרִיִּים שֶׁל הָרֹאשׁ
הַאִם זֶה צֵל שֶׁבָּא אוֹ צֵל שֶׁהוֹלֵךְ לוֹ
אוֹ שֶׁפָּשׁוּט זֶה הָעוֹלָם הַנִּפְחָת סוֹפְסוֹף כְּמוֹ הָיָה עָשָׁן
הָרוּחַ תָּרָה אַחַר נֶפֶשׁ וּמְדַמָּה לִמְצֹא אוֹתָהּ מִתַּחַת לַדֶּלֶת
בְּשָׁלְחָהּ אֶת נְשִׁימָתָהּ אֶל תּוֹךְ הָאֲפֵלָה, אַךְ מִי שָׁם
בַּמִּסְדְּרוֹן, שָׁם הָאָבָק כִּנֵּס עֲקֵבוֹת
וְעַכְשָׁו יֵשׁ לְהָנִיף אֶת הָאֶגְרוֹף וּלְהַכּוֹת בַּזִּכָּרוֹן
כְּמוֹ בַּשָּׁטִיחַ הַחַיָּב בְּגַסּוּת לְשַׁחְזֵר אֶת הַתְּמוּנָה
רוני סומק
נולד ב-1951 בבגדד והועלה ארצה ב-.1953 למד רישום במכון אבני, וספרות ופילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל-אביב. היה סוחר עורות, מדריך חבורות רחוב, ובשנים האחרונות מלמד ספרות ומנחה סדנה לכתיבה יוצרת.
סומק פרסם תשעה ספרי שירה, האחרון שבהם מחתרת החלב (זמורה-ביתן 2005). כן פירסם את ספר הילדים כפתור הצחוק עם בתו, שירלי סומק. שיריו תורגמו לשפות רבות ופורסמו ברחבי העולם באנתולוגיות ובכתבי עת, ובשבעה ספרים בערבית, צרפתית, קטלאנית, אלבנית, איטלקית ואנגלית. על שירתו זכה בפרס אמנות-לעם על פעילות מצטיינת בתחום הספרות, פרס היובל של אקו"ם ליוצר צעיר, פרס אפרת לשירה, פרס קוגל, פרס עמיחי לשירה עברית 2004, ופרס ראש הממשלה (פעמיים).
ב-1997 הקליט סומק בשיתוף עם המוזיקאי אליוט שארפ שני דיסקים של שירה ומוזיקה – "קו העוני" ו"נקמת הילד המגמגם", שנבחר על ידי המבקר האוורד מאנדל כ"דיסק השנה" במשאל ירחון המוזיקה האנגלי WIRE. ב-2001 הופיע דיסק שלישי, "קיצור תולדות הוודקה". סומק הציג עם האמן בני אפרת את "בית חרושת של הטבע" – שישה מיצבים בעקבות שירים, שהוצגו בגלריית "המומחה" מטעם מוזיאון ישראל.
ב-2004 הציג סומק במוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן את "חוואג'ה ביאליק" – עשרה רישומים ושיר בעקבות תשעה שירים של ביאליק.
רוני סומק
אַלְגִּ'יר
אִם הָיְתָה לִי עוֹד יַלְדָּה
הָיִיתִי קוֹרֵא לָהּ אַלְגִּ'יר,
וְאַתֶּם הֱיִיתֶם מְסִירִים בְּפָנַי אֶת הַכּוֹבָעִים הַקּוֹלוֹנְיָאלִיִּים
וְקוֹרְאִים לִי "אַבּוּ אַלְגִּ'יר".
בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהָיְתָה פּוֹקַחַת עֵינֵי שׁוֹקוֹלָד
הָיִיתִי אוֹמֵר: "הִנֵּה אַפְרִיקָה מִתְעוֹרֶרֶת",
וְהִיא הָיְתָה מְלַטֶּפֶת אֶת הַבְּלוֹנְד בְּרֹאשׁ אֲחוֹתָהּ
וּבְטוּחָה שֶׁגִּלְּתָה מֵחָדָשׁ אֶת הַזָּהָב.
הַגַּרְגְּרִים עַל שְׂפַת הַיָּם הָיוּ אַרְגַּז הַחוֹל שֶׁלָּהּ,
וּבִטְבִיעַת הָרֶגֶל שֶׁל הַצָּרְפָתִים שֶׁבָּרְחוּ מִשָּׁם
הָיְתָה מַחְבִּיאָה אֶת הַתְּמָרִים שֶׁנָּשְׁרוּ מֵהָעֵצִים.
"אַלְגִּ'יר", הָיִיתִי מְהַדֵּק יָדַיִם עַל מַעֲקֵה הַמִּרְפֶּסֶת וְקוֹרֵא לָהּ:
"אַלְגִּ'יר, בּוֹאִי הַבַּיְתָה, וְתִרְאִי אֵיךְ אֲנִי צוֹבֵעַ אֶת קִיר הַמִּזְרָח
בְּמִבְרֶשֶׁת הַשֶּׁמֶשׁ".
טָהא מֻחמד עלי
יליד צאפוריה .1931 ברח עם משפחתו ללבנון ב-1948, שב לאחר כמה שנים לארץ ומתגורר מאז בנצרת. הוא החל לכתוב שירה מאוחר בחייו, ולמד בעצמו מתוך קריאה בספרות הערבית והאנגלית. עלי הוא בעל חנות מזכרות ועתיקות בנצרת.
עלי הוא מחברם של חמישה קובצי שירה וסיפורים קצרים, ביניהם הקצידה הרביעית, לשטוֹת ברוצחים, ואש בחצר המנזר. שיריו פורסמו באנתולוגיות ובכתבי עת בצרפתית, גרמנית, ספרדית וסינית, ובשלושה ספרים. מבחר שירים פורסם בהוצאה דו-לשונית, ערבית ותרגום עברי, בהוצאת אנדלוס (2006). ספרו הראשון באנגלית פורסם בישראל בהוצאת איביס (2000) והשני, – אז מה: מבחר וחדשים – בכמה מהדורות בארה"ב (2006). על שירתו זכה בפרס "טבע" לשירה .2006
טָהא מֻחמד עלי
מערבית: אנטון שמאס
עַבְּד אֶלְהָאדִי נִלְחָם בְּמַעֲצָמָה גְּדוֹלָה
בַּחַיִּים שֶׁלּוֹ
לֹא כָּתַב וְלֹא קָרָא.
בַּחַיִּים שֶׁלּוֹ לֹא כָּרַת עֵץ
וְלֹא דָּקַר פָּרָה.
בַּחַיִּים שֶׁלּוֹ לֹא דִּבֵּר עַל הַ"נְּיוּ יוֹרְק טַיְמְז"
מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב.
בַּחַיִּים שֶׁלּוֹ לֹא הֵרִים קוֹלוֹ עַל אִישׁ
אֶלָּא בְּאָמְרוֹ:
"תְּפַדַּל,
בֶּאֱלֹהִים הַגָּדוֹל נִשְׁבַּעְתִּי, אַתָּה חַיָּב לְהִכָּנֵס!"
וְלַמְרוֹת הַכֹּל –
הָעִנְיָן שֶׁלּוֹ אָבוּד.
מַצָּבוֹ נוֹאָשׁ.
וּזְכֻיּוֹתָיו הֵן גַּרְגֵּר מֶלַח
שֶׁנָּפַל בָּאוֹקְיָנוֹס.
גְּבִירוֹתַי וְרַבּוֹתַי הַמֻּשְׁבָּעִים,
עַל אוֹיְבָיו מַרְשִׁי אֵינוֹ יוֹדֵעַ דָּבָר.
וַאֲנִי מַבְטִיחַ לָכֶם
שֶׁאִלּוּ נִתְקַל בְּ"אֶנְטֶרְפְּרַיְז"
הָיָה מַגִּישׁ לַצֶּוֶת בֵּיצִים מְטֻגָּנוֹת
וְלַבָּנֶה טְרִיָּה, יָשָׁר מִן הַשַּׂקִּית.
נעים עריידי
יליד מע'אר .1950 משורר דו-לשוני, מחברם של שבעה ספרי שירה בערבית ושישה ספרים בעברית. בנוסף פרסם רומן וקובץ סיפורים קצרים. שיריו פורסמו באנתולוגיות ובכתבי עת בלמעלה מעשרים שפות ובחמישה ספרים בצרפתית, ספרדית ואנגלית. על שירתו הוענק לו תואר דוקטור כבוד מטעם האקדמיה לשירה של קליפורניה.
עריידי ייסד וערך את כתב העת אל-אסוואר. הוא דוקטור לספרות עברית מטעם אוניברסיטת בר-אילן, מתרגם דו-לשוני ערבי-עברי, ומבקר-חוקר של הספרות הערבית והפלשתינית בת זמננו. לימד ספרות וחינוך באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטת חיפה, וכיום הוא מלמד בקולג' הערבי לחינוך ובמכללת גורדון.
עריידי ייסד ומנהל את מרכז ספרות הילדים הערבית בישראל במכללה הערבית לחינוך בחיפה, ובמסגרת זו הוציא לאור מִגוון של ספרי ילדים בערבית, מקור ותרגום. הוא מנחה תוכנית אקטואליה ותוכנית נוער בערוץ 2, ומכהן כמנהל פסטיבל השירה הים-תיכוני "ניסן" המתקיים במע'אר.
נעים עריידי
פָּתַחְתִּי לַמְאַהֲבוֹת שַׁעַר
פָּתַחְתִּי לַמְאַהֲבוֹת שַׁעַר לְתוֹכִי
וְחַלּוֹן לְהָצִיץ מִמֶּנּוּ בְּעִתּוֹת
שֵׁנָה.
אַךְ מִשּׁוּם שֶׁעָזַבְתִּי אֶת עַצְמִי
בְּטֶרֶם שִׁחְרַרְתִּי אֶת עַצְמִי
נַעֲשֵׂיתִי מַלְכָּן שֶׁל הַשְּׁפָחוֹת.
אֵיךְ אֶהֱפֹךְ עַצְמִי לִמְאַהֵב
אֵיךְ אֶהֱפֹךְ אֶת עַצְמִי לִמְאַהֵב
לְאַחַר שֶׁעֲבָרַתְנִי הָעוֹנָה.
בָּעִדָּן הַזֶּה יוֹצְרִים חֲמָמוֹת
שֶׁאֵינִי אוֹהֵב אֶת תּוֹצַרְתָּן –
אָשׁוּב אֶל הַטֶּבַע
וְיִפְגְּשׁוּנִי חֻקֵּי הַיְּעָרוֹת.
צְמָא הַמִּדְבָּר
רַחוּם יוֹתֵר מִן הָאַשְׁלָיָה הַזֹּאת.
דן ערמון
יליד ירושלים .1948 הוא בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים, ומורה לטכניקת אלכסנדר בברלין. פרסם עד כה שישה ספרי שירה, האחרון שבהם עלים (הקיבוץ המאוחד 1999).
על שירתו זכה ערמון בפרס ראש הממשלה, וכן זכה בפרס פינסקי למחזאות. שיריו תורגמו לאנגלית, פולנית ושפות אחרות.
דן ערמון
*
הַיּוֹם הָרָה עוֹלָם
כִּסָּהוּ חֶמְלָה וּמָגֵן.
תְּפִלּוֹת נִשְּׂאוּ
בְּעַרְפִלִּים חִתְּלוּהוּ.
גְּבָרִים נָתְנוּ נַפְשָׁם
בַּעֲבוּרוֹ.
לֵיצָנִים קִפְּצוּ סְבִיבוֹ
לְהַסִּיחוֹ אֶל מִשְׂחָקָיו.
כְּשֶׁיֵּרָדֵם יִמָּסֵר אֶל חֵיק
שֶׁאֵין יוֹדֵעַ מַהוּ.
וְרַק נוֹדַע
זִכְרוֹן כָּל הַלֵּדוֹת
אֲשֶׁר נָשְׂאוּ אֶת הָעִיר הַזֹּאת
לְכָאן.
בַּחֲשֵׁכָה נִשְׁמַעַת
אַנְחַת הָרֶגַע
יוֹלֵד רֶגַע.
חביבה פדיה
ילידת ירושלים. פרסמה שני ספרי שירה, האחרון שבהם מוצא הנפש (2002). על שירתה זכתה בפרס הַרְשׁוֹן של האוניברסיטה העברית, בפרס ברנשטיין ובפרס הנשיא.
פרסמה מחקרים ומסות בתחומי המיסטיקה היהודית וחקר הדת ובתחום האמנות, התיאטרון, הספרות וביקורת התרבות. פדיה היא מפיקה ומנהלת אמנותית של פרויקטים מוזיקליים ותיאטרליים. היא הקימה את אנסמבל "היונה" להחייאת מוזיקה ליטורגית ומיסטית מן המזרח, ואת עמותת "רשימו: סביבה רוחנית וחומרית" לקידום יהדות ואמנות, תרבות וחינוך בפריפריה.
חביבה פדיה
שְׁקִיעָה
בַּחֲדָרִים אוּלַי תָּבוֹא חֲשֵׁכָה כְּחַלּוֹת דְּבַשׁ
תָּבוֹא חֲשֵׁכָה כְּפַח תָּבוֹא חֲשֵׁכָה כִּירִיעַת פְּלַסְטִיק אֲטוּמָה
חֲשֵׁכָה תְּפַעְפֵּעַ בְּתוֹךְ הַנּוּרוֹת וְתִדָּלֵק אַרְסִית וּרְעִילָה אוֹ מְתוּקָה וְשִׁכְרוֹנִית
כַּטַּעַם הַמְדֻיָּק שֶׁל מֵי הַתְּהוֹם שֶׁל הַיּוֹם תָּאִיר אַלְפֵי פָּנֶיהָ לְכָל אִישׁ בִּכְלוּבוֹ
הוּא גַּן עֵדֶן וְהוּא גֵּיהִנּוֹם הַשָּׁמוּר לָנוּ יוֹם יוֹם מַלְאָךְ אוֹ מְשׁוֹרֵר שֶׁרַק
עוֹשֶׂה אֶת מַה שֶּׁמֻּטָּל עָלָיו
אֶת מַה שֶּׁמִּמֵּילָא יִקְרֶה גַּם בִּלְעָדָיו אֲבָל הָעֲבוֹדָה הִיא חַיָּיו וְהוּא עוֹבֵד
וְגַם הַיּוֹם מִשֶּׁהֶעֱרִיב הַיּוֹם וְגַם הַיּוֹם כִּבְכָל יוֹם לָבַשׁ אֶת כְּפָפוֹתָיו שֶׁלֹּא
תִּתְאַדֵּמְנָה יָדָיו וְעוֹר שָׁמַיִם זָהוּב פָּשַׁט אוֹתוֹ בְּדַיְקָנוּת וּבְאַכְזָרִיּוּת
וְהַבָּשָׂר הַתָּכֹל הַנֶּחְשָׂף קָרַע אוֹתוֹ וְהַוָּרֹד הָרַךְ הַמְעֻנָּן
לֹא נִצְבַּר לְתוֹךְ צִפָּרְנָיו מִסִּבּוֹת מוּבָנוֹת בְּעוֹד הוּא שׁוֹדֵד
עוֹד מְעַט יוֹדִיעוּ בַּחֲדָשׁוֹת שֶׁהָעֶרֶב יוֹרֵד
מרתה פֶּסָרוֹדוֹנָה
ילידת טֶראסה (ברצלונה) .1941 פרסמה אחד-עשר ספרי שירה, האחרון שבהם אהבת ברצלונה (1998). שיריה התפרסמו בשפות רבות באנתולוגיות ובכתבי עת, ובחמישה ספרים בספרדית, אנגלית, שבדית וגרמנית. על שירתה זכתה בעיטור Creu de Sant Jordi מטעם ממשלת קטלוניה, 1997, ופעמיים במילגת מכון גתה, ברלין.
בנוסף ערכה פֶּסָרודונה אנתולוגיות שונות ופרסמה ספרי מסות, תסריטים, ביוגרפיה, שמונה מחזות, עשרה רומנים (האחרון שבהם גני דוראנד, 1995) ולמעלה משלושים ספרים של תרגומיה לספרדית ולקטלאנית, בין השאר מיצירותיהם של פורסטר, דוקטורוב, דוריס לסינג, גרטרוד סטיין, סימון דה בובואר וסוזן זונטג.
פֶּסָרודונה היא פרופסור לספרדית ולימדה באוניברסיטת נוטינגהם. אצרה את התערוכה "חבורת בלומסברי" (1986), וכיהנה כמנכ"ל הוועדה הבינלאומית של משרד האמנויות. כיום היא מכהנת כיועצת התרבות של מכון המחקר CSIC בברצלונה.
מרתה פֶּסָרוֹדוֹנָה
מקטלאנית: שלמה אֲבַיּוּ
גְּבִירָה נָאָה, נוֹדַעַת
בזוכרי את עמליה סוֹלֶר
אֲנִי רוֹאֶה אֶתְכֶם בַּצִּלּוּם הַנּוֹשָׁן,
הָיִית צְעִירָה וְיָפָה,
מַחְזִיקָה בִּזְרוֹעוֹתַיִךְ אֶת הַמְשׁוֹרֵר
שֶׁהָיָה אָז תִּינוֹק.
הַסְּצֶנָה זוֹהֶרֶת,
מַסְתִּירָה אֵל אַכְזָר,
אֵל נַעֲרָץ עַד תֹּם
עַל יָדַיִךְ, עַל יְדֵי אֲנָשַׁיִךְ.
אֲנִי זוֹכֵר מֵאוֹתוֹ בֵּין עַרְבַּיִם,
מֵאוֹתוֹ צִלּוּם הוֹלֵךְ וְדוֹהֶה –
אוֹתָךְ בַּכּוֹבַע הַיָּפֶה, עַל רֶקַע אֲוִירוֹן
(כָּךְ קָרְאוּ לָזֶה אָז!) בַּוִּילוֹן הַמְצֻיָּר.
חִבַּבְתְּ אוֹתִי כֵּיוָן שֶׁאֲהַבְתִּיו,
וְדָבַקְתִּי בָּךְ כְּדֵי לֶאֱהֹב אוֹתוֹ,
לְהָפִיץ אוֹר עַל הַצְּלָלִים
שֶׁהֶאֱפִילוּ דְּמֻיּוֹת מְסֻיָּמוֹת.
אֲנֵי כָּמֵהַּ לְהַצִּילֵךְ,
אוֹתָךְ-אוֹתוֹ – מִמַּלְתְּעוֹת הָאֵין-מָנוֹס,
לַהֲשִׁיבֵךְ לְאוֹתוֹ צִלּוּם, לְאוֹתוֹ תֹּם,
שֶׁבּוֹ אַתְּ צְעִירָה, בָּשָׂר וָדָם.
נְמוּגוֹתֶם, שְׁנֵיכֶם, בְּלֹא לוֹמַר שָׁלוֹם,
הִפְקַרְתֶּם אוֹתִי לְזִכְרוֹנוֹתַי,
לַתֹּהוּ הַזֶּה, שֶׁבּוֹ, לְבַדִּי, עָלַי לְבַקֵּשׁ
אֲנָשִׁים שֶׁאֹהַב, שֶׁיֹּאהֲבוּ אֶת שְׁנֵיכֶם.
מוּנְדָקוּנְדוּ צִ'ינַסְוָּאמִי
נולד ב-1952 בקַרְנָאטָקָה שבדרום הודו למשפחה מן הקַסְטה של ה"אסורים במגע". שירתו היא שירת מחאה על הדיכוי החברתי בן אלפי השנים של שיטת המעמדות. צ'ינַסוָּאמי היה מחלוצי המחאה הזאת, שרק מסוף שנות השמונים נמצא לה קול פואטי וחברתי.
צ'ינַסוָּאמי הוא מחברם של שבעה קובצי שירה בשפת קאנאדה, האחרונים שבהם קאנָקַמְבּארי (2003) ומבחר השירים (2005). שירתו פורסמה בתרגום בכתבי עת ובאנתולוגיות בשפות שונות ובספרים בתרגום לאנגלית, מאראטי וספרדית (סדרת משוררי העולם 2004). על שירתו זכה בפרס GSS לשירה, פרס וואראמְבָּאלי, פרס בֶּנְדְרֶה ופרס נאדאצֶ'טְנה, ובחברוּת כבוד של אוניברסיטת אנדֶס, מֶרידה. בנוסף פרסם קובצי מסות, סיפורים קצרים ומחזות מחאה (האחרון שבהם "שלושה מחזות רחוב", 2004).
צ'ינַסוָּאמי לקח חלק פעיל במערכה הציבורית נגד הפונדמנטליזם ההינדי ולחיסול שיטת הקסטות. כיו"ר הוועדה הממלכתית של פורום ה"דאליט" (בני הקסטות הנמוכות) פתח 22 מרכזי תרבות בקארנאטאקה לקידום תרבות הדאליט ברחבי המדינה.
צ'ינַסוָּאמי הוא דוקטור לספרות מטעם אוניברסיטת האמפי, והוא מייסדה ונשיאהּ של אגודת הספרות והתרבות הבודהיסטית "גאדאג".
מוּנְדָקוּנְדוּ צִ'ינַסְוָּאמִי
משׂפת קָנאדה: רוֹאִינָה הִיל, אמיר אור
לוּ הָיִיתִי עֵץ
לוּ הָיִיתִי עֵץ
לֹא הָיִיתִי שׁוֹאֵל צִפּוֹר
בְּטֶרֶם תִּבְנֶה אֶת קִנָּהּ
מֵאֵיזוֹ קַסְטָה הִיא.
צִלִּי לֹא הָיָה חָשׁ מְזֹהָם
בְּעוֹדוֹ מְחֻבָּק בָּאוֹר.
אַהֲבָתִי לָרוּחַ הַקְּרִירָה וְלֶעָלִים
הָיְתָה אָז מְתוּקָה.
טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם לֹא הָיוּ נִרְתָּעוֹת מִמֶּנִּי
בְּחָשְׁבָן אוֹתִי לְ'אוֹכֵל-כְּלָבִים'.
וְלוּ שָׁלַחְתִּי מִשָּׁרָשַׁי עֲנָפִים חֲדָשִׁים
אִמָּא אֲדָמָה לֹא הָיְתָה נָסָה מִמַּגָּעִי
לְבַקֵּשׁ לָהּ מִקְוֵה טָהֳרָה.
הַפָּרָה הַקְּדוֹשָׁה הָיְתָה מִתְקַרְצֶפֶת בִּקְלִפָּתִי,
מְשַׁפְשֶׁפֶת כָּל מָקוֹם מְגָרֵד
וּשְׁלֹש מֵאוֹת אֶלֶף הָאֵלִים הַחוֹסִים בָּהּ
הָיוּ נוֹגְעִים בִּי.
וּמִי יוֹדֵעַ
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר,
חָטוּב לִגְזִירֵי עֵץ יְבֵשִׁים,
בּוֹעֵר בָּאֵשׁ הַקְּדוֹשָׁה,
אוּלַי הָיִיתִי הוֹפֵךְ לְטָהוֹר
אוֹ מֻתְקָן כַּאֲלוּנְקָה לְגוּף חַף מֵחֵטְא
נִשָּׂא עַל כִּתְפֵי אַרְבָּעָה בְּנֵי טוֹבִים.
אדם צֶ'רְנִיאבְסקי
יליד ורשה, .1934 עזב את פולין בשנת 1941, ובתקופת מלחמת העולם 1942-1947 גר בפלשתינה-א"י ובלבנון. אחרי המלחמה עבר לאנגליה, שם השלים את לימודיו האקדמיים – ספרות ופילוסופיה באוניברסיטות לונדון, ססקס ואוקספורד.
צֶ'רניאבסקי הוא מחברם של תשעה ספרי שירה, שהאחרון שבהם, מבחר שירים (2000), יצא במהדורה דו-לשונית בלונדון. פרסומיו בפולנית כוללים גם ארבעה רומנים וספרי אוטוביוגרפיה, מסות ותרגומי שירה אנגלית. בין פרסומיו באנגלית ספר המסות תמונות מתוך ילדות מופרעת על שירה פולנית ואנגלית, דרמה ופילוסופיה, ועשרים ספרים של תרגומיו מן השירה ומן הדרמה, בין השאר טדאוש רוז'ביץ', יאן קוכנובסקי, זביגנייב הרברט וּויסלבה שימבורסקה.
על שירתו זכה בין השאר בפרס מכון טורזנסקי על הישג מיוחד בתחום הספרות, בפרס קוֹשצִ'ילסקי ובחברויות כבוד של האקדמיה הגרמנית, לדיג-רוּוֶלט, אוניברסיטת וינה, ומרכז רוקפלר בֶּלַגְ'יוֹ איטליה. על תרגומיו זכה במדליית נוֹרְוויד .2004
צ'רניאבסקי לימד פילוסופיה באוניברסיטת גרינוויץ', כיהן במרכז הבריטי לתרגומי ספרות באוניברסיטת מזרח אנגליה, וניהל את מושבת הסופרים הבינלאומית של טירת הות'ורנדן בסקוטלנד. www.czerniawski.co.uk
אדם צֶ'רְנִיאבְסקי
מפולנית: רפי וייכרט
תַּקְרִית בַּשָּׁמַיִם
בַּתְּחִלָּה הִכּוּהוּ בַּבַּיִת
הָאָב רוֹאֵה חֶשְׁבּוֹן מֻכְשָׁר נִגֵּן בָּעֲרָבִים בְּחָלִיל
הָאָחוֹת הַבּוֹגֶרֶת הִסְתּוֹבְבָה בְּבָתֵּי הַמַּרְזֵחַ
בְּעֵינֶיהָ הַחוּמוֹת שֶׁל אִמּוֹ נִקְשְׁרוּ דְּמָעוֹת לְעִתִּים קְרוֹבוֹת
אַחַר-כָּךְ הִצְטָרֵף לַמִּפְלָגָה
אַחַר-כָּךְ קִבֵּל מַדִּים
אַחַר-כָּךְ מֻנָּה לִמְפַקֵּד מַחֲנֶה מְגֻדַּר תַּיִל
אַחַר-כָּךְ הַחֲתֻנָּה עִם בִּתּוֹ שֶׁל הַנּוֹיְרוֹלוֹג
אַחַר-כָּךְ הֵחֵלּוּ לְהַגִּיעַ הַטְּרַנְסְפּוֹרְטִים
אַחַר-כָּךְ נוֹלַד לוֹ יֶלֶד
אַחַר-כָּךְ הִגִּיעוּ בְּאֹפֶן סָדִיר הַטְּרַנְסְפּוֹרְטִים הַבָּאִים
בְּדֶצֶמְבֶּר יָרַד שֶׁלֶג רִאשׁוֹן
כְּשֶׁזָּכָה בְּצִיּוּן לְשֶׁבַח עַל יְעִילוּתוֹ וְחָרִיצוּתוֹ
קָנָה לִבְנוֹ רַעֲשָׁן וְקַטָּר אָדֹם
הוּא הִתְוַדָּה עַל חֲטָאָיו וְלָקַח אֶת אִשְׁתּוֹ לְמִיסַת חֲצוֹת
בְּגַן-הָעֵדֶן עָלְצוּ 99 חַפִּים מִפֶּשַׁע
שׂרה קארֶרֶה מְ'בּוֹדְז'
נולדה בסינט לואיס, סֶנֶגל 1955, לאם צרפתייה ולאב סנגלי, המשורר צ'רלס קארֶרֶה, חתן פרס פרננדו ריילוֹ. קארֶרֶה מְ'בּוֹדְז' כתבה ופרסמה את שיריה בצרפתית, ספרדית, פורטוגזית, וולופ, מַנְדִינְגוֹ, יוֹרוּבּה ושפת פוּלָה (המדוברת גם בפי הפלאשים בישראל). לאחרונה היא לומדת גם ערבית. כמשוררת ומוזיקאית, קאררה נתנה גם פרשנות מוזיקלית למשוררים האפריקנים ווֹלֶה סוֹינֶקה, בִּיראגוּ דִיוֹפּ ועבּדוּל לָטיף לוּהַייבִּי.
כזמרת ומלחינה הוכתרה קאררה בתואר הכבוד "מלכת המוזיקה העממית האפריקנית" כבר בפסטיבל ברלין 1985, ובעשרים השנים האחרונות הופיעה בכל רחבי העולם, בין השאר במכון לאמנויות עכשוויות בלונדון, באולימפיאדת ברצלונה, בפסטיבל הים-תיכוני של סוּסה, טוניסיה, וב"דונה אפריקה" במילאנו. קאררה היא גם מן המפורסמות בנגני הקוֹרָה – הנבל המערב-אפריקני הענק – והנגנית האישה היחידה באמנות זו.
קארֶרֶה תוארה לא פעם כמי שהביאה תפיסה חדשה לחלוטין למוזיקה העממית האפריקנית, וזכתה על כך בחברוּת כבוד של מרכז יהודי מנוחין למוזיקה קלאסית בפריס.
שׂרה קארֶרֶה מְ'בּוֹדְז'
משׂפת יוֹרוּבּה: יעל גלוברמן (על פי התרגום לאנגלית של המשוררת)
תֵיאוֹ
לתיאודור מוֹנוֹ, שגילה את החי והצומח של מדבר מאוריטניה1
חַיִּים שְׁלֵמִים לֹא יַסְפִּיקוּ כְּדֵי לְדַבֵּר בִּשְׁבָחֶיךָ
וּלְהַכִּיר אֶת פִּלְאוֹת פִּנְקָסְךָ
לְחַיִּים שְׁלֵמִים נִזְדַּקֵּק וַדַּאי כְּדֵי לְגַלּוֹת אֶת טִבְעֲךָ,
מַדְּעָן לֹא מְבֻיָּת, עַכְשָׁו
מֵת לְעוֹלָמִים תַּחַת עֵץ הַדֶּקֶל.
לְפֶתַע, עֲטוּפִים בְּאַטְמוֹסְפֶרַת הָעִנְבָּר שֶׁל חוֹף לַרְגוּאִין2
עֲלֵי עֵץ הַשִּׁטָּה מִתְעוֹרְרִים לְחַיִּים, וְאִתָּם עַלְוַת פְּרָחִים
הַמְקֻפָּלִים בִּזְהִירוּת בֵּין שְׁנֵי דַּפִּים.
מִתִּיקְךָ חוֹמְקִים כּוֹכְבֵי יָם וּמִתְגַּלְגְּלִים לְעֵבֶר מֶדוּזוֹת פְּנִינִיּוֹת
הַנָּחוֹת בַּעֲצַלְתַּיִם עַל הַחוֹף.
הָאִישׁ הֶחָכָם הֻשְׁכַּב לְבַסּוֹף לִישֹׁן
מְעֻרְסָל בְּצִוְחָתוֹ הַחַדָּה שֶׁל הַדּוֹלְפִין
עָטוּף בְּחִבּוּקוֹ שֶׁל הַמִּדְבָּר
שֶׁלִּמֵּד אוֹתוֹ הַכֹּל
תַּחַת חָסוּתָם שֶׁל הַמֶּהַאר, נֶהָגֵי הַגְּמַלִּים יְרֻקֵּי הָעַיִן.
הוֹ, לוּ תָּבוֹא בִּמְהֵרָה עֵת הַתְּפִלָּה
עָמֹק בְּלֵב מִדְבַּר הָאַדְרַאר, בְּלִבּוֹ שֶׁל הַנִּשְׂגָּב,
בְּעֻמְקֵי אַחְוַת הַמֶּשִׁי הָרַכָּה-תָּמִיד שֶׁל קַנְקַנֵּי הַתֵּה
לְמַעַן לָעַד, לָעַד, לָעַד נִשָּׂא תּוֹדָה
לַחַיִּים, עַל אֵינְסוֹף מַתְּנוֹתֵיהֶם.
רוֹסוֹ, מאוריטניה 1999
1 תיאודור מוֹנוֹ (Theodore Monod) – חוקר טבע צרפתי באפריקה (1902-2000).
2חוֹף לַרְגוּאִין – שמורת טבע משופעת ציפורים נדירות במאוריטניה.
מאגְדָה קַרְנֶצִ'י
ילידת בוקרשט .1955 היתה חברת "דור השמונים" בספרות הרומנית, ובלטה כתיאורטיקנית של התנועה. אחרי המהפכה של 1989 עברה למעורבות פעילה במערכת התרבותית והפוליטית ברומניה של שנות התשעים. קַרנֶצ'י פרסמה ספרי שירה וסיפורים קצרים, האחרון שבהם היום הזה המקודש (2003). שיריה פורסמו בשלוש-עשרה שפות באנתולוגיות ובכתבי עת, ובחמישה ספרים באירופה ובארה"ב.
קרנצ'י תרגמה שירה צרפתית ואנגלית, בין השאר משירי מישל דֶגי, פייר אוסטֶר, שיימוס היני, אלן גינזברג וסילביה פלאת'. בנוסף פרסמה ספרי מסות על ספרות ועל אמנות (האחרון שבהם פּוֹאטְרִיקְס – מסות על שירה, 2002) והיתה עורכת-שותפה לספר נקודות מבט רומניות; על הפוסטמודרניזם באינטגרציה האירופית (פריס 2004).
קרנצ'י השלימה דוקטורט בהיסטוריה של האמנות ב-EHESS בפריס, והתמחתה באוניברסיטת רוצ'סטר בארה"ב. עבדה כחוקרת במכון להיסטוריה של האמנות בבוקרשט, וכמרצה במכון ללשונות ותרבויות המזרח INALCO בפריס. היא מכהנת כסגנית המנכ"ל של מכון התרבות הרומני בפריס.
מאגְדָה קַרְנֶצִ'י
מרומנית: יעל גלוברמן
(על פי התרגום האנגלי של אדם ג'. סורקין)
יָד עֲנָקִית
תִּפְאֶרֶת אֵשׁ הַבֹּקֶר.
אֲנִי פּוֹסַעַת בָּאוֹר הַדָּחוּס, סוּמֵאת.
אֲנִי מִתְנוֹדֶדֶת. אָסוּר לִי לְהִתְנוֹדֵד.
בְּתוֹכִי אֲנִי נוֹשֵׂאת מַשֶּׁהוּ פִּרְאִי יוֹתֵר מִדִּינָמִיט
מְאַכֵּל יוֹתֵר מֵהָאַיִן
גִּדּוּל וֶרֶד-הַדִּמְדּוּמִים שֶׁל הָעוֹלָם. עֲלֵי כּוֹתַרְתּוֹ
נִפְתָּחִים לְאִטָּם בְּמֹחִי, מְאֻבָּנִים
כְּכוֹכַב לֶכֶת מְהֻרְהָר. לוֹהֵב, כֻּלּוֹ לוֹהֵב.
אֲנִי חָשָׁה בְּרֵיחוֹ הַחֲמַצְמַץ, רֵיחַ גְּוִיּוֹת וְיֶלֶד.
הוּא נָכוֹן לְלַבְלֵב. אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת נְשִׁימָתוֹ הַכְּבֵדָה.
לְאַט הוּא נִפְתָּח בְּמֹחִי, הַוֶּרֶד
בֶּן מִילְיוֹן עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת. אֶגְלֵי זֵעָה
וְדָם שָׁקֵט נוֹטְפִים מִמֶּנּוּ.
הוּא מֵכִין אוֹתִי לָרֶדֶת
לָרֶדֶת
לָרֶדֶת
יָד עֲנָקִית חוֹפֶנֶת אוֹתִי.
פאולו רוּפילי
יליד רייֶטי .1949 מחברם של תשעה ספרי שירה, האחרון שבהם שמחה ואבל (2001). שיריו תורגמו ופורסמו בשפות רבות בכתבי עת ובשמונה-עשר ספרים באירופה ובארה"ב. על שירתו זכה בפרס מוֹנטָלֶה, בפרס ויקטור הוגו ובפרס האירופי לשירה .1991 ספרו ארוחת בוקר קטנה (1987) זכה בפרס אמריקה לשירה, ויצא תחת הכותרת "מלריה" בגרמניה ובשתי מהדורות בארה"ב. בנוסף פרסם רוּפילי מסות, תרגומים מאנגלית ורומנים, שהאחרון שבהם, מוכן לעזיבה, יצא ב-.2003
רופילי למד ספרות מודרנית באוניברסיטת בולוניה, ובהמשך לימד שם. פרסם מאמרים וביקורות בלה סטמפה, לה רפובליקה ואיל ז'וֹרנאלֶה, וכיהן כעורך בהוצאת גארזַנְטי במילאנו. הוא מכהן כעורך בהוצאת Edizioni del Leone בוונציה. www.paoloruffilli.it
פאולו רוּפילי
מאיטלקית: פאדראיג ג' דאלי, סַבּינה מֶסג
אַהֲבָה
וְכָךְ אֲנִי תּוֹפֵשׂ
פִּתְאֹם
אֶת דְּמוּתִי בָּרְאִי
בְּחִבּוּק חוֹנֵק
בְּעוֹד אֲנִי מַשְׁלִיךְ אֶת עַצְמִי
מֵעֵבֶר לְעַצְמִי:
בִּתְשׁוּקָה כּוֹבֶלֶת
וּמְעַנָּה לְמִישֶׁהִי
שֶׁמְּחַקָּה הִתְמַזְּגוּת. אֲבָל
מַה שֶּׁחוֹשֵׂף אֶת הָאַשְׁלָיָה, אֶת חֲלוֹם
הָאִחוּד הַמֻּשְׁלָם
הוּא דַּוְקָא הָעֶצֶם
הַנֻּקְשֶׁה, שֶׁאֲפִלּוּ בַּמַּצָּב הַזֶּה,
קָם וְעוֹמֵד לוֹ בֵּין שְׁנֵינוּ
וּבְכָךְ מַבִּיעַ
הִתְנַגְּדוּת
לַמִּשְׁפָּט שֶׁחָרַץ בְּעַצְמוֹ.
אשר רייך
נולד ב-1937 למשפחה חרדית בַּמסגרת הדתית הסגורה של "בתי אונגרין" בירושלים, שם קיבל השכלה דתית. בגיל 18 מרד בחברה החרדית שבה גדל, הצטרף לצבא, והשלים לימודי תואר באוניברסיטה העברית.
רייך החל לפרסם משיריו בתחילת שנות השישים עם בשנה השביעית לנדודַי (1963) שזכה בפרס אקו"ם. הוא מחברם של שלושה-עשר ספרי שירה, האחרון שבהם להֵפך (הקיבוץ המאוחד 2006). שיריו התפרסמו בכתבי עת ובאנתולוגיות ב-25 שפות ובחמישה ספרים באירופה ובארה"ב. רייך טיפח את תחום השוואת תרגומי השירה בארץ, ומבחר תרגומים מקבילים הופיע בעריכתו בספר הנשיקה מבעד למטפחת (עם עובד 2001). בנוסף פרסם שני ספרי פרוזה ושני ספרים של תרגומיו לעברית. השנה יוצא לאור ספר תרגומיו עבודות צל – מבחר משירת הַנְס מַגנוּס אֶנצֶנסבֶּרגֶר.
על שירתו זכה ריייך שלוש פעמים בפרסי אקו"ם בעילום שם, בפרס ברנשטיין, בפרס ראש הממשלה (פעמיים) ובפרס ברנר. רייך כיהן כעורך-שותף של כתב העת מאזניים, והוא חבר האקדמיה הגרמנית ללשון ולספרות.
אשר רייך
הַרְמוֹנְיָה
עֲדַיִן לַיְלָה. עוֹדֶנִּי כָּבוּל
לְכַף בֵּית הָאוֹתִיּוֹת הָעִבְרִיּוֹת.
רַק שֶׁקֶט מְעֻבֶּה כָּזֶה יָכוֹל לְהָאִיר
מִלָּה לְבַדָּהּ, בּוֹהֶקֶת בִּשְׁלַל צְלִילוּתָהּ.
אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָהּ עַד הָעֶצֶם, עַד קְצוֹת הַשֹּׁרֶשׁ.
פִּתְאֹם הִיא נִכְפֶּלֶת: הִיא כְּבָר שְׁתַּיִם!
הָאֹזֶן הָאַחַת שֶׁל קוֹלִי שׁוֹמַעַת צִלְלֵי לַיְלָה
זוֹחֲלִים לְאֹרֶךְ הַדִּקְדּוּק הָעִבְרִי. לְפָנַי עַל הַדַּף
שָׁלֹש מִלִּים. בְּעוֹד רֶגַע יִהְיוּ יוֹתֵר.
עַכְשָׁו כְּבָר נִתָּן לִרְאוֹת דַּרְכָּן רֵיחַ טָרִי
שֶׁל יָרֵחַ. כָּךְ נַעֲשֵׂיתִי מוּדָע
לַכְּאֵב הַבִּלְתִּי נִשְׁמָע שֶׁל הַחֹשֶךְ.
שֶׁמֶשׁ שֶׁל לַיְלָה. עַכְשָׁו אַתְּ
יוֹצֵאת מִשְּׁנָתֵךְ אֵלַי וְנִכְנֶסֶת לַשִּׁיר.
בני שבילי
יליד ירושלים .1956 מחברם של חמישה ספרי שירה, האחרון שבהם מילון חדש של ייסורים (שוקן 2006). על שירתו זכה בפרס הארי הַרְשׁוֹן של האוניברסיטה העברית, פרס ברנשטיין, פרס עגנון ופרס ראש הממשלה. בנוסף פרסם ארבעה ספרי מסעות וסיפורת, האחרון שבהם שביל החלב (שוקן 2005).
שבילי מלמד את הקוראן ואת הברית החדשה במכללת "עלמא" בתל אביב, ועוסק בקשר שבין הספרות היפה והדת.
בני שבילי
שָׂרֵי יְחִידִים
אֵין לָנוּ הוֹרִים אֵין לָנוּ יְלָדִים לֹא אֲהוּבוֹת
בָּשָׂר וָדָם אֵין לָנוּ בָּתִּים יֵשׁ לָנוּ אֱלֹהִים
אֵין לָנוּ אוֹתוֹ בַּשָּׁמַיִם וְלֹא בַּמַּעֲמַקִּים לֹא
בָּאֲבָנִים אֵין לָנוּ נְבִיאִים אֵין לָנוּ מוֹרִים
אֵין לָנוּ סְפָרִים מֻתָּרִים אֵין לָנוּ סְפָרִים
אֲסוּרִים יֵשׁ לָנוּ אֱלֹהִים אֵין לָנוּ אוֹתוֹ בָּאַהֲבָה
אֵין לָנוּ אוֹתוֹ בַּשִּׂנְאָה אֵין לָנוּ אוֹתוֹ בַּיְדִידוּת
אֵין לָנוּ מִלְּבַד אֲנִי אֵין לָנוּ מִלְּבַד עַצְמִי
אָנוּ שָׂרֵי יְחִידִים
יוסי שריד
יליד רחובות, .1940 פרסם שני ספרי שירה, פגישה במקום אחר ושירים 2003-2005 (ידיעות אחרונות 2005). כן פרסם שני ספרי פרוזה, שהאחרון שבהם, פפיצ'ק (ידיעות אחרונות/יד ושם 2006) הוא רומן על ילד יהודי במחנה ההשמדה אושוויץ.
שריד למד מדעי המדינה וסוציולוגיה, כיהן כחבר כנסת, כחבר בוועדת החינוך התרבות והספורט, ובוועדת החוץ והביטחון, כשר לאיכות הסביבה בממשלת יצחק רבין וכשר החינוך. כמו כן כיהן כיו"ר תנועת מרצ וכיו"ר האופוזיציה. לימד כמוֹרה בהתנדבות בבית הספר התיכון בקריית-שמונה בשנות השבעים, ולאחרונה – בבית הספר התיכון בשדרות (2004-2006).
שריד הוא בעל טור פובליציסטי בעיתון הארץ, מרצה לתקשורת ופוליטיקה ב"אסכולות" ומרצה לביטחון לאומי במרכז הבינתחומי בהרצליה.
יוסי שריד
שַׂחֵק עַל הַחֲלוֹמוֹת, מַחְמוּד
למחמוד דרוויש, עם צאת ספרו החדש בתרגום לעברית
שַׂחֵק, שַׂחֵק עַל הַחֲלוֹמוֹת, מַחְמוּד,
זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָׂח,
גַּם אֶל חַלּוֹנְךָ
מֵאַרְצוֹת עָקוּר
שָׁבָה צִפּוֹרָה נֶחְמֶדֶת
עוֹמֶדֶת
שָׁם, קַלָּה עַל הָאֶדֶן
וְהִיא צוֹפָה, עֲיֵפָה, בַּמִּלִּים שֶׁאַתָּה כּוֹתֵב כְּמוֹ טִילִים מֻנְחִים מְדֻיָּקִים
אֶל הַחֲלוֹם
הַפָּתוּחַ, הַפָּצוּעַ לִרְוָחָה.
עוֹד מְעַט תִּהְיֶה לְךָ מְדִינָה
וְיִקְרְאוּ אֶת שִׁירֶיךָ בְּלִי זְכוּכִית מַגְדִּילָה
בְּלִי זְכוּכִית מַקְטִינָה
גַּם הַמַּנְגִּינָה
תִּשְׁתַּנֶּה, וְהַשִּׁיר שֶׁלְּךָ יָשִׁיר בְּעַד עַצְמוֹ
מְשֻׁחְרָר,
יוֹתֵר אֲנִי וּפָחוֹת הִמְנוֹנִי, יִדְאֶה בָּרוּחַ הַצַּפְרִירִית, הַצִּפּוֹרִית,
בֵּין רָמָאלְלָה לְבֵין גְ'דֵידָה
בֵּין עֲצֵי הַזַּיִת הַכְּסוּפִים שֶׁל אִמְּךָ
לְבֵין הַכִּסּוּפִים
שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ.
שַׂחֵק, שַׂחֵק עַל הַחֲלוֹמוֹת, מַחְמוּד,
וּבַחֲלוֹמְךָ תִּפְגֹּש גַּם אֶת בְּיָאלִיק וּטְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי
שֶׁחֲבוּיִים
כְּמוֹ אִיִּים
כָּאן, בַּזֶּרֶם.
קולות חדשים
ליאורה בּינְג-היידקר
ילידת חיפה, בוגרת האקדמיה המלכותית למחול בלונדון ואוניברסיטת דרהאם, ובוגרת בית הספר לשירה וכיתת האמן של הליקון. בינג-היידקר מלמדת מחול בסמינר אורנים, בלהקת "בת דור" ובלהקת המחול הקיבוצית, ופרסמה מסות על אסתטיקה של המחול. היא מכהנת כחברת המדור למחול במועצה לתרבות ולאמנות. בינג-היידקר פרסמה שני ספרי שירה: חצאי ירחים (הליקון 2001) וקרב פנים אל פנים שיצא לאור השנה (פרדס 2007). על שירתה זכתה בינג-היידקר בפרס משרד התרבות לספר ביכורים.
טֶלֶפוֹן שָׁבוּר
שְׁנָתַיִם אַחֲרֵי מוֹתֵךְ
אֲנִי מְטַלְפֶנֶת אֵלַיִךְ, אִמָּא, לְסַפֵּר לָךְ
שֶׁנִּקִּיתִי אֶת אֲרוֹנוֹת הַמִּטְבָּח, מֵרַקְתִּי אֶת הַסִּירִים וַאֲפִלּוּ
צִחְצַחְתִּי פּוֹתְחַן קֻפְסָאוֹת שֶׁדָּבַק בּוֹ לִכְלוּךְ רַב.
פָּנַיִךְ נוֹהֲרוֹת. אֵינֵךְ
מַכְבִּידָה עָלַי בִּשְׁאֵלוֹת מְיֻתָּרוֹת, שֶׁאֵין לִי עֲלֵיהֶן תְּשׁוּבָה.
*
הַיּוֹם עָנַדְתִּי אֶת עֲגִילֵי הַיַּהֲלוֹמִים שֶׁלָּךְ.
מָרַחְתִּי אֶת הַלִּיפְּסְטִיק הַוָּרֹד
וְתָלִיתִי עַל שְׂפָתַי אֶת
הַחִיּוּךְ:
"הָלוֹ?" –
אָמַרְתִּי, הֲלֹא
בַּטֶּלֶפוֹן אַף פַּעַם לֹא
הִצְלִיחוּ לְהַבְדִּיל.
אבִיה בן דוד
ילידת תל אביב 1974, כתבת בכירה בידיעות אחרונות, עורכת מגזין-הרחוב לשירה 03 וקונטרס השירה גרופה.
בן דוד היא בעלת ההוצאה לאור "סיטרא אחרא" ועורכת סדרת המקור של ההוצאה, ומפיקה את אירועי התרבות "שוק קולטורה". פרסמה את ספר השירים אהבה, שִׂטנה וסמים קלים (סיטרא אחרא 2003) ואת הנובלה עט, עיפרון ורעל (סיטרא אחרא 2004).
*
הַמִּלִּים הַלָּלוּ כִּסּוּ אֶת הַלַּיְלָה
וְהָיָה הוּא אָפֵל וְזוֹרֵעַ פְּצָעִים
צוֹחֵק הָיָה וְאוֹחֵז בְּיָדִי
וּמַגָּעוֹ סַכִּינִים סַכִּינִים
וְהוּא לוֹבֵשׁ דְּמוּת
וְשָׁר שַׁר הַלַּיְלָה
וּמַזְמִין אֶת כָּל יִסּוּרֵי הָעוֹלָם אֶל חַדְרִי
וְיָדַי גִּשְּׁשׁוּ בַּחֹשֶךְ אַחַר פָּנֶיךָ
הַדְּמָמָה שֶׁיָּצַקְתִּי בְּאֶצְבְּעוֹתַי
טוֹב הָיָה אִלּוּ לֹא דִּבַּרְתִּי
טוֹב הָיָה אִלּוּ לֹא כָּתַבְתִּי דָּבָר
סיון בסקין
ילידת וילנה 1976, גרה בארץ מאז .1990 למדה כלכלה בטכניון ועובדת כמנתחת מערכות מידע במערכת הבנקאית. תרגמה מן השירה הרוסית, בין השאר מיצירות גומילוב, ברודסקי וחלבניקוב, ופרסמה בתרגומה את הרומן סיפורה של סוניצ'קה מאת מרינה צוֶוטָאיֶיבה (אחוזת בית 2006). בסקין היא חברת מערכת הוֹ!. בשנה שעברה יצא ספר שיריה הראשון, יצירה ווקאלית ליהודי, דג ומקהלה (אחוזת בית 2006).
הַפְּסַנְתְּרָן
בְּעַרְבֵי שִׁירָה עִם הַקּוֹלֶגוֹת,
בְּאֵרוּעַ עִם מַנְחֶה דַּבְּרָן,
בְּאוּלָם מִקֻּבִּיּוֹת וְלֶגוֹ –
אֲנִי אוֹהֶבֶת רַק אֶת הַפְּסַנְתְּרָן.
לְהוֹסִיף שֶׁבַּסָּלוּנִים, בַּבּוֹרְדֶלִים
(אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁבְּרַבִּים אוֹמְרִים "בּוֹרְדוֹ"),
שָׁם מוֹפִיעַ שֶׁלֶט עַל הַדֶּלֶת:
"אַל תִּירוּ בּוֹ, הוּא רַק עוֹשֶׂה אֶת תַּפְקִידוֹ"...
לְהוֹסִיף שֶׁבְּמוֹעֲדוֹנֵי שִׁיקָגוֹ...
וּבְכָל סִרְטֵי הַפֶּשַׁע הַטּוֹבִים...
מַבָּטִי הַצָּף תָּמִיד שָׁקַע בּוֹ –
בָּאָדָם עִם אֶצְבָּעוֹת וּצְרוֹר תָּוִים.
וּבְזִכְרוֹנוֹת הַנְּעוּרִים שֶׁל אַבָּא...
וּבִדְרָמוֹת שֶׁאֵין גְּבוּל לְכִעוּרָן...
וּבְכָל מָקוֹם וּזְמַן שֶׁאֶקָּלַע בּוֹ –
יֵשׁ לִי בְּרִית סוֹדִית עִם הַפְּסַנְתְּרָן.
נֶטַעלי בּראוּן
ילידת .1978 למדה פילוסופיה וספרות, מוסמכת בקולנוע מטעם אוניברסיטת תל אביב, ובוגרת בית הספר לשירה הליקון. בראון היא יוצרת קולנוע תיעודי ועלילתי, וסרטה "מֵתָמורפוזה", המתעד ארבע נפגעות אונס, הוקרן בשנה שעברה בבכורה בפסטיבל ירושלים, באו"ם וברחבי העולם. בשנה שעברה גם יצא לאור ספר שיריה הראשון להרוג ולנשום (אחוזת בית 2006). בראון היא זוכת הפרס הראשון בתחרות "שירה על הדרך" .2005
מוּם
רָאִיתִי אֶת הַסּוּסִים טוֹבְעִים
אֲנִי
רָאִיתִי.
נִשְׁאַרְתִּי קְטַנָּה לְמַעְלָה וְהֵם
בָּרְחוֹב הָאָפֹר טָבְעוּ כְּמוֹ
נְשִׁימוֹת.
מִי יְסָרֵק אוֹתִי?
מִי יְבַשֵּׁל תַּפּוּחֵי-אֲדָמָה?
הַגָּן גָּבַהּ פִּתְאֹם אֲנִי
חוֹלֶמֶת בְּתוֹכוֹ עַל
נְעָרוֹת מַשִּׁיקוֹת סֵפֶר בְּסֵפֶר.
לָרוּץ
מַה יִּשָּׁאֵר אַחֲרֵי הַסּוּסִים
לָרוּץ
כִּי אִישׁ לֹא רוֹדֵף
הַמְּנוּסָה מַנִּיחָה הָמוֹן אָץ בְּעִקְּבוֹתַי
לְפָחוֹת אָדָם אֶחָד וְגַרְזֶן בְּיָדוֹ
אֲפִלּוּ אוֹלָר קָטָן
אֲפִלּוּ יָדָיו רֵיקוֹת
בַּגֹּבַהּ הַזֶּה רוֹאִים הַכֹּל
וְאֵין לְמִי לְסַפֵּר
בֻּבּוֹתַי נוֹשְׁרוֹת מִשָּׂפָה לְשָׂפָה
בֻּבּוֹתַי זְהֻבּוֹת וְדַלּוֹת
בַּעֲלוֹת מוּם.
כָּמוֹנִי.
אשר גל
יליד תל אביב 1952, מורה לקולנוע ויוצר סרטים. למד קולנוע וספרות באוניברסיטת תל אביב, ובוגר בית הספר לשירה הליקון .1993 גל כותב בעברית וביידיש, ושירתו התפרסמה בשתי השפות. כן התפרסמו תרגומיו מיידיש לשירי אברהם סוצקבר, לב ברינסקי, אנה מרגולין ואחרים. השנה יצא לאור ספר שיריו הראשון, הממלכה (הליקון 2007). על שיריו זכה בפרס בתחרות "שירים באור מלא" של מפעל הפיס.
סִינְדֶרֶלָה
מַה שֶּׁמָּשַׁךְ אֶת עֵינָיו
בַּגּוּפָה שֶׁהָיְתָה מוּטֶלֶת
עַל בִּטְנָהּ פָּנֶיהָ טוֹבְלוֹת בַּחוֹל הַצְּהַבְהַב
הָיָה סַנְדָּלָהּ הַזּוֹל (אֲנִי אוֹמֵר "סַנְדָּלָהּ"
לַמְרוֹת שֶׁלֹּא הָיָה מְקֻשָּׁר לְרַגְלָהּ.
וְעוֹד אֲנִי אוֹמֵר: "סַנְדָּלָהּ הַזּוֹל שֶׁהִתְבַּלָּה
בְּשִׁיטוּטִים וְצִפִּיָּה לְלָקוֹחוֹת
עַל חוֹלִית זָהָב בְּשׁוּלֵי הָעִיר"). כָּל כֻּלָּהּ
הָיְתָה בַּלַּכָּה הַמִּתְקַלֶּפֶת
תּוֹצֶרֶת נַבִּיל שְׁכֶם (כָּךְ הָיָה מֻטְבָּע
בְּעִבְרִית עַל הַגַּפָּה) בָּעוֹר הַשָּׁחוֹר שֶׁחִכָּה
מִתְגַּעְגֵּעַ מֶרְחַק מֶטֶר וּקְצָת מִמֶּנָּה
כָּל הַלַּיְלָה לִצְפִירַת רִכְבּוֹ שֶׁל
אַבִּיר לָבוּשׁ מַדִּים שֶׁיָּרִים אוֹתוֹ
וְיִתְהֶה.
חגית גרוסמן
ילידת ראשון לציון .1976 למדה צילום בקאמרה אובסקורה, תיאטרון בבית צבי, ציור במדרשה לאמנות, וספרות עברית וכללית באוניברסיטת תל אביב. ספר שיריה הראשון, תשעה שירים לשמואל (פלונית 2007), שיצא לאור השנה, הוא מסע קדיש לאביה.
מֶטָמוֹרְפוֹזָה
וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וְאָבִי שׁוֹכֵב בַּהֵיכָל
לַהַט הַחֵלֶב מַנְהִיר עֵינָיו לִכְדֵי תְּכֵלֶת נָהָר.
עִם שַׁחַר נַפְשׁוֹ נֶעֶשְׂתָה דָּבָר חָדָשׁ.
לְחִישַׁת הָרוּחַ בִּיצִיאָתָהּ
נִשְׁמְעָה מֶרְחַק דּוֹר מִמְּקוֹם גּוּפוֹ
וְהָפְכָה לְדִבּוּר
בִּלְשׁוֹנִי.
הוּא הָיָה יָתוֹם לָכֵן הִצִּיג עַצְמוֹ תָּמִיד
בִּשְׁמוֹ הַשֵּׁנִי:
גְרוֹסְמַן
רַק בְּצִנְעָה הָיָה
שְׁמוּאֵל
מַתִּיר נִשְׁמָתוֹ לַחָפְשִׁי.
נועם וואהל
יליד תל אביב 1982, לומד ספרות אנגלית ופיזיקה באוניברסיטת תל אביב. פרסם שירים, מאמרים ותרגומים. וואהל הוא בוגר בית הספר לשירה הליקון .2005 על שיריו בשפה האנגלית זכה השנה בפרס סימונס לשירה.
*
אַתָּה שׁוֹמֵעַ שִׂיחָה
הֵם מְדַבְּרִים עַל מֶטָפִיזִיקָה
אוֹ סִפְרוּת,
מְנַסִּים כָּל אִיזְם שֶׁהִגִּיעַ עִם הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים,
עוֹד רוֹאִים אֶת גּוּשֵׁי הַמַּחְשָׁבָה בִּזְמַן עִכּוּלָם.
אַתָּה כְּבָר יוֹדֵעַ שֶׁתּוֹךְ שָׁעָה
הֵם יַעַבְרוּ לְדַבֵּר
עַל נָשִׁים
וְאָז עַל אִשָּׁה אַחַת סְפֶּצִיפִית,
וְאַחֲרֶיהָ, חֲרִיקַת רֶגֶל מַתֶּכֶת.
אֲבָל עַד אָז אַתָּה תַּעֲבֹד עַל שִׁיר.
בֵּינְתַיִם, אַתָּה קוֹרֵא אֶת אָדָף.
הוּא הוֹרֵס אֶת הַשִּׁירָה שֶׁלְּךָ.
זֶה נִמְשָׁךְ כָּךְ כְּבָר שְׁלֹשִים שָׁנָה.
סאמֶח חאסְכִּיה
יליד טירה שבמשולש, עורך דין ונוטריון. חאסכיה פרסם ארבעה ספרי שירה, האחרון שבהם ולמלים כנפיים (2002). ספרו הראשון בתרגום עברי יוצא לאור השנה. חאסכיה הוא בוגר בית הספר לשירה הליקון .2004
סאמֶח חאסְכִּיה
חֲפָצִים
אֲנִי יָשֵׁן
וַחֲפָצַי יְשֵׁנִים
נַעֲלַי, בְּגָדַי יְשֵׁנִים
עֵטִי, נְיָרוֹתַי יְשֵׁנִים
תִּיקִי, כִּקְרוֹקוֹדִיל יָשֵׁן
פּוֹעֵר אֶת פִּיו,
מַצִּיתִי, קֻפְסַת הַסִּיגַרְיוֹת שֶׁלִּי
יְשֵׁנִים, אֲפִלּוּ הַנַּיָּד שֶׁלִּי,
אִם אֲנִי יָשֵׁן, יָשֵׁן גַּם הוּא.
גַּם קֻפְסַת תְּרוּפוֹת קְטַנְטַנָּה
שֶׁהִצְטָרְפָה לִפְנֵי שָׁנָה לַעֲדַת חֲפָצַי,
עִם גֶּשֶׁר הַשִּׁנַּיִם שֶׁלִּי, יְשֵׁנָה.
כְּשֶׁאֲנִי מִתְעוֹרֵר בַּבֹּקֶר
חֲפָצַי מִתְעוֹרְרִים אִתִּי
הֵם מְטַפְּסִים עָלַי וַאֲנִי אוֹסֵף אוֹתָם
כֻּלָּם אַחֲרַי לְכָל מָקוֹם
מִלְּבַד לִבִּי.
ינאי ישראלי
יליד כפר שמואל .1981 לומד היסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב, בוגר בית הספר לשירה הליקון .2005 ספר שיריו הראשון, מוֹת מטע האגס, יצא לאור השנה (הקיבוץ המאוחד/ריתמוס 2007).
אַחֲרִית הַיָּמִים
אַחֲרִית הַיָּמִים וְהָאוֹר
הָיָה נָע בְּמִנְסְרוֹת הַזְּכוּכִית הַתְּלוּיוֹת בַּחֶדֶר
צִבְעוֹנִי כְּתָמִיד.
וְגַם בְּאַחֲרִית הַלֵּילוֹת לֹא הָיָה חָדָשׁ
תַּחַת הַנֵּיאוֹן, וַאֲנִי הָפַכְתִּי גֶּבֶר
רוֹצֶה-כֹּל וְאֵינוֹ מוּכָן
לְכַתֵּת חַרְבוֹתָיו לְאִתִּים,
אֵיבָרָיו לְמַזְמֵרוֹת.
הַרְבֵּה גְּפָנִים עָקַרְתִּי אָז, תְּאֵנִים רַבּוֹת,
כִּי לֹא עוֹבֵד אֵל הָיִיתִי וְלֹא אֲדָמָה,
וְהַאִינְסְטִינְקְט הַקָּדוֹשׁ הָיָה בּוֹעֵר וְאֵינוֹ אֻכָּל
וְגַם אֲנִי בּוֹגֵד הַרְבֵּה
עִם עַצְמִי: עִם נַעֲרוֹת הַשַּׁעַר הַיָּפוֹת מִן הַמָּגָזִין.
וּכְשֶׁאַחֲרִית הַיָּמִים הַלָּלוּ תַּמָּה
וְהָאַחֲרִית הָאַחֶרֶת, הַמֻּכֶּרֶת, נִכְנְסָה בְּקוֹל
טְרִיקַת הַדֶּלֶת וְהַגּוּף,
שֶׁזְּרוֹעוֹתַי חִבְּקוּ כְּרֶשֶׁת,
הִתְעוֹרֵר וְאָמַר,
וְקָם לָלֶכֶת –
כְּנָחָשׁ הַמְפַרְפֵּר בְּאַחֲרִית הַתַּעַר
גַּם הַוִּילוֹן הוֹסִיף לְהִתְמַסֵּר לָרוּחַ
עוֹד כַּמָּה רְגָעִים טוֹבִים.
מַרְוַּאן מָח'וּל
יליד פקיעין, 1979, ותושב כרמיאל. משפחתו חיה משני עברי הגבול הישראלי-לבנוני, ושיריו מתמקדים בבעיות החברתיות ובסכסוך היהודי-פלסטיני בארץ. מח'ול זכה בפרס הכותב הצעיר במגזר הערבי לשנת 1997, והוא מועמד לפרס אלקטטאן. מבין שיריו שהולחנו יצא לאור השיר "ערוס אלג'ליל" (כלת הגליל) כסרט טלוויזיה תיעודי שהופק עבור הערוץ השני. הוא בוגר בית הספר לשירה הליקון .2004 מח'ול הוא מהנדס אזרחי במקצועו ומנהל חברה קבלנית.
מַרְוַּאן מָח'וּל
מערבית: סַוְּסַן קָטִיש
הַהֶבְדֵּל
אֵין הֶבְדֵּל בֵּין לַיְלָה לְבֵין יוֹם
מִלְּבַד טַעֲמָהּ הַמָּתוֹק שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ
אֵין הֶבְדֵּל בֵּין הַשִּׁכּוֹר לְבֵין הֶחָסִיד
מִלְּבַד כֵּנוּתוֹ שֶׁל הָרִאשׁוֹן.
אֵין הֶבְדֵּל בֵּין עֵצִים לְבֵין וְרָדִים
מִלְּבַד מְקוֹר הָעֵץ הַיָּחִיד.
אֵין הֶבְדֵּל בֵּינִי לְבֵינְךָ
אֵין הֶבְדֵּל בִּכְלָל!
הִסְתַּפְּקוּת
הַצִּפּוֹר אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ כְּשֶׁהִיא עָפָה
גַּם הַשֶּׁלֶג, כְּשֶׁהוּא מַעֲמִיד אֶת הַמַּיִם בִּמְקוֹמָם.
אוֹהֵב אוֹתָךְ הַחַיָּל בְּדַרְגָּתוֹ הַחֲדָשָׁה
וְכֵן הַמְאֹהָבִים בְּפִנָּתָם הַמְרֻחֶקֶת
גִּבּוֹרִים וּנְזִירִים כֻּלָּם
אוֹהֲבִים אוֹתָךְ הוֹי הַהִסְתַּפְּקוּת.
אֲנִי גַּם... אוֹהֵב אוֹתָם כֻּלָּם אֲבָל
לֹא אוֹהֵב אוֹתָךְ!
אופיר נוריאל
יליד חדרה 1979, מתגורר ברעננה, עובד ולומד בתל אביב. נוריאל הוא חניך המסגרת לבוגרים לקויי למידה והסתגלות ב"ניצן אונים" כפר-סבא, ומתרגל עבודה פנימית בשיטת גורג'ייב. למד במכללה לתרבות עברית "עלמא" ובבית הספר לשירה הליקון.
עַל הַזַּיִן שֶׁלִּי
עַד כְּדֵי כָּךְ כְּבָר לֹא אִכְפַּת לִי מִמֶּנִּי,
שֶׁאָכַלְתִּי עַכְשָׁו חֲבִילַת שׁוֹקוֹלָד שְׁלֵמָה. הָיָה טָעִים.
בְּמֵילֶא אַף אַחַת לֹא תַּסְכִּים לְלַטֵּף אוֹתִי,
אֶלָּא אִם כֵּן זֶה הָיָה בְּתַשְׁלוּם. אֲבָל גַּם אָז הָיִיתִי
מֵת שֶׁהִיא תַּרְגִּישׁ אֵלַי מַשֶּׁהוּ בֶּאֱמֶת וְלֹא בְּתוֹר אַרְנָק
רוֹטֵט שֶׁהַתַּפְקִיד שֶׁלּוֹ זֶה לְהַעֲמִיד לָהּ אֶת חֶשְׁבּוֹן הַבַּנְק.
שֶׁתִּלְחַשׁ לִי בָּאֹזֶן "בּוֹא, לְךָ אֲנִי נוֹתֶנֶת בְּחִנָּם, אַתָּה
לֹא כְּמוֹ הַגְּבָרִים הָאֲחֵרִים מְזַיְּנִים וְהוֹלְכִים. אַתָּה נִשְׁאָר שׁוֹאֵל
לִשְׁלוֹמִי מַקְרִיא לִי שִׁירִים. תָּבוֹא כָּל יוֹם אֲפִלּוּ אִם אֵין לְךָ כֶּסֶף
בִּשְׁבִילְךָ אֲפִלּוּ בַּשָּׁעוֹת שֶׁאֲנִי לֹא מְקַבֶּלֶת אַף אֶחָד, תָּבוֹא הִתְגַּעְגַּעְתִּי
אֵלֶיךָ". וּבַסּוֹף אֲנִי אֶתְחַתֵּן אִתָּהּ.
אלחנן ניר
יליד ירושלים .1980 מלמד מחשבת ישראל, חסידות ומקרא בישיבת "שיח" ומנחה סדנאות לכתיבה יוצרת. ניר הוא עורך מדור הספרות במוסף "שבת" של מקור ראשון, ומפרסם מסות ספרות והגות שם וב"תרבות וספרות" של הארץ. ספר שיריו תחינה על האינטימיות יוצא לאור השנה.
*
כְּדֶרֶךְ שֶׁסּוֹלְחִים
כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹהֲבִים
עַכְשָׁו גַּם יוֹדֵעַ
כְּדֶרֶךְ שֶׁהוֹלְכִים
כְּדֶרֶךְ שֶׁחוֹתְכִים
סְלִיחָה מִן הַגּוּף
מְסוֹבֵב בְּסַכִּין עִגּוּל תּוֹךְ עִגּוּל
כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּקַלְּפִים כְּפִיסֵי זְקִיקוּת
עַל מַה שֶּׁהָיִינוּ
כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּצְטַמְּאִים
אֶל לַחַשׁ הַסָּלַחְתִּי
כְּדֶרֶךְ שֶׁזּוֹרְקִים הַשַּׁוְעָה אֶל הָעַיִן
כְּדֶרֶךְ הָאֲנָחָה
וְהַהֵאָסְפוּת
כְּדֶרֶךְ כִּבּוּשׁ עָווֹן
כְּדֶרֶךְ שֶׁסּוֹלְחִים
שרון צוקרמן
ילידת תל אביב 1977, יוצרת ואמנית במה. למדה במסלול העמיתים של המכללה לתרבות עברית "עלמא" ובבית הספר לשירה הליקון. צוקרמן היא בוגרת האקדמיה לאמנויות הבמה P.A.R.T.S בבריסל, שם חָיְתה כשש שנים. מאז חזרתה לארץ יוצרת עבודות מחול משלה ("חיית בית", "ממאנת") ומופיעה עם להקותיהם של יסמין גודר, רונית זיו וארקדי זיידס. בשנתיים האחרונות שיחקה במיני סדרה "מלנומה אהובתי" וב"אדמה משוגעת".
שְׁקָעִים
עַל אַחַת מִישֶׁהוּ רָשַׁם 2 בִּדְיוֹ
כְּחֻלָּה שֶׁנִּמְרְחָה
כְּתָב נָשִׁי כַּנִּרְאֶה שֶׁל גֶּבֶר.
עַל הַשְּׁנִיָּה תַּבְלִיט B בֶּזֶק
וְהִיא יוֹתֵר לְבָנָה מֵרָחוֹק.
קֻפְסוֹת פְּלַסְטִיק פְּעוּרוֹת פֶּה מַלְבְּנִי
שְׁקָעִים שֶׁתּוֹקְעִים בָּהֶם תְּקָעִים וְיֵשׁ תִּקְשֹׁרֶת.
נָמוּךְ נָמוּךְ נָמוּךְ
מוּטָב שֶׁלֹּא יִרְאוּ, תְּלוּיוֹת הַשְּׁתַּיִם
שְׁתֵּיהֶן מְאֻבָּקוֹת, זְנוּחוֹת
אֵין תִּקְשֹׁרֶת.
נְטוּעָה בַּקִּיר וּנְטוּעָה בַּקִּיר
חֲסוּמַת שְׂדֵה רְאִיָּה וַחֲסוּמַת שְׂדֵה רְאִיָּה
בַּלֵּילוֹת הֵן שׁוֹלְפוֹת לְשׁוֹנוֹת מְחֻשְׁמָלוֹת
וְתוֹקְעוֹת אַחַת לַשְּׁנִיָּה בַּשְּׁקָעִים
אוֹ שֶׁלֹּא. צֶמֶד לֶסְבִּיּוֹת מְשֻׁתָּקוֹת
לְבָנָה וּפְנִינָה.
קרן רחל קוך
ילידת רחובות .1972 למדה יהדות בבית המדרש הפלורליסטי "קולות", עריכה ספרותית ב"אסכולות", ותיאטרון ומשחק בסמינר הקיבוצים. בוגרת בית הספר לשירה הליקון .2005 קוך שיחקה בתיאטרון "גשר" ובסרט "הדמעות של אמסלם". השתתפה כשחקנית ואמנית יוצרת ב"מרכז לעבודה וליצירה" בשלומי, והיתה חברה בקבוצת התיאטרון "השולחן המשפחתי" של דודי מעיין. המחזה פרי עטה "בורחים" התקבל לפסטיבל עכו .2004 הוציאה ספר שירים ראשון, אי-אהבה (הקיבוץ המאוחד/ריתמוס 2005), שזכה בפרס שׂרת החינוך לספר ביכורים. קוך היתה מועמדת לפרס "גשרי סטרוגה" בפסטיבל השירה הבינלאומי במקדוניה.
נַגָּר
לֹא טוֹב שֶׁנּוֹטְשִׁים אָדָם,
רַע מִזֶּה שֶׁנּוֹטֵשׁ אָדָם אֶת עַצְמוֹ.
אִיש יוֹשֵׁב-בַּיִת רוֹעֵה שִׁירָה
צוֹלֵל מַחְשָׁבוֹת סוֹתְרוֹת מְהַפְּכוֹת,
רֵיחַ הַנַּפְטָלִין שֶׁבָּאָרוֹן מִתְפַּתֵּל הַחוּצָה,
אֵד דַּק נָע כְּמוֹ לְהַכִּישׁ,
טַעַם חָמוּץ בַּפֶּה, מְרִירוּת רִירִית נוֹאֶשֶׁת מֵעַצְמָהּ,
אִישׁ נוֹטֶה עַל צִדּוֹ וּמְדַקְלֵם שִׁירָה.
רוּחוֹ אֲחוּזָה מַסְמְרוֹת
נוֹעֵץ פַּטִּישִׁים חַדִּים בִּגְרוֹנוֹ
מְשַׁסֵּף לִנְסֹרֶת עֵץ חַי
מְיַצֵּר צוּרָה חֲדָשָׁה
וְרוֹכֵן לְפָנָיו
לָנוּחַ.
כְּמוֹ בִּתְפִלָּה
מְמַלְמֵל מִלִּים מְתוּקוֹת קַיָּמוֹת, זְכוּרוֹת
וְשָׁב אֶל עַצְמוֹ לְעֵת עֶרֶב.
לֹא טוֹב שֶׁנּוֹטֵשׁ אָדָם אֶת עַצְמוֹ,
רַע מִזֶּה שֶׁנּוֹטְשִׁים אוֹתוֹ.
מאיה קופּרמן
ילידת חיפה .1982 בוגרת כיתת האמן של מתא"ן לכתיבת שירה ופרוזה, ובוגרת בית הספר לשירה הליקון .2000 על שירתה זכתה קופרמן בפרס שרת החינוך והתרבות למשוררים בראשית דרכם, ובמקום הראשון בתחרות השירה של קרן תרבות חיפה .2004 ספרה הראשון, שפת אם, יצא לאור השנה (הקיבוץ המאוחד/ריתמוס 2007).
יוֹם יוֹם
"אֵין בְּדִידוּת אַחַת וּשְׂפַת הַגַּעְגּוּעַ הִיא שְׂפַת הַיּוֹם יוֹם"
כָּתַבְתִּי לָךְ, לִפְנֵי שֶׁנָּסַעְתְּ לְאֵירוֹפָּה וְהוֹתַרְתְּ אוֹתִי שׁוֹמֶרֶת הַסַּף שֶׁל בֵּיתֵךְ,
חֲמוּשָׁה בִּתְמוּנוֹת וּבִפְתָקִים חֲטוּפִים שֶׁהִשְׁאַרְתְּ בְּהֶסַּח הַדַּעַת
וַאֲנִי רָצִיתִי לַחְשֹׁב: עֲקֵבוֹת.
אַחַר כָּךְ חָזַרְתְּ וְהִפְסַקְתְּ לְצַלְצֵל. אֶת עֵינַיִךְ כִּסִּית בְּמִשְׁקָפַיִם שְׁחוֹרִים
כְּאִלּוּ שֶׁמֶשׁ גְּדוֹלָה מִדַּי סִנְוְרָה אוֹתָךְ, וּבְרַגְלַיִם קַלּוֹת מְאֹד הָלַכְתְּ
וְלֹא עָנִית יוֹתֵר לְמִכְתָּבִים צְפוּפִים וּלְטֶלֶפוֹנִים חֲרִישִׁיִּים.
הַחֹרֶף דַּוְקָא שָׁב, טָוָה בְּמֶרֶץ אֶת קוּרָיו הַשְּׁקוּפִים לְאֹרֶךְ הָעִיר
וּמָחָה, רְחוֹב אַחַר רְחוֹב, אֶת זֵכֶר טִיּוּלֵינוּ הַלֵּילִיִּים
שִׁכּוֹרוֹת מִדַּי, מְסֻחְרָרוֹת מִפָּנָסֵי רְחוֹב
נֶאֱחָזוֹת בִּבְדַל סִיגַרְיָה כְּמוֹ בְּכַף יָד.
"גָּרוֹן צָמֵא וּפֶה שֶׁשְּׁתֵּי שִׂפְתוֹתָיו תְּפוּרוֹת זוֹ לָזוֹ"
אֲנִי אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי כָּל יוֹם לִפְנֵי שֶׁאֲנִי אוֹרֶזֶת אֶת עַצְמִי לָעוֹלָם,
כָּךְ גָּדַעְתְּ אֶת עַצְמֵךְ מִמֶּנִּי. כָּךְ אֲנִי מַמְתִּינָה לָךְ,
מַטְלִיאָה וּפוֹרֶמֶת אֶת לִבִּי כְּמוֹ מִמְחָטָה מְרוּטָה שֶׁאֵין
לָהּ שִׁמּוּשׁ, וְלֹא יִהְיֶה.
סַוּסַן קָטִיש
ילידת מע'אר .1981 מתורגמנית עברית-ערבית, מורה לשפה וספרות ערבית בתיכון, וממַפעילי המרכז לפיתוח סגלי הוראה במע'אר. קטיש לומדת תרגום באוניברסיטת בר אילן, למדה הוראה, לימודים בינתחומיים ושפה וספרות ערבית באוניברסיטת חיפה, והיא בוגרת בית הספר לשירה הליקון .2006
סַוּסַן קָטִיש
הַזְּמַן
הַאִם יְפַזֵּר אוֹתָנוּ
הַזְּמַן הַזֶּה, חֶלְקֵי
דְּבָרִים
שֶׁמְּאִירִים אֶת קֹר הַשְּׁתִיקָה הַמִּתְנַשֵּׂאת
בְּגוּפָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל אִישׁ?
בְּזִכְרוֹנָם
הֵם מְרִימִים כּוֹסִית וְעוֹד כּוֹסִית,
וַאֲנַחְנוּ יְשֵׁנִים בְּלִי מִטָּה.
חֲלוֹמוֹתֵינוּ
שַׁיָּכִים לֶעָבָר,
צַעַר קָפוּא בָּרֶגַע שֶׁבֵּין הַשִּׁיבָה לָעֲזִיבָה
מְחַבֵּק אוֹתָנוּ,
כְּדֵי לְהַעֲנִישֵׁנוּ בְּשֶׁקֶט, בְּדִיּוּק כְּמוֹ נְשִׁיקוֹת
הַסְּתָו הַהוּא.
שלמה קראוס
יליד קריית אונו 1980, למד פילוסופיה וספרות באוניברסיטת תל אביב. מבקר תרבות בידיעות אחרונות ובטיים אאוט. קראוס הקים ועורך את כתב העת אורבניה, והוא מו"ל הוצאת פלונית לשירה.
*
רֵיחַ סְלִיחוֹת חָרִיף וְהַמִּיץ הַמְּתַקְתַּק בְּעִמְקֵי
לִבָּהּ מְדַשְׁדֵּשׁ בֵּינוֹת רִגְבֵי הָאֲדָמָה הַחֲלוּלָה.
אֲטוּמִים הֵם הַשָּׁמַיִם
כְּמוֹ כֹּבֶד הַחוֹלוֹת הַמְכַסִּים אֶת גּוּפָהּ.
שְׂרָפִים וְצִפֳּרִים גְּדוֹלוֹת – –
מַחְצְלוֹת קִנְאָה נִפְרָסוֹת בְּפִתְחָם שֶׁל בִּנְיְנֵי עִירִי
וּמַמְתִּינוֹת לַבָּא בִּשְׁעָרָם. מִין דְּרִיכוּת
מַחְשִׁידָה. – – אִישׁ לֹא יִשָּׂא עֵינָיו אֱלֵי עָל
לִרְאוֹת אֶת מְעוּפָן.
צְבָעִים רַבִּים קְמֵלִים,
מוּלָם מִתְעוֹפְפוֹת הַחַיּוֹת וְחוֹצוֹת רְקִיעִים רְחָבִים
אֲוִיר וְעוֹד אֲוִיר וְשֶׁקֶט מְרֻקָּן מִשְּׁאִיפוֹת.
הָאָדָם, וּנְקֵבָתוֹ הָאֲדָמָה.
זֵכֶר עַל שׁוּם זִכְרוֹן עִקְּבוֹתָיו הַמַּשְׁאִיר בִּצְעָדָיו לְאָרְכָּהּ.
נֶקֶב הַמְחֹרָר בְּעִמְקֵי נִשְׁמָתָהּ.
יחזקאל רחמים
יליד יפו .1971 למד בתוכנית הבינתחומית למצטיינים באוניברסיטת תל אביב, ולומד לימודי מוסמך בסוציולוגיה של הספרות. פרסם ספר ילדים, גלית מחליטה להחליט (ידיעות אחרונות 2004), וכן מסות וסיפורים. ספר הפרוזה שלו, משפט הדגים, יוצא לאור השנה. רחמים זכה השנה במקום השלישי בתחרות "שירה על הדרך" של עיריית תל אביב.
פּוֹטֶנְצְיָאל
"יש לילד המון פוטנציאל, ממש חבל שהוא לא מנוצל"
(בלהה, מחנכת ד-2, ביום הורים)
עַכְשָׁו, מִשֶּׁהֻבְרַר סוֹפִית
שֶׁהַפּוֹטֶנְצְיָאל לֹא נֻצַּל
וְשֶׁהֶעָתִיד הַכַּבִּיר שֶׁנֻּחַשׁ
לֹא מֻמַּשׁ
אֶפְשָׁר לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַבְּגָדִים
וְאֶפְשָׁר
לִפְרֹעַ אֶת הַשֵּׂעָר
שֶׁנּוֹתַר
וּלְקַלֵּף אֶת הַחִיּוּךְ הַמְסֻדָּר
וְהַמַּר
וְלָרוּץ בְּכָל הַכֹּחַ הַנִּגְמָר
אֶל הַיָּם
וְלִשְׂחוֹת
וְלִשְׂחוֹת
אֶת כָּל מַה שֶּׁנּוֹתַר.
מתי שמואלוף
יליד חיפה .1972 למד תיאטרון וכתיבה באוניברסיטת תל אביב, ומשלים לימודי דוקטורט בספרות עברית. כתב מסות והיה בין עורכי אדומה: אנתולוגיית שירה מעמדית ותהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית (עם עובד 2007). שמואלוף הוא העורך הראשי של כתב העת הכיוון מזרח. פרסם שני ספרי שירה: מגמֵד הצלקות (גוונים 2001) ושירה בין חזז לבין שמואלוף (ירון גולן 2006).
לָמָּה אֲנִי לֹא כּוֹתֵב שִׁירֵי אַהֲבָה יִשְׂרְאֵלִיִּים
קֹדֶם תַּחְזִירוּ לִי אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה
וְאַחַר כָּךְ אֶת סִפְרֵי הַלִּמּוּד
וְאַל תַּגִּידוּ לִי שֶׁהַשִּׁיר שֶׁלִּי הוּא מָנִיפֶסְט פּוֹלִיטִי
כְּשֶׁאֵין לָכֶם מֻשָּׂג עַל עָוֶל, אָז הִנֵּה קְצֵה חוּט
אֲנִי רוֹצֶה פִּצּוּי מִבַּנְק יִשְׂרָאֵל
לַפָלַסְטִינִים, לַמִּזְרָחִים, לַנָּשִׁים לַהוֹמוֹ-לֶסְבִּיִּים
עַל כָּל הֶעָרָה, מַעְבָּרָה, שֶׁטַח צְבָאִי סָגוּר, הַעֲלָמָה, הַשְׁחָתָה
אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּפְתְּחוּ אֶת הַכַּסֶּפֶת שֶׁל הַשִּׁירָה
וְתַחְזִירוּ אֲדָמוֹת לְמִי שֶׁלְּקַחְתֶּם וּתְנוּ פִּצּוּי עַל כִּבּוּשׁ נוֹרָא
אֲנִי אֲחַכֶּה בְּצַד בַּנְק יִשְׂרָאֵל, מִבַּעַד לְחַלּוֹנוֹת בִּטּוּחַ לְאֻמִּי
מִתַּחַת לִמְכוֹנִיּוֹת מִשְׂרַד הָאוֹצָר
עַד שֶׁתִּתְּנוּ פִּצּוּי רָאוּי עַל כָּל הַגִּזְעָנוּת הַצְּרוּפָה
וְרַק אָז כְּשֶׁיַּלְדֵי יְלָדַי הַמְפֻצִּים יִלְמְדוּ בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה בְּחֶבְרָה שָׁוָה
לְלֹא בִּזּוּי, רַק אָז אֶהְיֶה מוּכָן לִכְתֹּב שִׁירֵי אַהֲבָה
יִשְׂרְאֵלִיִּים.
איריס שָני
ילידת תל אביב .1975 בוגרת החוגים לספרות עברית ולתיאטרון, ומוסמכת החוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. על מחקרה ביצירותיו העבריות של יהודה סומו זכתה בפרס דב סדן. שָני היא קְלַרניטנית בתזמורת בוגרי תזמורת צה"ל ע"ש יצחק גרציאני. השנה יצא לאור ספר שיריה הראשון פִּנה (ברעם 2007).
מתוך
כְרוֹנִיקָה אָסוֹצְיָאטִיבִית שֶׁל קֶשֶׁר וּפְרֵדָה
(אוֹ פּוֹאֶמָה פְּרוּמָה)
הַבֹּשֶׂם שֶׁלְּךָ מִתְגּוֹרֵר בְּבַקְבּוּק.
כְּשֶׁאֲנִי צָפָה אֲחוֹרַנִּית בַּזְּמַן
הוּא מְחַכֵּךְ בְּקִרְבִּי טִפָּה בְּטִפָּה
נִגָּר כַּעֲסִיס אֲפַרְסֵק מְבַעְבֵּעַ בִּשְׁקִיפוּתוֹ תַּאֲוָה.
בְּכָל הַיָּמִים הָאֲחֵרִים
שֶׁבּוֹדִים אָפֹר כָּמוּס וְקָשֶׁה
הוּא מֻנָּח עַל מַדַּף הַסְּפָרִים
לְצַד עֲמַלְיָה כָּהֲנָא כַּרְמוֹן שֶׁלִּי, תַּכְלִיל שֶׁל וֶרְדִי שֶׁלְּךָ
וְשִׁירוֹן מִתְקַלֵּף שֶׁל פִּזְמוֹנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
כֻּלָּם חוֹשְׂפִים מִן הַחֹמֶר
בָּשָׂר וָדָם וּסְמָלִים שֶׁהֶחֱמִיצוּ שִׁבְרֵי חַיִּים.
בַּמַּאי נוֹדָע אֶחָד אָמַר פַּעַם, שֶׁעִם זִקּוּקֵי דִּי-נוּר אִי-אֶפְשָׁר
לְהַרְתִּיחַ כּוֹס תֵּה.
גַּם לֹא עִם בֹּשֶׂם.
גַּם לֹא עִם סְפָרִים.
ענת שרון-בלייס
ילידת רמת גן .1968 למדה ספרות, תקשורת ומדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, ולימודי יהדות במסגרת "קולות". היא בוגרת בית הספר לשירה הליקון. ספר שיריה האדמה היא מרחק (הקיבוץ המאוחד 2006) זכה בפרס אקו"ם ליצירות בעילום שם ובפרס ברנשטיין. מופע מוזיקה-מחול המבוסס על מחזור השירים שלה "מכתבים לאורפיאוס" הועלה בפסטיבל המוזיקה בכפר בלום 2004 ובמסגרת מופעי הפרינג' של משכן האופרה בתל אביב. שרון-בלייס היא יוצרת בתחום הרדיו – תוכניות תיעודיות העוסקות בשירה ובספרות, קולאז'ים המשלבים טקסט ומוזיקה, ושיחות עם יוצרים שונים. תוכניותיה משודרות בקול ישראל. היא מלמדת תקשורת ורדיו במכללה האקדמית עמק יזרעאל, ומשמשת כמנהלת תחנת הרדיו "קול יזרעאל" (106 FM).
אֲנִי יוֹרֶדֶת בַּמַּדְרֵגוֹת
אֲנִי יוֹרֶדֶת בַּמַּדְרֵגוֹת
וְהַיֶּלֶד הַקָּטָן שָׁב מִבֵּית הַסֵּפֶר וְעוֹלֶה,
מַחְזִיק בְּיָדָיו מִכְתָּבִים וְחֶשְׁבּוֹנוֹת.
וְהַמַּלְאָכִים "לֹא יוֹרְדִים, לֹא עוֹלִים" הֵם עוֹמְדִים
בַּבַּיִת מְחַכִּים לוֹ אַבָּא וְאִמָּא וְחֶשְׁבּוֹן בַּנְק,
שֶׁפּוֹרֵט אֶת מִשְׁפְּטֵי הָאַהֲבָה שֶׁלָּהֶם
לְמַטְבְּעוֹת קָרִים. הַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא שֶׁלִּי,
הַיֶּלֶד הַזֶּה אֵינֶנּוּ שֶׁלִּי וְנַהֲרוֹת פָּנָיו נוֹתָרִים
בְּעֵינַי, כְּשֶׁצִּלְצוּלֵי הַטֶּלֶפוֹן
לֹא פּוֹסְקִים, כִּי אִישׁ מֵהֶם אֵינוֹ מֵרִים.
שׁוּרוֹת שְׁחוֹרוֹת, הַסְּכוּם רָשׁוּם מַטָּה,
קֹדֶם לְלֹא מע"מ וְאַחַר כָּךְ בְּתוֹסֶפֶת מע"מ
וְאִם הָיָה פִּגּוּר בַּתַּשְׁלוּם הַקּוֹדֵם
תְּצֻיַּן גַּם הָרִבִּית שֶׁנִּגְבְּתָה וּמִן הַנֶּפֶשׁ
יוֹצֵאת בַּת קוֹל וְקוֹרֵאת בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד
וְאַחַר כָּךְ מוֹנָה אֶת הַמַּלְאָכִים שֶׁיַּעַמְדוּ וִיחַכּוּ שׁוּב
לְשׁוּבוֹ וְעֵינֵיהֶם נְהָרָה.
