הקמת הליקון
עמותת הליקון נוסדה ב-1990, שנה שהיתה שנת משבר לשירה בישראל: השירה החדשה איבדה את רוב קהליה המסורתיים, ורוב כתבי העת חדלו לצאת לאור. הוצאות הספרים הפסיקו לפרסם שירה כשירות לציבור, ותבעו תשלום ממשוררים. דור העתיד של המשוררים לא זכה למסגרת לימודית, לבמות או לפרסומים.
הליקון קמה כדי לעמוד במשבר ולהפוך אותו לנקודת זינוק חדשה.
את העמותה הקימו אירית סלע ואמיר אור, משנת 93 מכהנת כיו"ר ההנהלה הציבורית של העמותה ד"ר ליאורה ברש מורגנשטרן. לעמותה הנהלה ציבורית, והיא מאגדת חברים מתחומי השירה והאומנות, העסקים, המדע, האקדמיה, המשפט, ההוצאה לאור והחינוך. המכנה המשותף לכולם – האמונה בכוחה של השירה להעשיר אותנו, ולשפר את תרבותנו ואיכות חיינו.
חברי ההנהלה הציבורית: ד"ר ליאורה ברש מורגנשטרן - יו"ר, ארנון אורבך, אהובה גנור, אסתי דינור, נורית סגל, יוסי פרוסט, אתי שלח. מנכ"לית העמותה: ציונה שמאי.
מן העיתונות: "מפעלים כמו הליקון הם פרי התעקשות של מיעוט המבקש לבטא ולטפח את אהבת השירה. תופעות כאלה מעוררות בעיקר שמחה"
(בתיה גור, "הארץ" 29.6.90)
"הליקון תופס תאוצה. מה שהחל כקוביית שירה של שני משוגעים לדבר, הפך לממסד איכותי של צורה ותוכן".
(אלינועם שלו, "צומת השרון" 25.10.91)
"קל לקבוע שהליקון היא האכסניה הדינמית ביותר לשירה כיום, והמענה הנמרץ ביותר לאנחות הנשמעות מחיקה של הספרות העברית המודאגת ביחס לגורלה". (איריס לעאל "מעריב" 28.2.97)
