חדש בהוצאת הליקון
"משחקים בחצר הפנימית" מאת אורה ניזר
עורך: אורי הולנדר עורך ראשי: אמיר אור
מתחת למלים הנבונות, השקולות והמדודות של אורה ניזר מסתתרות נשימות קצרות, רוחשים קולות מוזרים ונחבאים שרידי הנשיכות. כמו בשיר שהעניק לספר את שמו, "מִשחקים בחצר הפנימית", 'פלונטר הקולות' המתהווה עם הקריאה בשירים הולך וחונט את הגוף החי בתחבושות תיל; דוקר, פוצע ומרפא.
הרהורים על אודות הנישואין והבדידות, תחושת ההחמצה הלא־מוגדרת, זכרונות הילדות ההולכת ומתרחקת – כל אלה מותחים את מיתר מחשבותיה של ניזר "לִירִיַּת הַחֵץ הָאֶחָד שֶׁאֵינֶנּוּ"; משהו שב ונדרך בה בכל שיר ושיר, מתכונן לירייה או למהלומה, ולבסוף צונח ברפיון פתאומי אל החידלון.
"אֶת הָעֳמָקִים", אומרת ניזר, "אִי אֶפְשָׁר / לְהַנִּיחַ עַל הַשֻּׁלְחָן בְּנַחַת". על כן מוליכה המשוררת את קוראהּ בעקבות קולה, במחילות החרדה, ולראשו פנס הכורים של מלותיה. את מה שפורר הפחד יאחֶה השיר, כ"קְמָטִים שֶׁלְּאַחַר מְתִיחָה" ה"חוֹזְרִים אֶל מְקוֹמָם", "כְּמוֹ סָדִין לְאַחַר גִּהוּץ", ומקצה המחילה יהדהד הקול כהבהובים אחרונים של אור:
כָּאן גָּרָה אִשָּׁה יַלְדָּה
מֵאָז הַצְּעָקָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלָּהּ
בְּבֵית חוֹלִים "הַיַּרְקוֹן" שֶׁכְּבָר אֵינוֹ קַיָּם
מְחַפֶּשֶׂת אֶת הָאֱמֶת הָאַחַת, לָדַעַת לְתָמִיד
אִם הַצְּעָקָה עֲדַיִן נִשְׁמַעַת.
אורה ניזר נולדה בתל אביב, 1949, דור שני למשפחה יוצאת תימן, ומתגוררת כיום ברחובות. למדה הוראה בסמינר לוינסקי, השלימה לימודי בוגר בייעוץ חינוכי ובתולדות עם ישראל ולימודי מוסמך בניהול חינוך באוניברסיטת בר אילן, וכן לימודי מוסמך בספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. את רוב שנותיה השקיעה בחינוך, ועבדה כגננת, כמורה מחנכת וכמורה לילדים אוטיסטים ופסיכוטים בבית חולים לפגועי נפש.
ניזאר היא בוגרת בית הספר לשירה הליקון, וזה כעשר שנים חברה בקבוצת כתיבה. השתתפה בפסטיבל הבינלאומי לשירה "שער" 2009 ובתערוכה הישראלית-פלסטינאית באונברסיטת תל-אביב 2010.
