עברית  |  English  |  
תכנית לימודים תשע"ז  |  שער פסטיבל השירה הבינלאומי 2016 מצפה רמון  |  למשלוח שירים  |  רשימת חנויות ספרים בהן ניתן להשיג את גליונות כתב העת, וספרי ההוצאה לאור הליקון  |  
דף הבית >> פנחס שדה. על אי־הצורך לקנות מאוורר בקיץ. בחר ארז ביטון / כתב העת לשירה הליקון, גיליון 100



ארז ביטון בוחר שיר מאת פנחס שדה
מתוך גיליון 100 החגיגי של כתב העת לשירה 'הליקון', שצויין במבחר של מאה שירים
שבחרו מאה ושניים משוררים, סופרות, מתרגמות וחוקרי ספרות






פנחס שדה
מתוך 'איך זינג ווי א פייגאַלע', שוקן 1993
בחר: ארז ביטון
 
על אי־הצורך לקנות מאוורר בקיץ
 
לֹא מִכְּבָר, בְּיוֹם קַיִץ כָּבֵד בַּשָּׁרָב,
אָמַר אֵלַי מִישֶׁהוּ: לָמָּה זֶה לֹא תִּקְנֶה לְךָ מְאַוְרֵר
לִלְחֹם בַּשָּׁרָב הַזֶּה, וְאַתָּה אִישׁ יוֹשֵׁב בַּיִת כָּל יָמֶיךָ, וּבַלֵּילוֹת.
וְחָשַׁבְתִּי בַּדָּבָר, אַךְ אָמַרְתִּי אֶל לִבִּי: הִנֵּה אֲנִי
אֵין לִי מִלְחָמָה עִם הַחֹם, אוֹ עִם הַקֹּר,
וְאֵין בְּלִבִּי עֲלֵיהֶם טְרוּנְיָה כָּלְשֶׁהִי.
הֵן לֹא בְּזָדוֹן בָּאִים הֵם אֵלַי. לֹא אֶת רָעָתִי הֵם מְבַקְּשִׁים.
הֵם נוֹלְדוּ כָּךְ. חֹם הַקַּיִץ, צִנַּת הַחֹרֶף. אֵין זֶה אֶלָּא כְּפִי שֶׁבְּרָאָם הַבּוֹרֵא.
בְּטֶבַע הַדְּבָרִים הוּא. עַל פִּי מַתְכֻּנְתוֹ שֶׁל סֵדֶר הָעוֹלָם.
הָיִיתִי אוֹמֵר, בְּבוֹאִי לְהַרְהֵר בַּדָּבָר, כִּי לִבִּי רוֹחֵשׁ אֲלֵיהֶם כְּמוֹ יְדִידוּת.
בְּבוֹאָם אֲנִי אוֹמֵר לָהֶם: בְּרוּכִים אַתֶּם בְּבוֹאֲכֶם, וּבְלֶכְתָּם: לֶכְתְּכֶם לְשָׁלוֹם.
שׁוּבוּ נָא אֵלַי גַּם בַּשָּׁנָה הַבָּאָה, אוֹמֵר אֲנִי. מְקַוֶּה אֲנִי גַּם אָז לִהְיוֹת כָּאן.
 
 
 
עכשיו, כשהחורף ממשמש ובא, מתעורר החשש לנוכח הקור הצפוי והבלתי נמנע. חילופי העונות משבשים את המהלך השגור של החיים ומצריכים אמצעים חיצוניים כדי לווסת את הנוכחות הפתאומית של מזג אוויר שונה. לעיתים השינוי מעיק עד כדי כך שאנחנו אפילו שוקלים להחליף ארצות.
והנה בשירו מציע פנחס שדה עמדה של התייחסות לשינוי החיצוני בידידות ובקבלה מוחלטת. הוא מציע אפילו סוג של התמזגות עם השפעות העולם.
האני הוא מרכז החוויות, ממנו נובעות השמחות הגדולות. האני הוא המייצר את ההרפתקאות הקסומות.
עומד לו איש, פנחס שדה, בחדר אחד בשכונת שוליים בתל אביב, בקומה שמונה, ומה שנחוץ לו הוא רק חלון המתווך בינו לבין העולם. לעמוד ליד החלון ולהשקיף אל העולם ולחיות את כל המסעות. והעמידה בחלון היא לא חד צדדית. פנחס שדה רואה את העולם אבל גם העולם רואה אותו – החלון הוא קשר דו־צדדי בין שדה לבין העולם.
הלוך ושוב צועד שדה בחדרו הקטן ומתפעם מכל המסעות האפשריים. מבחינתו של שדה, המסעות הפיזיים בעולם הם רק עילה להשליך כלפי חוץ את הקסם שהוא חש לכל דמות וחפץ. ניתן לומר שעבור פנחס שדה המיקרוקוסמוס הוא הקוסמוס.
בשיחותַי הלא מעטות עם שדה הוא ביטא את עמדת היסוד הזאת, הגורסת שמחת חיים עצורה בקיום עצמו מעבר לטלטלות חיצוניות. הסבל הבא מבחוץ הופך לקטליזטור ליצירה, והיצירה היא האליבי היחיד לטעם החיים.
המלצרית המקרית במסעדה בביקורו בספרד אינה מקרית לגביו; יש לה ייעוד עבורו. במָקום אחר הוא מתייחס אל האדמה כאל ישות המדברת אליו. האדמה מדברת אליו.
שמעתי את פנחס שדה מדבר בתדהמה גדולה על חוויה שעבר באשפוז בבית חולים. הוא תיאר שכן חולה שכמעט נחנק מחוסר אוויר. ואף על פי כן, שדה לא גרס אפשרות להפסיק את החיים בגלל הסבל הקשה.
מבחינת שדה ההתגלות הפנימית יכולה להתרחש בכל רגע נתון, גם כשהעולם החיצוני בא עלינו בתרועות של מלחמה.
תמיד יש סיכוי להפתעות בלתי צפויות. אנחנו עומדים תמיד לנוכח המרהיב, המחבר אל היופי הבלתי נדלה, ולכן מבחינתו החום הקיצוני בקיץ והקור המצמית בחורף הם ידידים והינם חלק אינטגרלי מהווייתו השלמה.
אנחנו, גם אם לא נתחבר בצורה מוחלטת לעמדה הטוטלית של שדה, הרי בלי ספק עמדתו מאפשרת לנו נחמה ופיוס לנוכח רעוֹת העולם.

א"ב 








להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 




לייבסיטי - בניית אתרים