עברית  |  English  |  
תכנית לימודים תשע"ז  |  שער פסטיבל השירה הבינלאומי 2016 מצפה רמון  |  למשלוח שירים  |  רשימת חנויות ספרים בהן ניתן להשיג את גליונות כתב העת, וספרי ההוצאה לאור הליקון  |  
דף הבית >> ילד / עדי עסיס
 
עדי עסיס, שלושה שירים מתוך "ילד".
הוצאת הליקון. יולי, 2013. עורך: דרור בורשטיין



 
 
*

כָּךְ נִרְאֶה הַצַּעַר,
הַיָּם מֵחַלּוֹן חֲדַר
הַמָּלוֹן בְּרוֹדוּס כָּחֹל
 
כְּמוֹ כְּוִיַּת קֹר. וַאֲנַחְנוּ
עַל הָאֶדֶן
הוֹמִים אַהֲבָה וַאֲבֵדָה,
יָד בְּיָד הָיִינוּ
שְׁנַיִם לֹא נִזְקָקִים,
 
עַכְשָׁו פוֹשְׁטֵי יָד
אֵלֶיךָ, נְתוּנִים בְּיָדְךָ
אֱלֹהִים קָטָן אֲסוּרִים
 
בִּרְאִיַּת פָּנֶיךָ


 
*

הַיָּרֵחַ קָרוֹב קָשֶׁה שֶׁל הָרוּחַ
חָסֵר אֶת הָאֶצְבָּעוֹת
הַמְרַסְּנוֹת סוּסִים עַל סַף הַיּוֹם
 
לָכֵן מְלַוָּה נְקִישַׁת פְּרָסוֹת
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַנִּגְרֶרֶת
בְּמַחֲצִית הַגֹּבַהּ לַשָּׁמַיִם
 
שְׁקוּלָה הַשֶּׁמֶשׁ לְמִשְׁקַל הֶהָרִים
אָז קַו הַחוֹף מְדֻיָּק
 
וּפְנֵי הַיָּם קַעֲרִיּוֹת רוֹעֲדוֹת
רוֹחֲשׁוֹת מֶלַח
וְסַרְטָן בְּצֶבַע לֶחֶם
 
שִׁרְיוֹנוֹ עֲדַיִן רַךְ
תּוֹפֵחַ
עַד כִּפַּת הַשָּׁמַיִם
 
בַּמְּקוֹמוֹת בָּהֶם מְקַבֵּל הַקֶּמַח
צוּרַת עֲנָנִים
וְאוֹר הַכּוֹכָבִים חָמוּץ
 
כְּמוֹ הַחִטָּה
הַמַּתְוָה אֶת הַכִּוּוּן, הַמָּחָר
הוּא בִּלְתִּי נִמְנָע
 
הָעֶצֶם שֶׁלּוֹ רַכָּה
אֶפְשָׁר לְגַלֵּף בָּהּ
מוּסִיקָה שֶׁל יְקִיצָה
 


 
*

טעינו. הספינה הגיעה עד קצה המים. חרטומה נוטה לתהום. אנחנו יושבים בירכתיהּ. בכל כובד משקלנו מנסים למנוע את נפילתה. מכשירי הקשר קרסו. נותרו רק שימורי אפונה. השמש אינה שוקעת כאן. העיניים צורבות. אי אפשר להיוועץ בכוכבים. מישהו נעמד על המעקה. היד הגדולה של הרוח תישא אותי הביתה, הוא אומר, וקופץ לפני שמישהו מספיק לזוז. הספינה נוטה עוד לתהום. הרוח מנפחת את המפרשים. מישהו פותח בקבוק מים. השמש ממשיכה לסוב על צירה. מדורה קטנה נושרת ממנה, מבעירה לרגע את המים לצִדנו ושוקעת.  
 



* * *

ספרו של עדי עסיס מורכב משלושה חלקים שונים מאוד. לבו של הספר הוא מחזור השירה הפותח, שעניינו נקודת מבט גברית במאמצי הולדה שאינם עולים יפה. זוהי קינה מאופקת על הגבריות ועל זוגיות שהצלע השלישית בה נעדרת.
הילד שאליו פונים השירים הופך במהלך הקריאה לדמות שנוכחותה ההולכת וגוברת מסמנת את אי-אפשרותה. למעשה, הספר יוצר קטגוריה אונטולוגית חדשה של אדם: מישהו שאינו מת (שהרי טרם נולד) ואינו חי (מאותה סיבה ממש). ועם זאת, למרות קיומו המוטל בסימן שאלה, הילד קיים בלי ספק, ולא רק שהנו קיים, אוהבים אותו. אהבה רבה של היעדר מוחלט.
המחזור השני בספר שונה לחלוטין באופיו, והוא מציג שירה בעלת תוקף פנימי, חפה כמעט מ"סיפור". אבל למעשה הוא תיאור מזווית אחרת של העולם הפנימי שבמחזור על הילד התמקד בזולת. הילד כאן אינו הילד הנעדר אלא המשורר שניצב על הסף בין התבוננות ילדית וכתיבה בהווה.
בחטיבה המסיימת את הספר מוצגים כמה עשרות "סטטוסים" פואטיים מרהיבים שבמקורם נכתבו כהודעות פייסבוק. הטון שוב משתנה, אך למען האמת, יחסי האהבה והזוגיות של שירי "ילד", שצל ההיעדר מעיב עליהם, מוארים כאן מזווית אחרת, יומיומית יותר ולפעמים אפילו מאושרת. חטיבת ה"סטטוסים" מאירה באור חדש, ולמעשה הפוך, את הזוגיות העצובה של השירים הראשונים, ופותחת את הספר לקריאה אחרת.
דרור בורשטיין
 










 
 

 
 
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 




לייבסיטי - בניית אתרים